34
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה א
א.>
א. הקושי על משך זמן בניית התיבה
על משך זמן בניית התיבה על־ידי נח נאמר במדרש 1 ש"מאה ועשרים שנה היה משתדל בה", וכך אומר רש"י 2 בפירושו על התורה 3.
יש להבין: כיצד ייתכן שנח התעכב זמן כה רב בבניית התיבה, ולא הזדרז לקיים את ציווי ה' 2 "עשה לך תיבת עצי גופר...", ובמיוחד כאשר היה זה להצלתו ולקיום העולם כולו?
ורש"י אינו מתייחס כלל לקושי זה, אפילו ברמז!
אין לומר, שבפרט זה לא נהג נח כשורה, שהרי הפסוק מעיד עליו "איש צדיק תמים היה", ואפילו לפי הדעה 4 שזה היה רק "בדורותיו", הרי לגבי בניית התיבה מדגיש הפסוק "ויעש נח ככל אשר צוה אותו אלקים כן עשה" 5. מובן איפוא, שנח קיים ציווי זה באופן מושלם, בכל פרטיו.
כן אין לומר, שכיוון שה' כבר אמר 6 שהוא יאריך אפו מאה ועשרים שנה, שמא יחזרו אנשי דור המבול בתשובה 7, לא הזדרז נח בבניית התיבה, ועורר בינתיים את בני דורו לתשובה, ובמיוחד כאשר ידע, שאם יחזרו אנשי הדור בתשובה, לא יבוא המבול 8, ולא יהיה כלל צורך בתיבה.
דבר זה אינו מתקבל מפני הסיבות הבאות: א) בציווי "עשה לך..." אין מצויין זמן שבו צריכה התיבה להיות מוכנה, ומובן שהיה על נח להכינה במהירות הגדולה ביותר, וכיוון שנח קיים את הציווי בשלמות, אין מסתבר, שהוא דחה את קיום "עשה לך...", אפילו כדי לעורר על־ידי כך את בני דורו לתשובה.
ב) לפי הסבר זה יובן רק מדוע יכול היה נח לדחות את בנית התיבה עד לסמוך לסיום ק"כ שנה, ולעורר
הערות
- 1. לקח טוב פרשתנו בתחלתו (ד"ה תמים הי' כו'). וראה הערה 3.
- 2. פרשתנו ו, יד.
- 3. בתנחומא פרשתנו (ה בסופו) "א"ר הונא בשם רבי יוסי ק"כ שנה הי' מתרה הקב"ה בדור המבול שמא יעשו תשובה כיון שלא עשו תשובה א"ל עשה לך תיבת עצי גופר עמד נח ועשה תשובה ונטע ארזים כו' ואומר להן כך והי' מתרה בהן". ומפשטות הלשון משמע, שהק"כ שנה הוא זמן וענין בפ"ע ואינו שייך לבנין התיבה והתראתו של נח (ולהעיר מסדה"ד אלף תכב). אבל ראה עץ יוסף לתנחומא שם, שמפרש שההמשך "כיון שלא עשו תשובה א"ל עשה לך כו'" הוא פירוש למ"ש לפנ"ז (ש"הי' מתרה הקב"ה כו'"). וראה לקמן הערה 9.
- 4. סנהדרין קח, א. תנחומא פרשתנו ה. הובא בפרש"י ר"פ.
- 5. שם ו, כב.
- 6. בראשית ו, ג.
- 7. ת"א ות"י ופרש"י שם.
- 8. וראה פרש"י פרשתנו ז, יב.
