183
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שנתיים ברציפות, שנת השמיטה ושנת היובל, ועל כך אומרת התורה "וצויתי את ברכתי... לשלש השנים" – ולכן מופיעים פסוקים אלו לאחר דיני היובל.
אך בפירוש רש"י אין להסביר כך, כי רש"י10 מבאר שהפסוקים "וצויתי את ברכתי... וזרעתם את השנה השמינית..." אינם עוסקים ב"שמיטה השביעית", הבאה בסמוך ליובל, אלא – "מקרא זה נאמר בשאר השמיטות כולן", ולאו דוקא בשמיטה שלפני שנת היובל.
ולפי זה תמוה11: מדוע אין רש"י מבהיר, כיצד מופיע "מקרא זה", רק לאחר דיני היובל?
ב. "וכי – עתידים אתם לומר"
יש שאלה נוספת שרש"י היה צריך, לכאורה, להתייחס אליה:
מן הביטוי "וכי תאמרו מה נאכל" משתמע שודאי הוא שישאלו זאת, שהרי כשהכוונה היא "שמא תאמרו" מתאים היה יותר הביטוי "ואם12 תאמרו", כנאמר "ואם אמור יאמר העבד"13,
וכפי שמפרש רש"י על הפסוק14 אודות נביא השקר15 "וכי תאמר בלבבך איכה נדע..." – "עתידים אתם לומר, כשיבוא חנניה...".
ואין מובן: מדוע משתמשת התורה בביטוי שמשמעותו "עתידים אתם לומר"16, כאילו כך צריך לנהוג17?
הערות
- 10. פרשתנו שם, כב. וראה גם פרש"י שם, כא ובמפרשים שם.
- 11. ראה גם אברבנאל כאן שהקשה על פרש"י.
- 12. וי"ל שזוהי ג"כ הקפידא – שאמר משה "והן" ולא "ואם" (שמות ד, א־ב ובפרש"י).
- 13. משפטים כא, ה. וראה גם ויצא לא, ח.
- 14. שופטים יח, כא. וראה רא"ם וגו"א שם, שהוכחת רש"י היא מלשון "כי" (ובבאר יצחק שם – שהיא מ"וכי", בתוספת וא"ו, והרי גם כאן נאמר "וכי תאמרו גו'". אבל בלבוש שם שהוכחת רש"י היא מהמשך הכתוב, ע"ש). ולהעיר מפרש"י עקב (ז, יז – הובא בלבוש ובאר יצחק הנ"ל) "כי תאמר .. על כרחך לשון דילמא הוא שמא תאמר כו' ולא יתכן לפרשו כו'" (ומשמע שאי"ז פי' הפשוט). אבל ראה לקו"ש חי"ד ע' 78 הערה 3. וראה הערה 16. ואכ"מ.
- 15. ראה גם רמב"ם הל' יסוה"ת פ"י ה"א, שם ה"ד (בהשיעור דיום א' פ' בהר תשד"מ).
- 16. וכמפורש בתו"כ פרשתנו עה"פ – "וכי תאמרו עתידים אתם לומר" (וראה מלבי"ם כאן). ולכאורה מה שלא העתיק רש"י זה בפירושו כאן – כי זהו פי' הפשוט (ומה שפי' כן בפ' שופטים, הוא בעיקר בשביל המשך פירושו שם – "כשיבא חנני' כו'"). בפרש"י ר"ה (ג, א ד"ה כדריש לקיש) מפורש ד"וכי תאמרו מה נאכל" הוא ל' דילמא, שמא. אבל פרש"י על הש"ס – הוא פשוטו של הש"ס, דרך ההלכה. וראה לקו"ש חי"ד הנ"ל. ועצ"ע.
- 17. לכאורה אפ"ל שהוא מפני שע"פ טבע, שהכתוב מדבר "בהווה"* – יהיו אנשים שישאלו כן (וראה מלבי"ם כאן). ולהעיר שגם בנ"י במדבר שאלו "מה נשתה" (בשלח טו, כד), "מי יתן מותנו גו'" (שם טז, ג) ועוד, אף שראו הנסים במצרים וקרי"ס כו'. אבל – באם שאלה זו היא בלתי רצוי', לכאו' הו"ל לרש"י לפרש כן.
