שיחה ב

86שיחה ב

6 לקוטי

א בסיום פרשתנו מעתיק רש"י ,תמחה את זכר עמלק? ומפרש : ,מד איש ווד אשה מעולל ועד יונק משור ועד שהי שלא יהא שם עמלק נזכר אפי' על הבהמה לומר בהמה זו משל עמלק היתה" *.

בהשקפה ראשונה -- בא רש"י להשמיענו שמחיית זכר עמלק פירושה (לא רק הריגת הבנ"א דעמלק, אלא) גם מחיית הבהמה. ומוכרח הוא בפשש"מ -- דאם לאו הכי הרי נזכר שם עמלק (על הבהמה). ועוד דבנ"א אינם ,זכר עמלק" אלא עמלק עצמו.

וצלה"ב: מה בכלל קשה בהתיבות ,תמחה את זכר עמלק" שהוזקק רש"י לפרשן:%! ואם נאמר שרש"י מפרש (לא פי' התיבות שבכתוב, אלא) קושטא דמילתא איך הוא מחיית זכר עמלק -- הו"ל לפרש זאת לעיל בפ' בשלחי שנאמר בה ,אמחה את זכר עמלק", ומדלא פרש"י כלום בפעם הראשונה, מוכח דהן פי' התיבות והן

1) ש"א טו, ג

2) ראה מכילתא סייפ בשלח, פס"ז כאן עה"פ ובשלח שם. אבל ראה לקמן הערה 17. ברמביים הל' מלכים פ"ו ה"ד וכן בחינוך מצוה תרד הזכירו רק מחיית האדם (ולא הבהמה) -- ראה מנ"ת שם.

3) ומובן דאין לומר שזהו מפני שכן דרשו וז"ל (ראה בהערה הקודמת) שהרי א) אין רש"י מביא דרשות רז"ל רק במקום

שנוגע לפשש"מ, ב) דרשה זו אי' (גם) במכילתא פ' בשלח וא"כ הו"ל לרש"י להביאה בבשלח שם, וכבפגים.

6 9 יה

אופן מחיית זכר עמלק הוא מובן ופשוט גם לבן חמש למקרא -- וא"כ ליל לרש'י לפרשו כאן

עוד יש לדייק בדברי רש"י:

א) מכיון שחידושו של רש"י כאן הוא שמחיית זכר עמלק הוא ,אפילו על הבהמה" -- למה (מעתיק מהכתוב בשמואל * ו)כותב גם ,מאיש ועד אשה מעולל ועד יונק" *.

ב) למה לא הביא רש"י גם סיום הכתוב ,מגמל ועד חמור"י, מאחר שגם הם ,זכר עמלק", ואינם בכלל ,משור ועד שה", כדמוכח מקרא דשמואל דמפרטו בפ"ע*.

ג) ,מאיש ועד גו' שה" קרא הוא, (כנ"ל), ובכ"ז לא כתב רש"י, כדרכו בכ"מ +כדכתיב", או כין'"ב.

ד) אחרי שמבאר רש"י ,שלא יהא שם של עמלק נזכר אפי' על הבהמה", מוסיף ,לומר בהמה זו כו" -- ולכאוי הוי כפל לשון.

ה) בראש פירושו מעתיק רש"י גם התיבות ,תמחה את" -- והרי לא נחית לפרש אלא מהו ,זכר עמלק".

65) ועפיז מובן שאינו מספיק התירוץ דהוקשה לי' כמ"ש בגו"א ,דאל"כ . . הוי למיכתב תהרוג את עמלק מאי תמחה את זכר עמלק" -- דא"כ הו"ל לפרש בפעם הא' בבשלח, כבפנים, ומוכרח לומר דכאן ישנה קושיא דאינה שייבת בפ' בשלת,

66 כדלעיל הערה 1.

ד)' וכמו שהוא בספורנו כאן.

68) ולהעיר שבדרשת רז"ל (ראה לעיל הערה 2) הוזכר ,גמל וה של עמלק".

87ב. והביאור בזה:

בהציווי ד,תמחה את זכר עמלק" קשה בפשש"מ: ,זכר עמלק" פירושו הוא הזכרון של עמלק ; והציווי +תמחה את זכר עמלק" הוא למחות זכרון של עמלק ממקום הזכרון היינו ממחשבתו ולבו של אדם. ואי"מ: איך שייך ציווי למחות .זכר עמלק" ממחשבתו. והול"ל ,זכר עמלק לא יהי' על לבך" או ,תסיר מלבך" וכיו"ב, היינו שלא יחשוב ע"ד עמלק ברצו; אבל אינו ,בעה"ב" על מחשבתו שלא <יפול" במח' ,זכר עמלק",

וע"ד מרז*ל ** ג' עבירות אין אדם ניצול מהם בכ"י הרהור עבירה כו

ואדרבא: כשנזכר על הצווי זה עצמו מזביר את עמלק.

