394
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
כשלומדים את הסיפור על שכם24 מובן ששמעון ולוי היו גבורים – שניהם בלבד הרגו את כל הגברים שבעיר וכו', ולפי זה קשה הפירוש הראשון ש"אותם שלא כפל... שמותם" הם החלשים, כולל שמעון ולוי.
לכן מביא רש"י את הפירוש ש"אותם שכפל משה שמותם" היו החלשים, ולפי זה יוצא ששמעון ולוי הם בין הגבורים. אך לכך מוכרח רש"י להוסיף "ויהודא שהוכפל שמו לא הוכפל משום חלשות אלא טעם יש בדבר", כי ממאורעות בני יעקב המסופרים לפני כן, ברור, שיהודה היה בין הגבורים, ואף יותר מכך: הגבור שבשבטים – המלך שבשבטים25, הוא נחלץ להגנת בנימין, הוא התייצב מול יוסף, המשנה למלך של מצרים, וכו'26.
אך גם לפי הפירוש השני, שלפיו " יוצא שבנימין היה בין הגבורים, יש קושי, כי בפשטות נראה שהוא היה בין החלשים: הוא היה הצעיר ביותר, הוא מכונה27 ילד זקונים קטן, יעקב אבינו חשש לגביו במיוחד "פן יקראנו אסון"28, וכך גם נראה מדברי יהודה ליוסף29.
בכל זאת הפירוש הראשון הוא הפירוש העיקרי, כי לפי הפירוש השני, אמנם יהודה נכלל ב"כפל משה שמותם" מפני סיבה אחרת ולא "משום חלשות", ולכן נשארת קבוצה של חמשה שבטים (ובמיוחד לפי הדגשת רש"י ב"וזאת הברכה": "חמשה שבטים שבירך באחרונה:") אשר "כפל... שמותם" כדי "לחזקם ולהגבירם" – אך בכל זאת אין חמשת השבטים מסומנים באופן ברור, כי שמו של יהודה הוכפל בכל זאת, ולפיכך הפירוש הראשון הגיוני יותר, כי אלו אשר "לא כפל שמותם" הם חמשה בדיוק30.
ולגבי הקושי המוזכר לעיל31, שלפי
הערות
- 24. וישלח לד, כה ואילך. וראה ל' רש"י מקץ מב, יד. כד.
- 25. כמובן מוישב לז, כו. וראה פרש"י שם לח, א. ולהעיר מויחי מט, ח־ט שיהודה נמשל לארי' – מלך שבחיות.
- 26. ריש פרשתנו. ובפרש"י שם: אם תקניטני אהרוג אותך ואת אדוניך.
- 27. פרשתנו מד, כ.
- 28. מקץ מב, ד (שם, לח). ואף שפרש"י שהשטן מקטרג בשעת הסכנה", הרי "שלח יעקב את אחיו" וחשש כן רק בבנימין. ולהעיר מתרגום יב"ע מקץ שם "הוא טליא", רמב"ן פרשתנו (מד, כט).
- 29. פרש"י פרשתנו מד, לג: לכל דבר אני מעולה ממנו לגבורה למלחמה ולשמוש.
- 30. אף שצע"ק כי: א) לא נזכר שם שמעון בברכת משה (וראה פרש"י שם לג, ז). ב) גם יוסף לא נכפל שמו שם.
