שיחה א

93שיחה א

ת ב א

א. בתחלת פרשתנו, בפ' מקרא בכורים, נאמר:: ,וענית ואמרת . . ארמי אובד אבי וירד מצרימה ויגר שם במתי מעט ויהי שם . . ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה . . ויבאנו אל המקום הזה".

והנה הטעם שבהבאת הבכורים מזכיר המביא ב' ענינים אלו - ,ארמי אובד אבי" (בכוונה להדגיש הצלתו מלבן3) וירידת בג" למצרים וגאולתם מגלות זו -- נראה בפשטות. שזהו שבח והודאה להקב"ה על חסדים אלו, שהציל הקב'יה את אבותינו מלהיות ,אובדים" וכלים ע"י לבן ובגלות מצרים וכו', עד שהביאם אל ארץ ,זבת חלב ודבש" -- והודאה זו שבדבור מתבטאת גם במעשה: הבאה מ,ראשית פרי האדמה" בכורים להוי.

אמנם צ"ל: אם הטעם הוא בכדי להזכיר ,חסדי המקום"' שעשה ל-

אבותינו החל מ;ארמי אובד אבי" עד ביאתם אל הארץ -- מדוע איגו מזכיר אלא ב' חסדים אלו (ההצלה מלבן והגאולה ממצרים) ולא שאר הנסים והחסדים *: שעשה הקב"ה עמהם* קודם שהביאם לארץ: קרי"ס, מלחמת עמלק; וכן החסדים שבמדבר: המן והבאר וכו" -- כי הלא הם שעמדו לאבותיגו להיות חיים וקיימים בלכתם מ' שנה במדבר (;הגדול והנורא"), לבוא אל הארץ הזאת ולהביא מפירותי' בכורים ?! ובדוגמתם עוד חסדים, כמו ,אשד הנחלים"', מלחמת סיחון ועוג וכו'.

ואף את"ל דשאני ההצלה מיד לבן ומגלות מצרים שהם חסדים עיקריים וכלליים, שבהם ועל ידם הציל הקב"ה את אבותינו ואת כל בנ"י מכליון ואבדון גמור%; משא"כ שאר החסדים

ה' הוצאתנו מעבדות ותתן לנו ארץ טובה") או כהספורנו (שיעקב לא היי לו בית מושב ולכן לא הי' מוכן להעמיד גוי ראוי לרשת ארץ ואחר שהי' לגוי לא הי' ראוי לקבל מתנה שהי' תחת עבדות (מצרים) ומה שקנה עבד קנה רבו כו' עייייש), כי לפירושים אלה -- אין גפק'"מ כלל פרטי קושי השעבוד וכו', משא"כ לפירש"י הרי"ז מגדיל ,חסדי המקום".

*3) ולהעיר מפרש"י שלח יג, ל. הפיוט דיינו שבהגדה. ועוד.

4 ובפרט לפי מש"כ מפרשי רשיי (ראיים וגו"א ושפ"ח) שמה שאומר ארמי אובד אבי גו' הוא רק כדי להזכיר חסדי המקום, אבל אינו שייך לכאן, שלפיי"יז תמוה ביותר למה נקט דוקא חסדים אלו.

6 או בל' רשיי (בפסוק זה בנוגע למצ- 944 לקוטי

והנסים הנ"ל, שהנם כמו המשך של נסים פרטים והסתעפות של החסד דיציאת מצרים בכדי להביאם לארץ -- שאין הנס דיצי"מ בשלימותו מבלי הנסים שבאו אחריו: קרי"ס, המן והבאר וכו'! -- הרי עדיין קשה': למה אינו מזכיר בהודאת הבכורים את החסד שנעשה ליעקב ובניו בין הזמן ד,ארמי אובד אבי" והזמן דד ,וירד מצרימה", ושהי' בו הצלה עיקרית וכללית : הצלת יעקב ובניו מיד עשו ואנשיוי (שע"ז אמר יעקב אבינו בתפלתו ,הצילני נא וגו' והכני אם על בנים" ) ?

ומכיון שקושיא זו היא ב;פשוטו של מקרא" -- הרי תמוח: מדוע אין (רמז ל)ישוב קושיא זו בפרש"י, ש-

רים) ,ועוד אחרים באו עלינו לכלותינו". משא"כ ברוב נסים הג"ל.

