93
בנ"י, כי עדיין יש שהות עד שיתקרבו בנ"י לארצם ויהיו מוכנים להכנס לארצם בפועל, ובפרט לאחרי שראו שבנ"י מתעכבים זמן רב במדבר17.
וזוהי שאלת המדרש "וכי מי בא ואומר לכנענים שישראל נכנסין לארץ", כלומר, מנין נודע להם שהגיעה עתה שעת כניסתן לארץ, שמשו"ז הטמינו ממונם? ומתרץ שזה נודע להם ע"י שילוח האגרות כו'.
אמנם, עפ"ז צריך להבין בפרש"י: ההסברה שהטמנת ממונם היתה בסמיכות לכניסת ישראל לארץ (ולא לפני מ' שנים, כששמעו ע"ד קי"ס, אף שאז "נמוגו") ה"ה גם בלימוד ע"ד הפשט;
וא"כ קשה לפרש"י ("שהטמינו. . כל מ' שנה שהיו ישראל במדבר") — מדוע הטמינו בזמן שלא היתה סיבה לזה עדיין? ומה גם לאחרי שראו האומות שישראל מתעכבים במדבר, ובכ"ז חששו כל זמן זה שבנ"י עומדים להכנס תיכף ומיד (ללא שהיות) לארץ, ומפני זה "כל מ' שנה שהיו ישראל במדבר" היו מטמוניות של זהב ולא יכלו להשתמש בזהב זו!
ויש לומר שרש"י מתרץ קושיא זו ע"י השינוי מ"כנענים" ל"אמוריים", כדלקמן.
ג. נתבאר כמה פעמים, שאת פירושו עה"ת כתב רש"י באופן שהלומד יוכל לעמוד על כוונתו מבלי שיצטרך לחפש בספרים אחרים, ובמקום שנראה לכאורה שרש"י לא ביאר דבריו כו' — ה"ז מפני שהענין מובן ומבואר מהמפורש כבר בהכתובים (ופירושי רש"י) שלפנ"ז.
ועד"ז יש לומר בעניננו, שהשייכות המיוחדת של "אמוריים" לכאן (שלכן משנה רש"י "מכנענים" ל"אמוריים") מובנת מהמפורש בקרא לעיל — שהכתוב מפרט את ה"אמורי" בתור יוצא מן הכלל דז' אומות!
בהבטחת הארץ בברית בין הבתרים נאמר לאברהם18 "ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלם עון האמורי עד הנה". דאע"פ שבפסוקים שלאח"ז19 נמנו עשר אומות שעתידים בניו לרשת את ארצם, והאמורי הוא רק אחת מהן, מ"מ, את קביעת זמן השיבה לארץ ("ודור רביעי ישובו הנה") תולה הכתוב ב"שלם עון האמורי" דוקא20.
וי"ל שזהו מה שרש"י מרמז בכתבו "שהטמינו האמוריים כו'": מכיון שבזמן יצי"מ כבר ישנו "דור רביעי (ש)ישובו הנה", הרי ידעו האמוריים21 שעונם נשלם ("שלם עון האמורי") וכבר הגיע הזמן "להיות משתלח מארצו"22. ומטעם זה התחילו תיכף לאחרי יצי"מ להטמין זהבם כו', כי ידעו שכבר בא הזמן הקבוע לשיבת זרעו של אברהם לארץ זו.
ד. אמנם עדיין אין הענין מיושב היטב, שהרי לפי זה צריך לחדש שגם
הערות
- 17. ולכן, גם את"ל דמכיון ש"אחד עשר יום מחורב גו' עד קדש ברנע" (דברים א, ב. וראה רש"י שם. רש"י בהעלותך י, כט. שם, לג. ועוד) חשבו שישראל נכנסין לארץ מיד — הרי לאחרי שראו שבנ"י מתעכבים במדבר משך זמן רב אין מקום להטמין ממונם כו' עד שיתברר להם שבנ"י מוכנים ליכנס לארץ בפועל, כבפנים.
- 18. לך טו, טז.
- 19. שם, יטכא.
- 20. הביאור בזה — ראה לקמן סעיף ה.
- 21. ראה לעיל הערה 14 שכל הכנענים ידעו שבנ"י עתידים לירש ארצם. וי"ל שנודע להם ע"ד הבטחת הקב"ה לאברהם שזרעו יירש את הארץ.
- 22. ל' רש"י לך שם, טז.
