רט
רז"ל במשנה חגיגה פ"א שקטן14 שאינו יכול לאחוז בידו של אביו ולעלות מירושלים להר הבית פטור, וכן החיגר15 כו' לפי שנא' שלש רגלים שמשמע מזה שהמועדים שייכים לרגל כו', וצ"ל מה שייכות המועדים לרגל דוקא, וגם צ"ל מהו שלש רגלים שהרי רגליים הם שתים.
אך הענין הוא, דהנה כתי' כה אמר ה'16 אם בדרכי תלך כו' ונתתי לך מהלכים17 בין העומדים האלה שהמלאכים נק' עומדים וכמ"ש כולם עומדים18 כו' שרפים עומדים19 כו', והנה בעמידה יש מעלה וחסרון שהמעלה הוא שאין להם ירידה ועומדים תמיד במדרגה אחת, והחסרון הוא שאין להם ג"כ עלי' גדולה כו', אך הנה אעפ"כ ע"י עמידה שלהם שעומדים תמיד במדרגה אחת באוי"ר ברשפי אש עי"ז הם ממשיכים המשכת גילוי אלקות, וכמ"ש ורגליהם רגל ישרה20, ואיתא בתוס' חגיגה די"ג ע"א שישרה בגימ' תקט"ו21, וכן ואתחנן הוא בגי' תקט"ו שתקט"ו תפלות22 התפלל משה כמנין ואתחנן.
ולהבין מהו ענין החשבון של תקט"ו, הענין הוא דהנה אנו רואים שלמעלה הוא הכל על חשבון ת"ק שנה כמשארז"ל מהארץ לרקיע מהלך ת"ק23 כו', בין רקיע לרקיע כו', ובמד"ר בראשית פט"ו24 עה"ח מהלך ת"ק שנה כו', ולהבין מהו ת"ק דוקא. אך הענין הוא דהנה כתי' לך ה' הגדולה והגבורה25 כו' וארז"ל הגדולה זו קרי"ס והגבורה זו מכת בכורות והת"ת זו מ"ת והנצח זו בנין ירושלים27 וההוד זו בנין26 בהמ"ק28, שהם חמשה מדות כו' שהעיקר המדות הם חמשה29 שהם מקור
הערות
- 14. במשנה חגיגה פ"א שקטן : ב, א.
- 15. וכן החיגר : חגיגה ב, א (במשנה). ג, א.
- 16. כה אמר ה' : זכרי' ג, ז [ושם: ה' צבאות — וכ"ה בתו"א שבהערה הבאה. אבל כ"ה גם (לקמן בחלק ההנחות) בהנחה כאן על יד הערה 14].
- 17. ונתתי לך מהלכים : ראה תו"א וישב ל, סע"א. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תרסז. וש"נ. ש"א ח, ב ובהערה 42.
- 18. כולם עומדים : ברכת יוצר.
- 19. שרפים עומדים : ישעי' ו, ב. ראה גם לקו"ת אמור לז, ג. בחוקותי מה, א.
- 20. ורגליהם רגל ישרה : יחזקאל א, ז.
- 21. רגל ישרה . . בתוס' חגיגה . . תקט"ו : ד"ה ורגלי. ראה גם לקו"ת אמור לד, א. אוה"ת חנוכה כרך ה ע' 1828 ואילך [בהעלותך ע' תי ואילך]. משפטים כאן ע' א'קעג. ואתחנן ס"ע קיג ואילך. ובכרך ו' ע' ב'קצג.
- 22. ואתחנן . . תקט"ו שתקט"ו תפלות : דב"ר פי"א, י. ראה גם אוה"ת סידור ס"ע קיג. לקו"ש בשלח כרך ו ע' 105.
- 23. מהארץ לרקיע מהלך ת"ק : ראה חגיגה יג, א.
- 24. ובמד"ר בראשית פט"ו : סימן ו. ראה גם אוה"ת בראשית ע' מז. שם כרך ג ע' תקלב.
- 25. לך ה' הגדולה והגבורה : דברי הימים-א כט, יא.
- 27. והנצח זו בנין ירושלים : ראה (בנוסף לסה"מ תרל"ג כאן) תו"ח בשלח ח"א רכא, ד. וש"נ. (לקמן בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערה 24. (לקמן בחלק ההנחות) בהנחה כאן על יד הערה 29.
- 26. הגדולה זו . . בנין בהמ"ק : ראה ברכות נח, סע"א.
- 28. וההוד זו בנין בהמ"ק : ראה גירסת העין יעקב לברכות נח, סע"א. סה"מ תרל"ג כאן. תרפ"ט ע' 118. (לקמן בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן שם.
- 29. שהעיקר המדות הם חמשה : ראה זהר פינחס רנד, א. סידור שער הל"ג בעומר דש, א. מאמרי אדה"א בראשית ע' רפה. וש"נ. סה"מ תרכ"ז ע' רסב. וש"נ.
