92
ועוד ועיקר: א) הרי שריפת השדות (ומציאת הממון שעי"ז) אינה אלא סמוך לכיבוש הארץ10, ב) אינה שייכת לנגעים.
ומטעם זה מדייק רש"י "בקירות בתיהם" — כי ע"י נתיצת בית מנוגע יכולים למצוא רק המטמוניות שבקירות הבית (שנותצים אותם), אבל לא מה שהוטמן בעומק קרקע הבית11.
ועפ"ז יש לבאר גם השינוי שלפניו — "ממונם" (סתם) או "זהב" — דהא בהא תליא: במדרש מדבר אודות כל מה שהטמינו "בבתים ובשדות" ולכן נקט לשון כללי — "ממונם"; משא"כ בפרש"י, שנקט "בקירות בתיהם", מוכרח לפרש שהטמינו רק זהב, לפי שקירות הבית הם מקום צר ומוגבל מהכיל כל מיני ממון של כסף ונחושת בכמות שכדאית טירחת ההטמנה; משא"כ זהב, שגם כמות קטנה ממנו הוא הון רב12.
אבל שני שינויים הראשונים הנ"ל דורשים ביאור.
ב. ויובן זה בהקדים התמי' בדברי המדרש "וכי מי בא ואומר לכנענים שישראל נכנסין לארץ. . ג' פרוזדיגמאות שלח יהושע אצלם כו'" — דלכאורה:
מהי שאלת המדרש "וכי מי בא ואומר לכנענים שישראל נכנסין לארץ" — הרי מקרא מלא דיבר הכתוב, שבעת קריעת ים סוף "נמוגו כל יושבי כנען"13, וכפרש"י שם ש"אמרו עלינו הם באים לכלותינו ולירש את ארצנו"14! וכמפורש גם בס' יהושע15, שרחב אמרה לשני המרגלים "ידעתי כי נתן ה' לכם את הארץ גו' וכי נמוגו כל יושבי הארץ מפניכם כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם בצאתכם מצרים גו'".
[יש מפרשים16 שזהו טעמו של רש"י ששינה מלשון המדרש (כנ"ל) וכתב "כל מ' שנה שהיו ישראל במדבר". אבל דברי המדרש דורשים ביאור].
ויש לומר בפשטות, דאף שידעו הכנענים שעתידים בנ"י להכנס לארצם ובעת קי"ס כבר "נמוגו" מזה שבנ"י יבואו עליהם לכלותם כו', מ"מ אין זו סיבה שמאותה שעה יטמינו ממונם מפני
הערות
- 10. ולא לאחרי שכבר באו ונתיישבו בארץ ("בבית ארץ אחוזתכם").
- 11. דמש"נ גבי נתיצת הבית (יד, מה) "כל עפר הבית" בפשטות קאי על עפר הכתלים שבו טח הבית (ע"ד מ"ש לפנ"ז — שם יד, מאמב (ובפרש"י שם ד"ה סביב)). וראה תו"כ שם (ופי' הראב"ד ועוד). נגעים פי"ג מ"ג (ור"ש ורע"ב שם). — ופשיטא שלא קאי בעפר שבעומק הקרקע בה טומנים מטמוניות.
- 12. ומה שלא כ' רש"י גם אבנים טובות ומרגליות — י"ל דלא חש לפרט. או דאין דרך להטמינם כ"א לקחתם עמם. ועוד י"ל. ואכ"מ.
- 13. בשלח טו, טו.
- 14. וראה רש"י שם ד"ה אלופי אדום — "והלא לא הי' להם לירא כלום שהרי לא עליהם הולכים". ומוכח מזה ש"כל יושבי כנען" ידעו שבנ"י עתידים לירש ארצם. וראה רש"י וישלח לד, ל: מסורת היתה ביד כנענים (וקרוב לומר שצ"ל גויים וכיו"ב — ושינו כאן מיראת "המלכות" ). ולהעיר מרש"י נח, ט, כו. וראה לקמן הערה 21.
- 15. ב, טי (הובא בפרש"י בשלח טו, טז).
- 16. נחלת יעקב על פרש"י כאן.
- . שהרי חמור ושכם הם — "החוי" (וישלח לד, ב); בקרא כאן — "בכנעני ובפריזי"; גמר הגלות — "עון האמורי" (לך טו, טז. וכדלקמן ס"ג, ס"ה); גבי "עד אשר תפרה גו'" (משפטים כג, ל) — שהובא בפרש"י כאן — "החוי. . הכנעני. . החתי" (משפטים שם, כח).
- . אבל בדפוס ראשון ושני דפרש"י, כל כת"י רש"י שתח"י — "כנענים". וכ"ה בב"ר ס"פ פ'.
