407

לכל אורך גלות מצרים¹⁹, רד"ו²⁰ שנה, הרי מתאים לה הביטוי "אחוזה", אך לפי דרך הדרש שבתורה, המדגישה את הדרוש ואת התוכן הפנימי, אין הדבר "חלק"].

הרד"ק מביא בספר יהושע²¹ בשם ה"דרש", שהכתוב שם²², שיהושע קבל "את כל ארץ גושן", אכן מתכוון ל"גושן של ארץ מצרים והיא נבלעת בתוך ערי ישראל", ולפיכך מונה אותה הפסוק שם²³ בין ערי נחלת יהודה.

לפי זה ניתן היה, לכאורה להסביר (בדרך הדרש, לפחות) את הביטוי "ויאחזו בה", שארץ גושן נהיתה ירושה לישראל, מפני שהיא "נבלעה" בתוך ערי ישראל בתקופת יהושע.

אך קשה להסביר כך, מפני שכיצד ייתכן, שבתקופת הפסוק "וישב ישראל..." כבר תיקרא התיישבות זו בארץ גושן בשם "אחוזה", על כך שהיא תיבלע מאות שנים מאוחר יותר בין ערי ישראל, ע"י כיבוש יהושע?

ההסבר לכך הוא: כתוב במדרש²⁴ שפרעה נתן לשרה את "ארץ גושן לאחוזה", ו"לפיכך ישבו ישראל בארץ גושן שהיא של שרה אמנו". יוצא, אפוא, שישראל קבלו את ארץ גושן בירושה (משרה)²⁵.

בכך מתחזקת הקושיה שהובאה לעיל: כיצד עברו ישראל את גלות מצרים על־ידי הימצאותם בארץ גושן, אשר היתה שייכת להם כירושה, והם לא היו בה "גר... בארץ לא להם..."?

ה. מטרות הגלות התממשו ע"י יגיעה בלימוד תורה

הדברים יובנו לפי המוסבר בתורה אור²⁶, שכל הפרטים בעבודת גלות מצרים "בעבודה קשה בחומר ובלבנים..."²⁷ קיימים גם במשמעות רוחנית, בעיסוק בתורה, כנאמר בזוהר²⁸: "בעבודה קשה זו קושיא, בחומר דא קל וחומר ובלבנים דא לבון הלכה..."²⁹, וכאשר יהודי יגע בעבודה קשה של התורה, הוא עובר בכך את הענין של "עבודה קשה..." של גלות