שיחה א

78שיחה א

8 לקוטי

תצ' א

א. בתחלת פרשתנו מעתיק רש"י את התיבות ,כי תצא למלחמה* ומפד רש: ,במלחמת הרשות הכתוב מדבר (ומביא הוכחה לזה) שבמלחמת א"י אין לומר ושבית שביו שהרי כבר נאמר לא תחי' כל נשמה".

והנה לעיל בפ' ויראי פרש"י: ,כי משמש בד' לשונות אי דילמא אלא דהא". שמהסדר מובן: דפירוש הכי פשוט של ,כי" הוא ,אי" (אם), היינו שספק הוא אם יבוא הדבר: שזהו פירושו הפשוט של ,אם".

ועפ"ז הו"ל לרש"י להביא עכ"פ סניף (כיון שיש יוצאים מן הכלל) ראי" לפי' -- מזה שבכתוב נאמר ,כי תצא למלחמה" (ולא ,כאשר תצא למלחמה", או: ,והי' בצאתך למלחמה" וכיו"ב) ש,כי תצא" עצמו משמע ש,במלחמת הרשות הכתוב מדבר" .

ולאידך, כיון שבפירושו בא רש'"י לבאר באיזו מלחמה הכתוב מדבר וההוכחה שלו היא ממ"ש ,ושבית שביו", ולא מתיבת ,כי (תצא)" -- הי' עליו להעתיק בתחלת פירושו רק תיבת ,למלחמה" (ולא גם התיבות <כי תצא" 6 ?

ב. והנה בפרשה הקודמת נמצא ג"פ ,כי" בנוגע למלחמה, ע'ד שבפרשתנו -- ובכל פעם פרש"י הוא באופן שונה מהשאר ומדפרשתנו!

עח"פ י ,כי תצא למלחמה גו' וראית

דכל אם רשות הוא רק במקומות שבגדר רשות או חובה, אבל בשאר מקומות (כמו ,הלא אם תטיב שאת" (בראשית , ))) יכול להיות ענין של חובה (עיי"ש ס"ג'ד)" -- הרי"ז בנוגע הנידון שבהפסוק, אם הוא רשות או חובה: אבל בנוגע השמוש דתיבת אם, הרי בכ"מ (חוץ מהג' מקומות (ועוד ב' מקומות -- ראה לקו"ש שם סייו)) הו"ע שבספק ותנאי.

66 אבל ראה לקמן הערה 14.

7 2 א.

משמש).

79גו' לא תירא גו'" לא פירש רש"י באיזו מלחמה הכתוב מדבר, אם של רשות או של חובה -- אף שבספרי: מפרש שם: ,במלחמת הרשות הכתוב מדבר".

על הפסוקי ,כי תקרב אל עיר להלחם גו'" מעתיק רשיי את התיבות <כי תקרב אל עיר" ומפרש 3+ ;בד מלחמת הרשות הכתוב מדבר כמו שמפורש בענין כן תעשה לכל הערים הרחוקות וגו'".

ועה"פיי ,בי תצור אל עיר ימים רבים גו'* לא הביא רש"י בתחלת הענין (על התיבות +כי תצור אל עיר") ד,במלחמת הרשות הכתוב מדבך":י: ורק לאחרי שמפרש (על תיבת ;רבים") ,שלשה מכאן אמרו אין צרין על עיירות וכו' ולמד שפותח בשלום ב' או ג' ימים וכו'", ממשיך רש'"י (באותו ד'יה) ,ובמלחמת הרשות הד כתוב מדבר".

וצלה"ב :

א) מדוע רש'י עה"פ ,כי תקרב אל עיר גו" ועד"ז עה"פ ,כי תצור אל עיך) אינו מסתיע לפ" ד,במלחמת הרשות הכתוב מדבר" מהלשון ,כי תצא" (,כי תצור"), כנ"ל ס"אני.

