45

במרחק רב. (על־ידי טלפון ויותר מכך²² על־ידי רדיו),

ולאחרונה גם ראיית האדם וראיית כל תנועותיו.

אפשרות זו לשמוע כל הגה והגה של אדם, ממש ברגע בו הוא נשמע, בכל קצוי תבל, ולראותו, מבהירה באופן מוחשי את הענין של להבדיל, "עין רואה ואזן שומעת"²³, אם "אזן" שלמטה יכולה לשמוע מיד (ו"עין" שלמטה – יכולה לראות) מה שנעשה בקצה העולם – קל־וחומר שקיים ענין זה לגבי ה"אזן" (או "עין") שלמעלה ("הנוטע אוזן הלא ישמע אם יוצר עין הלא יביט"²⁴), ללא הגבלות ח"ו. כל מה שאדם עושה, ואפילו בחדרי חדרים, נקלט – באותו רגע ממש – על־ידי "עין רואה ואזן שומעת" (וממילא) "וכל מעשיך בספר נכתבים"²³.

ועל־ידי הדגמה מוחשית²⁵ זו תהיה התבוננותו בענין של "והנה ה' נצב עליו וכו' ומביט עליו ובוחן כליות ולב אם עובדו כראוי"²⁶ באופן הקרוב יותר לתפיסה גשמית, ולא רק בדרך של " השגה בשכל עיוני (שלא תמיד משפיעה על האדם בשלימותה), וממילא ישפיע הדבר יותר²⁷ על המדות שבלב, ועל מחשבה דבור ומעשה.

ו. ישנם ענינים שנבראו מלכתחלה לשימוש מוגדר בקיום התורה והמצוות

כל עניני העולם נבראו "בשביל התורה ובשביל ישראל", אך חז"ל מציינים דברים מסויימים ומדגישים שאלה נבראו מלכתחילה רק לשימוש מסויים לענין מוגדר של תורה ומצוות. לדוגמא: "לא היה העולם ראוי להשתמש בזהב, ולמה נברא? – בשביל המשכן ובשביל ביהמ"ק"²⁸.

כל עניני העולם שנבראו "בשביל התורה ובשביל ישראל", יכולה כוונת בריאתם להתממש על־ידי שמשתמשים בהם בפועל בעניני העולם (דברי רשות וכו'), ועל־ידי כך משיגים (מאוחר יותר) תועלת בעבודת ה'.

לא כן בענינים שנבראו, כדברי חז"ל, לשימוש מיוחד ומוגדר, לגבי

זהב", למשל, נאמר ש"לא היה העולם ראוי להשתמש בזהב" – ניצולו לעניני העולם הוא ירידה לגביו, כי כל מטרת בריאתו לכתחילה היא, שישתמשו בו לצרכי המשכן והמקדש. (אלא שכדי שתהיה בחירה חפשית לאדם, לכן ברא ה' את הזהב באופן שאפשר להשתמש