395
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
הפירוש הראשון היו שמעון ולוי בין החלשים, ניתן לתרץ, שאכן הם היו " חלשים, והמעשה "ויהרגו כל זכר ואת חמור ואת שכם..."32 לא היה מפני גבורתם, אלא מפני שחשו כמבוגרים ביותר אחריות לנקום עבור "הכזונה יעשה את אחותנו"* – כיון שראובן לא עשה זאת33,
במיוחד כאשר אנשי שכם היו אז
כואבים"34. כן הוסיף בהם גבורה הענין של "אפם כי עז"*.
ה. ב"וזאת הברכה" – הכפלת השמות הוא חלק מן הברכה
ואילו בפרשת "וזאת הברכה" נראה לפי הפשט, שאלה אשר "כפל... שמותם" היו החלשים, ולא להיפך. כדי להבין זאת, יש להסביר תחילה את הסיבות להבדל בין שני הפירושים, אם
כפל... שמותם" זהו עקב חולשה, או עקב גבורה:
לפי הדיעה שלחלשים "כפל... שמותם", הרי הכפילות היא לצורך תוספת ברכה, כפי שאומר שם רש"י:
לחזקם ולהגבירם" – עקב חולשתם הם נזקקו לכך.
לפי הדיעה שנכפלו שמות הגבורים, הכוונה היא, שבהיותם גבורים, היו חשובים במיוחד35, ולכן נכפל שמם – שמותיהם בלטו יותר משמות השבטים האחרים, בדומה ל"ואגדלה שמך"36,
כפירוש רש"י: אברהם אברהם – לשון חיבה הוא שכופל את שמו37, ועל
הערות
- 32. וישלח לד, כה־כו.
- *. וישלח שם, לא.
- 33. מה שראובן לא עשה בזה אף שהוא הגדול – ועכצ"ל מובן בפשטות, כיון שרש"י לא מתרץ זה, גם לא ברמז, י"ל כמה טעמים: א) אינו מתאים לבן יעקב (ואדרבא החידוש הוא ששמעון ולוי עשו זה – כפרש"י בהמשך הסיפור – " לד, כה). ב) מדותיו רכות, היפך ענין הנקמה (כפרש"י לפני זה – כט, לב). ג) יר"ש ביותר (ראה פרש"י וישב לז, כט: עסוק בשקו ותעניתו על (שרק) בלבל יצועי אביו). וראה ויצא ל, יד: וילך ראובן גו' (אף שהוא שבחן של שבטים – פרש"י שם – מפורש הוא בראובן). ד) מסתבר דבהיות כל הבנים בבית – שימוש האב צ"ל ע"י הגדול (משא"כ כשמוכרחים להיות במק"א – כל אחד יש לו יומו (רש"י וישב לז, כט)). – ולהעיר מפרש"י וירא יח, ד*. דעת ר' יהושע (הובא במת"כ ב"ר פפ"ד, יט). שירת ברק כו' על הנצחון במלחמת סיסרא (הובא " בפרש"י ויחי שם), משא"כ דן עמד לברוח (רש"י שופטים ה, יז).
- 34. וישלח לד, כה. ולהעיר מפרש"י שם שמסרו עצמן עלי'".
- *. ראה ויחי מט, ו־ז – אלא שנאמר זה לקמן.
- 35. בגו"א כאן: והכתוב בא להגיד כי הם גבורים ולכן כפל. וראה דברי דוד להט"ז כאן "לפי שזהו עדות להם כו'".
- 36. לך בתחילתו.
- 37. וירא כב, יא.
- . דמכיון שיש מעלה לעשות בעצמו ולא ע"י שליח – וא"כ כל הבנים ישתדלו, ובמילא – קדימה לגדול. ולהעיר מפרש"י נח ט, כה. וי"ל.