תצא א

ב) מזה שרש"י מפרש על התיבות ,כי תקרב אל עיר -- במלחמת הרשות" וממשיך ,כמו שמפורש בענין כן תעשה גו'* שז'נ כמה פסוקים לאחרי זה+י, משמע שגם מתיבות ;כי תקרב אל עיר" יש להוכיח ש,במלחמת הרשות הכתוב מדבר" ולכן פיי זה כאן, אלא שהוכחה דכאן אינה מספקת, ולכן מביא הוכחה חזקה ,כמו שמפורש בענין וכו'". ואינו מובן :

(א) מהי ההוכחה מ;כי תקרב אל עיר" יותר מ;כי תצא". מ,כי תצור" ז (ב) לאידך גיסא: מה קשה בהוד כחה זו שמשום כך מוכרח רש"י לומר ,במו שמפורש בענין וכו'*1

ג) מדוע פירש רש"י על תיבת <,רבים" -- ,ובמלחמת הרשות הכתוב מדבר", מבלי לפרש מהי הראי' על זה (כמו שמפרש בפסוק .כי תקרב אל עִיך", ובתחלת פרשתנו) 1

ג. והביאור בכ"ז: בהמשך ל,;כי תצא למלחמה" כתוב תיכף בתיאור המאורע -- ,ושבית

שביו". עפ"ז אף את"ל שהמדובר הוא במלחמת חובה, מ"מ שייך (וצריך)

4 משא"כ בפרשתנו שההוכחה ,בד מלחמת הרשות כו'" היא מפסוק זה עצמו (,ושבית שביו") אין להוכיח כ"כ ממה שרש"י מבאר זה על תיבות ,כי תצא* כיון שהם התחלת פירושו ,במלחמת ה" רשות בו'", ועוד אפ"ל (כדלקמן בפנים) שמצד הפי' ד,במלחמת הרשות כו" מת" סרשים התיבות ,כי תצא" באופן אחר,

[ואת"ל שמהם הוכחה *פירושו (ראה הערה 5, 16) יוקשה גם כאן (ע"ד כבפסוק ,כי תקרב'") דהולייל ,ובמלחמת כו' " (ראיי על נוספת) ולא ,שבמלחמת כ" (רא" על הקודם)].

8000 לקוטי

לומר ע'ז ,כי תצא" כי ספק הוא אם יהי' ,ושבית שביו",

ומכיון שכן, אין הכרח מתיבת ,ביל ש,במלחמת הרשות הכתוב מדבר". ולכן מביא רש"י הוכחה ;שבמלחמת א"י אין לומר ושבית שביו כו"".

עפ"ז יש לבאר מה שרשי מעתיק בתחלת פירושו גם תיבות ;כי תצאי - כי ע"י פירושו ,במלחמת הרשות הכתוב מדבר" משתנה פירושן של תיבות אלו:

אילו הי' הכתוב מדבר במלחמת א"י שהיא חובה, הי' מוכרח לומר; שתיבת ,כי" (-- ,אם" (תנאי) מוסבת על תיבות ,ושבית שביו" [או: שהיא מוסבת על ,תצא למלחמה" אבל פי' ,כי" -- מלשון ,כאשר"] ; אולם לאחרי שפרש"י ,במלחמת הרשות כו'", הרי תיבת ,כי" מוסבת על תיבות ,תצא למלחמה" (בפירושו הפשוט של כי -- ל' ,אם".

עד"ז בתיבת ,תצא":

באם הי' המדובר במלחמת א"י (לכובשה), לא הי' אפשר לפרש ,תצא" במובן גשמי -- יציאה ממקום מושבם למקום המלחמה, שהרי:י לא הי' אז עדיין לבני ישראל מקום קבוע, ואדרבא זאת היא מטרת המלחמה -- לכבוש את א"י ולעשותה מקום קבוע לבנ"י *י. ובהכרח לפרש

5) לבוש האורה כאן.

6 ראה פרש"י סוטה (שבהערה 5): *דקרא בחו"ל כתיב כי תצא למלחמה מארץ לחוצה לארץ", הובא במשכיל לדוד

כאן, ומפרש כן בפרש"י כאן [ובלבוש האורה מוסיף, שלכן לא פרש"י כלום עה"פ ,כי תצא* שבפ' שופטים (ראה

זא א

+כי תצא" במובן הרוחני ': -- יציאה ממצב של מנוחה -- להכנה למלחמה ;

אבל עכשיו ש(פרש"י ד),במלחמת הרשות הכתוב מדבר" -- הפירוש ;תצא" כפשוטו -- יציאה*3 מא"י

למקום האויב.

