405

ארץ שלהם, אחוזה שלהם. ואילו לפי פירוש המדרש יוצא, שמודגש ההיפך: בני ישראל "נאחזו" על־ידי ארץ " מצרים, בעל כרחם? "

ב. הקשיים על פירוש רש"י ל"וישב ישראל בארץ מצרים"

הדברים יובנו לאחר הסבר על פירוש רש"י לתחילת הפסוק, שהוא הקדמה ל"ויאחזו" בה. רש"י מצטט את המילים "וישב ישראל בארץ מצרים", ומפרש: "והיכן, בארץ גושן⁵ שהיא מארץ מצרים".

מפרשים⁶ אומרים, שרש"י רוצה לענות לשאלה הבאה: מן הביטוי "בארץ מצרים ארץ גושן" נראה שישנן שתי ארצות שונות, ולכן אומר רש"י "והיכן בארץ גושן" – הרי זה כאילו כתוב בפסוק "בארץ מצרים והיכן בארץ גושן".

אך אין מובן:

א) מדוע צריך רש"י להוסיף "שהיא מארץ מצרים" – הן דבר זה מובן מן ההמשך "וישב ישראל בארץ מצרים – בארץ גושן"?

ב) בדומה לכך ניתן לשאול על הפסוק עצמו: לשם מה כתוב בפסוק

בארץ מצרים", ומוסבר אחר־כך

בארץ גושן", והלוא די היה ב"בארץ גושן" וכבר ידוע שזה בארץ מצרים, שהרי כתוב לפני־כן בפרשה⁷ בצורה מפורשת שארץ גושן היא חלק מארץ מצרים?

ג) אם רש"י רוצה רק להסביר את הפירוט בלשון הפסוק "ארץ מצרים בארץ גושן" – מדוע הוא מצטט מן הפסוק גם את המילים "וישב ישראל"?

ג. רש"י מתרץ סתירה בין הפסוק לבין האמור בברית בין הבתרים

ההסבר לכך הוא: רש"י מתכוון לענות כאן לסתירה שבין תוכן פסוק זה לבין פרשה קודמת: בברית בין הבתרים⁸ אמר הקב"ה לאברהם "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם... ואחרי כן יצאו...". כלומר, לפני שילכו בני ישראל לארץ ישראל, הם יהיו חייבים להיות בגלות, באמצעות היותם "גר... בארץ לא להם". אך כיצד ייתכן לומר שבני ישראל היו בגלות בהימצאותם במצרים, כאשר אנו רואים בפסוק זה שהם השתקעו שם ("וישב" מלשון

תושב" – ההיפך של "גר"⁹), ועוד יותר מכך – בארץ גושן, שהיתה, כפי