שיחה ד

הערות

עמוד 331

1. 1. פרשתנו לח יח.
2. 2. וכבתיב"ע כאן שתרגם חותמך ופתילך "סיטומתך" – פי' חותמך (ב"מ עד, א) – וחוטייך.
3. 3. וכמו שהקשה ברמב"ן כאן.
4. 4. יחזקאל מ, ג.
5. 5. שמות כח, כח ואילך. שלח בפ' ציצית. (ואדרבא "פתיל" – משמש ביאור לתיבה אחרת "פתלתול" – פרש"י האזינו לב, ה)). וגם ביחזקאל שם – "חבל" בא לא בתור פירוש תיבת "פתיל" כ"א דרך אגב בפי' השייכות דפתיל פשתים למדידה*. וע"ד פרש"י שמות (כח, ואו): ומרכסן בפתיל תכלת כו' וקוצצין פתילים מהם וטווין אותן חוט כו' וקצץ פתילים כו' למדנו שחוט כו'. ועד"ז בפרש"י לט, ג. לט, לא.
6. 6. וראה ספורנו כאן.
7. 7. רא"ם ושפ"ח כאן.
8. . ולכן לא פירש כלום ב(נ"ך) שופטים טז, ט.

עמוד 332

1. 8. תצא כב, יב.
2. 9. רא"ם וגו"א כאן.
3. 10. ולפ"ז מתורצת ג"כ קושיית הרמב"ן – כי נתן לה רק ה"אזור" שלו.
4. 11. בנוגע ל"פתיל" – תי' ברא"ם וגו"א דבזה רמזה שאין כוונתה לשמלה בכלל, אלא לבגד המיוחד שלו שע"י קיים מצות ציצית (כנ"ל בפנים), ולכן נקרא "פתיל" דוקא – ע"ש הציצית, אבל ראה בפנים (ג).
5. 12. "שמלה" נזכר גם לעיל: נח ט, כג. וישלח לה, ב. פרשתנו לז, לד.
6. *. נח ט, כג.
7. 13. ראה גם בבאר יצחק כאן.
8. 14. פסוק יג.
9. 15. בפס"ז כאן: "חותמך שהי' חותם בו את הצאן". ועד"ז בחזקוני כאן ("לחתום הקשרים של צמר"). אבל בפשטות משתמשים ב"חותם" בשטרות ואגרות וכיו"ב (ראה רש"י תצוה כח, יא. מג"א ג, יב. ועוד).

עמוד 333

1. 16. משא"כ בדברים שרק "היו צריכין לו" (חזקוני (ועד"ז בפס"ז) כאן).
2. *. ואפילו את"ל שכיון שיהודא הי' הגדול בשבטים טבעתו בדוגמת טבעת המלך (ראה פרש"י אסתר ג, יו"ד), הרי גם היא – טבעת שיש בה חותם (שם ג, יב). "
3. 17. ועפ"ז יומתק מה שלא כתב רש"י "טבעת שחותמין בו" (כברד"ק כאן), אלא (מדגיש) טבעת שאתה חותם בה".
4. 18. להעיר מב"מ כז, ב (מובא בצפע"נ – להרגצובי – עה"ת כאן) דטבעת לא משאלי אינשי.
5. 19. ובפרט ש"ויחשבה לזונה" (פסוק טו).
6. 20. ראה גם רמב"ן כאן. ספורנו.
7. 21. תולדות כז, טו.
8. 22. חיי שרה כד, נג.
9. 23. כדמובן בפרשתנו לז, כו. וראה לקו"ש [המתורגם] ח"ט ע' 3. אבל להעיר מפרש"י לעיל (לח, א): שהורידוהו אחיו מגדולתו.
10. 24. עפ"ז יומתק מה שנקט רש"י לשון "שמלה", ולא "בגד" שרגיל יותר בתנ"ך (וכמו שנאמר בסיפור זה גופא (לעיל פסוק יד): ותסר בגדי גו'. ובפסוק (יט) שלאח"ז: ותלבש בגדי גו') – כי בגד" כולל כל מיני לבושים [וכמ"ש בבגדי כהונה " (תצוה כח, ד): ואלה הבגדים גו' מצנפת ואבנט], משא"כ "שמלה" מורה על בגד שמתעטפים בו. "