- 31. גם י"ל שפי' הא' קרוב יותר לפשש"מ כאן מזה שמצינו בפשש"מ בהכתובים בכלל (לא רק בהכתובים שע"ע) מי היו הגבורים. ולכן מתחיל מיהודא, ולאח"ז גד (שמוכח בפ' מטות דברים וברכה (לג, כ־כא) כנ"ל), וממשיך בנפתלי – ראה ויחי מט, כא. ובפרש"י. דן (ברכה שם, כב ובפרש"י)*. ומסיים "וכן לזבולון וכן לאשר" שלא
- . וזה שהקדים נפתלי לדן – אף שבדן נאמר "גור ארי'" .. מושלו באריות" – כי נפתלי הוא הנותן וגורם מצינו בהם כלל. ולהעיר מפרש"י ברכה (שם יט ד"ה ושפני) בזבולון "והוא עומד על הספר" (ראה פרש"י בגד ודן הנ"ל). ובפרש"י שם לפנ"ז: "זבולון עם חרף נפשו למות" (שופטים ה, יח) שבמלחמת סיסרא. "
רש"י על בראשית מ״ב:י״ד - הטקסט מספריא
הוא אשר דברתי. הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי שֶׁאַתֶּם מְרַגְּלִים, הוּא הָאֱמֶת וְהַנָּכוֹן, זֶהוּ לְפִי פְשׁוּטוֹ. וּמִדְרָשׁוֹ אָמַר לָהֶם וְאִלּוּ מְצָאתֶם אוֹתוֹ וְיִפְסְקוּ עֲלֵיכֶם מָמוֹן הַרְבֵּה, תִּפְדּוּהוּ? אָמְרוּ לוֹ הֵן, אָמַר לָהֶם וְאִם יֹאמְרוּ לָכֶם שֶׁלֹּא יַחֲזִירוּהוּ בְשׁוּם מָמוֹן, מַה תַּעֲשׂוּ? אָמְרוּ לוֹ לְכָךְ בָּאנוּ, לַהֲרֹג אוֹ לֵהָרֵג, אָמַר לָהֶם הוּא אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם, לַהֲרֹג בְּנֵי הָעִיר בָּאתֶם, מְנַחֵשׁ אֲנִי בְּגָבִיעַ שֶׁלִּי שֶׁשְּׁנַיִם מִכֶּם הֶחֱרִיבוּ כְּרַךְ גָּדוֹל שֶׁל שְׁכֶם:
הוא אשר דברתי THAT IS IT THAT I SPAKE UNTO YOU — The statement which I made — that you are spies — is true and certain. This is the meaning according to the literal sense of the words. A Midrashic explanation is: he said to them, “And if you find him (your brother) and they demand of YOU a large sum, would you redeem him?” They answered him, “Certainly!” He asked them, “If they tell you that they will not restore him to you for any sum of money, what would you do?” They replied, “That is what we have come for — to kill or to be killed”. Whereupon he retorted:הוא אשר דברתי אליכם THAT IS JUST WHAT I SAID TO YOU — you have come to kill the people of this city. I have divined by my goblet that two of you destroyed the great city of Shechem (Genesis Rabbah 91:7).
רש"י על בראשית מ״ד:ל״ג - הטקסט מספריא
ישב נא עבדך וגו'. לְכָל דָּבָר אֲנִי מְעֻלֶּה מִמֶּנּוּ, לִגְבוּרָה וּלְמִלְחָמָה וּלְשַׁמֵּשׁ (בראשית רבה):
'ישב נא עבדך וגו LET THY SERVANT ABIDE etc. — For all purposes I am superior to him in strength — whether for battle or for service as a slave.
רש"י על בראשית ל״ג:ז׳ - הטקסט מספריא
נגש יוסף ורחל. בְּכֻלָּן הָאִמָּהוֹת נִגָּשׁוֹת לִפְנֵי הַבָּנִים, אֲבָל בְּרָחֵל יוֹסֵף נִגַּשׁ לְפָנֶיהָ, אָמַר אִמִּי יְפַת תֹּאַר, שֶׁמָּא יִתְלֶה בָהּ עֵינָיו אוֹתוֹ רָשָׁע, אֶעֱמֹד כְּנֶגְדָהּ וַאֲעַכְּבֶנּוּ מִלְּהִסְתַּכֵּל בָּהּ; מִכָּאן זָכָה יוֹסֵף לְבִרְכַּת עֲלֵי עַיִן:
נגש יוסף ורחל JOSEPH AND RACHEL STEPPED NEAR — In the case of all the others the mothers approached before the children, but in the case of Rachel, Joseph came in front of her. He said: “My mother is a beautiful woman: for fear that this wicked man will set his fancy on her I will stand in front of her and prevent him from gazing at her ” As a reward for this Joseph merited the blessing associated with the words עלי עין "with the eye” (Genesis Rabbah 78:10).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.