שיחה ג

399שיחה ג

ויגש

א. פירוש רש"י על "וינהלם" והשאלות על כך

בסוף פרשתנו, כאשר מספרת התורה כיצד כלכל יוסף את תושבי ארץ מצרים וארץ כנען, שכאשר לא היה בידם עוד כסף כדי לרכוש מזון נתן להם יוסף "לחם" עבור המקנה שלהם – נאמר בתורה¹ "ויתן להם יוסף לחם בסוסים... וינהלם בלחם בכל מקניהם בשנה ההוא". "

רש"י מצטט את המילה "וינהלם" ומפרש: כמו וינהגם, ודומה לו אין מנהל לה², על מי מנוחות ינהלני³.

בפשטות, רוצה רש"י לבאר את " המילה "וינהלם", כי זוהי מילה שאינה נפוצה כל כך בחומש. ולכן אף מביא רש"י הוכחות לפירושו, שיש מקומות נוספים שבהם משמעות הביטוי "נהל" היא נהג.

אך אין מובן:

א) ביטוי זה מופיע גם לפני כן בחומש⁴ – "אתנהלה לאטי" – ושם אין רש"י מפרש את משמעותו. וממה נפשך: אם בן החמש יודע את פירוש המילה, ולכן אין רש"י צריך לפרש זאת "

ג בפעם הראשונה – מדוע הוא חייב לפרש זאת בפרשתנו⁵? ואם בן החמש אינו יודע את פירוש המילה, אשר לפיכך רש"י מבארה בפרשתנו – הרי צריך היה רש"י לבאר זאת בפעם הראשונה, לגבי "אתנהלה לאטי"?

ב) מדוע מביא רש"י שתי הוכחות לפירושו ואינו מסתפק באחת משתיהן?

ג) מדוע מביא רש"י את ההוכחה הראשונה מן הפסוק בספר ישעיהו

אין מנהל לה", ולא מפסוק קודם בספר ישעיהו⁶ "ועל מבועי מים ינהלם"? ובמיוחד כאשר (א) שם מופיע ביטוי הזהה בדיוק לביטוי

וינהלם" שבפסוקנו, (ב) שם מופיעה המילה במשמעות חיובית – "ינהלם" – כבעניננו, בעוד אשר בפסוק "אין 399מנהל לה" היא מופיעה באופן שלילי.

ד) כיון שבמילה "וינהגם" מתכוון רש"י לבאר את המילה "וינהלם"⁷, לא היה רש"י צריך לומר "כמו " וינהגם..."⁸, אלא "וינהלם, לשון הנהגה" או "לשון וינהגם" וכדומה⁹?

ה) מדוע אומר רש"י "ודומה לו¹⁰ אין מנהל לה...", ולא "וכן...", כנפוץ בפירוש רש"י¹¹ במקרים דומים?

מכך מובן, שמשמעות הפסוקים "אין מנהל לה" ו"על מי מנוחות ינהלני" אינה זהה ממש למילה "וינהלם" שבפסוקנו.

ב. "וינהלם" כאן במשמעות מיוחדת

ההסבר לכך הוא:

רש"י כתב את פירושו בלשון " הקודש¹², ומילה שהיא נפוצה בלשון הקודש אין הוא צריך לבאר, כי הלומד פירוש רש"י מכיר את משמעותה.

לכן אין רש"י צריך לבאר את המילה

אתנהלה", כי בן החמש, שלומד את פירוש רש"י בלשון הקודש, מכיר את משמעותה – אני אוביל (את עצמי ואת הילדים, את הצאן והבקר).

אך בפסוקנו, כאשר נאמר "וינהלם בלחם"¹³, אי אפשר לפרש שהוא הוביל אותם ב"לחם".

התרגום מתרגם "וזנינון בלחמא" – שהוא כלכל אותם בלחם. אך על־פי פשוטו של מקרא אין רש"י יכול לפרש כך, כי כבר נאמר לפני כן בפסוק "ויתן להם יוסף לחם בסוסים...". אמנם, הפסוק מוסיף כאן "בכל מקניהם בשנה ההיא" – אבל לשם כך אין צורך לומר שוב "וינהלם בלחם", ודי היה להוסיף

ובכל מקניהם בשנה ההיא".

