א
רסג מי ומי המדליקין ואם טעו ביום המעונן ובו כ"ה סעיפים:
א תיקנו חכמיםא שיהיה לכל אדםב נר דולקג בשבת בכל חדר וחדר שהולך שם בשבתד משום שלום ביתה שלא יכשל בעץ או באבןו וחייב כל אדם כשאוכל סעודת הלילה לאכלה אצל אור הנרז שזה בכלל עונג שבת הואח (א) ועיקר מצות הדלקת נרות הוא נר זה שאוכל אצלוט ויהא זהיר בו לעשותו יפהי וכל הזהיר בו זוכה לבנים תלמידי חכמיםיא שנאמריב כי נר מצוה ותורה אור ע"י נר מצוה בא אור תורהיג.
ויש מכוונים לעשות ב' פתילות בנר זה אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמוריד ובנרות של שעוה או של חלבטו וכיוצא בהן מדליקין ב' נרותטז ויכולין ג"כ להוסיף ולהדליק ג' או ד'יז כי יכולין להוסיף על דבר המכוון כנגד דבר אחר רק שלא יפחותיח ולכן אשה ששכחה פעם אחת להדליק נוהגין שמדלקת כל ימיה ג'יט ואם שכחה כמה פעמים מוספת בכל פעם כדי שיהיה לה היכר וזכרון שתהא זהירה מכאן ולהבא בכבוד שבת ולא תבא לידי שכחהכ אבל אם נאנסה ולא הדליקה כגון שהיתה בבית האסורים וכיוצא בזה אינה צריכה להוסיף כנגד זהכא ויש נוהגין להדליק לעולם ז' נרותכב ויש נוהגים להדליק עשרהכג מטעם הידוע להםכד.
ונוהגין להדליק בבית הכנסת ב' נרות של שעוה כרוכים לזכור שזכור ושמור בדבור אחד נאמרוכה ואף בביתו טוב לעשות כן לפי טעם זה וגם כדי להרבות האורהכו להידור מצוה ועל נרות של בית הכנסת אין מברכין מטעם שיתבארכז:
הערות
- א. משנה לא , ב. וראה מ”מ וציונים. פסקי אדה"ז ע' 196.
- ב. ראה לקמן ס"ה וס"ט וקו"א ס"ק ב.
- ג. גמרא קיט, ב. רמב"ם פ"ה ה"א. טור ולבוש סי' רסב ס"א. וראה לקמן סוף סי"א ובקו"א ס"ק ג, שעיקר המצוה אינה ההדלקה אלא ההנאה והתשמיש מהנר הדלוק.
- ד. מרדכי שבת רמז רצד. מטה משה סו"ס תיט בשם רש"ל . מ"א סק"א. וראה גם לקמן ס"ה וס"ט וסי"ד וסט"ו.
- ה. שבת כג, ב. וכדלקמן ס"ד. וראה גם רמב"ם סוף הל' חנוכה. לקו"ש חי"א ע' 290. חט"ו ע' 374. שלחן המלך ע' קפב.
- ו. רש"י כה, ב ד"ה הדלקת. תשב"ץ סי' ו. מרדכי שם. מ"א ס"ק יג-ד. וראה לקמן ס"ד וס"ט וסי"ג. סי' תקכז סוף סכ"ט.
- ז. רבה כה , ב. לפי' ה תוס' ד"ה הדלקת. וראה רש"י שם ד"ה חובה. וראה לקמן סי' רעג סי"ב (כשאוכל מבעוד יום).
- ח. תנחומא ר"פ נח. רמב"ם פ"ה ה"א. תוס' שם. שו"ע ס"ב. וראה גם לקמן ס"ב וסי' רעג סי"ב.
- ט. אור זרוע הל' ער"ש סי' יא. רמ"א ס"י. וראה מ”מ וציונים. וראה לקמן ס"ז (שבו תלויה קבלת השבת) וסי"ד (שעליו מברכים) וסי' רסד סט"ז.
- י. טור ושו”ע ס"א. וראה ב"ח ס"א.
- יא. רב הונא כ[ג] , ב. טור ולבוש ס"א.
- יב. משלי ו, כג.
- יג. רש"י שבת שם ד"ה בנים ת"ח.
- יד. תשב"ץ סי' ז. טור ושו”ע ס"א. וראה לקו"ש חי"א ע' 289.
- טו. ראה לקמן סי' רסד סי"א.
- טז. ב"ח ס"ב. וראה לקמן סי"ד.
- יז. רמ"א ס"א.
- יח. רא"ש ר"ה פ"ד סי' ג. בשם ראבי"ה סי' תקלו. מרדכי ר"ה רמז תשכ. הובא ברמ"א שם. וראה לעיל סי' יא סל"ג. לקמן סי' רפב ס"א.
- יט. מהרי"ל הל' שבת ס"א. רמ"א שם.
- כ. ב"ח ד"ה כתב במהרי"ל. מ"א סק"ג.
- כא. מ"א שם.
- כב. האר"י . של"ה מס' שבת (קלט, א ד"ה סוד הדלקת נר שבת). מ"א סק"ב.
- כג. של"ה שם. מ"א שם.