בשלמא בפ' בשלח נאמר ;כי מחה אמחה את זכר עמלק* -- שהקב"ה ימחה את זכרו של עמלק. הקב"ה (שהוא כל יבול) מבטיח שימחה וישכיח את זכר עמלק ממחשבתם ולבן של בני אדם< אבל בפרשתנו שה" ציווי הוא אל בני ישראל -- ,תמחה

תצא גב

את זכר עמלק", קשה, כנ"ל, איך יכול האדם למחות זכרון שבמחשבתו ושבמחשבת של כל בנ"א אשר ,תחת השמים"?

וזה בא רש"י לפרש ולבאר : הציווי הוא לא על מחיית זכרון עמלק ממחשבת האדם, כ"א -- למחות כל הדברים המזכירים שמו של עמלק 9י: ,משור ועד שה שלא יהא שם עמלק נזכר אפילו על הבהמה לומר בהמה זו משל עמלק היתה", שעי"ז (ובדרך ממילא) יישכח סו"סייי זכרון עמלק גם ממחשבתו ולבו של האדם'.

ומה שברש"י שם פי' ,שהיו בעלי כשפים ומשנין עצמן ודומין לבהמה" -- הרי פירשיי בנייך אינו כ"כ בדיוק בתכלית ע"פ פששיימ כמו בפירושו עה"ת * (וכמש"כ דוגמאות בזה במ"א **).

*10) להעיר ממחז"ל דעלה במחשבה ונתקיים ההמת ישתכח מן הלב (פסחים גד, ב). וראה ברכות נח, ב. -- ואין לומר

דוהו רק בבנ"א (דזיל בתר טעמי') שהרי 8888 לקוטי

ג. ועפ"י הנ"ל, דרש"י נחית לפרש תיבת וענין ,זכר (עמלק)", דהיינו תוכן הציווי על מחיית הזכרון (ולא רק להשמיענו פרט נוסף בזכר עמלק (שהוא כולל גם בהמה), כדמשמע לכאוי מכללות לשונו דרש"י), מובן מה שכותב גם (תחילת הכתוב) ,מאיש ועד גו'" :

במלחמת מדין שבה נצטוו ;נקום נקמת בג'י מאת המדינים":י, גאמר בה ,כל הטף בנשים גו' החיו לבם" יי. גם בנוגע ל,אשה" שבזה נאמר ,וכל אשה גו' הרוגו", הרי מפורש הטעם : בי ,הן הנה היו לבג'י למסר מעל גוי ותהי המגפה בעדת ה" שבסיבתם היתה המגפה, דמשמע מזה, דלולי זאת היו גם הנשים בכלל ד,החיו לכם" -- במו ה,טף בנשים" -- אף שהי' הציווי לנקום ולהרוג את המדינים. ועד"ז היי מקום לומר גם במלחמה דמחיית עמלק, שגם היא היתה ע"ד נקום נקמת בני ישראל יי, וכמו שמקדים (בפרשתינו) מזכור את אשר עשה לך עמלק גו אשר קרך גו" ויזנב בך גו"", ולכן ,תמחה את זכר עמלק גו'"*י, והייתי

(,שבכלל זכר הוא הכל") למדו רק שצריך להרוג גם הנשים. ראה חינוך שם.

2) במדבר לא, ב.

3) שם לא, ית.

4 ולהעיר שכמו שמצינו במלחמת מזין ,נקום נקמת בנ"י" (שם, ב), *נקמת ה' * (שם, ג), עדיו במלחמת עמלק שבסוף פ' בשלח נאמר ,מלחמה לה' בעמלק" (וראה פירש"י שם), ובפרשתנו ,זכור אשר עשה לך גו'". וראה ספורגו כאן : ,להנקס מעמלק כו'".

5) אבל אין ללמוד ממלחמת ז' עממין, מלחמת א"י שבזה נאמר ,לא תחי' כל נשמה* (שופטים כ, טו) כי הטעם שם הוא

תצאגב

תועבתם"

סבור לומר שחייבים למחות (להרוג) את האנשים, אבל הנשים והטף ,החיו לכם"*י; לכן מבאר רש"י (בהביאו תחלת הכתוב): הציווי כאן הוא למחות ,זכר (עמלק)" -- וזה כולל ,מאיש ועד אשה מעולל ועד יונק".