לפיכך צריך רש"י לפרש "כמו וינהגם", כאן צריך רש"י לחדש ש"וינהלם" הוא מלשון הנהגה, כיון שכאן אין זה נראה מלכתחילה מתאים, כדלעיל, אלא שבכך הוא מתכוון בעיקר לביטוי "וינהגם" המופיע 400בתנ"ך, בתהלים¹⁴ – "וינהג כעדר במדבר", ולכן הוא אומר "כמו וינהגם"¹⁵, ולא "לשון הנהגה" וכדומה¹⁶.

ובכך מוסבר גם הביטוי "וינהלם" לגבי לחם, כדלהלן. "

ג. "וינהלם" – הנהגה מיוחדת

משמעות הלשון "וינהגם" בתהלים איננה רק שהקדוש־ברוך־הוא הוביל אותם בהליכה רגילה כפשוטה, אלא הוא הוביל אותם בהנהגה מיוחדת, כעדר במדבר, עם כל צרכיהם, כרועה המוביל עדר במדבר, דבר שאפשרי רק על ידי התמסרות מיוחדת וכדומה, שכל צרכיהם ינתנו להם באופן מתאים וטוב.

וכך בעניננו. לאחר שהתורה מספרת "ויתום הכסף... ויתן להם יוסף לחם...", מוסיפה התורה שהנתינה היתה באופן של "וינהלם בלחם... בשנה ההיא" – לא זו בלבד שהוא כלכל אותם^*, אלא הוא "ניהל" את ההזנה באופן מיוחד ומתאים, על ידי חישוב וחלוקת ה"לחם" כך שיהא מספיק לשנה שלימה¹⁷, ולא ניצול כל הלחם בבת אחת בתחילת השנה וכדומה¹⁸.

בדומה לנאמר בתורה לפני כן¹⁹

ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו ואת כל בית אביו לחם לפי הטף", "לפי הצריך לכל בני ביתם"²⁰, בהתחשבו אפילו בכך שדרך הטף לפורר את הלחם²¹.

כשם שמוציאים בדרכו של יוסף באיסוף התבואה בשנות השובע בכלל, שהוא דאג והשגיח שהתבואה תישמר למשך התקופה כולה – כפי שמבאר רש"י את הנאמר בפסוק²² "ויתן אוכל בערים אוכל שדה העיר אשר סביבותיה נתן בתוכה", שיוסף נהג כך משום ש"כל ארץ וארץ מעמדת פירותיה ונותנין בתבואה מעפר המקום ומעמיד את התבואה מלירקב".

401ד. במקומות אחרים "ניהול" הוא הולכה

גשמית;

כיון שהמשמעות של המילה "וינהלם" כאן אינה ניהול רגיל, לכן " צריך רש"י להביא הוכחות ודוגמאות אשר בהן הלשון "ניהול" אינה מופיעה במובן הפשוט של הולכת הזולת, אלא " ניהול מיוחד. לפיכך אומר רש"י "ודומה לו אין מנהל לה", שגם שם המשמעות של "מנהל" דומה ל"וינהלם", כי מדובר שם על כלל ישראל, ומובן בפשטות, שהכוונה היא לניהול במשמעות ובמובן כללי²³.

לפי זה מובן מדוע אין רש"י מביא את הפסוק הקודם מספר ישעיהו "ועל מבועי מים ינהלם", כי שם נאמרים הדברים בהמשך למילים "כי מרחמם ינהגם"^*, שכאן משמעות המילה "ינהגם" הכתובה ללא ציון פרט מסויים בהנהגה, היא הנהגה כללית, ואם כך, אין צורך, לכאורה, לומר זאת שוב, ולכן פירוש המילים "ועל מבועי מים ינהלם" הוא בפשטות – ניהול גשמי בפועל²⁴: הוא יוביל אותם למקום של מעיין מים, בהמשך לתחילת הפסוק

לא ירעבו ולא יצמאו..."²⁵.