- . רש"י משפטים כא, כח. ובכ"מ.
משנה תורה, הלכות יסודי התורה י׳:א׳ - הטקסט מספריא
כל נביא שיעמוד לנו ויאמר שה' שלחו אינו צריך לעשות אות כאחד מאותות משה רבינו או כאותות אליהו ואלישע שיש בהם שינוי מנהגו של עולם אלא האות שלו שיאמר דברים העתידים להיות בעולם ויאמנו דבריו שנאמר וכי תאמר בלבבך איכה נדע הדבר וגו' לפיכך כשיבוא אדם הראוי לנבואה במלאכות השם ולא יבוא להוסיף ולא לגרוע אלא לעבוד את ה' במצות התורה אין אומרין לו קרע לנו הים או החיה מת וכיוצא באלו ואח"כ נאמין בך אלא אומרים לו אם נביא אתה אמור דברים העתידים להיות והוא אומר ואנו מחכים לראות היבואו דבריו אם לא יבואו ואפילו נפל דבר קטן בידוע שהוא נביא שקר ואם באו דבריו כולן יהיה בעינינו נאמן.
רש"י על שמות כ״א:כ״ח - הטקסט מספריא
וכי יגח שור. אֶחָד שׁוֹר וְאֶחָד כָּל בְּהֵמָה וְחַיָּה וָעוֹף, אֶלָּא שֶׁדִּבֵּר הַכָּתוּב בַּהֹוֶה (בבא קמא נ"ד):
ולא יאכל את בשרו. מִמַּשְׁמָע שֶׁנֶּאֱמַר סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא נְבֵלָה וּנְבֵלָה אֲסוּרָה בַּאֲכִילָה? אֶלָּא מַה תַּלְמוּד לוֹמַר וְלֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ? שֶׁאֲפִלּוּ שְׁחָטוֹ לְאַחַר שֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ אָסוּר בַּאֲכִילָה, בַּהֲנָאָה מִנַּיִן? תַּ"לֹ וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי, כְּאָדָם הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ יָצָא פְּלוֹנִי נָקִי מִנְּכָסָיו וְאֵין לוֹ בָהֶם הַנָּאָה שֶׁל כְּלוּם, זֶהוּ מִדְרָשׁוֹ (בבא קמא מלכים א). וּפְשׁוּטוֹ כְמַשְׁמָעוֹ, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר בַּמּוּעָד וְגַם בְּעָלָיו יוּמָת, הֻצְרַךְ לוֹמַר בַּתָּם וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי:
וכי יגח שור AND IF AN OX THRUST — This law applies to an ox as well to any other cattle, wild beast or fowl, but Scripture mentions the ox, because it speaks of what usually occurs (Bava Kamma 54b).
ולא יאכל את בשרו AND ITS FLESH SHALL NOT BE EATEN — From what is implied in the words “the ox shall surely be stoned” do I not know that it becomes carrion, and carrion of course is prohibited to be eaten? Why then is it stated, “and its flesh shall not be eaten”? It is to intimate that even if he slaughtered the animal according to regulation after sentence of stoning has been pronounced but before it had been carried out it is forbidden to be eaten. Whence may it be proved that under such circumstances it is prohibited to derive any other benefit from it? Scripture therefore states: “and the owner of the ox is נקי” — it is a phrase such as a man uses to his fellow: that man there has gone away “empty” (נקי) of all his property (he has nothing whatever left), and he has not the slightest benefit of it. This is how the Halachic Midrash explains it (Bava Kamma 41a). However, the real sense of ובעל השור נקי, is what it literally means: the owner of the ox shall be guiltless. Because Scripture says with reference to the מועד (an ox which inflicted injury three times in succession, and about which its owner must therefore be regarded as forewarned), (v. 29) “and his owner also shall be put to death”, it was forced to state with regard to the תם (a hitherto innocuous animal, having inflicted an injury for the first time) “the owner of the ox shall be guiltless”.
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.