אולם (סיום הכתוב) ;מגמל גי אין צורך להביאו, כי מובן הוא מאליו, דכיון שהציווי להרוג משור ועד שה מפרש רש"י הטעם (לא מפני ,דכתיבמי בשמואל כו', אלא) מפני שכאן נאמר ,זכר" ולכן צ"ל ,שלא יהא שם עמלק

-נזכר אפי' על הבהמה", פשוט שכל

הבע"ח שלהם בכלל זה.

ד אך עדיין אי"מ: לפי פי' רש"י שהטעם הוא .שלא יהא שם עמלק נזכר אפי' כו'" קשה : הרי נקרא שמושל עמלק לא רק על בעלי חיים, אלא גם על נכסים אחרים, כגון בתים ושדות וכרמים ואפילו מטלטלין -- ולמה כתב רש"י רק דנצטוו למחות את הבהמה, ולא הי' הציווי להשמיד כל נכסיהם. ,שלא יהא שם עמלקי נזכר גם על הדומם1

,למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל (שם יח), שזהו דוקא בא"כה ראה בארוכה לעיל ע' 84.

6 וגם במלחמת חובה ד;עזרת ישראל מיד צר שבא עליהם" (רמב"ם הל' מלכים פ"ה ה"א) שהוא משיג ,כי תבואו מלחמה גו'" (בהעלותך י, ט), ש,למדך תורה הבא להרגך השכם להרגו" (פרש"י משפטים כב, א), בפשטות זהו רק בנוגע לאנשים אבל נשים וטף שלא ,באו להרגך" אין להרגם (ראה לעיל עַ' 83 שם הערה 27 ובשוה"ג שם). ועפייז להעיר שגם עמלק בא למלחמה על ישראל וא"כ קסייר שבמלחמת נקמה נגדו הרי"ז בדוגמת הנ"ל ד,השכם להרגו" רק האנשים שבאו להרגך.

89לכן מוסיף רש"י ,לומר בהמה זו משל עמלק היתה", ובזה מתרץ קושיא הנ"ל: מחיית עמלק צריכה להיות בדברים המעוררים הזכרון ע"י שיאמרו עליהם ,זו משל עמלק היתת", וזה שייך רק בבע'ח ולא בנכסים אחרים זי.

7 במדרש תהלים (מזמור ט, ז. הובא בילקוט שם) : ,תני בשם רבי אלעזר שבועה נשבע הקב"ה . . שלא להשאיר זכר עמלק לא נין ולא נכד . . שלא יאמרו אילן זה של עמלק ה" . , שנא' אבד זכרם המה". ולכאו' משמע מזה דמחיית עמלק שייך לא רק בבעיח אלא גם באילן כו'.

אבל: א) המדובר שם הוא לא בציוי שעל בג"י במחיית עמלק אלא ,נשבע הקב"ה . . שלא להשאיר", מה שיעשה הקב"ה. (וכד בכתוב שלפניו ,שמם מחית" ובמדרש שם (הובא בפירש"י שם): שנא' מחה אמחה גו'*). ב) ועיקר: בפשטות דרז"ל הנ"ל אעו מדובר בכלל על איבוד אילן כו" של עמלק אלא ,שלא להשאיר.,.לא נין ולא נכדי של עמלק ועי"ז יאבד (גם) זכרם .שלא יאמרו אילן זה של עמלק כו'* שהרי אין מציאות עם עמלק. (אבל ראה במדרש תהלים באבער דשם הוא באו"א קצת). ולהד עִיר מרבינו בחיי ס*פ בשלח ד,המלחמה וה" שלל הכל יהי' אסור בהנאה כו'".

וע'יפ הנ"ל אפ"ל שגם במכילתא ופסיז בשלח שם כ"ה הפירוש, (שאין הכוונה בזה .שלא יאמרו גמל וה של עמלק" שימחה גם הבע"ח של עמלק, כ"א שעי"ז שלא יניח ,נין וגכד" של עמלק יאבד זכרם גם מהבע"ח שלהם)**, שהרי אי" שם אותה

תצאגב

(::

והביאור בזה:

בבהמה (ובכללה כל הבע"ח) א'א לעשות בה שינוי גמור שלא יהי" ניכר כלל מציאותה הקודמת, או שינוי שאינו חוזר לברייתו, ובפרט שאסור לצער את בע"חיי וא"כ א"א לעשות בה שינוי המצער. ומזה מובן. שגם כאשר תצא הבהמה לרשות בעלים חדשים, מאחר שאין שייך בה שינוי גמור נשאר עלי' רושם של בעלים הראשונים. ובטבע האדם להזכר על ידה שמם של בעלי' הקודמים. ולכן בהמת עמלק גם כשתעבור לרשות ישראל מכיון שלא תשתנה (שינוי גמור) מציורה הקודם, יאמרו עלי' ,זו משל עמלק היתה", ולא יימחה שמו של עמלק.