לפי זה גם מובן מדוע אין רש"י מצטט את הפסוק מפרשת בשלח²⁶

נהלת בעזך אל נוה קדשך", כי גם שם ניתן היה להסיק בפשטות, ש"נהלת" הוא הניהול של הליכה "אל נוה קדשך"²⁷.

בדומה לכך לגבי מקומות אחרים בנביאים ובכתובים²⁸, אשר בהם אין הביטוי ניהול מכוון לניהול במובן הכללי, אלא לניהול של הליכה כפשוטה.

ה. רק באמצעות שתי ההוכחות שמביא רש"י ניתן להבין את "וינהלם"

אך הפסוק "אין מנהל לה" אינו דומה ממש לעניננו, כי למרות שאין הכוונה לניהול של הליכה כפשוטה, הרי גם 402ההנהלה הכללית, שמנהלים את כל צרכי המדינה והעם, דומה לניהול של הליכה כפשוטה –

ולכן אין מכך הוכחה ברורה לעניננו, "וינהלם בלחם", שיוכלו להשתמש בביטוי "וינהלם", המצביע " על הנהגה כללית, לגבי ענין מסויים ביותר, של לחם – מזון.

לפיכך מביא רש"י הוכחה מפסוק אחר "על מי מנוחות ינהלני", שבו הביטוי "ינהלם" במובנו הרחב מופיע בקשר לענין מסויים של שתיה – "מי מנוחות".

ואת ההוכחה מפסוק זה מביא רש"י דוקא לאחר ההוכחה מן הפסוק "אין מנהל לה"²⁹, כי הפסוק "על מי מנוחות ינהלני" הוא משל לכלל צרכי האדם, כפי שמתחיל הפרק "ה' רועי לא אחסר בנאות דשא ירביצני"³⁰,

וממילא ניתן היה להבין שבביטוי "ינהלני" המופיע כאן כמשל, הכוונה היא לניהול בפשטות, "על מי מנוחות", כמו "ועל מבועי מים ינהלם" כבתחילת הפסוק "בנאות דשא ירביצני", ולא לצורך התוכן שבו מדובר, שהקדוש־

ב ברוך־הוא נותן לו את כל צרכיו כראוי, ובראשם – אכילה ושתיה.

אך לאחר שרואים מן הפסוק "אין מנהל לה", שהביטוי של ניהול אינו מתאים רק לניהול של הליכה גשמית, מפרשים גם "על מי מנוחות ינהלני" שהכוונה היא לניהול כל צרכי האדם: דאגה לאכילה ושתיה וכדומה.

יוצא, שדוקא באמצעות שני פסוקים אלו יחדיו אז "דומה לו" שהמילה

וינהלם" אינה מופיע רק בקשר לניהול גשמי של הליכה, או רק בקשר לניהול כללי של מדינה ועם וכדומה, אלא גם לגבי ניהול שתוכנו כללי, אם כי בקשר לענין מסויים – כלכלה³¹.

ו. באהבת ה' יש שני סוגים כללים

מיינה של תורה שבפירוש רש"י:

על הפסוק³² "וילקט יוסף את כל הכסף הנמצא בארץ מצרים... ויבא יוסף את הכסף ביתה פרעה" מבאר אדמו"ר הזקן בתורה אור³³, שבאהבת ה' יש שני סוגים כללים:

א) האהבה הנוצרת ונולדת על ידי 403השכל, על ידי התבוננות בגדולת ה' וכדומה. ב) האהבה המסותרת הקיימת באופן טבעי אצל כל יהודי מצד נפשו האלקית, הנמשכת בטבעה אל הקב"ה שהוא מקורה ושרשה. אך אהבה זו היא מסותרת – בהעלם ובהסתר, ועל ידי התבוננות מעוררים ומגלים את האהבה מההעלם אל הגילוי.

