שיחה ב

42שיחה ב

א. דברי הזהר הק' על "נבקעו כל מעינות" והסברם

בקשר לפסוק ¹ "בשנת שש מאות שנה לחיי נח... נבקעו כל מעיינות תהום רבה וארובות השמים נפתחו", נאמר בזוהר הק' ²: "ובשית מאה שנין לשתיתאה יתפתחון תרעי דחכמתא לעילא ומבועי דחכמתא לתתא ויתתקן עלמא לאעלא בשביעאה". דהיינו: בשנת השש מאות לאלף השישי יפתחו שערי חכמה למעלה ומעיינות החכמה למטה והעולם יתוקן כדי שיוכל להכנס " לאלף השביעי.

שני הענינים האלה: "תרעי דחכמתא לעילא ומבועי דחכמתא לתתא" (המרומזים בפסוק³: "נבקעו כל מעיינות תהום רבה" (מבועי דחכמתא לתתא) "וארובות השמים נפתחו" (תרעי דחכמתא לעילא) הם: חכמת התורה (עילא) וחכמות העולם (לתתא)) ⁴.

ואכן בזמן ההוא היתה התגלות יתירה בפנימיות התורה⁵.

בקשר לכך אמר אדמו"ר ה"צמח צדק"⁶, שהקץ, שחושב לשנת תר"ח, היה העובדה שבשנה ההיא נדפס ספר לקוטי־תורה, (ותכלית ביאת המשיח היא: "מלאה הארץ דעה את ה'⁷). וכמה שנים לפני כן נדפס ספר תורה־אור (בתקצ"ז⁸). כאשר לימוד פנימיות התורה הוא באופן כזה – מתקיים מצב של "יתפרנסון"⁹ (לשון התיקוני־זוהר ביחס ללימוד ספר הזוהר, לשון שמשמעותה – פירוש ובירור),

ויפוצו"¹⁰ של מעיינות הבעש"ט, שהתגלותו היתה¹¹ קרוב לשנת ת"ק¹².

43כן התפתחו אז גם חכמות העולם באופן מיוחד.

וצריך להבין: מובן שהתגלות פנימיות התורה היא הכנה לאלף השביעי, כי בימות המשיח יהיה "מלאה הארץ דעה את ה'", וגילוי פנימיות התורה שהיא "מעין" של תורת המשיח, היא הכנה מתאימה לכך¹³. אך כיצד – משמשת התפתחות חכמות העולם כהכנה לאלף השביעי"

ועוד: הזוהר הק' מביא את שני הענינים ב"חדא מחתא", ולכן מובן שישנה הדדיות ביניהם: התגלות חדשה בחכמת התורה (כהכנה לימות המשיח) "גרמה" להתפתחות בחכמות העולם, ויש להבין על מה מתבסס הקשר ביניהם, והלא חכמות העולם הם בדרגא נמוכה (לתתא) באין ערוך לדרגת חכמת התורה¹⁴ (לעילא), ובמיוחד פנימיות התורה?

ב. לנצל את חכמות העולם לעבודת ה'

העולם כולו ותכולתו נבראו "בשביל התורה ובשביל ישראל"¹⁵ ו"כל מה שברא הקדוש־ברוך־הוא בעולמו לא בראו אלא לכבודו"^*. מובן, אם כך שתכלית ושלימות כל נברא היא להיות מנוצל על־ידי יהודים בעבודת ה'.

וכך גם לגבי חכמות העולם¹⁶: הכוונה שבהתפתחותן הוא (בלשון התניא¹⁷) "להשתמש בהן לעבודת ה' או לתורתו"

[אך כיוון ש"לאו כל מוחא סביל דא"

לא כל אדם מסוגל להגיע לדרגות אלה, שייך ענין זה רק ליחידי סגולה, כדברי אדמו"ר הזקן: "וזהו טעמו של הרמב"ם והרמב"ן וסיעתן שעסקו בהן" ואדם שאיננו מסוגל לכך "מלביש ומטמא בחי' חב"ד שבנפשו האלוקית"¹⁸].

