94

האומות ידעו ע"ד פרטי ברית בין הבתרים²³.

ובשלמא מה שרש"י לא נקט כפירוש המדרש (שהכנענים הטמינו כו' לפי שידעו ע"ד כניסת ישראל לארץ מהאגרות ששלח יהושע כו'), אפשר להסביר, כי לא מצינו בקרא שיהושע שלח אגרות ליושבי הארץ²⁴;

אבל עדיין אפשר לפרש בפשטות, שהכנענים התחילו להטמין זהבם לאחרי מפלתם של סיחון ועוג (שהיו האומות "בטוחים עליהם"²⁵), בחשבם שמעתה אין מי שיעמוד בפני בני ישראל מלעבור הירדן וליכנס לארץ. ומאי דוחקי' דרש"י²⁶ לפרש שהטמינו האמוריים זהבם "כל מ' שנה שהיו ישראל במדבר" (והידיעה ע"ד כניסת הארץ היתה מצד זה ש"שלם עון האמורי")?

ויש לומר הביאור בזה:

הטמנת הממון כו' יש בה דבר והיפוכו: מחד גיסא ה"ז הוכחה, כמובן, על פחדם ומוראם שיגורשו מבתיהם וארצם כו'; אבל לאידך, מעשה ההטמנה מורה שאין הם מתייאשים לגמרי ועדיין תקוה בלבם שסו"ס יחזרו לבתיהם וימצאו המטמוניות שהטמינו (כי דוחק גדול לומר, שכוונתם בהטמנה היתה רק כדי שממונם לא יגיע לבנ"י, ע"ד גם²⁷ לי גם לך לא יהי').

ועפ"ז מובן בפשטות שאין לומר שיראתם מבנ"י — הן לאחרי קי"ס (כאשר "נמוגו כל יושבי כנען"), והן לאחרי נפילת סיחון ועוג — היא היא הסיבה שבגללה הטמינו את ממונם, דאי משום הא, מהי התועלת בהטמנת הממון כאשר הם עתידים להגרש מהמקומות שבהם הטמינו?

ועכצ"ל שהם עשו זאת מטעם ונימוק אחר — ובזה הוא החילוק בין דעת המדרש ודעת רש"י:

לפי המדרש, הסיבה להטמנת ממונם היתה — האגרות ששלח יהושע, שבאחת מהן הי' כתוב "הרוצה להשלים ישלים", שמזה הבינו הכנענים שאין זה ודאי שיגורשו מארצם (שהרי ישנה האפשריות להשלים), ולכן, אף שבפועל לא רצו להשלים אלא יצאו למלחמה, מ"מ לא נתייאשו לגמרי מהאפשרות שגם אם ינוצחו במלחמה יוכלו (הם או זרעם) להשלים ולחזור לביתם, ולכן הטמינו ממונם.

אבל לפרש"י (שלא הביא הא ד"ג' פרוזדיגמאות שלח יהושע כו'"²⁸) — הסיבה להטמנת זהבם (ותקותם לשוב ולקחתו) היא מזה גופא שידעו (כנ"ל ס"ג) שבא הזמן הקבוע שבנ"י "ישובו הנה" כי "שלם עון האמורי להיות משתלח מארצו".

והביאור: מכיון ש"זכות" הישיבה בארץ תלוי' בהנהגתם של יושבי' (שלכן לא נשתלח האמורי מארצו עד ששלם