95
עונו), הרי — אמרו האמוריים — כשם שהם (האמוריים) עומדים להגרש מארצם מחמת עוונותיהם, כך יתכן29 שבנ"י ישתלחו מן הארץ ע"י עונותיהם הם (עכ"פ כשתתמלא סאתם). ולכן "הטמינו האמוריים מטמוניות של זהב" [ש"מטמון" הוא גניזה העומדת לימים רבים30], אולי במשך הזמן ישתלחו בנ"י מהארץ ויחזרו הם לבתיהם וימצאו אותם המטמוניות.
ה. אלא שלאחר כל זה עדיין יש מקום לשאלה:
הן אמת שרש"י תפס ל' "אמוריים" בסמכו על מ"ש לפנ"ז "כי לא שלם עון האמורי" — אבל הא גופא טעמא בעי, מדוע נזכר בברית בין הבתרים "עון האמורי" דוקא, והרי המדובר הוא אודות הבטחת כל ארץ כנען (הכוללת עשר, או עכ"פ שבע, אומות)31?
באבן עזרא32 כ' ש"הזכיר האמורי בעבור תקפו. . וכן אמר הנביא33 (ואנכי השמדתי את האמורי גו') אשר כגובה ארזים גבהו".
אבל בפשש"מ עדיין לא למדנו ע"ד תקפו של האמורי (לגבי השאר מז' האומות). ומדוע סתם רש"י34 ולא פירש הטעם שנזכר בפ' לך "אמורי" דוקא35?
ויש לומר, דלפי פרש"י, מש"נ "ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלם עון האמורי עד הנה (ופרש"י) להיות משתלח מארצו עד אותו זמן, שאין הקב"ה נפרע מאומה כו'" — פירושו כפשטות הלשון, שב"אותו זמן" נשלם רק עון האמורי (ולא דשאר האומות)36, ורק הוא נשתלח (באותו זמן) מארצו37, משא"כ שאר האומות נשתלחו מארצם רק לאחרי זמן. וכמפורש בקרא38, שסיחון מלך האמורי [הי' מעבר הירדן39 ו]נכבש קודם כל האומות על ידי משה רבינו, ושאר האומות נכבשו אח"כ ע"י יהושע (ועוד
הערות
- 29. וכמ"ש לקמן בפ' אחרי (יח, כד ואילך) אל תטמאו גו' ותקיא הארץ גו' ולא תקיא הארץ אתכם גו'. וראה גם לעיל — תולדות כז, מ (ובפרש"י שם). ולהעיר, שבברית בין הבתרים: א) רמז לאברהם ע"ד "צרות וחושך של גליות" (רש"י לך טו, יב. וראה רש"י שם, יד) — לא רק גלות מצרים. ב) הובטח לאברהם ארץ עשר אומות, ו"לא נתן להם אלא שבעה גוים והשלשה אדום ומואב ועמון. . עתידים להיות ירושה (רק) לעתיד" (רש"י לך שם, יט) — והרי גם האומות ידעו שאין בנ"י יורשים עתה ארץ אדום ומואב כו' (ראה לעיל הערה 14), אף שהובטחו לבנ"י.
- 30. ועפ"ז תומתק הוספת רש"י "שהטמינו. . מטמוניות של זהב" (שליתא במדרש).
- 31. והרי רק "כנען" הוא שם כללי לכולם (רש"י בא יג, ה).
- 32. לך שם, טז. וכ"ה ברמב"ן שם. בחזקוני שם ד"כתב האמורי יותר משאר אומות לפי שהי' אברהם יושב באלוני ממרא האמורי" (לך יד, יג). אבל עדיין צריך ביאור, דמכיון שהמדובר בהבטחת כל הארץ הול"ל "הכנעני" שהוא שם כללי. וע"ד לשון רש"י שם (ד"ה ודור רביעי) "שבארץ כנען הי' מדבר עמו".
