שיחה א

34שיחה א

א. הקושי על משך זמן בניית התיבה

על משך זמן בניית התיבה על־ידי נח נאמר במדרש ¹ ש"מאה ועשרים שנה היה משתדל בה", וכך אומר רש"י ² בפירושו על התורה ³.

יש להבין: כיצד ייתכן שנח התעכב זמן כה רב בבניית התיבה, ולא הזדרז לקיים את ציווי ה' ² "עשה לך תיבת עצי גופר...", ובמיוחד כאשר היה זה להצלתו ולקיום העולם כולו?

ורש"י אינו מתייחס כלל לקושי זה, אפילו ברמז!

אין לומר, שבפרט זה לא נהג נח כשורה, שהרי הפסוק מעיד עליו "איש צדיק תמים היה", ואפילו לפי הדעה ⁴ שזה היה רק "בדורותיו", הרי לגבי בניית התיבה מדגיש הפסוק "ויעש נח ככל אשר צוה אותו אלקים כן עשה" ⁵. מובן איפוא, שנח קיים ציווי זה באופן מושלם, בכל פרטיו.

כן אין לומר, שכיוון שה' כבר אמר ⁶ שהוא יאריך אפו מאה ועשרים שנה, שמא יחזרו אנשי דור המבול בתשובה ⁷, לא הזדרז נח בבניית התיבה, ועורר בינתיים את בני דורו לתשובה, ובמיוחד כאשר ידע, שאם יחזרו אנשי הדור בתשובה, לא יבוא המבול ⁸, ולא יהיה כלל צורך בתיבה.

דבר זה אינו מתקבל מפני הסיבות הבאות: א) בציווי "עשה לך..." אין מצויין זמן שבו צריכה התיבה להיות מוכנה, ומובן שהיה על נח להכינה במהירות הגדולה ביותר, וכיוון שנח קיים את הציווי בשלמות, אין מסתבר, שהוא דחה את קיום "עשה לך...", אפילו כדי לעורר על־ידי כך את בני דורו לתשובה.

ב) לפי הסבר זה יובן רק מדוע יכול היה נח לדחות את בנית התיבה עד לסמוך לסיום ק"כ שנה, ולעורר 34בינתיים את בני דורו לתשובה, אך עדיין בלתי מובן: מדוע היה צריך נח להתעסק בבניית התיבה במשך כל הזמן של ק"כ שנה ⁹?

ב. עצם הבנייה הוא אמצעי להחזרה בתשובה

ההסבר הפשוט לכך הוא, לכאורה, כפי שאומר רש"י (וכך גם המדרש ¹⁰) " שהסיבה לכך שהקב"ה ציוה על נח לבנות את התיבה, למרות ש"הרבה ריוח והצלה לפניו ולמה הטריחו בבנין זה", היא, "כדי שיראוהו אנשי דור המבול עוסק בה ק"כ שנה ושואלין " אותו: מה זאת לך? והוא אומר להם: עתיד הקב"ה להביא מבול לעולם אולי ישובו".

יוצא מכך, שבניית התיבה, והחזרת אנשי דור המבול בתשובה, לא היו שני ענינים נפרדים, אלא הם היינו הך: עצם פעולת בניית התיבה היתה " אמצעי כדי לעוררם לתשובה.

וכיוון שזה היה הטעם לציווי "עשה לך תיבת...", הרי מובן, שהתעסקותו של נח בתיבה זמן ממושך איננה נובעת מחוסר זריזות בקיום הציווי, אלא להיפך: דוקא זה האופן האמיתי לקיום הציווי, שהרי מטרת עשיית התיבה היא "כדי שיראוהו... אולי ישובו".

אך עדיין אין הכל פשוט: כדי לעורר אצל אנשי הדור את התמיהה

מה זאת לך" לא היה נח צריך להאריך בבניית התיבה, שהרי גם תיבה בנויה היתה מעוררת אותם לשאלה "מה זאת לך" ¹¹. חזרה אפוא הקושיה למקומה: מדוע היה נח צריך לבצע את הציווי

עשה לך..." במשך זמן של ק"כ שנה (בשיא של חוסר זריזות), בעוד אשר יכול היה לקיים את ציווי ה' ולבנות את התיבה בזריזות מירבית, ולעורר אצל בני דורו את התמיהה "מה זאת לך" על־ידי תיבה בנויה?