משא"כ בנכסים אחרים -- אין הכ" רח ל,מחות" אותם. ודיו וצרי - ע'פ פשש"מ -- שינוי באופן שלא יזכירו הנכסים שם עמלק. ואולי י"ל דדברים אלו, מאחר שאינו מוכרח שישארו לעולם במציאותם הקודמת, הנה עַ"י שינוי הרשות -- שנכנסו לרשות אחרת ואפשר לשנותם, אין בטבע האדם לומר עליהם אח"כ ,זו של ..

היתה". נכסים אחרים (דבר דומם וכו',

אפי' אם חשובים הם, כגון אבנים טובות ומרגליות ,מאחר שיכולים לשנותם") אין מציאותם קיימת עד

המימרא בשם ר' אלעזר (אלא שמוסיף ,המו" דעי") וע"ד אותו הל' ,נשבע הקב"ה אם אניח" (אלא שמסיים ,שלא יאמרו גמל זה של עמלק" במקום ,אילן זה"). אבל בפסיז כאן הוא באו"א.

9000 לקוטי

בדי כך :3 שייקרא עליהם שם הבעלים הראשונים לעולם.

וזהו שמוסיף רש"י ,לומר בהמה זו משל עמלק היתה", שעי"ז מובן למה לא נצטוו למחות כל נכסי עמלק מלבד הבהמה (הבע"ח), כי דוקא עליי שייך זכרון עמלק. ורק במחייתה יימחה שמו של עמלק.

וההכרח (גם) בפשש"מ כאן על אתר שלא כל נכסי עמלק מאבדים -- דא"כ הול"ל בקרא ל' ,חרם", עדמש"נ לעיל בעיר הנדחת **יי

ה. ע"פ הנ"ל בשיטת רש"י בפשש"מ יתורץ מש במג"א יי ,הנה בית המן נתתי לאסתר". לכאו', מכיון שהמן הי' מזרע עמלק -- ,המן האגגי", הרי חייבים היו למחות את זכרו, ואיך קבלה אסתר את ביתו:'?

9) ולהעיר מהכלל ע"ד ההלכה דך;כל העומד כו" כזרוק דמי" (פסחים 'ג, ב) ,בשרוף המי" (מנחות קב, ב) ועוד בכמה עניגים -- ראה כתובות נא, א. ב"ק עו, ב. חולין עב, ב -- אף דשאני בהנ"ל דעומד הוא עי"ז שתעשה בו הפעולה משא"כ כאן אינו ודאי דעומד להשתנות, כ"א דשייך בו.

*19) ראה יג, טדית. וע"פ האמור בפנים מובן זה ששאול השמיד רק הבע"ח. ומש"כ בבחיי (שם) מ,ובביזה לא שלחו

א) ע"פ הדיעות (רמבין ורא"ם) שמצות מחיית עמלק הטיל הכתוב על המלך, ולכן אז לא הי' נוהגת מצוה זו.

ב) אחשורוש קנה כל נכסי המן וטיהרו

תצא גב

לפי שיטה הנ"ל ניחא: לא ה" בזה איסור כי (זה שנקרא שמו של המן על הבית -- ,הנה בית המן נתתי לאסתר" -- הי' רק בעת הד נתינה, אבל כשנכנס לרשותה של אסתר) לא נקרא עוד ,בית המן" ולא אמרו עליו:י בית זה של המן הי"

ברשות אחשורוש ולא נחשב כשל עמלק. צִ"ד עמון ומואב טיהרו בסיחון (גיטין לח, א -- הובא בפירש"י חוקת כא, כו).

ג) ע"פ מה שאי' בירושלמי (יבמות פיב ה"ו) ,וכי בן המדתא הוא" (בתמ") -- שהכוונה שלא הי" ,בן המדתא* (מזרע עמלק), אלא הכתוב יחסו אחר רשע ,צורר בן צורר".