1) בנוגע להתסדים שבמדבר המן והבאר וכו היי אפשר לתרץ (בדוחק) שהטעם דלא חשבן לפי שוה ה" מזכיר (גם) חטא ה7 מרגלים שרק עי"ז הוכרחו להיות מ' שנה במדבר, והוצרכו כל הזמן להחסוים הנ"ל (אף שגם קודם חטא המרגלים הי" המן והבאר וכו'). ועד"ז י"ל במלחמת עמלק (ראה פרש"י בשלת יז, ח). ובנוגע לקרי"ס הי' אפ"ל שזה ה"ה הסיום של ,ויוציאגו הי ממצרים" -- האותות ומופתים דיצי"מ, ונכלל בזה (אף דע"פ הספרי -- הועתק בההגדה ש"פ -- כל הפרטים שבזה דחשיב קרא : ,ביד חזקה גו' ובמופתים" כולם היו בארמ"צ).

] נוסף לזה עדיין יוקשה בנוגע .אשד הנחלים" שגם אז ,באו עלינו לכלותינו" (ראה פרש"י חקת שם).

) וכן הנס ד,ויהי חתת אלקים גו' ולא רדפו" שעי"ז ניצולו מ,ונאספו גו' ונש" מדתי אני וביתי" (וישלח לה, ה, שם לד, ל).

0) וישלח לב, יב.

תבא א שיחות

עָנינו כידוע לבאר וליישב כל דבר הקשה והדורש ביאור ב;פשוטו של מקרא" ? ומזה גופא ההכרח, שאין זו קושיא מעיקרא, והענין מובן ומתבאר בפשטות כ"כ עד שאין צורך לרש"י לפרש זה אפילו לבן חמש למקרא (או שמובן התירוץ ממה שפרש"י לפנ'ז) יי

ב. והנה בישוב קושיא זו הףל' אפשר לומר לכאורה דמה שאינו מזכיר מביא הביכורים גם את החסד דהצלת יעקב מעשו, הרי זה מפני שלא הי' באופן של הצלה מצרה שבאה בפועל ובמעשה (כ"א מסכגה הצפוי' במחשבה), שהרי בפועל לא עשה עשו שום מעשה רשע ליעקב :'.

1 בתו"ת כאן, דהשייכות דהזכרה זו דיעקב ולבן להבאת בכורים, כי בא לתאר חסרי ה' מנתינת הארץ לבנ"י, דעפיי הטבע לא הי' יכולת לבנ"י לכבוש ולרשת הארץ כי בכדי לכבוש וכו" צריך להיות במצב איתן כו משא"כ עם ישראל היו חסרים הניל שלא הי' מצבם איתן כו' מחמת ההרד פתקאות שבבית לבן ואח"כ מה שעבר עליו מירידתו למצרים כו'. אבל עפיייז קשה ביותר למה לא מזכיר מה שברח מעשיו שמחמת זה הי' מטולטל ונטרד (כמו שכתב בעצמו שם לפניז). וגם היותם מ' שנה נעים ומטולטלים במדבר.

2) וזהו גם הטעם שאינו מפרט הצלתו מלבן כ"א ,אובד אבי", כי רק ,חשב לעשות" רעה/ משא"כ הגאולה ממצרים מזד כירה ובפרטיות, כי כו"כ חסדים בהגאולה ובאופן הגאולה (ראה רא"ם וגו"א)

בדברי דוד כאן, שאינו נזכר החסד בה" צלתו מלבן, כי החסד הוא בזה שלא הניחם לסבול עול גלות בארם אצל לבן, כ"א ,וירד מצרימה" במצרים ,ונותן טעם ידע הקב'"יה שאצל לבן לא היי כלל תקומה להם כל הוא ביקש לעֶקור הכל . . ובמצרים לא ה" כן*. אבל מלשון רשיי ,מזכיר חסדי המקום", 95ואף שגם לבן לא הוציא את מחשבתו הרעה אל הפועל, בכ"ז הרי זה כאילו נתקיימה מחשבתו בפו"מ, דמכיון ;שחשב לעשות -- חשב לו המקום כאילו עשה שהאומות עו"כ חושב להם הקב"ה מחשבה כמעפשה" בפרש"י, ולכן אומר המביא ,ארמי אובד אבי" :; משא"כ עשו, שישראל מומר הל" אין מחשבתו הרעה נחשבת כמעשה, ומכיון שבפועל לא עשה את אשר זמם לעשות ואי"ז אלא ביטול רעה שהיתה ,בכח", לכן אינו מזכיר הצלה זו ביחד עם ב' הענינים שבאו במעשה (או -- כמעשה).

