105

לא יושפעו מההבנה השכלית של גדלות ועוצמת הקדוש־ברוך־הוא וישראל⁶⁵.

וזהו הקשר בין "אין שמו שלם" לבין קליפת עמלק: האותיות "י־ה" משם ה' מביעות את ענין המוחין, והאותיות "ו־ה" – את ענין המדות. כאשר עמלק גורם להפרדה בין המוחין לבין המדות, אין דרגת י־ה מאירה בדרגת ו־ה, ואז "אין שמו שלם".

יד. "ואיבה" – לנחש ולעמלק

לכך, שעמלק גרם להפרדה בין י־ה לו־ה, רומז רש"י בהוספת המלה "ואיבה":

על הפסוק⁵⁹ "ואיבה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה", אומר אדמו"ר ה"צמח צדק" בספרו "אור התורה"⁶⁶, ש"ואיבה" הם ראשי תיבות של "ואתחנן אל י' בעת ההיא". וההסבר לכך, לפי המובן מאור התורה, הוא:

ואתחנן – בגימטריא תקט"ו⁶⁷. האותיות ת"ק מצביעות על בחינת המדות (ולכן העולמות, שמתהווים מהמדות – שבעת ימי הבנין – קשורים למספר ת"ק⁶⁸), והאותיות ט"ו (בגימטריא י־ה) מצביעות על ענין המוחין, והמשמעות של (ואתחנן בגימטריא) תקט"ו היא חיבור המוחין והמדות – ת"ק וט"ו במלה אחת⁶⁹.

וזהו הקשר בין "ואיבה" שאמר הקדוש־ברוך־הוא לנחש, לבין "ואתחנן": כיון שעמלק, שהוא "משורש נחש"⁷⁰, גרם לכך שלא יהיה "שמו שלם" – הפרדה בין י־ה לבין ו־ה, להיפך מ"ואתחנן בגימטריא תקט"ו", לכן נגרם – "ואיבה אשית..." לנחש ולעמלק שמשרשו, שיקויים הענין של "מחה אמחה את זכר עמלק", ועל ידי כך יהיה שוב "ואתחנן בגימטריא תקט"ו" – חיבור בין י־ה לבין ו־ה – "השם שלם".

ולכן, בנוסף לאמור לעיל בסעיף י"א, מתבטא רש"י במלה "ואיבה", ולא במלה שנאה וכדומה, למרות שהמלה "איבה" מופיעה פעמים ספורות בלבד