ג. אין הכוונה ללימוד באוניברסיטאות

יש להבהיר, למרות שהדבר ברור מאליו, שאין הכוונה בכל הנ"ל לבעית הלימוד באוניברסיטאות וכיו"ב, שהוא ממש איסור חמור, וסכנה (וחמירא סכנתא מאיסורא^*) שהרי כל האוירה וההשקפה חדורות בכפירה בהשגחה הפרטית של הקב"ה. מקובלת שם כדבר מובן מאליו ההנחה שאין שום כח 44המתערב בחוקי העולם, ובחלקם המכריע נלמדים לימודי כפירה, אמונות ע"ז¹⁹ וכו',

וברובם ככולם אינם קיימים גדרי בושה וצניעות, ולועגים לכל המתחשב בגדרים אלה, ולהיפך: כל הפרוץ יותר – נעלה יותר.

ומפורסם המצב האיום השורר בקמפוסים, בפנימיות, במקומות הטיול וכו', ואין להאריך בדבר מבהיל בכלל, ובמיוחד במידה איומה כ"כ.

מפורסמת הטענה שהוא (או היא) לא " ינזק אלא יעמוד בנסיון – ומפורסמת גם התשובה, שאפילו צדיק גמור מבקש מהקב"ה בתחילת היום האחרון של שנת ה־120 לחייו עוד לפני התפילה: "אל תביאנו לידי נסיון"^*. וניתן להאריך בכך אך אין כאן מקומו. "

ד. ניצול החכמות בעבודת ה' קשור בהכנה למשיח

כיוון שבזוהר קשורה התפתחות חכמות העולם בהכנה ל"אעלא בשביעאה", מובן שתועלתן בעבודת ה' מתבטאת בענין שהוא הכנה לימות המשיח. ונשאלת השאלה: כיצד?

הייעוד²⁰ "ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דבר" הוא מן הענינים העיקריים שיהיו בימות המשיח. גילוי האלקות לא יהיה רק באופן של "מלאה הארץ דעה את ה'". אלא גם "וראו כל בשר כי פי ה' דבר".

לא תהיה ראיה רק ב"עין השכל הרוחני" אלא (כפי שמבאר אדמו"ר האמצעי^*) גם "ראיה גשמית בעין הגשמית", ולא רק "עין גשמית" אלא הבשר הגשמי עצמו יראה "כי פי ה' דבר" כפי הנלמד מן הנאמר בפסוק:

וראו כל בשר" ולא ו"ראו כל עיני בשר" (כמו "ותחזינה עינינו")²¹.

הקשר בין התפתחות חכמות העולם לבין הכנה לימות המשיח שייך לענין זה: ניצול חכמות העולם לעבודת ה' או לתורתו מועיל בהכנה ל"מעין" של

וראו כל בשר" – ראיה גשמית וממשית בעניני עבודת ה'.

ה. התפתחות בחכמות העולם ממחישה את ענין "עין רואה ואוזן שומעת"

דוגמא לדבר: אחד מכוחות הטבע שהתגלה והתפתח בשנים האחרונות (אם כי היה קיים מששת ימי בראשית בכל תקפו, אך לבני אדם לא היה ידוע על כך) הוא האפשרות לשמיעה מיידית של קול ממקום מסויים למקום אחר 45במרחק רב. (על־ידי טלפון ויותר מכך²² על־ידי רדיו),

ולאחרונה גם ראיית האדם וראיית כל תנועותיו.

