2

לפני כן, בפרשת ויחי¹⁴ נאמר "ידך בעורף אויביך... גור אריה יהודה...". מכך שיהודה מושווה לאריה, מלך שבחיות¹⁵, מובן, שהוא היה החזק מכל השבטים. ומתעוררת השאלה: מדוע הורה משה לבני גד ולבני ראובן לצאת ראשונים למלחמה, ולא לבני יהודה?

לכאורה אפשר להשיב, שגבורת שבט יהודה התחדשה רק בימי דוד, כפי שמפרש שם רש"י "ידך בעורף אויביך – בימי דוד..."; "גור אריה – על דוד נתנבא...", ובתקופות הקודמות היו בני גד החזקים ביותר. אך, אין לומר כך, כי:

א) בסיפורים שמספרים המלמדים לתלמידיהם ב"חדר" מודגש, שיהודה היה החזק מבני יעקב, וששבט יהודה היה החזק מכל השבטים מקדמת דנא. וכיון שכך מקובל אצל ילדי ה"חדר" מדור דור, בודאי מתאים הדבר לפשוטו של מקרא. ובמיוחד, כאשר שבט זה היה מרובה באוכלוסין של יוצאי צבא בישראל, יותר מכל השבטים, כנאמר במפורש בפרשת פינחס¹⁶, ואף לפני כן – בפרשת במדבר¹⁷.

ב) בפרשת ויגש¹⁸ מביא רש"י שתי דעות לגבי גד, בנו של יעקב, אם הוא היה בין הגבורים או בין החלשים. אך לגבי יהודה אומר רש"י בפשטות, לפי שתי הדעות, שהוא היה מהגבורים. ומובן ממספר מקומות, ואף בדרך הפשט ובפירוש רש"י, שתכונותיהם של בני יעקב היו זהות לתכונות השבטים שיצאו מהם¹⁹.

אם כך, מדוע לא יצאו בני יהודה ראשונים למלחמה?

לכן מוסיף רש"י "ואויבים נופלים לפניהם", שלבני גד היתה מעלה מיוחדת, שלא היתה אפילו לבני יהודה – ש"אויבים נופלים לפניהם":

על יהודה נאמר²⁰ "ידך בעורף אויביך", שבני יהודה היכו את האויבים בערפם. כלומר, האויבים נסו