46
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
בו29 לא רק "בשביל המשכן ובשביל " ביהמ"ק").
הרעיון שהובא לעיל, כדוגמת ה"זהב", מתבטא גם בעניננו. בזוהר הק' נקשרה התפתחות חכמות העולם " עם התגלות (פנימיות) התורה, וזוהי הוכחה לכך, שזוהי כל כוונת התפתחותן30. (ואפשר לנצלן לתועלת " בענינים אחרים רק כדי שתהיה בחירה חפשית, כנ"ל).
כלומר, בכך שאפשר לקבל מחכמות העולם תועלת בעבודת ה', (כפי שנתבאר בסעיף ד') עדיין אין מתממשת התכלית האמיתית של התפתחותן, (כי באופן כזה אין הן אלא ענין של רשות שמועיל לעבודת ה').
הכוונה האמיתית מלכתחילה להתפתחותן היא ניצולן לענין של תומ"צ, ובעיקר להתגלות והפצת פנימיות התורה, שהרי בזהר נקשרת התפתחות חכמות העולם עם התגלות פנימיות התורה.
ז. השימוש בחכמות העולם צריך להיעשות בשני הענינים שיחודשו
בימות המשיח
כמוסבר בסעיף ד', מתבסס החידוש של ימות המשיח על שני ענינים:
מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים", וזאת באופן של "וראו כל בשר". ובאופן כזה יש לנצל את חכמות העולם להפצת פנימיות התורה (שהיא
מעין" תורתו של משיח) כדי שעל־ידי כך יהיה גילוי פנימיות התורה כהכנה לתורתו של משיח בשני הענינים הנ"ל:
מלאה הארץ דעה" ו"וראו כל בשר", ולפחות "מעין".
ודוגמא לכך: כאשר משתמשים ברדיו כדי להפיץ את פנימיות התורה, נשמע הענין הנלמד בפנימיות התורה, בגשמיות ובכל קצוי תבל.
ועוד: דברי החסידות שנלמדים ברדיו חודרים בכל העולם, וגם למקום שאין שם מקלט רדיו שיקלוט את הקול (שמתפשט, כידוע, בכל מקום, בפועל, ותפקיד המקלט הוא רק לקלוט את הקול ולעבדו אך לא לחדש קול).
וכך ישנו "מעין" של שני הענינים: (א) "מלאה הארץ דעה את ה'" – ללא הגבלות, בכל מקום ומקום. (ב) באופן של "וראו כל בשר" – הקול נשמע ברגע זה ממש בגשמיות.
ח. בחכמות העולם עצמן נראים ענינים של פנימיות התורה
כל הענין הנ"ל, מבהיר רק כיצד משתמשים בחכמות העולם לענין אחר
לענין של תורה ומצוות. אך בחכמות העולם מצד עצמן איננו רואים שום שייכות לקדושה. ההתאחדות האמיתית בין חכמות העולם והתורה היא,
הערות
- 29. ולהעיר מפרש"י בראשית א, ד (מדברי – אגדה); מרז"ל (שבת כח, ב. פרש"י תרומה כה, ה) בנוגע ל"תחש". ועוד.
- 30. ובמילא שזוהי כל מציאותו – ראה בארוכה לקו"ש חי"ט ע' 192 ואילך. ע
רש"י על שמות כ״ה:ה׳ - הטקסט מספריא
מאדמים. צְבוּעוֹת הָיוּ אָדֹם לְאַחַר עִבּוּדָן:
תחשים. מִין חַיָּה, וְלֹא הָיְתָה אֶלָּא לְשָׁעָה, וְהַרְבֵּה גְּוָנִים הָיוּ לָהּ, לְכָךְ מְתֻרְגָּם סַסְגּוֹנָא שֶׁשָּׂשׂ וּמִתְפָּאֵר בִּגְוָנִין שֶׁלּוֹ (שבת כ"ח):
ועצי שטים. וּמֵאַיִן הָיוּ לָהֶם בַּמִּדְבָּר? פֵּרֵשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא: יַעֲקֹב אָבִינוּ צָפָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁעֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לִבְנוֹת מִשְׁכָּן בַּמִּדְבָּר, וְהֵבִיא אֲרָזִים לְמִצְרַיִם וּנְטָעָם, וְצִוָּה לְבָנָיו לִטְּלָם עִמָּהֶם כְּשֶׁיֵּצְאוּ מִמִּצְרַיִם:
מאדמים RED — they were dyed red after having been tanned.
תחשים TACHASH was a kind of wild beast. It existed only at that time (when Israel built the Tabernacle). It was multi-coloured and therefore it is translated in the Targum by ססגונה, and it is so translated because it delights (שָׂשׂ) and prides itself in its colours (גונא) (Shabbat 28; Midrash Tanchuma, Terumah 6).
ועצי שטים AND SHITTIM WOOD — But from where did they get this in the wilderness? Rabbi Tanchuma explained it thus: Our father Jacob foresaw by the gift of the Holy Spirit that Israel would once build a Tabernacle in the wilderness: he therefore brought cedars to Egypt and planted them there, and bade his children take these with them when they would leave Egypt (Midrash Tanchuma, Terumah 9; cf. Bereishit Rabbah 94 and Rashi on Exodus 26:15).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.