משנה חגיגה א׳ - הטקסט מספריא
הכל חייבין בראיה. חוץ מחרש. שוטה. וקטן. וטומטום. ואנדרוגינוס. ונשים. ועבדים שאינם משוחררים. החיגר. והסומא. והחולה. והזקן. ומי שאינו יכול לעלות ברגליו. איזהו קטן. כל שאינו יכול לרכוב על כתפיו של אביו. ולעלות מירושלם להר הבית. דברי בית שמאי. ובית הלל אומרים כל שאינו יכול לאחוז בידו של אביו ולעלות מירושלם להר הבית. שנאמר שלש רגלים:
בית שמאי אומרים הראייה שתי כסף. וחגיגה מעה כסף. ובית הלל אומרים. הראייה מעה כסף. וחגיגה שתי כסף:
עולות במועד באות מן החולין. והשלמים מן המעשר. יום טוב הראשון של פסח. בית שמאי אומרים מן החולין. ובית הלל אומרים מן המעשר:
ישראל יוצאין ידי חובתן בנדרים. ונדבות. ובמעשר בהמה. והכהנים בחטאות. ואשמות. ובבכור. ובחזה ושוק. אבל לא בעופות. ולא במנחות:
מי שיש לו אוכלים מרובים. ונכסים מועטים. מביא שלמים מרובים. ועולות מועטות. נכסים מרובים. ואוכלין מועטין. מביא עולות מרובות. ושלמים מועטין. זה וזה מועט. על זה נאמר מעה כסף ושתי כסף. זה וזה מרובים. על זה נאמר (דברים טז, יז) איש כמתנת ידו כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך:
מי שלא חג ביום טוב הראשון של חג חוגג את כל הרגל. ויום טוב האחרון של חג. עבר הרגל ולא חג. אינו חייב באחריותו. על זה נאמר (קהלת א, טו) מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות:
רבי שמעון בן מנסיא אומר איזהו מעוות שאינו יכול לתקון. זה הבא על הערוה. והוליד ממנה ממזר. אם תאמר בגונב וגוזל. יכול הוא להחזירו ויתקן. רבי שמעון בן יוחי אומר אין קורין מעוות. אלא למי שהיה מתוקן בתחלה. ונתעוות. ואיזה. זה תלמיד חכם הפורש מן התורה:
היתר נדרים פורחין באויר. ואין להם על מה שיסמכו. הלכות שבת. חגיגות. והמעילות. הרי הם כהררים התלויין בשערה. שהן מקרא מועט והלכות מרובות. הדינין. והעבודות. הטהרות והטומאות. ועריות. יש להן על מי שיסמכו. הן הן גופי תורה:
חגיגה ב׳ א - הטקסט מספריא
הַכֹּל חַיָּיבִין בִּרְאִיָּיה, חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, וְטוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס, וְנָשִׁים, וַעֲבָדִים שֶׁאֵינָם מְשׁוּחְרָרִים, הַחִיגֵּר וְהַסּוֹמֵא, וְהַחוֹלֶה וְהַזָּקֵן, וּמִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲלוֹת בְּרַגְלָיו.
אֵיזֶהוּ קָטָן — כֹּל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִרְכּוֹב עַל כְּתֵפָיו שֶׁל אָבִיו וְלַעֲלוֹת מִירוּשָׁלַיִם לְהַר הַבַּיִת, דִּבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: כֹּל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לֶאֱחוֹז בְּיָדוֹ שֶׁל אָבִיו וְלַעֲלוֹת מִירוּשָׁלַיִם לְהַר הַבַּיִת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שָׁלֹשׁ רְגָלִים״.
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: הָרְאִיָּיה — שְׁתֵּי כֶסֶף, וְהַחֲגִיגָה — מָעָה כֶּסֶף. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: הָרְאִיָּיה מָעָה כֶּסֶף, וְהַחֲגִיגָה שְׁתֵּי כֶסֶף.
גְּמָ׳ ״הַכֹּל״ לְאֵתוֹיֵי מַאי? לְאֵתוֹיֵי מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין. וּלְרָבִינָא דְּאָמַר מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין פָּטוּר מִן הָרְאִיָּיה, ״הַכֹּל״ לְאֵתוֹיֵי מַאי? לְאֵתוֹיֵי חִיגֵּר בְּיוֹם רִאשׁוֹן וְנִתְפַּשֵּׁט בְּיוֹם שֵׁנִי.
הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר כּוּלָּן תַּשְׁלוּמִין זֶה לָזֶה. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר כּוּלָּן תַּשְׁלוּמִין דְּרִאשׁוֹן, ״הַכֹּל״ לְאֵתוֹיֵי מַאי? לְאֵתוֹיֵי סוֹמֵא בְּאַחַת מֵעֵינָיו.