הכרחי אפוא לומר, שעצם הציווי

עשה לך תיבת..." דורש שהבניה תימשך ק"כ שנה, כך משתמע גם מן הלשון "ולמה הטריחו בבנין זה כדי שיראוהו אנשי דור המבול עוסק בה ק"כ שנה ושואלין אותו...", שהקב"ה הטריחו מלכתחילה בבניה שהכרחי שתימשך ק"כ שנה ¹², כדי שאנשי דורו יראו, ישאלו, ויתעוררו לחזור בתשובה, ולא שנח בעצמו משך את 35בניית התיבה למשך זמן של ק"כ שנה " כדי "שיראוהו... ושואלין...".

ג. בניית התיבה על־ידי נח בעצמו, ולכן נמשכה זמן רב

ההסבר לכך בפשטות הוא:

פירושו של עשה לך (בפשוטו של מקרא הוא), שאתה תעשה ¹³, כפי שאומר האברבנאל: "עשה לך, כלומר שנה בעצמו יעשה התיבה ולא יצווה לעשותה לאחרים". הציווי היה, שנח בעצמו יבנה את התיבה ¹⁴. יתר־על־כן, כפי שמסביר הרוגוטשובי ¹⁵ על־פי ההלכה, שבמקום שהביטוי הוא "עשה" – מתקיימת המצוה בעצם פעולת העשיה (וכך גם לגבי עבירה, שבמקום שהאיסור כתוב בלשון "עשיה" עוברים את העבירה על־ידי עשיה ממש, ואין חיוב על מה שנעשה בדרך של "גרם").

כך גם בעניננו, בעשיית התיבה ¹⁶: הציווי על בניית התיבה נאמר בלשון

עשה לך", שהמצוה היא בעצם העשיה, לפיכך היה על נח לבצע את כל העבודה ¹⁷ של בניית ¹⁸ התיבה בעצמו.

[לפי ההלכה הוא לא יכול היה לעשותה באמצעות שליח, שהרי, אף אם נאמר שניתן לקיים את הציוויים של לשון "עשה" באמצעות שליח, שפעולתו נחשבת כפעולת המשלח ממש ¹⁹, הרי גם אז ברור שנח לא יכול היה למנות שליח, שהרי אצל בני־נח אין קיים ענין השליחות ²⁰ באופן זה ששלוחו יהיה "כמותו"].

לכן ברור, שלמרות שנח קיים את ציווי ה' על בניית התיבה, בזריזות גדולה, בכל זאת נמשך הדבר ק"כ שנה. ואדרבה: מפליא, כיצד עבודת בניה גדולה כל־כך ארכה אצלו לא יותר מאשר ק"כ שנה!

36ד. שתי הדעות לגבי מצות הבניה תלויות במטרתה של התיבה

בדברי הרוגוטשובי ¹⁵ נמצאות שתי דעות בענין זה האם בבניית התיבה היתה המצוה על פעולת הבניה, או "המצוה הוה המציאות לא הבנין" – שתהא תיבה בנויה.

יש לומר, שדבר זה תלוי בטעם לציווי על עשיית התיבה:

אם מטרת התיבה היא רק ההצלה ממי המבול, הרי שאין שום ענין בעצם פעולת הבניה, אלא רק במציאותה של – התיבה;

אך אם ההתעסקות בבניית התיבה היתה "כדי שיראוהו... ושואלין... אולי ישובו", הרי שפעולת הבניה עצמה היא מצוה, כיוון שהיא מעוררת לתשובה ²¹.

