318
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה ג
וישב
א. "ויבא שכמה" – מה הוא הקושי שרש"י מתכוון לתרץ
מן הפסוק1 "ויאמר לו (ישראל ליוסף): לך נא ראה את שלום אחיך... וישלחהו... ויבא שכמה", מצטט רש"י את המילים "ויבא שכמה", ומפרש: "מקום מוכן לפורעניות...", כדלהלן בסעיף ג'.
יש להבין: מהו הקושי בפשוטו של מקרא, שבגללו צריך רש"י לפרש ששכם הוא "מקום מוכן לפורעניות..."2?
יש המפרשים3, שכיון שנאמר כבר לפני כן4 "הלא אחיך רועים בשכם", אין התורה מוכרחה לציין שוב "ויבא – שכמה", ודי היה אילו נאמר "ויבא
ג שמה"5. מהדגשת הפסוק "ויבא שכמה" מובן, שהכוונה בכך היא "שכם6 הידועה, מקום המוכן לפורעניות".
אך לפי הפשט קשה לבאר כך את כוונת רש"י, כי:
(א) מוצאים7 במספר מקומות שהתורה חוזרת על שמו של מקום, ואינה מסתפקת במילה "שם", ולדוגמא בפרשתנו8: "ויתנהו אל בית הסהר... ויהי שם9 בבית הסהר... את כל האסירים אשר בבית הסהר...". כלומר, לפי הפשט אין קושי באמירה ברורה בהזכרת שם המקום בשנית.
(ב) אם זהו הקושי אצל רש"י, הוא צריך היה להסביר זאת בפסוק הקודם10
"ויאמר ישראל... הלא אחיך רועים בשכם...", שכבר שם אין צורך,
הערות
- 1. פרשתנו לז, יד.
- 2. ברע"ב כאן "דדריש שכמה כמו שכמה מלשון (הושע ו, ט) דרך ירצחו שכמה שהוא לשון פורעניות" (וראה מדרש שכל טוב כאן), ובביאורי מהרא"י (הובא גם בצידה לדרך: דנפקא לי' – ממשמעות המלה גופי'..) דשכם לשון חלק הוא כדפרש"י בפ' ויחי .. וכל חלוקה מוכן לפורעניות – אבל ע"ד הפשט: א) צ"ל הכרח בפשש"מ לדרוש השם [וכדמוכח בנדו"ד גופא – שרש"י לא פירש "מקום מוכן לפורעניות" – לעיל פסוק יב־יג], ב) הכתובים דהושע ודויחי ושכל חלוקה כו' – לא נרמזו כלל בפרש"י.
- 3. רא"ם, גו"א, דבק טוב ועוד. וראה מנחה בלולה כאן.
- 4. פסוק יג.
- 5. ובלבוש האורה כאן: למה כתב שכמה בה"א בסופה .. מיותרת היא דויבא שכם ג"כ הי' משמעו כמו ויבא לשכם כו', עיי"ש.
- 6. לשון הרא"ם. וראה לבוש שם.
- 7. ועד"ז קשה על תירוץ הלבוש (שבהערה 5) כי ברוב המקומות שנאמר ה"א בסופה (או למ"ד בתחלתה), גם בלעדי הה"א (או הלמ"ד) "הי' משמעו כמו (ויבא) ל..". וראה פרש"י וישלח לג, יח.
- 8. לט, כ־כב. וראה לקמן פסוק יז: וימצאם בדותן. פסוק כט. ובכ"מ.
- 9. היינו שלא זו בלבד שלא מסתפק ב"שם", אלא שאומר שניהם – "שם בבית הסהר"!
- 10. ובלקח טוב לעיל פסוק יב: בשכם, מקום מזומן לפורעניות.
רש"י על בראשית ל״ג:י״ח - הטקסט מספריא
שלם. שָׁלֵם בְּגוּפוֹ, שֶׁנִּתְרַפֵּא מִצָּלַעְתּוֹ; שָׁלֵם בְּמָמוֹנוֹ, שֶׁלֹּא חָסַר כְּלוּם מִכָּל אוֹתוֹ דּוֹרוֹן; שָׁלֵם בְּתוֹרָתוֹ, שֶׁלֹּא שָׁכַח תַּלְמוּדוֹ בְּבֵית לָבָן (שבת ל"ג):
עיר שכם. כְּמוֹ לְעִיר, וְכָמוֹהוּ עַד בּוֹאָנָה בֵּית לָחֶם (רות א'):
בבאו מפדן ארם. כְּאָדָם הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ יָצָא פְּלוֹנִי מִבֵּין שִׁנֵּי אֲרָיוֹת וּבָא שָׁלֵם, אַף כָּאן וַיָּבֹא שָׁלֵם מִפַּדַּן אֲרָם, מִלָּבָן וּמֵעֵשָׂו שֶׁנִזְדַּוְּגוּ לוֹ בַּדֶּרֶךְ:
שלם SAFELY (literally, whole, perfect, unimpaired) — unimpaired in body (health) because he was cured of his lameness; whole as regards his possessions for he was not short of anything even though he had given that gift (for his remaining cattle soon bore other young; cf. Rashi on Genesis 30:43); and perfect in his knowledge of the Torah for whilst he was in Laban’s house he had not forgotten what he had before learned (Shabbat 33b).
עיר שכם — the word עיר is equivalent to לעיר to the city of. Similarly we have (Ruth 1:19) “until they came בית לחם” — “to Bethlehem".
בבאו מפדן ארם WHEN HE CAME FROM PADAN-ARAM — This is stated here in the same way as a person says to his neighbour, “that man there has come from between the teeth of the lion and has returned unhurt”. Similarly here: he came whole from Padan-aram — from Laban and from Esau who had come to attack him on his journey.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.