ד עפ"ז מובן גם מה שלא פירש רש"י ,במלחמת הרשות כו'" על הפסוק (בפ' שופטים) ,כי תצא למלחמה גו' וראית גו' עם רב ממך" - כי שם יש לפרש שבמלחמת חובה הכתוב מדבר, ותיבת ;כי" (-- ,אם" (תנאי)) מוסבת על ,וראית גו' עם רב ממך" -- שהרי ספק אם יראו ,עם רב ממך" בעת המלחמה ויצטרכו להזהיר את בנ"י ,לא תירא מהם":;

וכיון שגם מהמשך הפרשה אין הכרח שהמדובר במלחמת רשות. סתם רש"י ולא פירש באיזו מלחמה מדובר כאן5.

מדבר א, ג. ועוד), ,'צאו אנשים בני בליעל" (ראה <, יד), ,ויצא בן אשה הישראלית" (אמור כד, י ופרש"י שם). וראה פרש"י לך (טו, טו ועוד) ,יצא 81וכן עד"ז בפסוק ,כי תצור אל עיר",. מובן שיש לפרש תיבת אי" כפשוטה (-- ,אם" (תנאי)), אף אם המדובר הוא במלחמת חובה, שהרי אין חיוב לצור על עיר, ומלחמה באופן זה הו"ע שבספק (גם אם עצם המלחמה היא חובה).

ולכן לא פירש רש"י ,במלחמת הרשות כו'" על תיבות ;כי תצור" ; וגם אינו מעתיק תיבות אלו בתחלת פירושו, כבפרשתנו (אף שמוכרח ד,במלחמת הרשות הכתוב מדבר" מתיבת ,רבים", כדלקמן) -- כי פי' של תיבת ;כי" לא ישתנה ע"י פירושו ,במלחמת הרשות כו'", וגם אילו הי המדובר במלחמת חובה, הרי יתפרש .כי תצור" ;אם" -- ספק -- ,תצור";

אמנם, לאחרי שמפרש (בתיבת ;רבים") ,למד שפותח בשלום וכו" -- שפסוק זה מלמדנויי שקריאת שלום

גו" היו רק במלחמת הרשות, ראה לעיל הערה 8).

[במשכיל לדוד (ר"פ תצא. וראה גם בדבוי דוד שם) דמה שרש"י אנו מפרש כלום בפ' שופטים -- אף שההכרזות הן דוקא במלחמת הרשות -- כי תחלת הפרשה, ,יראית סוס גו' וניגש הכהן גו'", איירי בין במלחמת הרשות ובין במלחמת חובה, .וכיון דלא מצי לפרושי כוליי ענינא בסגנון א' סתם ולא פ" מידי".

אבל (נוסף שאין נזכר בפרש"י שה" הכרזות היו במלחמת הרשות דוקא, הרי) את"ל ש(גם) רשיי סיל הכי בפששימ -- אדרבא צריןך רש"י לפרש דמשתנה הפשט ותחלת הענין הוא בכַל המלחמות וסופו -- וק במלחמת הרשות].

9) וההכרת לוה בפשטות הכתובים י"ל : תיבות ,להלחם עלי'* מיותרות, שהרי מובן מעצמו דכונת ,כי תצור אל עיר* היא בשביל מלחמה, ועוד : מדוע הפסיק בתיבות

תצא א

היא ב' או ג' ימים, מוכרח הוא ש,במלחמת הרשות הכתוב מדבר", שהרי כבר פרש"י לעיל עה"פ ,כי תקרב אל עיר גו' וקראת אלי' לשלום" -- ,במלחמת הרשות הכתוב מדבר" :,

