שיחה ב

391שיחה ב

ויגש

א. פירוש רש"י על "ומקצה אחיו...", והשאלות על כך

על הפסוק¹ "ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים ויציגם לפני פרעה", מפרש רש"י: "מן הפחותים שבהם לגבורה שאין נראים גבורים, שאם יראה אותם גבורים יעשה אותם אנשי מלחמתו", והוא מביא שתי דיעות, מי היו החלשים שבשבטים: "ראובן שמעון לוי יששכר ובנימין, אותם שלא כפל משה שמותם כשברכם, אבל שמות הגבורים כפל (והוא מונה אותם בפירוט²), זהו לשון בראשית רבה³ שהיא אגדת ארץ ישראל, אבל בגמרא⁴ – בבלית⁵ שלנו מצינו שאותן שכפל משה שמותם הם החלשים⁶ ואותן הביא לפני

ב פרעה⁷... (ומסיים) ובברייתא דספרי שנינו בה בוזאת^* הברכה⁸ כמו בגמרא⁴ שלנו".

ואין מובן:

א) מובן שרש"י צריך להביא את דברי חז"ל מי מן השבטים היו החלשים ומי היו הגבורים, כי מפשוטו של מקרא כאן אי אפשר לדעת זאת. אך מהי החשיבות לצורך פשוטו של מקרא כאן לכל ההמשך וההסבר המפורט לגבי הקשר בין זאת לבין "לא כפל שמותם כשברכם" או "כפל..."? ובמיוחד כאשר רש"י מציין, בין כך ובין כך, שלושה ספרים כמקור לדבריו, והרוצה

יבוא ויראה.

ב) מכך שרש"י מביא שתי דעות נוגדות של חז"ל מובן שלפי הפשט כאן אין הכרעה ביניהן, אלא שבפירוש הראשון יש יתרון מסויים על פני השני, ולכן הוא מובא קודם. ועל כך מתעוררת תמיהה כפולה:

(א) בפרשת "וזאת הברכה"⁹ אומר 391רש"י במפורש ש"חמשה שבטים שבירך באחרונה זבולון גד דן נפתלי ואשר כפל שמותיהם לחזקם ולהגבירם לפי שהיו חלשים שבכל השבטים הם הם שהוליך יוסף לפני פרעה שנאמר ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים".

ו כלומר, הוא מכריע שם בפשוטו של מקרא לפי הדיעה השניה, והוא אומר זאת ללא הקדמה "רבותינו דרשו" וכדומה, אלא כפשט?

(ב) בפרשת "מטות"¹⁰ ו"דברים"¹¹ אומר רש"י בפשטות ששבט גד היה בין אלו ש"גבורים היו" – להיפך מדבריו ב"וזאת הברכה", שלפי פשוטו של מקרא היה גד בין החלשים¹²?

אין לומר, שבכל מקרה מפרש רש"י לפי ההכרח בפשוטו של מקרא שם – בפרשת "מטות" ו"דברים" הכרחי לפי פשוטו של מקרא ששבט גד היה מן הגבורים, ואילו ב"וזאת הברכה" הכרחי לומר ששבט גד היה מחמשת השבטים החלשים, ובפרשתנו אין הוכחה מכריעה לפי הפשט – כי, כאמור מספר פעמים, וכמובן מאליו, לא ייתכן שפירוש לפי פשוטו של מקרא במקום

ו אחד יסתור פירוש לפי פשוטו של מקרא במקום אחר¹³.

ב. אין סתירה בין פירוש רש"י כאן לבין פירושו ב"מטות" ו"דברים"

ההסבר להבדל שבין פירוש רש"י כאן לבין פירושו בפרשת "מטות"

"דברים" הוא:

כאשר מביא רש"י במקום אחד שני פירושים ואילו בפסוק אחר הוא מפרש לפי דעה אחת בלבד, ייתכנו לכך שתי סיבות: א) ברוב המקרים – לפי הפירוש היחיד שמביא רש"י יש קושי מסויים בפסוק, ולכן מתרץ זאת רש"י בפירושו, ואילו לפי הפירוש השני (שאין הוא מביא), מובן הפסוק בפשטות ואין צורך בהסבר מיוחד. ב) סיבה הפוכה – במקום שהוא מציין פירוש אחד מובן פירוש זה מאליו מפשוטו של מקרא, (אם כי אין הפירוש מוכרח, כי ניתן להסביר זאת גם לפי הפירוש השני).

ובעניננו ניתן להסביר זאת על פי הסיבה השניה: בפרשתנו אין אמנם הכרח לגבי השאלה מי היו החלשים ומי היו הגבורים, ואילו בפרשת "מטות"

"דברים" מובן בפשטות שבני גד¹⁴ היו 392גבורים, שאילולא כן לא היו מציעים "ואנחנו נחלץ חושים לפני בני ישראל", ומשה רבינו לא היה מקבל את הצעתם ואף מוסיף בלשון ציווי "חלוצים תעברו לפני אחיכם בני ישראל".

