408

מצרים, ואין הוא צריך לבצע זאת בגשמיות.

[כדברי המשנה³⁰: "כל המקבל עליו עול תורה", והדגש כאן הוא על "עול תורה": הוא מקבל על עצמו את העול של התורה, העבודה הקשה, כמוסבר בזוהר שלעיל, אז "מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ"].

בדומה לזה ניתן להסביר בעניננו: גם בהימצאותם בארץ גושן עברו בני ישראל את גלות ושעבוד מצרים ומימשו את מטרותיה, באמצעות יגיעתם בתורה ב"בית התלמוד" שהקימו יעקב ובניו³¹.

זהו גם רמז, בדרך "יינה של תורה", להסברו של רש"י "ויאחזו בה – לשון אחוזה": התקופה הראשונה של גלות מצרים, כאשר ישראל השתקעו שם " ("וישב ישראל") לא היתה כרוכה בעבודה קשה בגשמיות. להיפך, אז היה זה באופן שחשו שזהו "מיטב הארץ", ושהם באחוזתם שלהם: כולם ידעו שישראל נמצאים בארץ שלהם, ומתנהגים שם כרצונם, ללא שעבוד למצרים. שעבוד הגלות התבטא רק בעבודה קשה בתורה.

ו. "ארץ לא להם" – בדרגת הקדושה שבה

אבל עדיין דרוש הסבר נוסף: בכל זאת, אם ישראל ירשו (לפי המדרש) את ארץ גושן משרה, כיצד יכולים מגוריהם שם להיחשב כגלות "בארץ לא להם"?

ההסבר לכך הוא: למרות שארץ גושן היתה שייכת לבני ישראל בגלל הירושה משרה היא בכל זאת לא מכילה בתוכה את דרגת הקדושה³² שמכילה בתוכה ארץ ישראל³³ – "ארץ אשר... עיני ה' אלקיך בה..."³⁴.

בכך התבטאה הגלות "בארץ לא להם" בעת הימצאותם בארץ גושן, גם בתקופה הראשונה: בני ישראל הצטערו על כך שהם נמצאים במקום שאיננו

ארץ אשר... עיני ה' אלקיך בה...", ובגלל עובדה זו עצמה היא "ארץ לא להם" – אין היא בדרגת החשיבות והקדושה הראויה "להם", וע"י צער זה הם עברו חלק מן השעבוד והמיצרים של גלות מצרים.

ז. לאחר סיום התקופה הראשונה בלט שארץ גושן "היא ארץ מצרים"

לשעבוד

למרות, שתחילת גלותם במצרים