ה. אבל בחפסוק ,כי תקרב אל עיר להלחם עלי' וקראת גו'י, שאין עוד פרט בתיאור המאורע אחרי ,כי תקרב וגו'" שיהא אפשר לומר שתיבת ;כי" (-- ,אם" ספק) מוסבת עליו, הרי בהכרח שתסוב על המלד חמה עצמה. ולכן מעתיק רש"י תיבות

,ימים רבים" בין ,כי תצור" ל,להלחם עלייי, והול"יל ,כי תצור אל עיר להלחם על" ימים רבים" 1

ולכן פרש"י דתיבות ,ימים רבים" קאי בין אלפניו (,כי תצור") ובין אלאחריו (,להלחם עלייי). ובזה מלמדנו* הכתוב ב' רדעים: א) אלפני ,כי תצור" -- ,מכאן אמרו אין צרין כו" פחות מג' ימים כו'", ב) אלאחריו ,להלחם על -- שצריך להיות שהיית זמן ד,ימים רבים* קודם מלחמה (ולכן) ,למד שפותח בשלום בי או ג' ימים".

0) כ"פ בגו"א כאן.

אבל אין לומר כבראיים דהוכחת רש"י היא ממ"ש ,לתפשה" ואי' בספרי ,לתפשה ולא לשובתה* -- ,ואם במלתמה של מצות לשובתה ולא לתפשה" -- שהרי (נוסף לזה שלא הובאה בפרש"י דרשת הספרי) עדיין יוקשה (כנ"ל ס"ב) מדוע אין רשיי מפרש הוכחה זו 8202" לקוטי

,בי תקרב (אל עיר)", ומפרש .במלחמת הרשות הכתוב מדבר".

ואעפ"כ אין רש"י מסתפק בהוכחה זו, משום שלכאורה מוכח מהמסופר בתורה לפנ"ז, כי קריאת שלום שיי כת גם במלחמת א'י:

בפ' חוקת יי (ובפ' דברים י:) מסופר שמשה שלח לסיחון מלך האמורי (מז'י אומות) ,(דברי שלום) לאמר אעברה בארצך גו'"; אשר מזה מוכח, דאף במלחמת חובה ע"ד מלחמת א"י יש לפתוח בדברי שלום, ולא הי' משה עובר, ח"ו, על אזהרת התורה ,לא תחי' כל נשמה"". ועפ"ז הרי צ"ל ד,כי תקרב גו'" הוא גם (ועיקר - שזהו חידוש גדול יותר --) במלחמת חובה, ו;כי" -- בלשון ,כאשר".

ולכן ממשיך רש"י: ,כמו שמפורש בענין כן תעשה לכל הערים הרחוקות גו'". היינו שאי אפשר שידבר הכתוב במלחמת א'י, שהרי מפורש בפרשה להיפך.

ובכדי שלא יקשה: איך פתח משה רבינו בדברי שלום לסיחון מלך הד אמורי, מעתיק רשיי בתחלת פירושו גם תיבות ;(כי) תקרב אל עיר", ובזה מרמז דמה שפתיחה בדברי שלום היא דוקא <במלחמת הרשות", הוא רק כש,תקרב אל עיר" -- היינו בעת שקרב אל העיר (להלחם), אבל שלא בעת קריבה לעיר (או שלא בעת להלחם) מותר:* לפתוח בשלום גם

41 כא, כא"ב,

2 ב, כוז,

3 כמו שהקשה הרמב"ן שופטים (כ, י) על רש"י

4 אבל אין מצוה לפתוח בדברי שלום

תצא א

עם ז' האומות **3; ועד"ז בנדו"ד : מה ששלח משה דברי שלום לסיחון הי' זה בשעה שרצה לעבור דרך ארצה במש"נ ,אעברה בארצך", ולא קרב

(כבמלחמת הרשות בעת מלחמה), כדמוכת מפרש"י בנוגע לסיחון (בפ' חוקת (ועד"ז בפ' דברים) שם) ד,אע"פ שלא נצטוך לפתוח להם בשלום בקשו מהם שלום" -- דמוה מוכח דלפרש"י הי' מותר להם לפ" תוח בשלום, אבל לא נצסו על זה.

