שיחה א

1שיחה א

ש מות

א עה"פ: ,ויאמר אלקים אל משה אהי" אשר אהי" איתא במדרש:: אמר ר' יוחנן אהי' לאשר אהי' ביחידים אבל במרובים על כרחם שלא בטובתם כשהן משוברות שיניהן * מולך אני עליהם שנאמר * חי אני נאום ה' אלקים אם לא ביד חזקה גו' אמלוך פליבם.

ופי' המפרשים: דברי המדרש : ד,לאשר אהי" -- שמשמעו דזה ש,אהי'" לאלקים אינו (בדרך החלט ובכל אופן) אלא ,לאעור אהי'", לאלו שאהי' להם (בפועל) לאלקים, בבחירתם ובחפצם, ואם לא ירצו, בידם לפרוק עולו -- לא נאמר זה אלא ביחידים; אבל הרבים לא אניחם לפרוק עול שמים כו' שאפילו יחשבו לסור ממני ע"כ אמלוך עליהם. ולכן עם בנ"י שהיו במצרים, ע"ה שהיו ביניהם כו"כ רשעים* אעפ"כ מכיון שהם מרובים הקב"ה גואלם '.

והמובן בזה הוא, דאף שהכתוב ,ביד חזקה גו' אמלוך עליכם" קאי על אופן הגאולות שמימי יחזקאל והלאה כולל גם גאולה העתידה:, בכ"ז מרומזת בו גם הגאולה דיציאת מצרים, כי גם גאולה זו היתה בזה האופן, שהקב"ה הוציאם ממצרים ;ביד חזקה" -- בעל כרחםי; אולם זה שהקב"ה השתמש, כביכול, ב,יד חזקה? הי' רק להכריח את ,המרובים" -- כלל ישראל -- אבל לא בנוגע ליחידים, וכמפורש במדרש יי שאותם הרשעים שלא רצו לצאת ממצרים מתו בשלשת ימי אפילה.

ב. והנה בהשקפה ראשונה הי' אפשר לומר: מכיון שבפסוק זַה, ;אם לא ביד חזקה גו' אמלוך עליכם" המכוון לגאולה העתידה, והמדרש לומד ממנו בשייכות ליצי"מ -- הרי, מ" אידך, יש ללמוד בענין הכתוב מגאולת מצרים על הגאולה העתידה, היינו שד גם ה;יד חזקה" שבגאולה העתידת אינה מיועדת אלא ל,מרובים"; ז. א. שהבטחתה של התורה ,ושבת עד ה' אלקיך גו' ושב ה' אלקיך גו* :י, ,ש-

הענין דהשתא". כי מכיון שהבטיח .בין עושין רצונך בין לא עושין רצוגך אתה גואלם", מאי נפק"מ בוה אם דנם לפי המעשים דהשתא או לא.

1 גצבים ל, ב"ג.

22 לקוטי

סוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין":י נאמרה בנוגע למרובים ולכלל ישראל ולא בנוגע ליחידים.

אבל באמת אי אפשר לפרש כן: וכמפורש בפרש"י על הכתוב ,ושב ה' אלקיך גו' * שהכוונה בזה לכאו"א בפרט, ובלשון רש'י: ;אוחז בידיו ממש איש איש . . תלוקטו לאחד אחד בני ישראל"'י -- והרי הבטחת הגאולה ואופנה ,ושב ה'" באה בהמשך וכמסובב מה,סיבה" של הגאולה ,ושבת עד ה' אלקיך" ,שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן" היינו שגם בזה הוא -- כאו"א בפרט.

וכן כתב אדמו"ר הזקןי: שכאו"א מישראל ,בודאי סופו לעשות תשובה . כי לא ידח ממנו נדח" **.

ועפ"ז נכללו בזה גם כל הרשעים, אף אלה שלא ירצו לצאת מהגלות -- שגם אותם יעורר הקב"ה בתשובה ויגאל אותם מהגלות וכמו שמצינו מפורש בכתוב*י: ,והי' ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים". שגם אלה ששקעו בגלותם עד שנעשו <אובדים" ו,נדחים", ואין להם הרצון

2) רמב"ם הלכות תשובה פ"ז ה"ה.