לפי זה ניתן להסביר, שזוהי כוונתו של רש"י בפירושו "הרבה ריוח והצלה לפניו ולמה הטריחו בבנין זה כדי שיראוהו...". כאשר מאריך רש"י בלשונו ואומר "ולמה הטריחו בבנין זה" הוא מתכוון להסביר, שהשאלה איננה רק מדוע בחר הקב"ה דוקא בדרך זו להצלה, ולא בדרך אחרת של "ריוח והצלה",

שהרי לפי הפשט אין זאת קושיה – גדולה: האמצעי בדרך הטבע להצלה ממבול מים הוא תיבה, ולכן אין רש"י מצטט מן המדרש ²² את המילים "וכי לא היה יכול הקב"ה להציל את נח באמונתו ובדבורו או להעלותו לשמים".

אלא השאלה היא בעיקר "ולמה הטריחו בבנין זה: מדוע היה נח צריך לטרוח בעצמו בבניית התיבה ²³. כלומר, מהי הכוונה בכך שהבניה עצמה היא מצוה, ואשר על כן היה צריך נח בעצמו להתעסק בכך?

על כך עונה רשי "כדי שיראוהו..."

טרחה זו בבנייה היא כדי לעורר לחזרה בתשובה. ומכך מובן מדוע קיום המצוה הוא בעצם בניית התיבה ²⁴.

ה. ההכרח בפירוש של רש"י הוא סדר הפסוקים

עדיין צריך להבין: רש"י מפרש בפירושו על התורה פשוטו של מקרא. מהו אם כן, ההכרח לפי הפשט 37שב"עשה לך תיבת..." הכוונה היא ל"הטריחו..." – שנח צריך לבנות את התיבה בעצמו? במיוחד כאשר קשה לתאר כיצד יכול אדם אחד לבנות תיבה של שלוש מאות אמה וכו'.

לכאורה, קשה לקבל את האמור לעיל, שזה מפני הביטוי "עשה לך", כיוון שמוצאים במספר מקומות שלביטוי זה ישנן משמעויות אחרות לפי פשוטו של מקרא: "לך, בשבילך" ²⁵ "לך, משלך" ²⁶.

יש לומר, שההכרח לפירוש רש"י הוא מסדר הפסוקים והמשכם ²⁷: הציווי על עשיית התיבה כתוב מיד לאחר הסיפור על הפעולה ועל דור המבול "קץ כל בשר בא לפני... והנני משחיתם את הארץ" ²⁸ ולפני הפסוק "ואני הנני מביא את המבול מים...". ²⁹ שם מפורט באיזה אופן תתבצע ההשחתה ³⁰. מכך מסיק רש"י שהציווי "עשה לך תיבת..." איננו רק לשם מציאותה של התיבה, בשביל התוצאה, כדי שתהיה לו תיבה שיוכל להנצל באמצעותה מ"מבול מים", אלא שעצם פעולת הבניה היא מצוה בפני עצמה, התראה לדור המבול.

ו. פירושו של רש"י על הש"ס שונה מפירושו על התורה

דובר כבר מספר פעמים, שדרכו של רש"י בפירושו על התורה איננה בדיוק כבפירושו על הש"ס. אמנם בשניהם הוא מפרש את "פשוטו" ³¹, אך בכל זאת אינו זהה ה"פשוטו" של הש"ס – לימוד ההלכה וכו', ל"פשוטו" של מקרא – לימוד פשט הפסוקים. אלה הן שתי דרכי לימוד שונות. לפיכך אין להקשות על סתירה בין פירוש רש"י על התורה לבין פירושו על הש"ס.

דבר זה מודגש בעניננו: במסכת סוכה ³² אומר רש"י, שWם¥ בנה את התיבה ביחד עם נח, ומפירוש זה מדייק הרוגוטשובי ³³ ואומר שההכרח לכך הוא "דהמצוה הוה המציאות לא הבנין" – ההיפך מן המשתמע מפירוש רש"י על התורה (כדלעיל בסעיף ד').

ההסבר לכך הוא: לפי פשוטו של מקרא אין רמז בפסוקים לכך ששם עזר לנח. להיפך: מן הפסוק ⁵ "ויעש נח ככל אשר צוה אותו אלקים כן עשה" נראה, כפי שאומר רש"י בפירושו על התורה, שנח בנה את 38וזאת גם בהתאם להמשך הפסוקים שם: מהקדמת הציווי "עשה לך תיבה..." מובן, שהפעולה עצמה היא המצוה, כדלעיל בסעיף ח'. (לפיכך מוצאים גם במדרשי התורה ³⁴ שההתעסקות בבניית התיבה היתה כדי לעורר לתשובה, ולכן – עצם הבניה היא מצוה).