*24) ברמב"ן שם מקשה מהא דא" בירושלמי שביעית (פ"ר ה"א), ויקייר (פיייה ו. ובשינוי לשון דב"ר ה, יד) ד,ג' פרסטיגיות (פרוזדיגמאות) שלח יהושע כו' להשלים ישלים", וכמפורש ביהושע (יא, יט) ,לא היתה עִיר אשר השלימה אל בניי בלתי החוי יושבי גבעון" --- דמוכח מזה שמותר להשלים עמם, ובמפרשי רש"י (ראה בהמצויין בהערה הבא) מתרצים שדעת רש"י היא כשיטת הראב"ד (בהשגות הל' מלכים פ"ו הה) ותוס' (גיטין מו, א ד"ה כיון) הסיל דקוום שעברו את הירדן הי' מותר לפתוח בשלום, ורק לאחרי שעברו את הירדן נצטוו ,לא תחי' כל נשמה" [ודלא כרעת הרמב"ם (הל' מלכים שם) והרמב"ן (שם) דאף במל" חמת א"י עם הז' אומות מצוה גם בא'י לפתוח להם בשלום],

אבל עפ"י פשוטו של מקרא לא מצעו חילוק בזה בין קודם שעברו הירדן לאח"כ, ומפשטות הכתובים דפ' שופטים (כ; י"יח) משמע דאף קודם שעברו הירדן אסור לפד תוח בשלום עם הז' אומות (באם הוא בקירוב שיכול לשלוח מרגלים עכ"פ -- כביריחו). אלא ש(ע"ד הפשט) האיסור לפד תוח להם בשלום הוא רק כאשר ,תקרב אל עיר להלחם עלי'", כבפנים. משא"כ בכיבוש א"י בכלל -- שז' שנים כבשו (ולכן ייל (ובפרט להגירסא ,חזר ושלח") -- דאגרת הג' או גם הב' שלח בא"י לאחר שקבל המענה על אגרת הקודם), ולא היתה קריבה להלחם לשום מקום (לבר יריחו שהי' קריבה למלחמה -- ששלח מרגלים משטים (שהי' מעבר לירדן)).

83לעיר (ולא בא להלחם בו). והי' מותר לו לפתוח בשלום *.

מה;ענינים מופלאים" ע"ד ההלכה שבפרש"י דידן:

רש"י מתחיל פירושו ,במלחמת הד רשות הכתוב מדבר", ומסיים -- ,שבמלחמת א"י אין לומר ושבית שביו". ולכאו' הו"ל לסיים מעין הפתיחה ,שבמלחמת חובה וכו'" [ועוד: מלחמת חובה כוללת גם מלחמת עמלק, שגם בה אין לומר ,ושבית שביו" שהרי נצטוו*י ,תמחה את זכר עמלק - מאיש ועד אשה וגו'"]זי1

הצא א

אלא שבזה מרמז רש"י ד,מלחמת א"י" אף באופן שאינו חובה -- אין לומר ,ושבית שביו". כי במלחמת א"י גם שאינה חובה ,כבר נאמר לא תחי' כל נשמה", כדלקמן.

בפ' משפטים *: כתיב ,לא אגרשנו מפניך\ בשנה אחת פן תהי' הארץ שממה גו' מעט מעט אגרשנו גו' עד אשר תפרה ונחלת את הארץ". ומזה מובן (ע"ד הפשט ** ) שהמצוה והחובה להוריש את הארץ מיושבי"* היא באופן שלא יביא עי"ז ש,תהי' הארץ שממה*יי. ועפ"ז מובן דאם כובשים את הארץ באופן שא"א ליישבה -- אין מלחמה זו ,מלחמת חובה".

ועפ"ז תתורץ -- ע"ד הפשט - התמי'; איך דחו בנ"י כיבוש הארץ והאריכו בו שבע שנים! ואף שפרש"י:י דזהו גנותו של יהושע -- עדיין יקשה -- שלא מיחו ע"ז הד זקנים וכו'. ועוד ועיקר: בודאי יי שליהושע הי' איזו הוראת היתר לדחות כיבוש א"י ע"י בנ"י לז' שנים (שלא תהי' הארץ שממה). ועפ"ז יובן ג"כ

עליכם", אבל ברש"י מסיים : לפיכך התחזקו למלחמה.