רש"י על בראשית ל״ז:כ״ט - הטקסט מספריא
וישב ראובן. בִּמְכִירָתוֹ לֹא הָיָה שָׁם, שֶׁהִגִּיעַ יוֹמוֹ לֵילֵךְ וּלְשַׁמֵּשׁ אֶת אָבִיו. דָּ"אַ עָסוּק הָיָה בְשַׂקּוֹ וּבְתַעֲנִיתוֹ עַל שֶׁבִּלְבֵּל יְצוּעֵי אָבִיו:
וישב ראובן AND REUBEN RETURNED — When he (Joseph) was sold he had not been present, for it was his day (his turn) to go to attend to his father (Genesis Rabbah 84:19). Another explanation is: he had not sat with them at the meal because he was occupied with his sack-cloth and fast in penitence for having disturbed his father’s couch (Genesis Rabbah 84:19).
מתנות כהונה על בראשית רבה פ״ד:י״ט - הטקסט מספריא
בשקו ותעניתו. על שבלבל יצועי כו' אע"פ שדרשו חז"ל סוף פרק החובל יהודה שהודה במעשה תמר גרם לראובן שהודה גם הוא במעשה בלהה כבר תירצו שם התוספות שלא הודה ברבים עד אחר שהודה יהודה ברבים:
ה"ג בילקוט וכן מוכח בפי' רש"י בסדר זה ולעיל בפרשה זו והציץ לאותו בור ר"י אומר כל טרחות של בית היה מושלך עליו וכיון שנפנה הלך והציץ לאותו בור הה"ד כו' וכן הוא במדרש משלי:
לשל אדם. לדמו של אדם:
אתה אמרת כו'. שודאי הוא היה המדבר כי הוא מלכם:
לית אנא ידע מה כו'. אין אני יודע מה אני רואה וניבא ולא ידע מה ניבא וכדמפרש ואזיל. ודייק מיתורא דחיה רעה אכלתהו שהרי כתיב טרוף טרף:
של פוטיפר. וכתונת רמז לותנח בגדו אצלה הכי גרסינן בילקוט של פוטיפר. ד"א זה יהודה שנאמר חיה רעה ואין חיה רעה אלא אריה שנאמר גור אריה יהודה ויקרע וגו':
בראשית רבה פ״ד:י״ט - הטקסט מספריא
וַיָּשָׁב רְאוּבֵן אֶל הַבּוֹר (בראשית לז, כט), וְהֵיכָן הָיָה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר בְּשַׂקּוֹ וּבְתַעֲנִיתוֹ, כְּשֶׁנִּפְנָה הָלַךְ וְהֵצִיץ לְאוֹתוֹ בּוֹר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיָּשָׁב רְאוּבֵן אֶל הַבּוֹר, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵעוֹלָם לֹא חָטָא אָדָם לְפָנַי וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה, וְאַתָּה פָּתַחְתָּ בִּתְשׁוּבָה תְּחִלָּה, חַיֶּיךָ שֶׁבֶּן בִּנְךָ עוֹמֵד וּפוֹתֵחַ בִּתְשׁוּבָה תְּחִלָּה, וְאֵיזֶה זֶה הוֹשֵׁעַ, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע יד, ב): שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹהֶיךָ. (בראשית לז, לא): וַיִּקְחוּ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים, וְלָמָּה שְׂעִיר עִזִּים, שֶׁדָּמוֹ דּוֹמֶה לְשֶׁל אָדָם. (בראשית לז, לב): וַיְשַׁלְּחוּ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים וגו'. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִיהוּדָה אַתָּה אָמַרְתָּ (בראשית לז, לב): הַכֶּר נָא, חַיֶּיךָ שֶׁתָּמָר אוֹמֶרֶת לְךָ (בראשית לח, כה): הַכֶּר נָא. (בראשית לז, לג): וַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי, אָמַר לֵית אֲנָא יָדַע מָה אֲנָא חָמֵי, כְּתֹנֶת בְּנִי חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ וגו', אָמַר רַב הוּנָא נִצְנְצָה בּוֹ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ, זוֹ אִשְׁתּוֹ שֶׁל פּוֹטִיפַר.
רש"י על שופטים ה׳:י״ז - הטקסט מספריא
בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן שָׁכֵן. וְלֹא בָא אֶל הַמִּלְחָמָה, וְכֵן דָּן הִכְנִיס מָמוֹנוֹ בִּסְפִינוֹת לַעֲמוֹד וְלִבְרוֹחַ:
וְעַל מִפְרָצָיו. לִשְׁמוֹר פִּרְצוֹת אַרְצוֹ:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.