וממילא אי אפשר לומר שפירושו של רש"י בפרשת "מטות" ו"דברים" שבני גד היו גבורים, הרי זה מפני שמאוחר יותר "כפל משה שמותם" בברכתו¹⁵ – ובמיוחד כאשר ההוכחה " מרש"י ש"גבורים היו" אינה רק מן – הפסוק "והחלוץ עובר לפניהם"¹⁶ שנאמר ביהושע, לאחר ברכת משה, אלא גם מן הפסוקים שבפרשת "מטות" ו"דברים" עצמן – לפני ברכת משה.

אין זה סותר לפירוש השני של רש"י בפרשתנו, שגד היה מן 6 ה"חלשים"¹⁷, כי ניתן לומר¹⁸ בפשטות¹⁹ שגד בן יעקב היה מן החלשים, אבל צאצאיו, אנשי שבט גד – מאתיים וחמישים שנה מאוחר יותר, בדור הכניסה לארץ – היו גבורים²⁰. ובמיוחד כיון שבני השבטים נישאו זה לזה, וייתכן שבני גד נישאו לבנות השבטים הגבורים, 393וילדיהם ירשו את הגבורה ממשפחת האם²¹.

אך עדיין אין מובן: מהי המשמעות ב"וזאת הברכה" לכך שהשבטים אשר "כפל שמותם" היו חלשים – כפירוש " השני של רש"י בפרשתנו? ואם זה מובן לפי הפשט שם, מדוע אין רש"י מביא זאת בפרשתנו כפירוש הראשון והעיקרי?

ג. שאלות נוספות על סגנונו של רש"י כאן

בנוסף לכך יש להבין מדוע רש"י בפרשתנו: 1) מאריך בפירושו, 2) מפרש בסגנון בלתי רגיל כלל בפירושו:

א) הוא מוסיף "(זהו לשון בראשית רבה) שהיא אגדת ארץ ישראל"?

ב) הביטוי "בגמרא בבלית (שלנו²²)"?

ג) דבריו "ובברייתא דספרי שנינו בוזאת הברכה כמו בגמרא שלנו" – (א) מדוע חשוב לציין שכך כתוב גם בברייתא דספרי, (ב) מהו הדיוק בלשון

בברייתא דספרי", (ג) מדוע חשוב לציין אם הברייתא והספרי הם ב"וזאת הברכה" או בפרשה אחרת?

ד. הקושי שבכל פירוש, והסדר ביניהם

ההסבר לכל זה הוא:

כאשר לומדים את הפסוק "ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים", ואין מפרשים מי היו אלה, סביר לומר שבמקום כלשהו בתורה נבדלים חמשה שבטים אלו מן האחרים.

לפיכך מביא רש"י בהרחבה את דברי חז"ל, שהדבר מובן מברכת משה, אשר כפל שמותם של חלק מן השבטים, ואצל האחרים לא כפל שמותם. זה המקום היחיד בתורה שבו מוצאים הבחנה של חמשה שבטים לחוד, לפי שני האופנים של שני הפירושים.

מצד שני, למרות שכאן אין התורה מפרשת מי היו חמשת החלשים, אך בכל זאת ניתן לדעת מן הנלמד עד כה בפשוטו של מקרא אודות גבורתם או חולשתם²³ של שבטים מסויימים:

394כשלומדים את הסיפור על שכם²⁴ מובן ששמעון ולוי היו גבורים – שניהם בלבד הרגו את כל הגברים שבעיר וכו', ולפי זה קשה הפירוש הראשון ש"אותם שלא כפל... שמותם" הם החלשים, כולל שמעון ולוי.

לכן מביא רש"י את הפירוש ש"אותם שכפל משה שמותם" היו החלשים, ולפי זה יוצא ששמעון ולוי הם בין הגבורים. אך לכך מוכרח רש"י להוסיף "ויהודא שהוכפל שמו לא הוכפל משום חלשות אלא טעם יש בדבר", כי ממאורעות בני יעקב המסופרים לפני כן, ברור, שיהודה היה בין הגבורים, ואף יותר מכך: הגבור שבשבטים – המלך שבשבטים²⁵, הוא נחלץ להגנת בנימין, הוא התייצב מול יוסף, המשנה למלך של מצרים, וכו'²⁶.