3) וראה בארוכה לקו"ש ח"ט שיחה א' לפ' נצבים.

4) הל' ת"ת פ"ד ה"ג. תניא ספליט.

5) וראה בארוכה בהמובא ב,תשובות וניאורים" סי' ח' שסו"ס כל אחד מישראל יזכה לחיי עוהי"ב (תחה"מ), גם אותם שגאמר עליהם במשנת כל ישראל (סנה' צ, א) ,ואלו שאין להם חלק כו'" גם הם, נשמתם שהיא צר מטעי" תקום לתחי' (בגוף אחר).

6) ישעי כז, יג

שוות א שיחות

לצאת מהגלות -- גם הם'י יתעוררו בתשובה ועד שיבואו ,והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים".

וכמדובר כמה פעמים ** בפי' לשון חז"ל יי בהתשובה לשאלת ה,בן רשע" בהגש"פ: ,אילו הי' שם לא הי' נגד אל" -- דלכאורה תמוה: מהו הצורך ומהי התועלת לאמור לרשע ענין שאין לו שייכות לה,סדר" שהוא זכר ליצי"מ1 והביאור הוא, שאין הכוונה בזה לדחות **י את ה;בן רשע" מהד ,סדר" ולהודיעו שהגאולה היא ממנו והלאה, כ"א אדרבה, בהתשובה אליו מדגישים שרק ,₪ם (במצרים) לא הי' נגאל", אבל בגאולה העתידה, מכיון ש" היא לאחר מ"ת גם הוא עתיד להגאל ; במילא* נתעורר להפעולה הנפלאה דמ"ת. אשר מאז אמר הקב"ה ,אנכי ה' אלקיך,, ל' יחיד, נמשך ,הוי* להיות כחו וחיותו של כאו"א מבנ"" יי, ולכן כל בן ישראל, גם רשע כמותו, מובטח הוא שע"י כחו זה סופו להגאל.

ג. אמנם צריך להבין: א) הטעם שהקב"ה גאל את ישראל ממצרים הוא, כמ"ש בפרשתנו:י: ;בני בכורי ישראל ואומר אליך שלח את בני 3גו'", היינו מצד ההתקשרות של +אבינו" ובנ'י שהם ,בנים למקום" -- הרי מובן שכאו"א מבנ"י שהי' במצרים גם הפחותים ביותר ה"ה בכלל ,בני בכורי ישראל", כי התקשרות של אב ובנו היא טבעית ועצמית שאין בה שינוי וחילוף, וכמאחז"ל ** ,בין כך ובין כך אתם קרויים בנים" (ולכן) ,להחליפם באומה אחרת איני יכול* +: -- וכיון שכן, מדוע לא נגאלו כל בני ישראל ביצי"מ 1

ב) בגלות מצרים היו כמה סוגים

של רשעים *, ואפילו עובדי ע"ז?,

3) ראה קדושין לו, א * (שו"ת הרשבייא ח"א סקצי"ד), רות רבה פתיחתא ג וראה במדב"ר פ"ב, טו. ועור.

4) ואף שבקדושין שם מביא ע'"ז פסוקים הנאמרים לאחר מ"ת, כן אין להקשות שבד מאמרז'"ל הגיל מדובר בעם ישראל בכללותו ,להחליפם באומה אחרת אני יכול", ולא בנוגע לפרט של בנ'י,

כי מכיון שבהיותם במצוים כבר נקראו בנים והתקשרות ואהבה זו של אב לבנו (-- שאינה תלוי' בדבר), הוא דבר שבטבע הבריאה, וכנראה גם באב ובן למטה *, הרל בטבע אין שנוי -- בין קודם מ"ת לכמו שהוא לאחר מ"ת, וגם מובן שכאו"א הוא בן להקבייה (וראה תניא פ"א ורפב : דלכל איש ישראל אחד צדיק ואחד רשע יש שתי נשמות כו' ונפש השנית בישראל .היא כו' כדכתיב בגי כו') והתקשרות זו היא גם בנוגע ליחיד.