844 לקוטי

דיוק ל' רש"י שם ,הי' מתכוון* לדחות" -- ולא ,דחה" -- כי הכוונה מנעה ההשתדלות שלא תהי' הארץ שממה -- ובמילא נדחה.

וזהו דיוק רש"י ,שבמלחמת א"י אין לומר ושבית שביו" -- במלחמת א"י איזו שתהי', גם כאשר אינה מלחמת חובה, נצטוו ,לא תחי' כל נשמה".

והטעם: ,לא תחי' כל נשמה" היא מצוה בפני עצמה ואינה קשורה עם מצות כיבוש א"י, ותוכנה -- שלא יהיו מז' אומות בא"י ,למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל תועבותם"*י. ולכן אף במלחמת א"י שאינה חובה מוזהרים ב,לא תחי' כל בשמה".

וממשיך רש"י בד"ה שלאחריו: ,ושבית שביו -- לרבות כנענים שבתוכה אע"פ שהם מז' אומות". כי עפ"י האמור שמצות ,לא תחי' כל נשמה" אינה קשורה עם מצות כיבוש א"י, הי' מקום לומר, דגם במלחמת רשות עם האומות שבחו"ל, אסור ליקח שבי מהכנעניים שבתוכם ומוזהרים ב,לא תחי' כל גשמה""';

פא א

ולכן מדגיש רש"י דמהריבוי ,ושבית שביו" על כרחך מרבינן גם <כנעניים שבתוכה אע"פ שהם מז' אוד מות" יי, והחיוב ,לא תחי' כל נשמה" הוא רק על ז' האומות היושבים בא*י 8

ז4 והנה ידוע פתגם אדה"ז" שפרש"י עה"ת הוא ,יינה של תורת'", שמזה מובן דפרש"י מתאים עם המבואר בפנימיות התורה.

ולכאו' אינו מובן בנדו"ד :

בדרושי חסידות יי על התחלת פרשתנו, מבואר בארוכה ש,כי תצא למלחמה גו'" קאי על מלחמת הנה"א עם הנה"ב (יצה"ר) בעת התפלה, ד,שעת צלותא שעת קרבא" -- ואיך מתאים פירוש זה עם פירושו של רש"י ד,במלחמת הרעשות הכתוב מדבר""?

והביאור בזה:י:

7 ובזה יובן אריכות לשון רש"י ,אעיפ שהם מז' אומות" (ראה קושיית משכיל לדוד).

68 והטעם י"ל, כי דוקא כשיושבים ביחד בא"י, ה"ה אומה שצריכים להזהיר ,למען אשר לא ילמדו", משא"כ בחו"ל שהם בטלים לשאר אומות. וראה שפ"ח ריש פרשתנו.

1 כמו שהקשה באוה"ת שופטים (ע' תתסד) על מלחמה (דשופטים כ, א) ומציין לדייה ,כי תצא למלחמה".

85מבואר בכ"מ שיש ב' אופנים בבירור היצה"ר: א) בדרך מלחמה, ב) בדרך מנוחה.

שבכללות י+ זהו החילוק* בין עבודת התפלה -- ,שעת קרבא", לעבודת התורה -- ,דרכי' דרכי נועם

תצא ג

גו' שלום"*: עבודת התפלה הוא בירור היצה"ר מלמטלמ"ע. ע"י התלבעוות המברר (נה"א) בהמתברר (נ" ה"ב), ולכן בא ע"י מלחמה ויגיעה ג אבל הבירור שע"י תורה הוא מלמעלמ"ט, בדרך ממילא, שע"י לימוד התורה ממשיך ומגלה אלקות בנפשו, ועי"ז מתבטל (ומתברר) היצה"ר מאליו.

עפ'ו מובן מה שבירור היצה"ר ע"י מלחמה נגק' ,מלחמת הרשות* - כי ישנו בירור באופן של מנוחה -- ע'י עבודה של תורה.