וּדְלָא כִּי הַאי תַּנָּא, דְּתַנְיָא: יוֹחָנָן בֶּן דַּהֲבַאי אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה: סוֹמֵא בְּאַחַת מֵעֵינָיו פָּטוּר מִן הָרְאִיָּיה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יִרְאֶה״, ״יֵרָאֶה״ — כְּדֶרֶךְ שֶׁבָּא לִרְאוֹת כָּךְ בָּא לֵירָאוֹת. מָה לִרְאוֹת בִּשְׁתֵּי עֵינָיו, אַף לֵירָאוֹת בִּשְׁתֵּי עֵינָיו.
וְאִיבָּעֵית אֵימָא: לְעוֹלָם כִּדְאָמְרִי מֵעִיקָּרָא, וּדְקָא קַשְׁיָא לָךְ הָא דְּרָבִינָא — לָא קַשְׁיָא: כָּאן כְּמִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה, כָּאן כְּמִשְׁנָה אַחֲרוֹנָה. דִּתְנַן: מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין — עוֹבֵד אֶת רַבּוֹ יוֹם אֶחָד וְאֶת עַצְמוֹ יוֹם אֶחָד, דִּבְרֵי בֵּית הִלֵּל.
אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי:
MISHNA: All are obligated on the three pilgrim Festivals in the mitzva of appearance, i.e., to appear in the Temple as well as to sacrifice an offering, except for a deaf-mute, an imbecile, and a minor; and a tumtum, and a hermaphrodite, and women, and slaves who are not emancipated; and the lame, and the blind, and the sick, and the old, and one who is unable to ascend to Jerusalem on his own legs.
Who has the status of a minor with regard to this halakha? Any child who is unable to ride on his father’s shoulders and ascend from Jerusalem to the Temple Mount; this is the statement of Beit Shammai. And Beit Hillel say: Any child who is unable to hold his father’s hand and ascend on foot from Jerusalem to the Temple Mount, as it is stated: “Three times [regalim]” (Exodus 23:14). Since the term for feet is raglayim, Beit Hillel infer from here that the obligation to ascend involves the use of one’s legs.
Beit Shammai say: The burnt-offering of appearance brought on a pilgrim Festival must be worth at least two silver coins, and the Festival peace-offering must be worth at least one silver ma’a coin. And Beit Hillel say: The burnt-offering of appearance must be worth at least one silver ma’a and the Festival peace-offering at least two silver coins.
GEMARA: The Gemara asks: When the mishna states that all are obligated in the mitzva of appearance in the Temple, the term: All, comes to add what in the mishna’s ruling? The Gemara answers: It serves to add one who is half-slave half-freeman. The Gemara asks: And according to the opinion of Ravina, who said: One who is half-slave half-freeman is exempt from the appearance in the Temple, the term: All, comes to add what? The Gemara answers: It comes to add one who was lame on the first day of the Festival and was unable to travel, and was healed on the second day of the Festival. This man is obligated to appear before the end of the Festival.
The Gemara asks: This works out well according to the one who said that all seven days of the Festival redress one another, i.e., the obligation to appear applies equally on all days of the Festival. Consequently, one who was unable to travel on the first day may do so on the second day. However, according to the one who said that the main obligation is on the first day and all the remaining days merely redress the first day, and therefore one who was exempt from appearing on the first day of the Festival remains exempt throughout the rest of the Festival, the term: All, comes to add what? The Gemara answers: It comes to add one who is blind in one of his eyes.
The Gemara notes: And this is not in accordance with the opinion of this tanna, as it is taught in a baraita that Yoḥanan ben Dehavai says in the name of Rabbi Yehuda: One who is blind in one of his eyes is exempt from the mitzva of appearance, as it is stated: “Three occasions in the year all your males will appear [yera’e] before the Lord God” (Exodus 23:17). Since there are no vowels in the text, this can be read as: All your males will see [yireh] the Lord God. This teaches that in the same manner that one comes to see, so he comes to be seen: Just as the usual way to see is with both one’s eyes, so too the obligation to be seen applies only to one who comes with the sight of both his eyes. Therefore, one who is blind in one eye is not obligated in the mitzva of appearance in the Temple.
And if you wish, say instead: Actually, it is as we said initially, that it comes to include one who is half-slave and half-freeman. And as for that which poses a difficulty to the opinion of Ravina, it is not difficult: Here it is in accordance with the initial version of the mishna, whereas there, Ravina’s statement, is in accordance with the ultimate version of the mishna. As we learned in a mishna (Pesaḥim 88a): One who is half-slave half-freeman serves his master one day and works for himself one day. This is the statement of Beit Hillel.
Beit Shammai said to them:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.