אבל ע"פ פשש"מ (שיטת רש"6 אין לומר כל הנ"ל : א) כיון ש,זכור את אשר עשה לך גו' לא תשכח" -- ציוי לכאו"א, כן הוא בנוגע להכתוב בין זל"ז, ב) לשון הכתוב הוא ,בית המן נתתי לאסתר", משא"יכ בחוקת (שם) ,כי חשבון עיר סיחון גו'י. ג) ע"פ פשש"מ הי' המן מזרע אגג.

שבית המן נמסר לאסתר, והרי עי"ז נזכר לכאו' שם (המן) עמלק, אין זה קושיא כי: א) זהו רק בעת הנתינה כששם המן עדיין נקרא על הבית (וכבפנים) אבל לא לאחר זמן, ב) זה עצמו חלק מפעולת מחיית (כחו וזכרו של) המן.

91לקומי

ומכש"כ וק"ו; עצם הציווי ,זכור את אשר עשה לך עמלק גו' לא תשכח" -- מזכיר את עמלק, ובכ"ז אין בזה סתירה -- ע"פ פשש"מ, כג"ל - כי כשיזכור וימחה -- ה"ז הדרך שסו"ס ישכח זכר עמלק לגמרי:י,

עאכו"כ בנתינת בית המן.

וא"ו. והנה לאחכ"ז תמוה: איך אפשר לימחות זכרו של עמלק והרי מה שאירע לעמלק -- הוא כמה פרשיות בתורה *:, ואדרבא נצטווינו*: רק השמר לך גו' פן תשכח גו' ופן יסורו מלבבך. וכן, כנ"ל, הציווי דפרשתנו הוא, כל' הכתוב זכור את אשר עשה לך עמלק".

ועכצ"ל (גם בפשש"מ) דאסורה זכירת עמלק לשם זכירה, ומחוייבת זכירת עמלק לשם מחיית זכרו. ולא עוד אלא

שלכתחילה מנהג הוא לכתוב שמו על עצים ואבנים בשביל למחותו ע"י הקשה יי, שהרי א"א לו לקיים מצות תמחה את זכר ** עמלק מבלי שיכתבו תחלה *:.

ולהעיר שעפ"ז צ"ע בנוגע לגונב מעני ע"מ לשלם תשלומי כפל כי יודע שלא יקבל באופן אחר *י, הקונה חמץ בפסח ע"מ לקיים ,תשביתו*:י, עושה ע'"ז עמ לקיים אבד תאבדון :י. ואכ"מ.

זה מ,יעה של תורה" שבפירש"י:

מבואר בחסידות ** דקליפת עמלק בעבודה הו"ע הקרירות, ,אשר קרך בדרך" -- שמקרר את האדם:י שלא להתפעל מאלקות כו'**, ומחיית זכר עמלק היא ע"י העבודה דקב"ע'י.

922 לקוטי

ודבר זה מרומז בפירש"י:

עמלק וראשית גוים (ז' אומות, ז' מדות) עמלק יכולים לפעול בעיקר בזלעמ"ז:; בז' מדות דנפה"א ובכל נפה'ביי ועד -- שאין השם שלם (רק י' ה' -- ולא ו' ה', ז"מ דלמע') ואין הכסא שלם"י (כס, בלא אלף, אין אלופו של עולם נגלה בההעלם וכסוי דהעולם, אף דהשמים כסאי והארץ הדום רגלי (שרפרף)).

ובאדם -- ה"ז ,איש ו(המקבל) אשה" -- דנקרא כן ע"ש המדות ', וכשהם בקטנות -- ה"ז ,עולל ויו" נק"י* ובנפה"א שלו ,משור ועד שה" -- בתוקפה, או (בחלישות) בקטנות *.

7 דרושים עה"פ ראשית גוים עמלק.

אדם ה'ש*ת.

1 ראה לקו"ת ויקרא ב, +. אמור לז, א, קונטרס התפלה ע' 20.

תוצא ג

ולכן צריך למחות את זכר עמלק ,מאיש ועד . . שה",

וכיון שיש פעולת ובחי' עמלק ב,גוים" -- שה"ה ,ראשית גוים" וגיז צריך למחות ובפרט שלעת"ל נאמריי .אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה' ולעבדו שכם אחד",

לכן נאמר בקרא גם ,מגמל ועד חמור* (משא"כ בפירש"י שענינו ה" שייך לפשש"מ).

אבל בבחי' דומם שהיא העבודה דקב"ע (.אם לא שויתי ודוממתי* -- ביטול וקב"ע), בזה אין לעמלק אחיזה, ואדרבה ע"י בחי' קב"ע וביטול נעשית מחיית זכר עמלק גם מבחי' ,איש ועד , . שה". ונעשה השם שלם וה" כסא שלם.