5) ראה זח"ב קע, ב. וראה שמו"יר פ"א, ל. תנחומא פרשתנו י, פרש"י ב, יר.

66 זהר שם. מכילתא שמות יך, כת.

שס\ות א

עד שגם ביציאתם ממצרים ;פסל מיכה עובר עמהם" ** ובכ"ז זכו לגאולת מצרים -- ולמה לא נגאלו אלו שלא רצו לצאת ממצרים.

ד, ויובן זה בהקדים לבאר ענין כפרת יוה"כ -- שדעת רבי" היא ש,על כל עבירות שבתורה בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה יו"כ מכפר"יי, אמנם ,מודה רבי בכרת דיומא" יי (כשעובר על האיסור של עינוי ומלאכה דיו"כ עצמו :6 שאין יוהכ"פ מכפר צ"ז.

ולכאורה גם בזה יש לתמוה: מכיון ש,על כל עבירות שבתורה יו"כ מכד

פר", היינו גם על עבירות חמורות **

-- למה אינו מכפר ,בכרת דיומא" 1

ומבאר בזה הרגצובי ": כיון שהחטא הוא בענינו של יוהכ"פ גופא הרי הוא עצמו בגדר גורם להחטא, א"כ א"א שהגורם להחטא הוא גם המכפר עליו, דאין קטיגור נעשה סניגור **.

ילקוט ראובני שמות יד, כז. שמו"ר פמ"גה ח. תנחומא תשא יד.

ואין לומר לפי שהיו ,מרובים" -- כי הרי ישראל (גם בהיותם במצרים) .הן מאמינים בני מאמינים" (שבת צז, א).

) ראה סנהדרין קג, ב (לייא של רשייי). תנחומא שם (עיין עץ יוסף שם). שמו"ר פכ"ד, א. וש"

1 פרש"י שםי 44 לקוטי

וההסבר בסגנון תורת החסידות **: ביוה"כ מתגלה בכאו"א מישראל עצם ההתקשרות של הנשמה באלקות שלגבי בחי' זו אין תפיסת מקום לחטא ועון *י.

אמנם ,בכרת דיומא" מכיון שהחטא הוא פוגע ומנגד לגילוי ההתקשרות, הרי שוב א'א שהתקשרות זו תועיל לכפרת החטא *'.

ועד"ז הוא בנדו"ד :

ההתעוררות וחגילוי מלמעלה להוד ציא את בנ"י ממצרים הי' מצד גילוי ההתקשרות של הקב"ה, ,אבינו", לבני ישראל, כנ"ל, ומכיון שזוהי התקשרות עצמית שא"א להיות בה שינוי, לכן נגאלו כל ישראל ממצרים גם הרשעִים, ד,בין כך ובין כך בני הם" אמנם אותם הרשעים שמיאנו לצאת ממצרים (ולהיות עבד לעבדים -- שזהו היפך מעבדי אתם ופשיטא שזהו היפך ,בני בכורי") מאחר שבזה התד

לרבי כרת ביוה"כ (אם לא נימא דמודה רכי בכרת זיומא), המשכחת באחטא ויוהכ"פ מכפר שמודה רבי שאינו מכפר (יומא פז, א), אלא ששניהם (בכרת דיומא ואחטא ויוהכ'"פ מכפר) טעם אחד להם, דאין קטיגור נעשה סניגור.

ועדיז הוא באחטא ואשוב, שאין מספיקין בידו לעשות תשובה (יומא פה, ב) ,הואיל והתשובה גורמת לו לחטוא" (אגה'"ת פי"א).

5 ואה לקו"ש ח"ד ע' 1149 ואילך ובהנסמן שם.

