88

"מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו": הקירוב אל הקדוש־ברוך־הוא הוא גם עכשיו לא על־ידי עבודה עצמית, אלא על־ידי ש"קרבנו המקום לעבודתו"⁷⁶.

בכך מובן, כיצד תיתכן מציאות של בן רשע גם עתה, לאחר גאולת מצרים, ומדוע יתכן מצב של "בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו", ואיומם אינו מתבצע רק מפני ש"הקדוש־ברוך־הוא מצילנו מידם", כי⁷⁷, כדלעיל, כל עוד אינה מושגת המטרה של זיכוך מושלם, עדיין אין ישראל מזוככים לגמרי מן הרע (וישנו אפילו בן רשע) ולכן קיימת מצד מידת הדין אפשרות של "עומדים עלינו לכלותינו".

יד. "וירעו אותנו"

אך כאן מתעוררת השאלה: כיצד יתכן שישראל היו כל כך "שקועים" בטומאה וברע של מצרים, עד שלא יכלו מצד עצמם לצאת ממצרים? כדי להשיב לשאלה זו ממשיך בעל ההגדה ומדגיש: "וירעו אותנו", שפירושו⁷⁸, שהמצרים עשו אותנו לרעים, ולכן כתוב "אותנו", ולא "וירעו לנו": המצרים גרמו לכך שיהיה אצל ישראל "רע" כזה, שישראל מצד עצמם לא היו מגיעים אליו, יותר מן ה"רע" שצריך היה להזדכך באמצעות גלות ושעבוד מצרים.

דבר זה דומה לתירוץ על השאלה מדוע הענישו את פרעה ומצרים, בעוד אשר הם יישמו במעשיהם את הגזירה "ועבדום וענו אותם", שאחד⁷⁹ ההסברים לכך הוא, שהעונש הגיע להם מפני שישראל סבלו אצלם מקושי השעבוד, שלא נגזר עליהם מלמעלה.

טו. בחירת ה' בישראל – בחירה אמיתית

אך לאחר כל האמור לעיל אפשר לשאול: אם גלות מצרים לא גרמה לזיכוך הראוי, מהי המעלה הגדולה של יציאת מצרים וסיפור יציאת מצרים? לכן "מסיים בשבח": "ובנה לנו את בית הבחירה לכפר על כל עוונותינו".

הבחירה האמיתית היא⁸⁰ דוקא כאשר הדבר אינו נבחר מסיבות שונות, אלא רק עקב בחירה חפשית של הבוחר. בחירה זו אפשרית רק אצל עצמותו