משנה נגעים י״ג:ג׳ - הטקסט מספריא
בית שנראה בו נגע. היתה עליה על גביו נותן את הקורות לעליה נראה בעליה נותן את הקורות לבית. לא היתה עליה על גביו אבניו ועציו ועפרו נתצין עמו. ומציל על המלבנים ועל שריגי החלונות. ר' יהודה אומר מלבן הבנוי על גביו. ניתץ עמו. אבניו ועציו ועפרו מטמאין בכזית ר' אלעזר חסמא אומר במה שהן:
רש"י על שמות ט״ו:ט״ו - הטקסט מספריא
אלופי אדום אילי מואב. וַהֲלֹא לֹא הָיָה לָהֶם לִירֹא כְלוּם, שֶׁהֲרֵי לֹא עֲלֵיהֶם הוֹלְכִים? אֶלָּא מִפְּנֵי אֲנִינוּת שֶׁהָיוּ מִתְאוֹנְנִים וּמִצְטַעֲרִים עַל כְּבוֹדָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל (ילקוט שמעוני):
נמגו. נָמַסּוּ, כְּמוֹ "בִּרְבִיבִים תְּמוֹגְגֶנָּה" (תהלים ס"ה), אָמְרוּ, עָלֵינוּ הֵם בָּאִים, לְכַלּוֹתֵינוּ וְלִירַשׁ אֶת אַרְצֵנוּ (מכילתא):
אלופי אדום אילי מואב [THEN WERE PERTURBED] THE CHIEFTAINS OF EDOM, THE MIGHTY MEN OF MOAB — But surely they had no cause to fear anything because they (the Israelites) were not marching against them! But the explanation is, that they were perturbed by annoyance, because they were annoyed and distressed by the glory that Israel had achieved (cf. Yalkut Shimoni on Torah 251:11).
נמגו means THEY MELTED — just as, (Psalms 65:11) “Thou makest it soft (תמגגנה) with showers”. They said, “They are marching against us to destroy us and to take possession of our land” (therefore they melted away from fear, and were not merely perturbed in mind) (Mekhilta).
רש"י על בראשית ל״ד:ל׳ - הטקסט מספריא
עכרתם. לְשׁוֹן מַיִם עֲכוּרִים, אֵין דַּעְתִּי צְלוּלָה עַכְשָׁו (ברכות כ"ה). וְאַגָּדָה, צְלוּלָה הָיְתָה הֶחָבִית וַעֲכַרְתֶּם אוֹתָהּ (בראשית רבה) – מָסֹרֶת הָיְתָה בְּיַד כְּנַעֲנִים שֶׁיִּפְּלוּ בְּיַד בְּנֵי יַעֲקֹב, אֶלָּא שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים עַד אֲשֶׁר תִּפְרֶה וְנָחַלְתָּ אֶת הָאָרֶץ (שמות כ"ג), לְפִיכָךְ הָיוּ שׁוֹתְקִין:
מתי מספר. אֲנָשִׁים מוּעָטִים:
עכרתם YE HAVE TROUBLED ME — This has the same meaning as (Berakhot 25b) “troubled (עכורים) waters” (i.e. waters that are disturbed, not clear). He meant “Now my mind will never be clear (without worry)”. There is an Agada, (Genesis Rabbah 80:12) “He said: the wine in the cask was clear but you have troubled it”. The Canaanites had a tradition that they would fall by the hands of the sons of Jacob, but they thought that this would happen only when the condition was fulfilled as expressed in the verse (Exodus 23:30) “when thou shalt in-crease, then shalt thou inherit the land”; consequently they had been silent until now (i.e. they had not attacked them).
מתי מספר means A FEW MEN.
רש"י על שמות ט״ו:ט״ז - הטקסט מספריא
תפל עליהם אימתה. עַל הָרְחוֹקִים:
ופחד. עַל הַקְּרוֹבִים, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי שָׁמַעְנוּ אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ וְגוֹ'" (יהושע ב'):
עד יעבר, עד יעבר. כְּתַרְגּוּמוֹ:
קנית. חִבַּבְתָּ מִשְּׁאָר אֻמּוֹת, כְּחֵפֶץ הַקָּנוּי בְּדָמִים יְקָרִים שֶׁחָבִיב עַל הָאָדָם:
תפל עליהם אימתה THERE SHALL FALL UPON THEM DREAD — upon those of them who are far away (Mekhilta),
ופחד AND HORROR — shall fall upon those of them who are near by; and all this really happened just as the matter is stated, (Joshua 2:10) “For we have heard how the Lord dried up [the waters of the Red Sea]” (Mekhilta).
עד יעבר ... עד יעבר TILL THY PEOPLE PASS … TILL THE PEOPLE PASS — The repetition must be explained as the Targum takes it (until they pass over the Arnon, until they pass over the Jordan).
קנית denotes [THE PEOPLE] WHICH THOU HOLDEST DEAR above all peoples — like an article purchased (קנוי) at a high price and which is therefore held in affection by the man who bought it.
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.