410

ההסבר לכך הוא: כוונת גלות⁴³ מצרים היתה, שישראל "יבררו", יזככו ויקחו אליהם את ניצוצות הקדושה הנמצאים במצרים. זוהי המשמעות הפנימית של "וינצלו את מצרים"⁴⁴, כפי שמסבירים חז"ל⁴⁵ "עשאוה כמצודה שאין בה דגן... כמצולה שאין בה דגים" – בני ישראל העלו את ניצוצות הקדושה של עולם התוהו, שהיו בארץ מצרים⁴⁶.

לכך רומז רש"י באמרו "ויאחזו בה – לשון אחוזה"⁴⁷: התכלית של "וישב ישראל בארץ מצרים" היתה שישראל יירשו שם את הניצוצות של אורות דתוהו, כפי שידוע מאמרו של כ"ק מו"ח אדמו"ר⁴⁸, שסדרי הירושה אצל אומות העולם הם על דרך הפסוק⁴⁹ "ובן אין לו... ונתתם את נחלתו לאחיו"⁵⁰, וכיוון ש"הלא אח עשו ליעקב"⁵¹, יורשים ישראל את ה"אורות דתוהו".

ט. הקשר שבין שני הפירושים על "ויאחזו בה"

לפי כל האמור לעיל מובן הקשר בין שני הפירושים על "ויאחזו בה":

לפי הפשט הרי "ויאחזו" הוא מלשון אחוזה. כיוון שבפשטות הענינים עדיין לא החל בתקופה של פרשת ויגש השעבוד של גלות מצרים, להיפך, אז עדיין נראה היה שארץ גושן היא אחוזה של בני ישראל, כמוסבר לעיל.

אבל לפי המדרש, המסביר את פנימיותו של כל ענין⁵², הרי "ויאחזו" הוא מלשון אחיזה, ש"הארץ היתה אוחזת בהם ותופסת אותם... שבעל כרחו אחוז בה":

כיוון שבפנימיות הרי הישיבה בארץ גושן היא ירידה למצרים ("שהיא מארץ מצרים") ויותר מכך, מאפשרת את שעבוד מצרים כפשוטו, יוצא, שבפנימיות ובהעלם היתה הירידה לארץ גושן באופן של

הארץ היתה אוחזת בהם ותופסת אותם... שבעל כורחו אחוז בה".

הכוונה הפנימית והטעם לכך שצריך להיות ענין של "ויאחזו בה" לפי פירוש המדרש (ש"הארץ היתה אוחזת... אותם") רמוזה ב"יינה של תורה" אשר