ואילו בפירוש על הש"ס ³⁵ מקבל רש"י את שיטת הגמרא (ההלכה). בגמרא ³⁶ שונים הדברים: (א) שם נאמר רק "שהיה נח הצדיק מוכיח בהם ואומר להם עשו תשובה...", ללא קשר לבניית התיבה. ואפילו מהמשך הגמרא ("אמרו לו: זקן תיבה זו למה א"ל הקב"ה...") נראה, ששאלתם היתה על תיבה זו – על עצם מציאות התיבה ³⁷. (ב) אין מוזכר בגמרא שעשיית התיבה התמשכה ק"כ שנים.

מכך מוכיח רש"י שלפי שיטת הש"ס, היתה בניית התיבה רק לצורך ההצלה, והחזרת אנשי דור המבול בתשובה היא ענין בפני עצמו, ללא קשר לעשיית התיבה. כלומר, המצוה היא על מציאות התיבה, התוצאה, ולכן אין חובת הבניה חלה על נח בעצמו דוקא, והוא היה יכול לבנותה בעזרת אחרים (שם וכדומה).

ז. רש"י בגמרא – בן נח יכול להיות שליח של בן־נח

בנוסף לכך יש לומר: גם רש"י בפירושו על הש"ס סובר שהמצוה היא בניית התיבה, ולא רק מציאותה, אך הוא סובר, כדעת הפוסקים ³⁸, שבן־נח יכול להיות שליח של בן־נח כמותו ³⁹, ולכן נחשבת השתתפותו 39של שם בבניית התיבה בדיוק כבניה על־ידי נח בעצמו, כי שם עשה זאת בשליחותו של נח.

לעומת זאת, בפירושו על התורה, סובר רש"י לפי פשוטו של מקרא, שכאשר חל ציווי על מישהו לפעולה " מסויימת אין הוא יכול לקיים ציווי זה באמצעות שליח (כמוסבר במקום אחר ⁴⁰), ומכך מובן שנח היה צריך " לבנות את התיבה בעצמו.

ח. פירוש הרוגוטשובי ל"עשה לך", והביטוי בענין הסוכה

כבר דובר פעמים רבות על כך, שלכל הפירושים על אותו פסוק יש קשר ביניהם. כך גם בעניננו: על "עשה לך" אומר הרוגוטשובי ¹⁵ "לך – משלך", שנח היה מוכרח לבנות את התיבה מנכסיו. וצריך לומר שפירוש זה ל"עשה לך" קשור לפירוש שלעיל – שנח היה צריך לבנות את התיבה בעצמו, מפני שעצם הבנייה היא המצוה.

דברזהיובןעל־ידיהעובדה,שבדומה לביטוי זה, נמצא גם לגבי סוכה – חג

[בין שני ענינים אלו יש קשר, כפי שמוסבר בחסידות ⁴², שהסוכה דומה לתיבת נח, כי הענין שבשתיהן הוא שלום ⁴³: בתיבת נח היו כל החיות ביחד, ובכל זאת שרר שם שלום, מעין

לא ירעו ולא ישחיתו" ⁴⁴; וכך ענינה של הסוכה הוא שלום – ופרוס עלינו סוכת שלומך, עד אשר אומרים חז"ל ⁴⁵

כל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת"].

אנו רואים, שהענינים הללו בנין התיבה – א) שעצם בניית התיבה היא מצוה. ב) שצריך להיות "עשה לך, משלך". ג) שהתיבה, התוצאה, היתה לצורך הצלה – נמצאים גם בסוכה, באופן דומה, כדלהלן:

א) עצם עשיית הסוכה היא מצוה ⁴⁶, עד אשר לפי הירושלמי ⁴⁷ 40צריך לברך על כך "לעשות סוכה". ב) הסוכה צריכה להיות "לך ⁴⁸ משלך" ⁴⁹. ג) כוונת הישיבה בסוכה היא "למען ⁵⁰ ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים ⁵¹, הם היו ענני כבודו שהקיפם בהם לצל לבל יכה בהם שרב ושמש ודוגמא לזה ציונו לעשות סוכות העשויות לצל" ⁵².