אולם אאפ"ל כן (נוסף לזה שלא מצינו במשמעות הכתובים, על פי פשש"מ, שעשו הי' לו דין ישראל מומר; ובנוגע להאבות בכלל, אין הוכחה מפשטות הכתובים שחל עליהם הגדר והדין של ישראל כפי שהוגדרו בו בנ"י לאחר מ"ת +י) דממ"נ:

אם נאמר שיש להזכיר בהודאת הבכורים רק אלה החסדים דהצלת אבותינו מצרה וסכנה מעשית (ועיד שהי' במצרים : .וירעו אותנו המצרים ויענונו וגו' ויוציאנו וגו' '), א"כ לא הו"ל לומר גם ,ארמי אובד אבי" מאחר שסוף"סוף לא הגיע מזה ,לאבי" (ליעקב אבינו) שום רעה בפו"מ 5 --

ובדייה שלאח"ז בנוגע למצרים ,ועוד אחוים באו עלינו לכלותינו* משמע שההצלה מלבן הוא חסד בפ"ע ובדוגמת החסד דמצריםי

3) קדושין יח, רע"א.

4 ראה בארוכה לקו"ש ח"ה ע' 143 ואילך.

5) דהרי לפרש"י פי' ארמי אובד אבי הוא מה שביקש לעקור את הכל כשרדף

תבא א

דהרי מידה זו של מחשבה כמעשה נוגעת רק לגודל חטאו ועונשו של לבן, אבל אין בזה נפק"מ בנוגע ליעקב, דבין כך (שחשבה כמעשה) ובין כך (שאינה כמעשה) לא נגע בו לבן לרעה.

אלא -- לאידך גיסא -- שצ"ל, שאעפ"י שסכנת האבדון מידו של לבן לא היתה אלא בכח ובמחשבה, בכ"ז שפיר קורא המביא .ארמ? אובד אבי" והר"ז בכלל ,חסדי המקום" -- א"כ הו"ל להמביא להודות ג"כ על החסד שעשה הקב"ה ליעקב אבינו בהצלתו מיד עשו.

המורם מהנ"ל : עכצ"ל שב' חסדים האמורים בכתוב יש להם שייכות מיוחדת למצות בכורים, מה שאינה בכל שאר החסדים.

ג. והביאור בזת:

במצות בכורים לא נתחייבו בנ"י אלא לאחר שבאו לארץ וכבשוה והתיישבו בה, כמו שפרש"י* (שוירשת וישבת בה" --) ,מגיד שלא נתחייבו בבכורים עד שכבשו את הארץ וחלד קוה".

מזה מובן שמצוה זו דהבאת בכורים אינה רק הודאה על עצם נתינת הארץ מהקב"ה לבג"י, כ"א גם (ובעיקר) 966 לקוטי

עבור זה שבאו אל הנחלה בהתיישבות קבועה בה, כי רק אז היא מביאה אותו הטוב ששמח בו -- ובכורי פירותי' מביאים לה'''.

ומכיון שתכלית ענין הבכורים היא תודה להוי' על חסדו וטובו שנתן לנו ,את הארץ הזאת ארץ זבת חלב ודבש" לשבת בה בקביעות ולאכול מפרי' ולשבוע מטובה -- לכן, בכדי להדגיש גודל החסד הזה, מזכיר המביא ג"כ (רק) דוגמתם -- את ,חסדי המקום" שנעשו לאבותינו בעת היותם במקום קבוע ושבמקום ההוא לא הגיע להם שום טוב, כ"א אדרבא -- בו עמדו לכלותם ולאבדם (תכלית הרע), והקב"ה עשה עמהם חסד והצילם -- עד ש,ויביאינו אל המקום הזה", וניתן להם טוב הבא מהמקום עצמו ותכד

לית*י טוב זה. וזהו שמזכיר דוקא את <חסדי המקום" שנעשו לאבותינו בארם ?'

7 ולכן חובת הבאת בכורים היא רק כשהפירות והאדמה שממנה גדלו הם שלו (ראה בכורים פ"א מ"אזב. ירושלמי שם פ"א ה*ו, רמב"ם הל' בכורים פ"ב ה"י ואילך).

8 דלא ,כל הפירות חייבין בביכורים* (רש"י כו, ב) ועל כיו"ב אומרים (טושו"ע אדה"ז חאו"ח סר"ז -- דנוסף על ,חסרונם" יש גם) ,להחיות בהם נפש כל חי" -- היפך מן הקצה אל הקצה ד,אובד". וראה לקו"ת בתחלתו (די"ה ראו כי פייב)

9) ואף ש,לבן בקש לעקור את הכל כשרדף אחר יעקב", הרי!

