שיחה ג

318שיחה ג

וישב

א. "ויבא שכמה" – מה הוא הקושי שרש"י מתכוון לתרץ

מן הפסוק¹ "ויאמר לו (ישראל ליוסף): לך נא ראה את שלום אחיך... וישלחהו... ויבא שכמה", מצטט רש"י את המילים "ויבא שכמה", ומפרש: "מקום מוכן לפורעניות...", כדלהלן בסעיף ג'.

יש להבין: מהו הקושי בפשוטו של מקרא, שבגללו צריך רש"י לפרש ששכם הוא "מקום מוכן לפורעניות..."²?

יש המפרשים³, שכיון שנאמר כבר לפני כן⁴ "הלא אחיך רועים בשכם", אין התורה מוכרחה לציין שוב "ויבא – שכמה", ודי היה אילו נאמר "ויבא

ג שמה"⁵. מהדגשת הפסוק "ויבא שכמה" מובן, שהכוונה בכך היא "שכם⁶ הידועה, מקום המוכן לפורעניות".

אך לפי הפשט קשה לבאר כך את כוונת רש"י, כי:

(א) מוצאים⁷ במספר מקומות שהתורה חוזרת על שמו של מקום, ואינה מסתפקת במילה "שם", ולדוגמא בפרשתנו⁸: "ויתנהו אל בית הסהר... ויהי שם⁹ בבית הסהר... את כל האסירים אשר בבית הסהר...". כלומר, לפי הפשט אין קושי באמירה ברורה בהזכרת שם המקום בשנית.

(ב) אם זהו הקושי אצל רש"י, הוא צריך היה להסביר זאת בפסוק הקודם¹⁰

"ויאמר ישראל... הלא אחיך רועים בשכם...", שכבר שם אין צורך, 320לכאורה, להזכיר שהם "רועים בשכם", שהרי כבר נאמר לפני כן¹¹ "וילכו אחיו לרעות את צאן אביהם בשכם"¹², וגם כאן די היה אילו נאמר¹³ "לכה ואשלחך " אל אחיך", וכדומה.

(ג) לפי זה צריך היה רש"י לצטט ב"דיבור המתחיל" רק את המילה "שכמה", ללא המילה "ויבא".

ב. הסבר אחר לכוונת רש"י, והקשיים עליו

מפרשים אחרים¹⁴ מסבירים, שכוונת רש"י היא להסביר לשם מה יש צורך ו בכלל במילים "ויבא שכמה" – לשם מה חשוב לציין את המקום שבו "וימצאהו איש..."? – ועל כך מפרש רש"י, שחשוב לציין את המקום, כי שכם הוא

מקום מוכן לפורעניות...".

אך גם פירוש זה אינו מובן בפשטות: הרי מסופר בתורה שאחי יוסף היו בשכם, ויעקב שלח אליהם את יוסף, הרי מובן שהתורה מספרת שיוסף הלך אל המקום שלשם נשלח¹⁵ – לשכם.

יותר מכך: בפסוקים שבהמשך¹⁶ מסופר כיצד היה יוסף "תועה בשדה" ואמר ל"איש" ש"אחי אנכי מבקש",

"ויאמר האיש נסעו מזה..." – ומובן שלצורך המשך הסיפור הכרחי לציין תחילה שיוסף הגיע לשכם, שאם לאו, אין מתאים ההמשך – "תועה בשדה... אחי אנכי מבקש" ו"נסעו מזה".

ג. השאלות על דברי רש"י בהמשך

רש"י ממשיך ואומר: "שם קלקלו השבטים, שם ענו את דינה, שם נחלקה מלכות בית דוד שנאמר¹⁷ וילך רחבעם שכמה".

322יש להבין:

(א) מהו סדר ה"פורעניות" המוזכרות " בפירוש רש"י? המאורע "ענו את דינה" היה לפני ש"קלקלו השבטים", ולכאורה, צריך היה רש"י להזכירם לפי סדר התרחשותם¹⁸. "

(ב) יותר מכך: המקור לפירוש רש"י זה הוא בגמרא¹⁹ ובמדרש תנחומא²⁰, ושם אכן מוזכרים האירועים לפי סדר התרחשותם – "ענו את דינה" מוזכר ראשון – מדוע משנה רש"י והופך את הסדר?

(ג) בגמרא ובתנחומא נאמר "בשכם מכרו (אחיו) את יוסף" – מדוע משנה רש"י את הסגנון, ואומר "שם קלקלו השבטים"? "

ולכאורה, להיפך: הביטוי "קלקול" מתאים לענין שאינו חמור, כפי שאומר רש"י לפני כן²¹ על ראובן ש"אפילו בשעת הקלקלה קראו בכור". ואילו כאן מדובר על מכירת יוסף שהוא ענין חמור²², ומדוע מסתפק רש"י בביטוי

שם קלקלו השבטים" בלבד?