למרות זאת קיים הבדל ביניהם: א) את התיבה היה צריך דוקא נח בעצמו לבנות, ואילו את הסוכה, למרות שעשייתה היא מצוה, יכול לבנות מישהו אחר ⁵³ בשבילו ⁵⁴. ב) התיבה מוכרחה להיות "לך משלך" – תיבתו של נח, ואילו בסוכה "אדם יוצא ידי חובתו בסוכתו של חבירו (סוכה שאולה) ⁵⁵", כי "הרי היא כשלו" ⁵⁶.

ט. ההבדל בין נח לצדיקים אחרים, והקושי על כך

יש לומר, שדברים אלו קשורים לעבודה הכללית של נח בענין המבול. הזוהר ⁵⁷ מסביר את ההבדל בין התנהגותו של נח לבין הצדיקים שהיו אחריו, שנח לא התפלל על דורו "לא בעא רחמין על עלמא", ולכן מכונים מי המבול ⁵⁸ בכינוי "מי נח", "דביה הוו תליין, דלא בעי רחמי על עלמא" (=שבו היו תלויים, שלא בקש רחמים על העולם), ואילו הצדיקים שבאו אחריו מסרו את נפשם בשביל בני דורם, כפי שמוצאים שמשה רבינו אמר ⁵⁹ "ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת".

לכאורה ניתן לשאול על כך: הרי חז"ל אומרים, כמצויין לעיל ⁶⁰, שנח הוכיח את בני דורו ועוררם לחזור בתשובה, ומדוע איפוא הוא לא התפלל בעבורם ועורר עליהם רחמים?

ההסבר לכך הוא: תוכחתו של נח לא נבעה ממסירות נפשו למען אנשי דור המבול, אלא כדי לקיים את ציווי ה'.

לפיכך נאמר בספרי חסידות ⁶¹, 41שנח "לא נתן עצמו על זה אשר תוכחתו והתראותיו יפעלו עליהם לעוררם לתשובה", מפני שבתוכחתו הוא התכוון בעיקר לקיים את ציווי ה' אליו.

ולכן "לא בעא (במסירות נפש כמשה) רחמין על עלמא".

ל

לעומת זאת משה רבינו, שנגע ללבו מצב עם ישראל, בדיוק כפי שאיכפת לו על עצמו, מסר את נפשו בעבורם, הוא התפלל לעורר רחמים עד שאמר "ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת".

י. ההבדל בין הציווי לנח לבין מצות סוכה

וזהו גם ההבדל בין תיבת נח לבין סוכות, שקיבל משה מסיני ומסרה וכו':

הענין הנ"ל, שנח לא בקש רחמים על בני דורו, התבטא בבניית התיבה: ההצלה (כפשוטה, ממי המבול) – בניית התיבה – היתה מיועדת לקליטת נח ובני משפחתו בלבד, ולא לבני דורו, ומסיבה זו עצמה היתה הבניה רק על ידו, ומנכסיו שלו – "לך, משלך".

לעומת זאת, לאחר מתן תורה, כאשר הפכו ישראל לציבור ⁶², ובמיוחד לאחר שנכנסו לארץ, כאשר התחייבו בערבות ⁶³, הם הפכו

"מציאות אחת נצחית" ⁶⁴ – שלכל יהודי נוגעת מציאותו של האחר.

ובמיוחד במצוות שענין האחדות גלוי אצלן, כמצות סוכה, שענינה שלום (כדלעיל בסעיף ח): אז יכול מעשה המצווה של יהודי אחר להחשב כאילו הוא עשה זאת: גם סוכה של חברו נחשבת כ"שלו ממש", והוא יוצא ידי חובתו, מפני שהם "כגוף אחד" ⁶⁵.