אפשרות זו לשמוע כל הגה והגה של אדם, ממש ברגע בו הוא נשמע, בכל קצוי תבל, ולראותו, מבהירה באופן מוחשי את הענין של להבדיל, "עין רואה ואזן שומעת"²³, אם "אזן" שלמטה יכולה לשמוע מיד (ו"עין" שלמטה – יכולה לראות) מה שנעשה בקצה העולם – קל־וחומר שקיים ענין זה לגבי ה"אזן" (או "עין") שלמעלה ("הנוטע אוזן הלא ישמע אם יוצר עין הלא יביט"²⁴), ללא הגבלות ח"ו. כל מה שאדם עושה, ואפילו בחדרי חדרים, נקלט – באותו רגע ממש – על־ידי "עין רואה ואזן שומעת" (וממילא) "וכל מעשיך בספר נכתבים"²³.

ועל־ידי הדגמה מוחשית²⁵ זו תהיה התבוננותו בענין של "והנה ה' נצב עליו וכו' ומביט עליו ובוחן כליות ולב אם עובדו כראוי"²⁶ באופן הקרוב יותר לתפיסה גשמית, ולא רק בדרך של " השגה בשכל עיוני (שלא תמיד משפיעה על האדם בשלימותה), וממילא ישפיע הדבר יותר²⁷ על המדות שבלב, ועל מחשבה דבור ומעשה.

ו. ישנם ענינים שנבראו מלכתחלה לשימוש מוגדר בקיום התורה והמצוות

כל עניני העולם נבראו "בשביל התורה ובשביל ישראל", אך חז"ל מציינים דברים מסויימים ומדגישים שאלה נבראו מלכתחילה רק לשימוש מסויים לענין מוגדר של תורה ומצוות. לדוגמא: "לא היה העולם ראוי להשתמש בזהב, ולמה נברא? – בשביל המשכן ובשביל ביהמ"ק"²⁸.

כל עניני העולם שנבראו "בשביל התורה ובשביל ישראל", יכולה כוונת בריאתם להתממש על־ידי שמשתמשים בהם בפועל בעניני העולם (דברי רשות וכו'), ועל־ידי כך משיגים (מאוחר יותר) תועלת בעבודת ה'.

לא כן בענינים שנבראו, כדברי חז"ל, לשימוש מיוחד ומוגדר, לגבי

זהב", למשל, נאמר ש"לא היה העולם ראוי להשתמש בזהב" – ניצולו לעניני העולם הוא ירידה לגביו, כי כל מטרת בריאתו לכתחילה היא, שישתמשו בו לצרכי המשכן והמקדש. (אלא שכדי שתהיה בחירה חפשית לאדם, לכן ברא ה' את הזהב באופן שאפשר להשתמש 46בו²⁹ לא רק "בשביל המשכן ובשביל " ביהמ"ק").

הרעיון שהובא לעיל, כדוגמת ה"זהב", מתבטא גם בעניננו. בזוהר הק' נקשרה התפתחות חכמות העולם " עם התגלות (פנימיות) התורה, וזוהי הוכחה לכך, שזוהי כל כוונת התפתחותן³⁰. (ואפשר לנצלן לתועלת " בענינים אחרים רק כדי שתהיה בחירה חפשית, כנ"ל).

כלומר, בכך שאפשר לקבל מחכמות העולם תועלת בעבודת ה', (כפי שנתבאר בסעיף ד') עדיין אין מתממשת התכלית האמיתית של התפתחותן, (כי באופן כזה אין הן אלא ענין של רשות שמועיל לעבודת ה').

הכוונה האמיתית מלכתחילה להתפתחותן היא ניצולן לענין של תומ"צ, ובעיקר להתגלות והפצת פנימיות התורה, שהרי בזהר נקשרת התפתחות חכמות העולם עם התגלות פנימיות התורה.

ז. השימוש בחכמות העולם צריך להיעשות בשני הענינים שיחודשו

בימות המשיח

כמוסבר בסעיף ד', מתבסס החידוש של ימות המשיח על שני ענינים:

מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים", וזאת באופן של "וראו כל בשר". ובאופן כזה יש לנצל את חכמות העולם להפצת פנימיות התורה (שהיא

מעין" תורתו של משיח) כדי שעל־ידי כך יהיה גילוי פנימיות התורה כהכנה לתורתו של משיח בשני הענינים הנ"ל:

מלאה הארץ דעה" ו"וראו כל בשר", ולפחות "מעין".