רש"י על דברים א׳:ב׳ - הטקסט מספריא
אחד עשר יום מחרב. אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה רְאוּ מַה גְּרַמְתֶּם אֵין לָכֶם דֶּרֶךְ קְצָרָה מֵחוֹרֵב לְקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ כְּדֶרֶךְ הַר שֵׂעִיר, וְאַף הוּא מַהֲלַךְ י"א יוֹם, וְאַתֶּם הֲלַכְתֶּם אוֹתָהּ בִּשְׁלֹוֹשָׁה יָמִים – שֶׁהֲרֵי בְּעֶשְׂרִים בְּאִיָּר נָסְעוּ מֵחוֹרֵב, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר י') "וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּעֶשְׂרִים בַּחֹדֶשׁ וְגוֹ'", וּבְכ"ט בְּסִיוָן שָׁלְחוּ אֶת הַמְרַגְּלִים מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ (תענית כ"ט), צֵא מֵהֶם ל' יוֹם שֶׁעָשׂוּ בְּקִבְרוֹת הַתַּאֲוָה שֶׁאָכְלוּ הַבָּשָׂר חֹדֶשׁ יָמִים, וְשִׁבְעָה יָמִים שֶׁעָשׂוּ בַחֲצֵרוֹת לְהִסָּגֵר שָׁם מִרְיָם, נִמְצָא בִשְׁלוֹשָׁה יָמִים הָלְכוּ כָּל אוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ – וְכָל כָּךְ הָיְתָה הַשְּׁכִינָה מִתְלַבֶּטֶת בִּשְׁבִילְכֶם לְמַהֵר בִּיאַתְכֶם לָאָרֶץ, וּבִשְׁבִיל שֶׁקִּלְקַלְתֶּם הֵסֵב אֶתְכֶם סְבִיבוֹת הַר שֵׂעִיר אַרְבָּעִים שָׁנָה (ע' ספרי):
אחד עשר יום מחרב ELEVEN DAYS JOURNEY FROM HOREB — Moses said to them: “See what you brought about! There is no route from Horeb to Kadesh-Barnea as short as the way through Mount Seir, and even that is a journey of eleven days. You, however, traversed it in three days!” — for you see that they journeyed from Horeb on the twentieth of Eyar, as it is said, (Numbers 10:11—12) “And it came to pass in the second year, in the second month, on the twentieth of the month, [the cloud went up and the children of Israel journeyed out of the desert of Sinai” (which is Horeb)] and on the twenty-ninth of Sivan they sent out the spies from Kadesh Barnea, (an interval of 40 days; cf. Taanit 29a); deduct from these the thirty days they spent at Kibroth Hataavah, where they ate the flesh “a month of days”, and seven days they spent at Hazeroth for Miriam to be shut up there as a leper, it follows that in three days they traversed all that way. — To such an extent did the Shechinah exert itself to hasten your coming to the land of Canaan, but because you became degenerate, He made you travel round about Mount Seir for forty years (Sifrei Devarim 2:2).
רש"י על במדבר י׳:כ״ט - הטקסט מספריא
חבב. הוּא יִתְרוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "מִבְּנֵי חֹבָב חֹתֵן מֹשֶׁה" (שופטים ד'), וּמַה תַּ"ל "וַתָּבֹאנָה אֶל רְעוּאֵל אֲבִיהֶן"? מְלַמֵּד שֶׁהַתִּינוֹקוֹת קוֹרִין לַאֲבִי אֲבִיהֶן אַבָּא; וְשֵׁמוֹת הַרְבֵּה הָיוּ לוֹ, "יִתְרוֹ" עַל שֵׁם שֶׁיִּתֵּר פָּרָשָׁה אַחַת בַּתּוֹרָה, "חוֹבָב" עַל שֶׁחִבֵּב אֶת הַתּוֹרָה וְכוּ' (ספרי):
נסעים אנחנו אל המקום. מִיָּד — עַד שְׁלֹשָׁה יָמִים אָנוּ נִכְנָסִין לָאָרֶץ, שֶׁבְּמַסָּע זֶה הָרִאשׁוֹן נָסְעוּ עַל מְנָת לִכָּנֵס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא שֶׁחָטְאוּ בְּמִתְאוֹנְנִים; וּמִפְּנֵי מָה שִׁתֵּף מֹשֶׁה עַצְמוֹ עִמָּהֶם? שֶׁעֲדַיִן לֹא נִגְזְרָה גְזֵרָה עָלָיו וּכְסָבוּר שֶׁהוּא נִכְנָס (עי' שם):
חבב is identical with Jethro, as it is said, (Judges 4:11) of the sons of Hobab, the father-in-law of Moses”. (Thus חתן משה in our verse is to be connected with חבב and not with רעואל המדיני immediately preceding). — But why then does it state (Exodus 2:18) “and they (the daughters of Jethro) came to Reuel, their father”, since he was their grandfather and not their father? It teaches us that children are in the habit of calling their grandfather by the term “father”. — He (Jethro) was called by several names: Jethro, because he added (it was through him there was added) a section to the Torah (viz., Exodus 18:21 ff.); Hobab (חֹבָב) because he loved (חֹבֵב) the Torah, etc.
נוסעים אנחנו אל המקום WE ARE JOURNEYING UNTO THE PLACE — Immediately — within three days — we shall enter the Land of Canaan. They said this, because on this first journey after leaving Sinai they really set out with a view to entering the Land of Israel, only that they sinned at the incident of “those who complained” which prevented their further progress (Numbers 11:1). — But why did Moses include himself with them in the statement “ we are journeying” to enter the land? Because the decree that he should not enter it had not yet been made regarding him, and he was yet under the belief that he would enter (cf. Sifrei Bamidbar 78:3).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.