אך גם לפי הפירוש השני, שלפיו " יוצא שבנימין היה בין הגבורים, יש קושי, כי בפשטות נראה שהוא היה בין החלשים: הוא היה הצעיר ביותר, הוא מכונה²⁷ ילד זקונים קטן, יעקב אבינו חשש לגביו במיוחד "פן יקראנו אסון"²⁸, וכך גם נראה מדברי יהודה ליוסף²⁹.

בכל זאת הפירוש הראשון הוא הפירוש העיקרי, כי לפי הפירוש השני, אמנם יהודה נכלל ב"כפל משה שמותם" מפני סיבה אחרת ולא "משום חלשות", ולכן נשארת קבוצה של חמשה שבטים (ובמיוחד לפי הדגשת רש"י ב"וזאת הברכה": "חמשה שבטים שבירך באחרונה:") אשר "כפל... שמותם" כדי "לחזקם ולהגבירם" – אך בכל זאת אין חמשת השבטים מסומנים באופן ברור, כי שמו של יהודה הוכפל בכל זאת, ולפיכך הפירוש הראשון הגיוני יותר, כי אלו אשר "לא כפל שמותם" הם חמשה בדיוק³⁰.

ולגבי הקושי המוזכר לעיל³¹, שלפי 395הפירוש הראשון היו שמעון ולוי בין החלשים, ניתן לתרץ, שאכן הם היו " חלשים, והמעשה "ויהרגו כל זכר ואת חמור ואת שכם..."³² לא היה מפני גבורתם, אלא מפני שחשו כמבוגרים ביותר אחריות לנקום עבור "הכזונה יעשה את אחותנו"^* – כיון שראובן לא עשה זאת³³,

במיוחד כאשר אנשי שכם היו אז

כואבים"³⁴. כן הוסיף בהם גבורה הענין של "אפם כי עז"^*.

ה. ב"וזאת הברכה" – הכפלת השמות הוא חלק מן הברכה

ואילו בפרשת "וזאת הברכה" נראה לפי הפשט, שאלה אשר "כפל... שמותם" היו החלשים, ולא להיפך. כדי להבין זאת, יש להסביר תחילה את הסיבות להבדל בין שני הפירושים, אם

כפל... שמותם" זהו עקב חולשה, או עקב גבורה:

לפי הדיעה שלחלשים "כפל... שמותם", הרי הכפילות היא לצורך תוספת ברכה, כפי שאומר שם רש"י:

לחזקם ולהגבירם" – עקב חולשתם הם נזקקו לכך.

לפי הדיעה שנכפלו שמות הגבורים, הכוונה היא, שבהיותם גבורים, היו חשובים במיוחד³⁵, ולכן נכפל שמם – שמותיהם בלטו יותר משמות השבטים האחרים, בדומה ל"ואגדלה שמך"³⁶,

כפירוש רש"י: אברהם אברהם – לשון חיבה הוא שכופל את שמו³⁷, ועל 396כך אין רש"י מביא שום הסבר, מפני הפשטות שבדבר.

ההבדל ביניהם לגבי ברכת משה עצמה הוא: לפי הפירוש שנכפלו שמות החלשים לצורך תוספת ברכה, מובן, שהכפלת השמות היא חלק מן הברכה. ואילו לפי הפירוש שנכפלו שמות הגבורים, הרי הכפלת השם אינה חלק מברכת משה – שמות הגבורים אינם מוזכרים שוב על ידי משה רבינו לצורך תוספת ברכה³⁸, אלא שמותיהם נכפלים ומודגשים יותר בתורה³⁹ מפני חשיבותם ופרסומם – "שמו הולך לפניו".

לפי זה מובן שכאשר נלמדים " הפסוקים בפרשת "וזאת הברכה" בפשטות, ובמיוחד הפסוקים המדברים אודות ברכת משה, סביר לומר, שכל מילה הכתובה בברכות השבטים היא חלק מברכת משה.

לכן מסביר רש"י שם, שאלה היו " החלשים, ו"כפל שמותיהם לחזקם ולהגבירם", כי לפי זה גם הכפלת השם היא חלק מן הברכה⁴⁰.

ו. ההבדל בין אופן הלימוד בארץ ישראל לבבל

לפי זה אפשר להבין גם את התוספת של רש"י בפרשתנו "שהיא אגדת ארץ ישראל" – "אבל בגמרא בבלית שלנו", כי לפי זה מבינים את משמעותו של כל אחד מן הפירושים ואת ההבדל ביניהם.

ההבדל בין אופן הלימוד בארץ ישראל, התלמוד הירושלמי, לבין אופן הלימוד בתלמוד הבבלי, הוא: בארץ ישראל הלימוד הוא בקצרה, ללא הרחבה בדיונים ובתוכן הענין, וללא הרחבה בסגנון, כפי שנאמר בגמרא⁴¹

האי תנא ירושלמי הוא, דתני לישנא קלילא".