6 ואה לקו"ש שם שגם רבנן ס"ל שעיצומו של יום מכפר [וכמ"ש הרמב"ם (הל' תשובה פ"א היג"ד) ,ועיצומו של יוה"כ מכפר" אף שפסק כרבגן (שם ה"ג)]. אלא שס"ל שבכדי להגיע לכפורת עיצומו של יום (שהיא למעלה מהכפרה שע"י התשובה) הוא עִ'"י התשובה.

7) וי"ל שזהו גם הטעם בג' ענונים הניל שבהערה 29 שאין יוה"כ עצמו מכפר. ראה רש"י שבועות שם פי' ג' עְנינִים אלו.

שסות א

נגדו לגילוי ההתקשרות גופא, לא יתכן שגילוי זה יפעול בהם ענין הגאולה ממצרים (וכנ"ל באותיות דנגלה ,אין קטיגור נעשה סניגור") *3.

ה. אבל עדיין אי"מ: הרצון שלא לצאת מהגלות, כשם שהי' זה בניגוד לההתקשרות של הקב"ה ל,בני בכורי ישראל" בהגאולה שקודם מ"ת, כמו"כ הוא מנגד גם לההתקשרות והיחוד שנתוסף במ"ת (ש,אנכי ה"א": כוחך וחיותך) המביא לגאולתם העתידה של בנ"י -- וא"כ ע'פ הכלל ד,אין קטיגור נעשה סניגור" איך תהי' גאולה של אלה שלא ירצו לצאת מהגלות בגאולה העתידה ?

וביאור הענין: בחידוש ועילוי הד התקשרות דהקב"ה ובנ"י שנתחדש במ"ת מצינו שני ענינים: א) בשעת מי"ת בַחר הקב"ה בישראל, וכדמוכת גם מהלכה בפועל -- בשו"ע אדהיז 5 ,שכשיאמר ובנו בחרת (מכל עם ולשון) יזכור מ"ת"; ב) בנ"י נעשו ,משועבדים"* ועבדים לה', וכמארץ"ל :י אמן ששמעה על הר סני כי לי בנ"י עבדים עבדי הם* כו'. וכמש"נ בענין מ'ת בפרשתנויי ,בהוציאך את העם ממצרים תעבדון אֶת האלקים על 5ההר הזה". ושני ענינים אלו שייכים זלייז, בדלקמן.

ו. והנה החידוש והיתרון שבההתקשרות ע"י שבחר בבנ"י על התקשרותם מצד היותם בנים למקום *י. יובן מענין הבחירה באדם למטה:

רואים בחוש דכאשר אדם בוחר ב" איזה דבר, רצון זה הוא בתוקף יותר מהרצון הטבעי שיש לו לאיזה דבר.

והטעם בזה: הטבע של האדם תוכ" נו הוא -- הגדרים של מציאותו (ומצד טבע זה בא גם אופן ההגדרה והמדידה שבהן מוגדרים כחותיו, חוד שיו, תכונותיו כו'). ולכן כאשר רוצה איזה דבר מצד הטבע שלו הרי תוקפו של הרצון הוא כפי תוקף ומדת הטבע שלו*.

אמנם ענין הבחירה האמתית היא מצד עצמותו כמו שהוא למעלה מה-ד גדרים דטבע האדם --

[כי הרי אמיתיות ענין הבחירה הוא כשאין טעמים וסיבות להבחירה, היינו שאין לו נטיות המחייבות לבחור את הדבר הנבחר, אלא שבוחר בו בבחירתו החפשית ; אבל כאשר בוחר בדבר מצד הטבע (והציור שלו) ה"ה מוכרח בבחירתו מצד טבעו] *:

וכדמוכח גם בענין הבחירה עצמווי שהאדם יכול לבחור גם בדבר שהוא היפך זה שטבעו מחייב לחפוץ -- ולכן הרצון שמצד הבחירה הוא בתוקף יותר להיותו בא מעצמותו".

4 להעיר מפרש"י (ראה יה ב): ,בי עם קדוש אתה -- קדושת עצמך מאבותיך ועוד ובך בחר ה'".