ודוגמא לכך: כאשר משתמשים ברדיו כדי להפיץ את פנימיות התורה, נשמע הענין הנלמד בפנימיות התורה, בגשמיות ובכל קצוי תבל.

ועוד: דברי החסידות שנלמדים ברדיו חודרים בכל העולם, וגם למקום שאין שם מקלט רדיו שיקלוט את הקול (שמתפשט, כידוע, בכל מקום, בפועל, ותפקיד המקלט הוא רק לקלוט את הקול ולעבדו אך לא לחדש קול).

וכך ישנו "מעין" של שני הענינים: (א) "מלאה הארץ דעה את ה'" – ללא הגבלות, בכל מקום ומקום. (ב) באופן של "וראו כל בשר" – הקול נשמע ברגע זה ממש בגשמיות.

ח. בחכמות העולם עצמן נראים ענינים של פנימיות התורה

כל הענין הנ"ל, מבהיר רק כיצד משתמשים בחכמות העולם לענין אחר

לענין של תורה ומצוות. אך בחכמות העולם מצד עצמן איננו רואים שום שייכות לקדושה. ההתאחדות האמיתית בין חכמות העולם והתורה היא, 47שבחכמות העולם בעצמן ייראו ענינים של פנימיות התורה³¹.

פנימיות התורה מגלה את האחדות הפשוטה³² של הקב"ה בעולם, ריבוי הנבראים איננו סתירה לאחדות הפשוטה של הקב"ה³³, כי אם, אדרבה, ריבוי הנבראים נובע דוקא מן האחדות הפשוטה של האלוקות, כפי שמבואר בכמה מקומות³⁴.

כיוון שהמציאות האמיתית של העולם היא אחדות פשוטה של אלקות, מתבטאת האחדות גם במציאות העולם עצמו, שגם בו תהיה "אחדות".

ו"אחדות" זו שבעולם (שבפנימיותה היא אחדות פשוטה של אלקות) מתגלה יותר ויותר על־ידי התפתחות חכמות העולם.

בעבר חשבו שכל אחד מכוחות " הטבע הוא כוח נפרד בפני עצמו, והחומר שממנו בנוי העולם מורכב מיסודות שונים ורבים, אך ככל שמתקדמת התפתחות חכמות העולם, מכירים יותר בעובדה שהריבוי והפירוד שבין היסודות השונים הוא ענין חיצוני בלבד: אופן הצירוף שבין חלקיקיהם, התפשטותם וצמצומם וכו'. יותר ויותר נוטים למסקנה שנקודת המציאות מבוססת על התאחדות של שני ענינים: כמות ואיכות (חומר נושא הכוח (=אנרגיה) והכוח) [אחדות פשוטה היא באלוקות³⁵, ולכן מתבססת מציאות הנברא על התאחדות שני פרטים: כמות ואיכות³⁶].

וזהו הקשר בין התפתחות חכמות העולם לבין התגלות – להבדיל – פנימות התורה כהכנה לאלף השביעי³⁷,

גילוי פנימיות התורה מביא ממילא³⁸ להתפתחות חכמות העולם, כי בדרך זאת³⁹ קיים "מעין" תורתו של משיח (שמגלה את אחדותו של הקב"ה בעולם) באופן של "מעין" הענין של

וראו כל בשר וגו'" – שהעולם עצמו 48נעשה "כלי" לאחדות ה', ורואים את ה"אחדות" בעולם עצמו.

ואז מגלים לפתע, שבעצם, האחדות בעולם איננה אלא האחדות הפשוטה של האלקות⁴⁰ (שמתגלה בפנימיות התורה).

ועל־ידי כך "יתתקן עלמא לאעלא בשביעאה" בקרוב ממש.