(ד) נמצא בספרי הנביאים, לפני הסיפור "וילך רחבעם שכמה", ענין נוסף של פורענות שהתרחש בשכם:

וילך אבימלך בן ירובעל שכמה... ויהרוג את אחיו..."²³ – מדוע אין רש"י מזכיר פורענות זו²⁴?

אין לומר שזאת מפני שלא היתה זו פורענות של כלל ישראל, כי הרי גם הענין של "ענו את דינה" היה ענין פרטי.

(ה) מצד שני מוצאים, שבשכם התרחשו גם מאורעות טובים, כפי שמציין רש"י כבר לפני כן²⁵, שבשכם

קבלו ישראל שבועת התורה", וכפי שמסופר בנביאים²⁶ שיהושע כרת בשכם ברית עם ישראל על קיום התורה והמצוות. שם שמע אברהם מהקדוש־ברוך־הוא את "בשורת הזרע" ואת "בשורת ארץ ישראל"²⁷. ואם־כך, מהו ההכרח לפי פשוטו של מקרא, ששכם הוא מקום המוכן דוקא לפורעניות?

324ד. לפי הפשט לא היתה מכירת יוסף בשכם

את לשון רש"י "שם קלקלו השבטים", ולא "מכרו (אחיו) את יוסף", ניתן להסביר, שרש"י נוהג כאן לפי שיטתו בפירושו על התורה:

על המילים "נלכה דותינה"²⁸ מפרש רש"י: "לבקש לך נכלי דתות שימיתוך בהם, ולפי פשוטו שם מקום הוא ואין מקרא יוצא מדי פשוטו". לאחר שמביא רש"י שני פירושים, הוא מוסיף "ואין מקרא יוצא מדי פשוטו", ודבר זה אינו מצוי כלל במקומות אחרים שבהם מביא רש"י שני פירושים (לפי "הגדה" ולפי "פשוטו"). כוונת רש"י בכך היא להסביר²⁹, שגם לפי הפירוש הראשון "אין מקרא יוצא מדי פשוטו", ודותן הוא "שם מקום". כלומר, כדברי המפרשים³⁰, במילים "נלכה דותינה" נכללים שני ענינים:

(א) "שם מקום הוא" – אחי יוסף הלכו משכם למקום ששמו דותן, (ב) הליכתם היתה "לבקש לך נכלי דתות...".

מכך יוצא, שלפי שיטת רש"י ע בפירושו על התורה, לפי פשוטו של מקרא, לא היתה מכירת יוסף בשכם³¹, " אלא בדותן (לפי שני הפירושים). ולכן אין רש"י יכול לומר כאן, כפי שנאמר בגמרא ובתנחומא – "בשכם מכרו (אחיו) את יוסף".

בפירושו על הגמרא³² מתרץ רש"י שאלה זו, ומפרש: "ודותן דכתיב בקרא היינו כפר הסמוך לשכם ונקראת על־שם שכם³³. או כמדרשו שהיו דנין עליו להרגו" (וכפי שהוא מבאר במקום אחר³⁴, שלפי המדרש "דותן אינה מקום") – אבל לפי פשוטו של מקרא, דותן "שם מקום הוא"³⁵. ואין לומר ששכם תהיה מקום "מוכן לפורעניות" מפני הפורענות שהתרחשה בכפר הסמוך לשכם, וכן: כיון שמודגש בתורה שזהו מקום אחר – "נסעו מזה... נלכה דותינה" – קשה לומר שלפי פשוטו של מקרא היה זה "כפר הסמוך לשכם", אשר "נקראת על שם שכם"³⁶,

ולפיכך מפרש רש"י "שם קלקלו השבטים", אין זה ענין המכירה, אלא ענין קל יותר של קלקול.

אך יש להבין: אם מכירת יוסף לא 326היתה שם, אלא בדותן, למה מתכוין רש"י באמרו "שם קלקלו השבטים"?

ה. "מקום מוכן לפורענות" עבור יוסף

ההסבר לכל זה הוא:

בפשטות נראה, שמשמעות מאמר – חז"ל "מקום מוכן לפורעניות" היא, שיוסף הגיע למקום אשר היה "מוכן לפורעניות"³⁷ באופן כללי, כפי שמפורטות בהמשך הפורעניות שהתרחשו שם, ולכן אירעה גם לו פורענות – מכירתו.

