102
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
מההודיה לה', כדלעיל, עורר לזכירת הנס ולקריאה "ה' נסי".
ט. "כי יד..." – קיום הציווי "ושים באזני יהושע"
במלים "ושים באזני יהושע" – לא לומר אלא לשים באזניו של יהושע – הכוונה היא, שהדברים שיכתוב משה "זכרון בספר" יהיו באופן של "ושים באזני51 יהושע", עד שיהושע יבין שעליו להורות לישראל "לשלם לו את גמולו"52. ואת זאת קיים משה על ידי דבריו "כי יד...":
כאשר שמע יהושע, שהקדוש־ברוך־הוא נשבע בכסאו (א) שתהיה לו מלחמה תמידית ואיבה עם עמלק, (ב) שכל עוד לא יימחה שמו של עמלק כולו הרי "אין שמו שלם ואין כסאו שלם", מובן, שהדבר עורר את יהושע, למרות שלא שמע על כך ציווי מפורש, להורות לבני ישראל "לשלם לו את גמולו".
ולכן אין רש"י יכול להסביר "כשתהיה יד וחוזק על כסא י־ה שזהו כסא מלכי ישראל אז תהיה...", למרות שלפי פירוש זה מובן יותר הניסוח "יד על כס", כי לפי זה, אין המלים "יד על כס" קשורות ל"שים באזני יהושע", כיון ש"תהיה יד וחוזק..." הוא סיפור בלבד. ובמיוחד, כאשר בתקופת יהושע עדיין לא היה "כסא מלכי ישראל", שהרי המלך הראשון היה שאול. וכיון שלפי פירוש רש"י משה קיים על ידי אמירת "על יד..." את הציווי "ושים באזני יהושע", הוא מוכרח להסביר את הפירוש השני האפשרי: "ידו של הקדוש־ברוך־הוא הורמה לישבע בכסאו".
י. מחיית עמלק לחלוטין – הכרחית
אך כיון שהמשמעות של "ושים באזני יהושע" היא: הכנס זאת לתודעתו, צריך היה משה להוכיח את הנחיצות ואת ההכרח ב"לשלם לו את גמולו". ולכן מדגיש רש"י, באמירתו של משה, את המלים "עד שימחה שמו של עמלק כולו", כי ללא הדגשה זו חסר ההסבר להכרח "לשלם לו את גמולו":
אמנם "בא עמלק להזדווג לישראל קודם לכל האומות"52, ובכך הוא הראה את הדרך לפגוע בישראל בכל האומות53, כי כאשר יצאו בני ישראל ממצרים, נפלו על כל האומות "אימתה ופחד", עד שהם "נמוגו" ו"ידמו כאבן"54, ומתן האפשרות להילחם בישראל הוא רק על ידי "ויבא עמלק וילחם עם ישראל",
אך לאחר "ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב", הרגו את כל
הערות
- 51. ראה פרש"י ר"פ ויגש.
- 52. רש"י פרשתנו יז, יד.
- 53. רש"י תצא כה, יח.
- 54. פרשתנו טו, טו־טז.
רש"י על שמות י״ז:י״ד - הטקסט מספריא
כתב זאת זכרון. שֶׁבָּא עֲמָלֵק לְהִזְדַּוֵּג לְיִשְׂרָאֵל קֹדֶם לְכָל הָאֻמּוֹת:
ושים באזני יהושע. הַמַּכְנִיס אֶת יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ, שֶׁיְּצַוֶּה אֶת יִשְׂרָאֵל לְשַׁלֵּם לוֹ אֶת גְּמוּלוֹ; כָּאן נִרְמַז לוֹ לְמֹשֶׁה שֶׁיְּהוֹשֻׁעַ מַכְנִיס אֶת יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ (שם):
כי מחה אמחה. לְכָךְ אֲנִי מַזְהִירְךָ כֵּן, כִּי חָפֵץ אֲנִי לִמְחוֹתוֹ:
כתב זאת זכרון WRITE THIS FOR A MEMORIAL, that Amalek came to wage war against Israel before any other nation.
ושים באזני יהושע AND PUT INTO THE EARS OF JOSHUA, who will bring Israel into the Holy Land, that he must command Israel to pay him his recompense. Here it was intimated to Moses (by the mere statement that Joshua should in some future time carry out the injunction to destroy Amalek) that Joshua would bring Israel into the Holy Land (cf. (Mekhilta).
כי מחה אמחה BECAUSE I WOULD UTTERLY BLOT OUT [THE REMEMBRANCE OF AMALEK] — the reason why I admonish you thus is because (כי) I desire to blot it out.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.