- 33. עמוס ב, ט. — ושם, י: ואנכי העליתי אתכם מארמ"צ גו' לרשת את ארץ האמורי.
- 34. נוסף לזה שצ"ע מהי השייכות בין תקפו של אמורי להא ד"שלם" עונם של יושבי הארץ (משא"כ כשהמדובר בהשמדת יושבי הארץ, כבעמוס שם. וכן יהושע כד, יח).
- 35. ומש"נ בדברים (א, כז) "לתת אותנו ביד האמורי להשמידנו" — י"ל בפשטות כי הם היו המגינים על יושבי הארץ (נסמן לעיל הערה 25), והיו חוששים שיפלו בידם כו'.
- 36. ראה גם משכיל לדוד לך שם. — ולהעיר מפי' הב' ברמב"ן שם.
- 37. דאף ש"ישובו הנה" (לארץ כנען — רש"י שם) כולל כניסת ישראל לכללות הארץ — הרי בנוגע לשילוח האומות מן הארץ ("להיות משתלח מארצו"), "נשלם (רק) עון האמורי".
- 38. חוקת כא, כא ואילך.
- 39. ראה לקמן הערה 48.
הטקסט של Ramban on Deuteronomy 1:27 אינו זמין בספריא.
רש"י על דברים א׳:כ״ז - הטקסט מספריא
ותרגנו. לָשׁוֹן הָרָע, וְכֵן "דִּבְרֵי נִרְגָּן" (משלי י"ח) – אָדָם הַמּוֹצִיא דִּבָּה:
בשנאת ה' אתנו. וְהוּא הָיָה אוֹהֵב אֶתְכֶם, אֲבָל אַתֶּם שׂוֹנְאִים אוֹתוֹ; מְשַׁל הֶדְיוֹט אוֹמֵר מַה דִּבְלִבָּךְ עַל רְחִמָּךְ מַה דִּבְלִבֵּהּ עֲלָךְ (ספרי):
בשנאת ה' אתנו הוציאנו מארץ מצרים. הוֹצָאָתוֹ לְשִׂנְאָה הָיְתָה; מָשָׁל לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי בָנִים וְיֵשׁ לוֹ שְׁתֵּי שָׂדוֹת, אַחַת שֶׁל שִׁקְיָא וְאַחַת שֶׁל בַּעַל, לְמִי שֶׁהוּא אוֹהֵב נוֹתֵן שֶׁל שִׁקְיָא, וּלְמִי שֶׁהוּא שׂוֹנֵא נוֹתֵן לוֹ שֶׁל בַּעַל, אֶרֶץ מִצְרַיִם שֶׁל שִׁקְיָא הִיא, שֶׁנִּילוּס עוֹלֶה וּמַשְׁקֶה אוֹתָהּ, וְאֶרֶץ כְּנַעַן שֶׁל בַּעַל, וְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרַיִם לָתֵת לָנוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן (במ"ר י"ז):
ותרגנו — This is an expression denoting slander. Similar is, (Proverbs 18:8) “The words of a נרגן” i.e. of a man who brings a false report (Sifrei Devarim 24:1).
בשנאת ה׳ אתנו BECAUSE THE LORD HATETH US — Really, however, He loved you, but you hated Him. A common proverb says: What is in your own mind about your friend, you imagine is what is in his mind about you (Sifrei Devarim 24:3).
בשנאת ה' אתנו הוציאנו מארץ מצרים BECAUSE THE LORD HATETH US HE HATH BROUGHT US FORTH FROM THE LAND OF EGYPT — His bringing us forth was out of hatred. A parable! It may be compared to an earthly king who had two sons, and who had two fields, one well-watered; the other arid (dependent upon rain only). To him whom he loved best of his sons he gave the well-watered field, and to him whom he loved less he gave the arid one. The land of Egypt is a well-watered country, for the Nile rises and irrigates it, whilst the land of Canaan is an arid country — and He brought us forth from well-watered Egypt to give us the arid land of Canaan (Numbers Rabbah 17:3).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.