א) כל זה ה" מעבר לגל שהקימו יעקב ולבן -- בתלקו של לבן הארמי וכמש"נ (ויצא לא, גב) ,תעבור אלי",

ב) ועיקר -- לבן בקש לעקור כו' כאשר הוגד לו כי ברח יעקב -- הינו 1) כאשר

תבא א

ובמצרים, כי במקומות אלו ישבו אבותינו באופן קבוע (<עשרים שנהי בארם ורד"ו שנה במצרים 3):

ויומתק ג"כ הטעם שמתחיל את הודאתו ב;ארמי אובד אבי -- וירד מצרימה", בכדי להדגיש, כנ"ל, שמצד המקומות עצמם של ארם ומצרים היתה צפוי' להם סכנת כליון ואבדון, אלא שהקב"ה בחסדו הצילם וגאלם, עד שהביאם אל המקום שהוא עצמו מלא ברכת הול'.

משא"כ הצלתו של יעקב מעשה שבאה בעת המצאו בדרך : ועד"ו בשאר החסדים שנעשו לבנ"י בלכתם במדבר (וגם כי הוא בעצם אינו מקום ישוב לבנ"א), הרי הם חסדים שאינם בדומה לההודאה להוי' שבהבאת הבכורים, כנ"ל.

ד. בפנימיות הענין י"ל :

מבואר באוה"ת יי בענינה של מצות הבאת בכורים : פרי האילן הוא בחיי הנשמה שנתלבשה בגוף, ומצות בכורים היא לקשר ולחבר בחי' הנשמה שלמטה בשרשה שנק' בכורים העליונים, כמ"ש יי כבכורה בתאנה ראיתי אבותיכם. ומבאר שם ש(ב' עניגים בזה; הבאת בכורים היא העלאה 97ממטה למעלה, ו)הקריאה של פרשת הבכורים היא המשכת אלקות מלמעלה למטה, דהיינו להמשיך בחי' בכורים של הנשמה ממעלה למטה, שיתחבר ויאיר בחי' הנשמה שלמע', בהנשמה המלובשת בגוף.

ועפ"ז יש לבאר שזהו הטעם שבקריאת הפרשה של בכורים מוזכרים ב' הענינים: לבן ומצרים, כי שניהם (בשני עניניהם: הירידה לשם והיציאה) היו בבחי' חסד והמשכה מלמעלה למטה: ,ויצא יי (ונמשך) יעקב מבאר שבע (מלמעלה מעלה) וילך חרנה (למטה מטה)" וביציאה משם ,וישכם לבן בבוקר" -- בחי' ,לבןי בקדושה .הוא בחי' לובן העליון מקור החסדים ועל לבן כתיב+: <וישכם לבן בבקר", שבכל יום מתגבר ונמשך אור החסד עליון . . ויעקב הלך לדרכו להמשיך בחי' לובן העליון הנ"ל למטה מטה* *5. ועד'"ז בירידה למצרים, ועוד לפני זה: ואת יהודה שלח . . להורות לפניו -- לתקן לו בית תלמוד %

ה א) (ואח"כ)

בא א

ולאח"ז יצי"מ שהי' מצד חסד הו שנגלה עליהם ממה"מ בכבודו ובעצמו וגאלם **.

ועפ"ז י"ל ביינה של תורה שבד פרש"י מה שפי' ,מזכיר חסדי המקום", דלכאו' (א) המדובר כאן הוא בהצלת יעקב מלבן ויצי"מ שהם נסים גדולים ולא חסדים בלבד, והול"ל 9 נסי המקום; (ב) למה נאמר ,חסדי המקום" ולא ,חסדי הוי*1

וע'פ הנ"ל י"ל שבפרש"י נרמז הטעם שמזכירין ב' ענינים אלו בפרשת בכורים, כי ענין קריאת פ' בכורים הוא בחי' ,חסד" -- המשכת אלקות -- ב,מקום" דוקא *י, ולכן מז כיר ענין ההצלה מלבן ויצי"מ שהם בחי' ,חסדי? הוי' הנמשכים ב,מקום" (קבוע). כנ"ל,

ה. ההוראה מזה בעבודת האדם: אין להאדם להסתפק בעבודתו ועלייתו בתורה ותפלה, שעי"ז הוא מתעלה ומת- 988 לקוטי

קשר להוי', אלא צריך ג"כ שימשיך אלקות למטה וגם בדברי הרשות ובהמובחרים שבהם; והיינו, לא רק שעניני הרשות לא יתפסו שום מקום אצלו מחמת דביקותו בהוי', אלא שגם בענינים הגשמיים שמתעסק בהם באופן של קביעות וכו' ימשיך בהם אור וגילוי אלקי עד שיהפכם לטוב ולקדושה ממש (שזה צ"ל ,מראשית

הבא א

פרי" דוקא -- מן היפה" הנאה והטוב), שבזה הוא משלים תכלית

הכוונה בברה"ע: לעשות לו ית' דירה בתחתונים.