כדי להבהיר, שלא זוהי כוונתו לגבי המשמעות של "מקום מוכן לפורעניות", משנה רש"י את סדר הפורעניות, ומזכיר תחילה את "שם קלקלו השבטים", שאכן, זהו המאורע של "פורעניות" שאודותיו מסופר כאן, בפסוקים אלו, לגבי יוסף –

ובכך מבהיר רש"י שמשמעותו של "מקום מוכן לפורעניות" היא דוקא לגבי הפרט – דוקא לגבי יוסף, ובקשר למכירתו. כלומר, בהגיעו לשכם התחילה ההכנה לפורענותו, כי "שם " קלקלו השבטים", כדלהלן בסעיף ו'.

ומכך מובן שגם שתי הפורעניות האחרות שמציין רש"י ("שם ענו את דינה שם נחלקה מלכות בית דוד...") קשורות להיותה של שכם מקום פורענות עבור יוסף, כדלהלן בסעיף ז'.

ו. שכם – תחילת הפורענות

ההכרח לפירוש זה הוא הקושי המתעורר על המילים שמצטט רש"י

"ויבא שכמה":

מכך שהפסוק "ויאמר לו לך... וישלחהו..." מסתיים במילים "ויבא שכמה", ורק בפסוק הבא מתחיל פירוט הסיפור אשר התרחש שם – "וימצאהו איש..." – מובן, שעצם ביאת יוסף לשכם היא פרט עיקרי בסיפור של מכירת יוסף, כלומר, ביאתו לשם לא היתה ענין שולי, אלא חשוב לדעת שהוא הגיע לשם.

ואין מובן: אחי יוסף כבר לא היו אז בשכם, אלא בדותן, כאמור לעיל בסעי' ג', ואם כך, היתה ביאתו של יוסף לשכם רק במעבר בדרכו לאחיו בדותן. אף אם נניח שלצורך המשך הסיפור יש לספר על ביאתו של יוסף לשכם – מדוע חשוב להפריד את ביאתו לשם כענין לעצמו³⁸? אפשר היה לכתוב

וימצאהו איש בשכם והנה...". לכאורה, מיותרת ההדגשה "ויבא שכמה".

על כך אומר רש"י "ויבא שכמה, מקום מוכן לפורעניות שם קלקלו השבטים...": ביאתו של יוסף לשכם 328אינה פרט שולי בסיפור מכירתו, אלא זהו ענין חשוב כשלעצמו – זהו המקום שבו התחילה פורענותו, כי "שם קלקלו השבטים...": אמנם, מכירת יוסף התבצעה רק בדותן, אך "קלקול" השבטים כבר ארע בהיותם בשכם: שם הם כבר התחילו לחשוב ולהכין את פורענותו³⁹ – "לבקש לך נכלי דתות שימיתוך בהם".

ז. שלוש פורעניות ליוסף בשכם כנגד דברי יוסף על אחיו

הקשר של שתי הפורעניות האחרות ("שם ענו את דינה שם נחלקה מלכות בית דוד...") להיותה של שכם "מקום מוכן לפורעניות" עבור יוסף הוא:

רש"י כבר הסביר לפני כן⁴⁰, שיוסף "היה מגיד לאביו שהיו אוכלין אבר מן החי ומזלזלין בבני השפחות לקרותן עבדים וחשודים על העריות ובשלושתן לקה. על אבר מן החי – וישחטהו... ועל דבה... – לעבד נמכר... ועל העריות... – ותשא...".

כיון שעונשו של יוסף כרוך בשלושה ענינים – (א) אבר מן החי, (ב) מזלזלין בבני השפחות לקרותן עבדים, (ג) חשודים על העריות – יש לומר, ששכם, שבה היתה ההכנה וההתחלה של פורענותו ועונשיו, היא מקום "מוכן לפורעניות" – לשלושה סוגי פורעניות, במקביל לשלושת הענינים שבדברי יוסף כנגד אחיו:

מצד קלקול השבטים "לבקש לך נכלי דתות שימיתוך בהם" – ענין של שפיכות דמים – זוהי "הכנה" לפורענות על דברי יוסף שאחיו אינם נזהרים באבר מן החי⁴¹ – וישחטהו...; מצד "שם ענו את דינה"⁴² זוהי "הכנה" לפורענות על דבריו שהם "חשודים על העריות" – ותשא...; ומצד "שם נחלקה מלכות בית דוד", מאורע המצביע על זלזול במלכות בית דוד, ובאמצעות ירבעם שמשבט אפרים בן יוסף, זוהי "הכנה", לפורענות על זלזול ב"בני השפחות לקרותן עבדים" – לעבד נמכר...

לפי זה מתורצות מאליהן השאלות שלעיל בסעיף ג' על כך שמוצאים שארעו בשכם פורעניות נוספות, וכן אירועים טובים – כי לפי פשוטו של מקרא, שכם הוא מקום מוכן לפורענות רק לגבי יוסף⁴³, אך לא כן לגבי כלל ישראל, ובמיוחד כאשר שם נכרתה הברית של יהושע עם כל ישראל על קיום התורה והמצוות.