332
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
הפירוש "עזקתך ושושיפך"? ועל כך מסביר רש"י: "טבעת שאתה חותם בה", ולכן נקראת הטבעת "חותמך", "שמלתך שאתה מתכסה בה" – בכך רומז רש"י לפסוק8 "גדילים תעשה לך... כסותך אשר תכסה בה", שבו כתובה המילה "גדילים" – ציצית ופתילים ביחד עם "כסותך אשר תכסה", ולכן נקראת גם השמלה "פתילך", עקב הציצית והפתילים שעליה.
בכך הם9 מתרצים את קושית " הרמב"ן: "ואיננו נכון שיתן שמלתו וילך ערום ממנה" – כי מדובר כאן על שמלה נוספת שהוא לובש, בנוסף לבגד הרגיל, כדי לקיים את מצות ציצית.
אך כל זה מסביר רק מדוע אפשר ש"חותמך ופתילך" משמעותם "עזקתך " ושושיפך", אך לא (א) שיש הכרח לפרש כך על פי פשוטו של מקרא, ולא כמשמעותם הפשוטה בכל מקום: חותם ואזור10. (ב) לפי זה מתחזקת הקושיה בלאו הכי: מדוע צריכה התורה לומר "חותמך ופתילך", ולהתכוון ל"טבעת שאתה חותם בה וכו'" – יכול היה להיות כתוב בפירוש "טבעתך ושמלתך"11, מילים הכתובות מספר פעמים בתורה12? (ג) לפי זה היה צריך לרמוז לשמלה על־ידי המילה "גדילך", שכך נקראת הציצית בפסוק שאליו רומזים: גדילים... תכסה בה. (ד) ועיקר: בן חמש למקרא לא למד עד עתה בכלל על מצות ציצית! גם אם נאמר שהוא יודע על קיום מצות ציצית מפירוש רש"י* האומר שלישראל יש "טלית של ציצית", בכל זאת אין מוזכר הענין של "פתיל", וכאן אין מוזכר הענין של
ציצית" – וכיצד יקשר בן חמש למקרא בין שני פירושים אלו?! ואם נאמר שעל כך אין רש"י צריך לספר, כי הילד עצמו לובש ציצית ואומר בקריאת־שמע "פתיל תכלת", בכל זאת צריך היה רש"י13 להביא את הפסוק
גדילים... תכסה בה"?
ג. תמר בקשה דוקא "טבעת שאתה חותם בה"
ההסבר לכך הוא: ההכרח של רש"י לפרש "חותמך" שלא לפי המשמעות הפשוטה נובע מתוכן הפרשה: יהודה הלך לתמנה כדי14 "לגז צאנו", מלאכה שאין צורך להשתמש בה בחותם15,
הערות
- 8. תצא כב, יב.
- 9. רא"ם וגו"א כאן.
- 10. ולפ"ז מתורצת ג"כ קושיית הרמב"ן – כי נתן לה רק ה"אזור" שלו.
- 11. בנוגע ל"פתיל" – תי' ברא"ם וגו"א דבזה רמזה שאין כוונתה לשמלה בכלל, אלא לבגד המיוחד שלו שע"י קיים מצות ציצית (כנ"ל בפנים), ולכן נקרא "פתיל" דוקא – ע"ש הציצית, אבל ראה בפנים (ג).
- 12. "שמלה" נזכר גם לעיל: נח ט, כג. וישלח לה, ב. פרשתנו לז, לד.
- *. נח ט, כג.
- 13. ראה גם בבאר יצחק כאן.
- 14. פסוק יג.
- 15. בפס"ז כאן: "חותמך שהי' חותם בו את הצאן". ועד"ז בחזקוני כאן ("לחתום הקשרים של צמר"). אבל בפשטות משתמשים ב"חותם" בשטרות ואגרות וכיו"ב (ראה רש"י תצוה כח, יא. מג"א ג, יב. ועוד).
רש"י על שמות כ״ח:י״א - הטקסט מספריא
מעשה חרש אבן. מַעֲשֵׂה אֻמָּן שֶׁל אֲבָנִים, חָרַשׁ זֶה דָּבוּק הוּא לַתֵּבָה שֶׁלְּאַחֲרָיו וּלְפִיכָךְ הוּא נָקוּד פַּתָּח בְּסוֹפוֹ, וְכֵן חָרַשׁ עֵצִים נָטָה קָו (ישעיהו מ"ד) – חָרָשׁ שֶׁל עֵצִים, וְכֵן חָרַשׁ בַּרְזֶל מַעֲצָד, (שם), כָּל אֵלֶּה דְּבוּקִים וּפְתוּחִים:
פתוחי חתם. כְּתַרְגּוּמוֹ כְּתַב מְפָרַשׁ כִּגְלֹף דְּעִזְקָא, חֲרוּצוֹת הָאוֹתִיּוֹת בְּתוֹכָן כְּמוֹ שֶׁחוֹרְצִין חוֹתְמֵי טַבָּעוֹת שֶׁהֵם לַחְתֹּם אִגְּרוֹת – כְּתָב נִכָּר וּמְפֹרָשׁ:
על שמת. כְּמוֹ בִּשְׁמֹת:
מסבת משבצות. מֻקָּפוֹת הָאֲבָנִים בְּמִשְׁבְּצוֹת זָהָב, שֶׁעוֹשֶׂה מוֹשַׁב הָאֶבֶן בְּזָהָב כְּמִין גֻּמָּא לְמִדַּת הָאֶבֶן וּמְשַׁקְּעָהּ בַּמִּשְׁבֶּצֶת, נִמְצֵאת הַמִּשְׁבֶּצֶת סוֹבֶבֶת אֶת הָאֶבֶן סָבִיב וּמְחַבֵּר הַמִּשְׁבְּצוֹת בְּכִתְפוֹת הָאֵפוֹד:
מעשה חרש אבן means THE WORK OF AN ARTIFICER IN STONES. This word חרש is in close connection (i. e. in the construct state) with the word that follows it and therefore it is punctuated with Patach in its last syllable. Similar is, (Isaiah 44:13) “The חָרַשׁ עצים stretcheth out a line” i. e. the worker in wood. So, also, (Isaiah 44:12) “the worker in (חָרַשׁ) iron maketh an axe.” All these examples of חָרַשׁ are in close connection with the words that follows them and are therefore punctuated with Patach.
פתוחי חותם LIKE THE ENGRAVINGS OF A SIGNET — Understand this as the Targum renders it: a distinct writing like the engraving of a signet-ring: the letters were incised in them just as one incises the seals of a ring which are used to seal letters — a clear and distinct writing.
על שמות — This is the same as בשמות “with the names of”.
מסבת משבצות SURROUNDED WITH SETTINGS [OF GOLD] — Thou shalt make the stones to be surrounded by gold settings: the meaning is that they should make as a setting for each stone a kind of indentation in the gold, of the same size as the stone and sink it in the setting; thus the setting surrounds the stone on all sides. That setting they attached to the shoulder-pieces of the ephod.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.