5 ראה לקמן הערה 58.

6 ואה לקו"ש ח"ד ע' 1147. 1309.

7 ראה רמב"ם הל' תשובה רפ"ה. ובשמוגה פרקים פ"ת, לקו"ת אמור לח, בי

שמות א

ועד'ז הוא כביכול למעלה: רצונו ואהבתו של הקב"ה לבנ"י מצד היותם ,בנים למקום" -- ,אבינו", הוא כעין כביכול רצון ואהבה של אב לבנה והיינו התקשרות מצד ציור ובחינה פרטית + כביכול *:י ; מה שאין כן בעת מתן תורה שבחר הקב"ה בישראל, שהבחירה היא מעצם הבוחר" שלמעלה מכל ציור הנ"ל 5, והיינו שהרצון וההתקשרות היא מבחי' עצמותו ומהותו ית ממש המושלל מכל התוארים :'.

ועילוי זה פעל גם בההתקשרות ד

בישראל 66 לקוטי

בנ"י להקב"ה שלאחרי מ"ית -- שתהיי לא רק מצד הטבע והציור שלהם, נ'יא מצד עצמותם -- וזהו מה שנתחדש בהם במ"ת להיותם גם בבחיי עבדינ " ;

וכמבואר בהמשך תרס"ו" בההפרש שבין בחי' ,בן" ובחי' ,עבד" בז עבודת ה', דה,בן" אופן עבודתו הוא נמו טבע בנפשו -- דכמו שבטבע הבן לימשך אחר אביו באה"ר ובעבודה תמה כו', כמו"כ הוא בנשמות שנק' ,בנים" שזהו כמו טבע בנפשם לימשך אליו ית' בהתלהבות אה"ר ולעבדו וכו', אבל אי"ז עבודה מכח עצמם ובחירתם, ולכן אינה נקראת בשם עבודה כלל +'.

משא"כ עבודת העבד, שאי"ז מצד הטבע שלן, ואדרבה, העבודה היא היפך הטבע שלו. אלא שהוא מצד עצמו ובכח עצמו התקשר ונתן א"ע אליו לעבדו ית', עד שהוא מתבטל בכל עצם מהותו ואינו מהות ומציאות לעצמו כלל, אלא שכל מציאותו היא מציאות האדון בלבד 5.

2) ווזהו מש"א יבחר לנו גו' את גאון עקב (ולא ישראל), דישראל הוא בת" בן ויעקב -- עבדי (לקו"ת בלק ע, רע"גב ובהנסמן בהערה הבאה. ובכ"מ). וראה גם דיה יבחר לנו שם בסוף הסעיף.

3 ד"ה ומקנה רב והמאמרים שלאחריו (עִ' שח ואילך).

4) ד"יה ומקנה רב בתחלתו (ע' שחיט), וע שיט,

5) וגם זה שלע"ל יתגלה לכ"א מד ישראל גם בחי' הנחייר דבורא (שלמע' משכר המצות נח"ר דנברא -- המשך וככה ספי"ב וופט"ו) -- גילוי העצמות ממש (ראה לקו"ש ח"ה ע' 244 ואילך) -- בעיקר הוא ע'יי עבודת העבד פשוט דוקא (כמבואר בהמשך תרס"ו שם, שעיקר הנח"ר הוא מעבודת עבד פשוט) -- כי בעבד הפשוט להיות שמציאותו היא רק מציאות האדון לבד

שגות א

הז עפ'י כהנ"ל יבואר ההפרש שבין הגאולה מגלות מצרים, שלא נגאלו בה אלה שלא רצו לצאת ממצרים - מכיון שהתנגדו לגילוי ההתקשרות של ,אבינו שבשמים" ל,בני בכורי ישראל* שפעל היציאה ממצרים (ואין קטיגור נעשה סניגור) -- ובין הגאולה העתידה שבה יגאל כל או"א מבנ"י גם אלה שלא ירצו לצאת מהגלות, אעפ"י שגם זה לכאורה בניגוד להגילוי ד,אנכי ה"א" שהוא מקור הגאולה העתידה, כנ"ל :