רש"י על בראשית ו׳:ג׳ - הטקסט מספריא
לא ידון רוחי באדם. לֹא יִתְרַעֵם וְיָרִיב רוּחִי עָלַי בִּשְׁבִיל הָאָדָם
לעלם. לְאֹרֶךְ יָמִים; הִנֵּה רוּחִי נָדוֹן בְּקִרְבִּי אִם לְהַשְׁחִית וְאִם לְרַחֵם, לֹא יִהְיֶה מָדוֹן זֶה בְרוּחִי לְעוֹלָם, כְּלוֹמַר לְאֹרֶךְ יָמִים:
בשגם הוא בשר. כְּמוֹ בְּשֶׁגַּם, כְּלוֹמַר, בִּשְׁבִיל שֶׁגַּם זֹאת בוֹ, שֶׁהוּא בָשָׂר וְאַף עַל פִּי כֵן אֵינוֹ נִכְנָע לְפָנַי, וּמָה אִם יִהְיֶה אֵשׁ אוֹ דָּבָר קָשֶׁה? כַּיּוֹצֵא בוֹ עַד שַׁקַּמְתִּי דְּבוֹרָה (שופטים ה') כְּמוֹ שֶׁקַּמְתִּי וְכֵן שָׁאַתָּה מְדַבֵּר עִמִּי (שם ו') כְּמוֹ שֶׁאַתָּה, אַף בְּשַׁגַּם כְמוֹ בְשֶׁגַּם;
והיו ימיו וגו'. עַד ק"ך שָׁנָה אַאֲרִיךְ לָהֶם אַפִּי, וְאִם לֹא יָשׁוּבוּ אָבִיא עֲלֵיהֶם מַבּוּל. וְאִם תֹּאמַר מִשֶּׁנּוֹלַד יֶפֶת עַד הַמַּבּוּל אֵינוֹ אֶלָא מֵאָה שָׁנָה, אֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר בַּתּוֹרָה (פסחים ו') – כְּבָר הָיְתָה הַגְּזֵרָה גְּזוּרָה עֶשְׂרִים שָׁנָה קֹדֶם שֶׁהוֹלִיד נֹחַ תּוֹלָדוֹת, וְכֵן מָצִינוּ בְּסֵדֶר עוֹלָם. יֵשׁ מִדְרְשֵׁי אַגָּדָה רַבִּים בְּלֹא יָדוֹן, אֲבָל זֶה הוּא צִחְצוּחַ פְּשׁוּטוֹ:
לא ידון רוחי באדם MY SPIRIT SHALL NOT STRIVE AGAINST MAN — My Spirit shall not be in a state of discontent and shall not strive with Myself because of man.
לעולם ALWAYS — for a long time. Behold, My Spirit has been contending within Me whether to destroy or whether to show mercy: such contending (deliberation) shall not be forever — meaning, for a long time.
בשגם הוא בשר FOR THAT HE ALSO IS FLESH — This is the same as בְּשָׁגַּם — that is to say: because this quality is also in him viz., that he is only flesh, and yet he does not humble himself before Me; what would he do if he were of fire or of some other resisting matter! Similarly we find שַׁ for שָׁ, (Judges 5:7) עד שַׁקמתי דבורה “Until I Deborah arose”, where it is the same as שָׁקמתי; so also (Judges 6:17) שַׁאתה מדבר עמי “that it is thou who talkest with me”, where it is the same as שָׁאתה — so also here.
והיו ימיו וגו THEREFORE HIS DAYS SHALL BE etc. — For 120 years I will be long-suffering with them, and if they repent not I shall bring a flood upon them. If, now, you object, saying that from the birth of Japheth until the Flood there were only 100 years, remember that there is no “earlier” or “later” in the Torah (events are not always related in chronological order) (Pesachim 6b): the decree (regarding the Flood) was issued twenty years before Noah had any children — so we find in Seder Olam. There are many Midrashic explanations of the words לא ידון but this is transparently its plain sense.
רש"י על בראשית ז׳:י״ב - הטקסט מספריא
ויהי הגשם על הארץ. וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר וַיְהִי הַמַּבּוּל? אֶלָּא כְּשֶׁהוֹרִידָן הוֹרִידָן בְּרַחֲמִים, שֶׁאִם יַחְזְרוּ יִהְיוּ גִּשְׁמֵי בְרָכָה; כְּשֶׁלֹּא חָזְרוּ הָיוּ לְמַבּוּל:
ארבעים יום וגו'. אֵין יוֹם רִאשׁוֹן מִן הַמִּנְיָן, לְפִי שֶׁאֵין לֵילוֹ עִמּוֹ שֶׁהֲרֵי כְתִיב בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנֹת, נִמְצְאוּ אַרְבָּעִים יוֹם כָּלִים בְּכ"ח בְּכִסְלֵו לְרַבִּי אֱלִיעֱזֶר, שֶׁהַחֳדָשִׁים נִמְנִין כְּסִדְרָן אֶחָד מָלֵא וְאֶחָד חָסֵר, הֲרֵי י"ב מִמַּרְחֶשְׁוָן וְכ"ח מִכִּסְלֵו:
ויהי הגשם על הארץ AND THE RAIN WAS UPON THE EARTH — But later on (v. 17) it says. “And the Flood was upon the earth”! But the explanation is this: when He poured down the water at first He made it fall in mercy (gently), in order that if the people would repent, it might prove a rain of blessing; but when they did not repent it became a destructive flood (Genesis Rabbah 31:12) .
‘ארבעים יום וגו FORTY DAYS AND [FORTY NIGHTS] — The first day is not included in this number, because its night (i.e. the night that preceded it, since according to Jewish reckoning a “day” comprises night-time and the following day-time) was not included with it — for it is written (v. 11) “On the same day (i. e. day-time) were all the fountains of the great deep broken up”. (Consequently the forty days ended, according to R. Eliezer, on the 28th day of Kislev (Rosh Hashanah 11b). as the months are counted as regular months, one full (of 30 days) and the next defective (of 29 days), so we have, 12 days of Marcheshvan and 28 days of Kislev.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.