וההבדל בין שני סוגי אהבה אלו דומה להבדל שבין שני האופנים של צמיחת תבואה: א) תבואה הצומחת על " ידי זריעה. ב) הספיחים הגדלים מעצמם – לא מהזריעה הנוכחית, כי אם מזריעה קודמת, "שנפל בה מכבר".

דומה לכך ההבדל שבין שתי האהבות: האהבה המתהווה על ידי התבוננות דומה לתבואה הצומחת מהתבואה הנוכחית. ואילו גילוי האהבה המסותרת דומה לספיחים – היא באה " מעצמה, כיון שהאהבה כבר היתה "זרועה" בנפש "מכבר".

וזריעת האהבה המסותרת אצל כל יהודי נעשית על ידי יוסף צדיק עליון, אשר על כן הוא נקרא "גננא דגינתא" – הוא זורע וממשיך את האור ל"גינתא", למקור נשמות ישראל.

זוהי המשמעות של "וילקט יוסף את כל הכסף... ויבא... ביתה פרעה", שכל החסדים – "כסף" – הניתנים ליוסף, הוא "ממשיך אותם למלכות מקור נשמות ישראל – המשכה של " האהבה המסותרת לכל יהודי,

כמבואר שם בהרחבה.

ז. המשמעות הפנימית של "וינהלם"

אפשר לומר שלענין זה רומז רש"י בפירושו "וינהלם כמו וינהגם, ודומה לו אין מנהל לה...":

ההבדל הפשוט בין הלשון "הנהגה" לבין הלשון "הנהלה" הוא: הביטוי הנהגה משמש בדרך כלל לבטא הנהגה באופן גלוי, שבה ניכרת הקירבה הפשוטה שבין המנהיג למונהג. הלשון

הנהלה" מצביעה על אופן כללי יותר של הנהגה, שבו אין ניכר באופן בולט וגלוי, שהדברים מנוהלים על ידי המנהל³⁴.

ורש"י מפרש, שגילוי האהבה המסותרת – "וינהלם" – שישנה אצל כל יהודי הוא "כמו וינהגם", הוא נמשך ומונהג על ידי יוסף הצדיק, אם כי

ודומה לו אין מנהל לה" – רק נדמה, שהדברים מתנהלים מעצמם, אך לאמיתו של דבר יוסף זרע זאת אצל כל יהודי כפרט. אך מכיון ששורש אהבה זו הוא "אור קדמאה", הנעלה מהשתלשלות, אין ניכר בגלוי שהדברים באים מלמעלה.

לכן ממשיך רש"י ומביא גם את הפסוק "על מי מנוחות ינהלני", שבו נרמזים שני הענינים:

גילוי האהבה המסותרת אינו על ידי הזריעה הנוכחית, אלא בדומה לצמיחה

על מי מנוחות", ששם הצמיחה היא 404בכלל צמיחה של ספיחים הגדלים מעצמם – אך יחד עם זאת המקור הוא "מי מנוחות", בבחינת יסוד, שזוהי דרגת יוסף צדיק עליון, והדברים "נמשכים" אליו מדרגה שמעל להשתלשלות, בחינת בינה, הנקראת "מי מנוחות" כמבואר בתורת הקבלה והחסידות³⁵.

ח. לימוד פנימיות התורה מביא לגילוי האהבה המסותרת

אך הגילוי המעשי של האהבה המסותרת הוא באמצעות התבוננות, כפי שמבואר בתורה אור³³ על מאמר חז"ל³⁶ "נכנס יין יצא סוד", ש"סוד" היא האהבה המסותרת, וגילוי אהבה זו הוא על ידי התבוננות הנקראת "יינה של תורה"³⁷.

ובדומה לכך: על ידי לימוד "יינה של תורה", פנימיות התורה, גם "יצא סוד" – עד לגילוי של הסתום והנעלם לחלוטין – קץ הגאולה³⁸, כהבטחת מלך המשיח לבעל־שם־טוב³⁹, שהוא בא לכשיפוצו מעינותיך חוצה, המעיינות של פנימיות התורה.