היות והתקשרות זו דבנ"י להקב"ה מצד היותם ,בנים למקום" היא מצד הטבע, לכן הי' אפשר לבן ישראל (במצרים) להתנגד להתקשרות טבעית זו בכח בחירתו החפשית, מכיון שבאה מעצמותו (של האדם) שלמע' מהגדרות הטבע שלו"; ומהאי טעמא לא

אין לו נח"ר של עצמו כלל כ"א ,הנח"ר והעונג שלמעלה זהו עצמו הנח"ר שלו". (המשך תרס"ו ע' שכו).

ועפיי המבואר בהמשך שם (ד"ה לך לך (ע' סג) ואילך) בההפרש דרצון ותע" נוג, דרצון גם רצון עצמי הוא בבחי" המשכה והתגלות, משא"כ התענוג הוא בו בעצמותו, ייל שזהו גם ההפרש בהתקשרות זו שמצד בח" כנים, ומה שבחר הקב"ה בישראל, שהתקשרות נש"י והקב"ה מצד היותם בנים היא מצד בחיי הרצון (ראה שם ריש ע' ע, וע' עד) שהוא כבר בבח" המשכה והתגלות כביכול בעצמותו, ומה שהקב"ה בחר בישראל הוא למע' מבהה רצון כ"א מבחיי עצמותו ממש וע"ד שרש ענין התענוג שהוא בפנימיות עצמותו ממש. אלא שענין הבחירה היא למעלה גם מבחי' התענוג כי הוא מבחי' עצמותו ממש ש.,הוא" המתענג.

6 כי הרי בחירה זו אצל האדם היא מצד זה ש.הן האדם הי' כאחד ממנו" דומה להקב"ה ולכן ,אין מי שיעכב על ידו" שאינו מוגדר בשום הגדרות (ראה בהנסמן בהערה 47).

7הועילה ההתקשרות להוציאם ממצרים כנ"ל,

אמנם לאחר שבחר הקב'ה בבנ'"י בעת מ"ת, שהתקשרות זו להיותה מצד הבחירה, היינו מצד עצמותו ומהותו ממש, פעלה ג"כ בבנ"י להיות התקשרותם להקב"ה מצד עצמותם, ובמילא בכל עצם מהותם ומציאותם - והרי מובן ששוב (בעצם) אי אפ" שר לו ליהודי לנגד להתקשרות זו" מכיון שבמהותו ועצמותו הוא בוחר באלקות **; ומה שבחיצוניותו אינו רו"

שמות א

צה לצאת מהגלות, ה*ז היפך אמיתיות בחירתו העצמית **.

-- ולכן מובן שסו"ס תתגלה בחירתו העצמית, שיבחור ה' לחלקו ולגורלו * גם בגלוי, .יסוף (כאו"א מ)- ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין".

וגם ברצון עצמי לאיזה דבר, וכמו רצון הטבעי הנ"ל שמבן לאביו, ועד"ז בנש"י, הרצון טבעי של ישראל לאלקות -- להיותם .בנים למקום", ובמילא -- שלילת הרצון דכל מה שהוא היפך מאלקות, הרי מכיון שזהו בדרך הכרח וציור בו, אשר כן הוא ציור מציאותו שרוצה הוא באלקות, ואינו רוצה בכל מה שמנגד לאלקות, הרי ישנה תפיסת מקום לה,רע", שהרי מצד ציורו וענינו (של ההיפך), אינו רוצה בו, וא"כ אין הרצון מוחלט בתכלית (גם באלקות), אבל כאשר רצונו הוא מצד בחירתו, הוי חיוב הדבר שרוצה בו ושלילת הדבר שאינו רוצה הם בתכלית. וראה לקו"ש ח"ד 9' 1 ובהערה 14, 17 שם.

9 ראה רמב"ם ספ"ב מהל' גירושין. 0) ראה רמב"ם סוף הל' שמיטה ויובל.