104
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
יב. על ידי מחיית עמלק – "השם שלם והכסא שלם"
ההסבר לתוספת של רש"י "וכשימחה שמו יהיה השם שלם והכסא שלם", וההוכחה לכך "שנאמר...", הוא:
כיון שמהביטוי "כס י־ה" שבפסוקנו רואים רק, שכל עוד לא נמחה שמו של עמלק "אין שמו שלם ואין כסאו שלם", אך אין הכרחי ללמוד מכך, ובמיוחד לאחר שכבר אין הדבר שלם, שמחיית שמו של עמלק מספיקה כדי להביא שלמות לענינים אלו, לכן מביא רש"י הוכחה – "שנאמר...", שהענין של "אבד זכרם" גורם להיות "השם שלם" ו"כסאו שלם", כפי שאומר רש"י לפני כן60 "כשהקדוש־ברוך־הוא מתנקם ברשעים שמו מתגדל ומתכבד".
לפי זה מובן מדוע אמר משה רבינו לפני כן61, ש"לעתיד לבוא" תהיה "כל המלוכה" שייכת לקדוש־ברוך־הוא, וקשורה ל"כסא של מעלה", עקב שומעו את השבועה, וש"מדור דור" "מלחמה לה' בעמלק", ושב"הכסא (והשם) אינו שלם" הכוונה היא "לעתיד לבוא", עם סיום המלחמה בעמלק, ורש"י מוסיף ומבאר "וכשימחה שמו יהיה השם שלם והכסא שלם" – כי על ידי כך נוסף הסבר על הפסוק "ה' ימלוך לעולם ועד".
יג. עמלק – הפרדה בין מוחין למדות
ו"יינה של תורה", אשר בפירוש רש"י על התורה:
מוסבר בתורת החסידות62, לגבי קליפת עמלק, ולגבי הקשר שבין קליפת עמלק לבין "אין שמו שלם":
עמלק הוא מלשון "ומלק את ראשו ממול ערפו"63, ובעבודה הרוחנית הכוונה היא, שעמלק "חותך" ואינו מאפשר להבנה השכלית שבמוח לרדת לרגש ולהתפעלות הלב64.
וזהו ההסבר בפנימיות הענינים לכך, שנאמר על עמלק "אשר קרך", הוא גרם לקרירות אצל כל אומות העולם, שלא יחששו מפני ישראל – למרות שלפני כן הן פחדו מישראל עקב הנסים והנפלאות שהיו ביציאת מצרים ובקריעת ים־סוף: שבע האומות, שמייצגות את כל האומות, הן במהותן שבע המדות הרעות, ועמלק, שאינו מאפשר להשגה השכלית שבמוח להשפיע על המדות ועל הרגשות שבלב, גרם על ידי כך שהמדות שבלב
הערות
- 60. בפרשתנו – יד, ד.
- 61. פרש"י בפרשתנו טו, יז.
- 62. בכל הבא להלן ראה תו"א פה, א ואילך. דרמ"צ איסור ג"ה ומצות זכירת מעשה עמלק. דרושים לפ' זכור.
- 63. ויקרא ה, ח.
- 64. וזהו גם הטעם מה ש"חתך ראשי גבוריו" – חיתוך הראש מהגוף – מדה כנגד מדה.
רש"י על שמות ט״ו:י״ז - הטקסט מספריא
תבאמו. נִתְנַבֵּא מֹשֶׁה שֶׁלֹּא יִכָּנֵס לָאָרֶץ לְכָךְ לֹא נֶאֱמַר "תְּבִיאֵנוּ" (בבא בתרא קי"ט):
מכון לשבתך. מִקְדָּשׁ שֶׁל מַטָּה מְכֻוָּן כְּנֶגֶד כִּסֵּא שֶׁל מַעְלָה אֲשֶׁר פָּעַלְתָּ (מכילתא):
מקדש ה'. הַטַּעַם עָלָיו זָקֵף גָּדוֹל, לְהַפְרִידוֹ מִתֵּבַת הַשֵּׁם שֶׁלְּאַחֲרָיו, הַמִּקְדָּשׁ אֲשֶׁר כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ ה'. חָבִיב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁהָעוֹלָם נִבְרָא בְּיָד אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר "אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ" (ישעיהו מ"ח), וּמִקְדָּשׁ בִּשְׁתֵּי יָדַיִם, וְאֵימָתַי יִבָּנֶה בִּשְׁתֵּי יָדַיִם? בִּזְמַן שֶׁ"ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד" – לֶעָתִיד לָבֹא שֶׁכָּל הַמְּלוּכָה שֶׁלּוֹ:
תבאמו THOU WILL BRING THEM IN — Moses foresaw by prophetic inspiration that he would not enter the Holy Land: on this account it is not stated here, “Thou wilt bring us in” (Mekhilta).
מכון לשבתך THE PLACE FOR THY RESIDENCE — the Sanctuary here below will be exactly opposite the Divine Throne above which פעלת THOU HAST MADE (Mekhilta).
מקדש ה׳ The accent on it (the word מקדש) is a Zakef Gadol (a disjunctive accent) which serves to separate it from the word expressing the Divine Name (ה׳) which follows it, so that the translation is: “The sanctuary which Thy hands have established, O Lord”. The Temple is an object of affection to God because the Universe was created by one hand — as it is stated, (Isaiah 48:13) “Yea, My hand hath laid the foundation of the earth” — whilst the Temple by two hands, as stated here. And when will it be rebuilt by God, with the two hands? At the time when “the Lord shall reign for ever and ever”: at that future period when all the kingdom will be His (Mekhilta).
מצוטט בעמוד אחד
לקוטי שיחות 1
- כרך יד ‹ תצא ‹ שיחה ב ‹ 91 לקו"ש ח"ו ע' 104
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.