103

גבוריהם⁵⁵, וכולם הבינו שבני ישראל יכולים, ובאופן של קל־וחומר, להרוג את החלשים⁵⁶, ראו כולם שוב את כוחם של ישראל, והתבטל הפגם של "ויבוא עמלק וילחם" – ומדוע מוכרחים למחות את עמלק?

ולכן מסביר רש"י, ש"עד שימחה שמו של עמלק כולו", שכל עוד נשאר ממנו משהו, אפילו שמו – "אין שמו^* (של הקדוש־ברוך־הוא) שלם" ואין כסאו שלם", וכיון שכך צריך למחוק את עמלק לחלוטין.

יא. איבה תמידית לעמלק

לפי זה מובן מדוע מוסיף רש"י את המלה "ואיבה":

מובן בפשטות, שהקדוש־ברוך־הוא הורה למשה "ושים באזני יהושע" (ולא "אמור ליהושע" וכדומה), כדי שהציווי של יהושע לבני ישראל אחר כך לא ייאמר מתוך קבלת עול בלבד, אלא מתוך "שימה"⁵⁷ דוקא באזניו⁵¹ – בחיות ובהתעוררות⁵⁸.

ואין מובן: אמנם, יהושע ידע עד כמה חשובה המלחמה בעמלק, עד שהקדוש־ברוך־הוא נשבע "שיהיה לו מלחמה בעמלק עולמית" וש"אין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק כולו", כפי שהוסבר לעיל.

אך כיון שלמעשה התרחשה המלחמה נגד עמלק במועד מאוחר הרבה יותר – בזמנו של שאול, ויהושע, מפני שהוא "מכניס את ישראל לארץ", רק ציווה על ישראל שהם יקיימו זאת אחר כך, איזו התלהבות אפשרית בציווי על פעולה שתתבצע לאחר זמן רב – מספר דורות מאוחר יותר?

לכן מוסיף רש"י את המלה "ואיבה", המצביעה על שנאה תמידית, שאינה קשורה לפעולתו של השנוא, וכאשר היא מתבטלת, גם האיבה בטלה. אלא, כנאמר⁵⁹ "ואיבה אשית בינך ובין..." –

שהמלחמה לה' בעמלק בזמנו של שאול נבעה מאיבתו של הקדוש־ברוך־הוא, כביכול, לעמלק, וכיון שהאיבה היתה כבר לפני כן, יוצא, שגם כאשר צריך היה יהושע להורות לבני ישראל "לשלם לו את גמולו" אחר כך, נבע הציווי מדבר שהיה בתוקף בתקופת יהושע – איבתו של הקדוש־ברוך־הוא לעמלק, שעליה נשבע "שתהיה לו (מלחמה ו)איבה בעמלק עולמית.