- כד. ראה לקו"ש חי"א ע' 289, המנהג להוסיף נר כנגד כל בן ובת.
- כה. מטה משה סי' תיד. ב"ח ס"ב. מ"א סק"א. וראה קובץ אהלי שם ח"ב ע' קצג.
- כו. מ"א שם.
- כז. סעיף יא.
מדרש תנחומא, נח א׳ - הטקסט מספריא
יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, עַל כַּמָּה עֲבֵרוֹת נָשִׁים מֵתוֹת בִּשְׁעַת לֵדָתָן. כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, עַל שָׁלֹש עֲבֵרוֹת וְכוּ', וּשְׁלָשְׁתָּן מִן הַתּוֹרָה.
נִדָּה, דִּכְתִיב: וְאִשָּׁה כִּי יָזוּב (ויקרא טו, כה). חַלָּה, רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם (במדבר טו, כ). הַדְלָקַת הַנֵּר, דִּכְתִיב: וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג (ישעיה נח, יג), זוֹ הַדְלָקַת הַנֵּר בַּשַּׁבָּת. וְאִם תֹּאמַר לֵישֵׁב בַּחֹשֶׁךְ, אֵין זֶה עֹנֶג, שֶׁאֵין יוֹרְדֵי גֵיהִנָּם נִדּוֹנִין אֶלָּא בַחֹשֶׁךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: אֶרֶץ עֵפָתָה כְּמוֹ אֹפֶל (איוב י, כב).
וּמָה רָאוּ נָשִׁים לְהִצְטַוּוֹת עַל שָׁלֹשׁ מִצְוֹת הָאֵלּוּ? אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָדָם הָרִאשׁוֹן תְּחִלַּת בְּרִיּוֹתַי הָיָה וְנִצְטַוָּה עַל עֵץ הַדַּעַת. וּכְתִיב בְּחַוָּה, וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה וְגוֹ' וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל (בראשית ג, ו), וְגָרְמָה לוֹ מִיתָה וְשָׁפְכָה אֶת דָּמוֹ. וּכְתִיב בַּתּוֹרָה, שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ (בראשית ט, ו). תִּשְׁפֹּךְ דָּמָהּ וְתִשְׁמֹר נִדָּתָהּ, כְּדֵי שֶׁיִּתְכַּפֵּר לָהּ עַל דַּם הָאָדָם שֶׁשָּׁפְכָה.
מִצְוַת חַלָּה מִנַּיִן, הִיא טִמְּאָה חַלָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם, דְּאָמַר רַבִּי יוֹסִי בֶן דֻּמְסְקָא, כְּשֵׁם שֶׁהָאִשָּׁה מְקַשְׁקֶשֶׁת עִסָּתָהּ בַּמַּיִם וְאַחַר כָּךְ הִיא מַגְבַּהַת חַלָּתָהּ, כָּךְ עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאָדָם הָרִאשׁוֹן, דִּכְתִיב: וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ וְהִשְׁקָה (בראשית ב, ו), וְאַחַר כָּךְ, וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר וְגוֹ' (בראשית פסוק ז).
הַדְלָקַת הַנֵּר מִנַּיִן, הִיא כִבְּתָה נֵרוֹ שֶׁל אָדָם, דִּכְתִיב: נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם (משלי כ, כז), לְפִיכָךְ תִּשְׁמֹר הַדְלָקַת הַנֵּר.
מצוטט ב־9 עמודים
לקוטי שיחות 5
- כרך טו ‹ נח ‹ שיחה א ‹ 35 שו"ע אדה"ז או"ח סרס"ג
- כרך כ ‹ הוספות - שיחות ‹ שיחה ו ‹ 434 שו"ע אדה"ז או"ח סרס"ג ס"א
- כרך כא ‹ הוספות - שיחות ‹ שיחה ב ‹ 298 שו"ע אדה"ז או"ח ר"ס רסג
- כרך כב ‹ הוספות - שיחות ומכתבים ‹ שיחה ה ‹ 283 שו"ע אדה"ז או"ח ר"ס רסג
- כרך כט ‹ הוספות - שיחות ומכתבים ‹ שיחה כ ‹ 489 שו"ע אדה"ז או"ח ר"ס רס"ג
תורת מנחם 4
- יג - שנת תשט"ו - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת אור ליום ה' פ' מקץ, ליל נר ה' דחנוכה ה'תשט"ו. שו"ע אדה"ז או"ח ר"ס רסג
- כב - שנת תשח"י - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת ש"פ שמיני, מבה"ח אייר ה'תשח"י. שו"ע אדה"ז או"ח ר"ס רסג
- כז - שנת תש"כ - חלק ראשון ‹ בס"ד. ש"פ וישב, א' דחנוכה, מבה"ח טבת, ה'תש"כ שו"ע אדה"ז או"ח סרס"ג ס"א
- ד - שנת תשי"ב - חלק ראשון ‹ בס"ד. ש"פ וישב, כ"ג כסלו, מבה"ח טבת, ה'תשי"ב שו"ע אדה"ז או"ח ר"ס רסג
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