עמוד 334

1. 25. ע"פ המבואר בפנים – דהוספת רש"י (על לשון התרגום) "טבעת שאתה חותם בה ושמלתך שאתה מתכסה בה", באה לתרץ למה בחרה תמר בדברים אלו דוקא (ולא המשך לפירוש התיבות "חותמך ופתילך", כפירוש המפרשים) – יומתק מה שב' הענינים מבאר רש"י בדבור אחד*, ולא כל תיבה בדיבור בפ"ע, כרגיל בכגון דא.
2. 26. ראה רמב"ן, בחיי וספורנו כאן.
3. 27. ויצא ל, ח. –
4. 28. מפי' "מנחם בן סרוק". ואף שמסיים "ואני מפרשו לשון עקש כו'" – הרי: א) מזה שמביא פי' מנחם בן סרוק" קודם ל"ואני מפרשו", מוכח שהוא הפירוש העיקרי בפשש"מ. ב) גם הפי' לשון עקש" אינו שולל ד"פתיל" אפ"ל פירושו ל' חיבור, אלא שאי"ז פירושו כאן, וכדמוכח מזה שעה"פ (חוקת יט, טו) "צמיד פתיל" מפרש רש"י: פתיל – לשון מחובר כו'". ג) בפי' הנ"ל (חוקת שם) מסיים רש"י: "ל' מחובר בל' עברי* וכן נפתולי אלקים נפתלתי נתחברתי כו'". וראה מפרשי רש"י לחוקת שם. ואכ"מ.
5. 29. להעיר ממשפטים כב, כו: שמלתו לעורו גו'. ובפירש"י: זו חלוק.
6. 30. כ"כ גם בבאר יצחק כאן. וראה רד"ק וספורנו כאן. ומה שהקשה הרמב"ן (וראה גם בבאר יצחק) ממש"נ לקמן (פסוק כה) "והפתילים" (לשון רבים) כבר תי' ברד"ק שם: כי השמלה כו' היו נעשים על תכונת שנים או יותר.
7. . אבל בדפוס שני דרש"י: עזקתך ושושיפך. חותמך טבעת שאתה חותם בה. ופתילך ושמלתך שאתה מתכסה בה (הניינו שמעתיק עוה"פ "חותמך" "ופתילך" כ"א בדבור בפ"ע).
8. . ברא"ם (וכ"ה בדפוס ראשון ושני דרש"י וברש"י כת"י): בלשון ערבי.

עמוד 335

1. 31. בראשית ב, ב.
2. 32. ב"ר פ"י, ט.
3. 33. בהבא לקמן – ראה אוה"ת בראשית (כרך ג') תקיא, א. תשא ע' א'תתקנו־ז. ד"ה את שבתותי ה'ש"ת פ"א.
4. 34. מצוה לא, לב. וכ"כ במו"נ ח"ג פמ"ג.
5. 35. שער היחוד והאמונה בתחלתו.
6. 36. פרדס שער יב פ"ב. שעהיוה"א רפ"ו. ובשל"ה (פט, א) משמע קצת שכ"ה בזהר.
7. 37. זח"ג רנז, סע"ב. שעהיוה"א פ"ז (פב, א).
8. 38. שבת נה, א. וראה לקו"ת ד"ה אלה מסעי (צא, ד) וביאורו (צג, ב ואילך).
9. 39. תהלים קיז, ב – וראה לקו"ת רד"ה ביום השמע"צ (השלישי). וראה רש"י וארא ו, ג (הובא באוה"ת בראשית שם): לא נכרתי להם במדת אמתית שלי .. שמי ה'.