לעומת זאת ב"גמרא בבלית" אופן הלימוד הוא בהרחבה הן בדיונים בתוכן הענינים, והן בסגנון ובלשון.

בכך מובן, שב"בראשית רבה" –

שהיא אגדת ארץ ישראל" – נוקטים בשיטה, שכאשר ניתן ללמוד (כפל שמות החלשים) שמשה רבינו האריך בלשונו בכך ש"כפל שמותם" לצורך ברכה (כי ברכה ותפילה ניתן לומר בקצרה, ואף מצוי כך בתורה⁴²), או שמשה רבינו קיצר בלשונו, והכפלת השמות (כפל שמות הגבורים) אינה הרחבה בלשון ברכתו של משה אלא ענין נפרד המודגש בתורה, שעקב גבורתם שמם הולך לפניהם – יש לקבל 397את האפשרות שמשה רבינו אמר את הברכה בקיצור, והחלשים הם אלו שלא כפל משה שמותם כשברכם, אלא את שמות הגבורים כפל.

"אבל בגמרא בבלית שלנו" – לפי אופן הלימוד של בבל, שלצורך תוספת הסבר בתוכן הענין יש צורך להאריך בלשון, צריך לקבל את האפשרות ש"כפל משה שמותם" היה לצורך תוספת ברכה לשבטים החלשים, שמשה רבינו האריך בלשון ברכתם כדי לחזקם ולהגבירם. אמנם, ניתן לעשות זאת גם על ידי ברכה ותפילה קצרה, אך כיון שעל ידי הכפלת השמות נוסף חיזוק, צריך לקבל שכך עשה משה.

ז. יתרונות שני הפירושים, והסדר ביניהם

לפי זה מובנת גם התוספת של רש"י "ובברייתא דספרי שנינו בה בוזאת הברכה כמו בגמרא שלנו":

מכל האמור לעיל יוצא, שבכל אחד משני הפירושים יש יתרון כפול על־פני הפירוש האחר: א) מצד פשט הפסוקים כאן, ב) מצד הענין של "כפל שמותם":

המעלה הכפולה בפירוש הראשון היא: א) לפי המובן מפשוטו של מקרא כאן היה בנימין מן החלשים, ואילו יהודה היה מן הגבורים. ב) כאשר מייחדת התורה "ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים" ואינה מפרשת מי היו, סביר שהכוונה היא לחמשת השבטים החלשים, כי אלה אשר "לא כפל משה שמותם" מונים בדיוק "חמשה", כדלעיל.

המעלה הכפולה בפירוש השני היא: א) כפי שמובן לפי פשוטו של מקרא היו שמעון ולוי מן הגבורים, ולא מן החלשים. ב) סביר יותר, שהכפלת השם בברכה קשורה לעצם הברכה – בשביל לחזקם וכו', מאשר לומר שבכך רומזת התורה לענין אחר, שאלה הם הגבורים⁴³, שאינו קשור דוקא לנתינת הברכה, ולהיפך, מתאים יותר לומר זאת במקום שמדובר בו על מעלותיהם העצמיות.

יתרון כפול זה מדגיש רש"י בצטטו את ה"ספרי" אשר בו "שנינו בה בוזאת הברכה כמו בגמרא שלנו" – כיון שהדברים נאמרו ב"וזאת הברכה" סביר לומר, שגם הכפלת השמות הוא ענין של ברכה.

וכשם שבשני הפירושים הראשונים מסביר רש"י את ההבדל בין שיטותיהם על ידי התוספת "שהיא אגדת ארץ ישראל" – "בגמרא בבלית שלנו", אשר בכך הוא רומז לאופן לימודם – כך גם מוסיף רש"י כאן "בברייתא דספרי":

כל הענינים הכתובים בברייתא נלקחים מן המשנה, אלא שבמשנה הם מוזכרים בקצרה וברמז, "דבר קצר 398וכולל ענינים רבים"⁴⁴, ובברייתא הם מפורשים בהרחבה ובפירוט.

בכך רומז רש"י, שאופן כתיבת הברייתא, בהרחבה, מסביר מדוע ב"ברייתא דספרי" נאמר כמו ב"גמרא בבלית", "שאותם שכפל משה שמותם הם החלשים", כאמור לעיל שמשה רבינו האריך וכפל את שמות החלשים כדי "לחזקם ולהגבירם".

למרות זאת זהו הפירוש השני בפרשתנו: כיון שמעלתו זו של הפירוש השני מתאימה בעיקר כאשר מדובר על ברכה – בפרשת "וזאת הברכה" – ואילו לפי פשוטו של מקרא בפרשתנו נחשבת יותר מעלתו של הפירוש הראשון, כדלעיל.