406
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שנאמר לפני־כן בפסוק7 "מיטב הארץ" ובאופן המוזכר בסוף הפסוק: "ויאחזו בה – לשון אחוזה": זו היתה אחוזתם שלהם10?
לפיכך מצטט רש"י גם את המילים "וישב ישראל" – מפני שהקושי בפסוק הוא, כאמור, האופן של "וישב ישראל"11 בארץ גושן.
קושי זה מתורץ ע"י פירוש רש"י באמצעות הוספת המילים "שהיא מארץ מצרים": למרות הכל, גם ארץ גושן היא חלק של ארץ מצרים12 ולא של ארץ כנען, ולכן נחשבים מגוריהם של ישראל בארץ גושן לגלות, מפני שבעצם הימצאותם מחוץ לארץ כנען ("ארץ שלהם"13) הם כ"גר... בארץ לא להם"14.
ד. כיצד התבצעה כוונת הגלות ע"י השהיה בגושן
אך עדיין לא הכל "חלק" (לפחות בפנימיות הענינים15): ידוע16, שתכלית גלות מצרים היא שבני ישראל יוכשרו שם להיות ראויים לקבלת התורה ולכניסתם לארץ ישראל. כיצד, אפוא, התבצעה כוונה זו של גלות ושעבוד מצרים, עם הענין של "וישב ישראל..."?
קושיא זו מתחזקת עוד יותר על פי פירושו של "ויאחזו בה" בחלק הדרש שבתורה, אך יש להקדים ולהסביר מספר דברים:
מלשון הפסוק "ויאחזו בה – לשון אחוזה" יוצא, שארץ גושן היתה ונשארה אחוזה וירושה בידי בני ישראל, ודבר זה הוא, לכאורה, לגמרי לא מובן: כיצד ייתכן לומר על חלק מארץ מצרים שהוא אחוזה וירושה לבני ישראל? הן רק ארץ ישראל, ולא ארץ מצרים17, היא ירושה לישראל, ככתוב18 "לתת לך את הארץ הזאת לרשתה"!
[לפי דרך הפשט אכן אין כאן קושי, כיוון שאם הישיבה בארץ גושן נמשכה
הערות
- 7.
- 10. ולא רק כמו שאמרו (מז, ד) "לגור בארץ באנו" – ראה פירש"י לך שם, יג. ולהעיר מבחיי כאן.
- 11. בפועל גם מצדם – ולא רק (כדלעיל מז, יא): ויושב יוסף גו' ויתן להם גו'.
- 12. ולהעיר מפרש"י לך יב, יט.
- 13. להעיר מפרש"י (וישב לז, ב) על התיבה "וישב" "ביקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו וכו'". וראה רמב"ן, אלשיך וכלי יקר – ר"פ וישב.
- 14. להעיר מכלי יקר כאן. אבל ראה לקמן ס"ה־ו.
- 15. אבל ע"ד הפשט מ"ש (לך שם) "ועבדום וענו אותם" לא קאי על מש"נ "ארבע מאות שנה", שהרי גם בהיותם במצרים לא הי' שעבוד ועינוי כל הזמן (משא"כ הענין ד"גר גו' לא להם") – ראה פרש"י וארא ו, טז. רא"ם לך שם (ובפסוק טו שם).
- 16. תו"א עד, סע"א ואילך. ובכ"מ.
- 17. לך שם, ז.
- 18. להעיר מב"ר שבהערה 3: הכא אתמר ויאחזו בה ולהלן (מצורע יד, לד) אתמר אשר אני נותן לכם לאחוזה אלא כן ארעה צרתון .. ברם להלן .. אם זכיתם לאחוזה* וכו'.
- . במדרש תדשא (שבהערה הנ"ל): כיון שבאו לארץ כנען .. ברשותכם היא אתם אוחזים בה ותופסים אותה כו'. וראה רד"ק – הובא בשוה"ג להערה 1.
רש"י על שמות ו׳:ט״ז - הטקסט מספריא
ושני חיי לוי וגו'. לָמָּה נִמְנוּ שְׁנוֹתָיו שֶׁל לֵוִי? לְהוֹדִיעַ כַּמָּה יְמֵי הַשִּׁעְבּוּד; שֶׁכָּל זְמַן שֶׁאֶחָד מִן הַשְּׁבָטִים קַיָּם לֹא הָיָה שִׁעְבּוּד (שמות רבה א'), שֶׁנֶּאֱמַר "וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל אֶחָיו" (שמות א), וְאַחַר כָּךְ "וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ", וְלֵוִי הֶאֱרִיךְ יָמִים עַל כֻּלָּם:
ושני חיי לוי וגו׳ AND THE YEARS OF THE LIFE OF LEVI WERE etc. — Why is the number of the years of Levi mentioned? In order to tell us how long the period of slavery lasted — because so long as even one of the sons of Jacob (lit. the tribes) remained alive there was no slavery imposed upon the Israelites, as it is said, (Exodus 1:6) “And Joseph died and all his brethren”, and afterwards it is stated (Exodus 1:8), “Now there arose a king” (who enslaved them); and Levi lived the longest of all of them (Seder Olam 3).
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
- עג - שנת תשל"ג - חלק רביעי ‹ שיחת ש"פ ראה, מבה"ח אלול, ה'תשל"ג לקו"ש חט"ו ע' 406
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