עמוד 336

1. 40. ולמעלה יותר, כידוע דעיקר ההתהוות הוא בכח הסובב דוקא (תו"א מג"א ד"ה יביאו לבוש מלכות (צ, ב). ד"ה ביום השמע"צ (נדפס באוה"ת שמע"צ ע' א' תשעט ואילך). ובארוכה – ד"ה לכל תכלה תרנ"ט. ובכ"מ).
2. 41. ראה זהר שם. פרדס ש"א פ"ט. שעהיוה"א פ"ד. ועוד.
3. 42. וכן ההתהוות מאור הסובב הוא מה ש"נמשך ומאיר בממכ"ע .. שאור הסובב נותן בו כח ועוז כו'" (תו"א מג"א צב, ד. דרמ"צ סא ב. ובארוכה – ד"ה לכל תכלה שם. ובכ"מ). וגם ה"צורה" שבנבראים דשרשו מחפץ הוי' – אור הסובב (תו"א מקץ רד"ה נ"ח. קונ' עה"ח בתחילתו. ובכ"מ) – "הוא ע"י התלבשות בחי' הרצון בבחי' חכמה כו'" (קונ' עה"ח שם. סה"מ ה'שי"ת ע' 15. ובכ"מ). והחידוש דיום השבת הוא שאור הסובב כמו"ש מצ"ע מאיר באור הממלא.
4. 43. ראה ד"ה את שבתותי שם: דההתהוות .. מהארת שם הוי' .. חיצוני' האור .. שבא בהעלם והסתר בשם אלקים ובשבת .. פנימי' האור כו'.
5. 44. אוה"ת בראשית שם, וש"נ.
6. 45. ראה יהל אור לתהלים ק, א. וש"נ. וראה גם אוה"ת חנוכה שלד, ב.
7. 46. ראה סידור ד"ה מזמור לתודה (מד, ב). פיה"מ (מהדו"ב) פקל"ט ואילך.
8. 47. וכידוע מ"ש בכתהאריז"ל (ראה סה"מ תש"ג ע' קסח. וש"נ) דע"י העבודה דתומ"צ ממשיכים יחוד זו"נ (אור דס' השתלשלות) וע"י העבודה דמסנ"פ – יחוד או"א (אור חדש מעצמות אוא"ס).
9. 48. ראה אוה"ת בראשית (יט, א) מהרמ"ז, דע"י יחוד פנימי דאו"א "תתחדש בעולם הנהגה מחודשת והיא עשיית הנסים השולטים על הטבע".

עמוד 337

1. 49. ראה עד"ז קונ' עה"ח פ"ז ואילך – לענין העבודה דיחו"ע ויחו"ת.
2. 50. ראה לקו"ת להאריז"ל פרשתנו, סוד תמר: "תמר שם אדנ־י". וראה זח"ג עב, א.
3. 51. זח"ג שם. הגהות הרח"ו (והובא במק"מ) שם. הובא באו"ת להה"מ סוף פרשתנו. אוה"ת חנוכה (שכב, ב). רד"ה ויגש תרכ"ז, תרע"ט.
4. 52. זהר שם. וראה אוה"ת פרשתנו (כרך ו') תתרצז, א. ת
5. 53. סוף מגילת רות.
6. 54. ראה ב"ר פפ"ה, יד וברש"י שם.
7. 55. ולהעיר שבאוה"ת בראשית (שבהערה 33) מביא פי' הרח"ו (ד"חותמך יסוד פתילך ומטך נו"ה") לענין חותם וטבעת, עיי"ש.
8. 56. וכ"ה בתוספות – הדר זקנים. מושב זקנים עה"ת. ובריב"א כאן (בפי' הא'): שקדשה במשכון שנתן לה החותמת והפתילים והמטה.
9. 57. ראה רמ"א אבה"ע ר"ס כז: נוהגין לקדש בטבעת ויש להם טעם בתקוני הזהר. ראה תקו"ז "ה ות"י. ובס' אוצר חילוף מנהגים בין בני בבל לבני א"י (הובא גם ביש"ש ב"ק בסופה) דמנהג א"י לקדש בטבעת משא"כ בבבל.

עמוד 338

1. 58. ראה לקו"ת שה"ש מ, א. ד"ה כל הנהנה תרנ"ב. ובארוכה – המשך שמח תשמח ע' 93 ואילך.
2. 59. לכאו' עפ"ז למה מנהגינו לקדש (ודוקא) בטבעת בלי חותם. הטעם ע"פ נגלה י"ל שהוא ע"ד שנהגו שלא לקדש בטבעת שיש בה אבן (שו"ע אה"ע סל"א ס"ב. וראה שו"ת צ"צ חאה"ע סקי"א). (משיחת ש"פ וישב תשל"ג; תשט"ו) ואולי אפשר לבאר ע"פ מה שמסיים באוה"ת בראשית (שבהערה 33) מלקו"ת דטבעת קדושין הוא בחי' מקיף, וע"פ הנ"ל בפנים – הרי חותם הוא ההמשכה בפנימיות (וזה בא רק לאחרי הקידושין והברכות וכו'. ובכללות יהי' זה – לעת"ל (שמו"ר ספט"ו)).