4
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
4 לקוטי
וההסבר בסגנון תורת החסידות **: ביוה"כ מתגלה בכאו"א מישראל עצם ההתקשרות של הנשמה באלקות שלגבי בחי' זו אין תפיסת מקום לחטא ועון *י.
אמנם ,בכרת דיומא" מכיון שהחטא הוא פוגע ומנגד לגילוי ההתקשרות, הרי שוב א'א שהתקשרות זו תועיל לכפרת החטא *'.
ועד"ז הוא בנדו"ד :
ההתעוררות וחגילוי מלמעלה להוד ציא את בנ"י ממצרים הי' מצד גילוי ההתקשרות של הקב"ה, ,אבינו", לבני ישראל, כנ"ל, ומכיון שזוהי התקשרות עצמית שא"א להיות בה שינוי, לכן נגאלו כל ישראל ממצרים גם הרשעִים, ד,בין כך ובין כך בני הם" אמנם אותם הרשעים שמיאנו לצאת ממצרים (ולהיות עבד לעבדים -- שזהו היפך מעבדי אתם ופשיטא שזהו היפך ,בני בכורי") מאחר שבזה התד
לרבי כרת ביוה"כ (אם לא נימא דמודה רכי בכרת זיומא), המשכחת באחטא ויוהכ"פ מכפר שמודה רבי שאינו מכפר (יומא פז, א), אלא ששניהם (בכרת דיומא ואחטא ויוהכ'"פ מכפר) טעם אחד להם, דאין קטיגור נעשה סניגור.
ועדיז הוא באחטא ואשוב, שאין מספיקין בידו לעשות תשובה (יומא פה, ב) ,הואיל והתשובה גורמת לו לחטוא" (אגה'"ת פי"א).
5 ואה לקו"ש ח"ד ע' 1149 ואילך ובהנסמן שם.
6 ואה לקו"ש שם שגם רבנן ס"ל שעיצומו של יום מכפר [וכמ"ש הרמב"ם (הל' תשובה פ"א היג"ד) ,ועיצומו של יוה"כ מכפר" אף שפסק כרבגן (שם ה"ג)]. אלא שס"ל שבכדי להגיע לכפורת עיצומו של יום (שהיא למעלה מהכפרה שע"י התשובה) הוא עִ'"י התשובה.
7) וי"ל שזהו גם הטעם בג' ענונים הניל שבהערה 29 שאין יוה"כ עצמו מכפר. ראה רש"י שבועות שם פי' ג' עְנינִים אלו.
שסות א
נגדו לגילוי ההתקשרות גופא, לא יתכן שגילוי זה יפעול בהם ענין הגאולה ממצרים (וכנ"ל באותיות דנגלה ,אין קטיגור נעשה סניגור") *3.
ה. אבל עדיין אי"מ: הרצון שלא לצאת מהגלות, כשם שהי' זה בניגוד לההתקשרות של הקב"ה ל,בני בכורי ישראל" בהגאולה שקודם מ"ת, כמו"כ הוא מנגד גם לההתקשרות והיחוד שנתוסף במ"ת (ש,אנכי ה"א": כוחך וחיותך) המביא לגאולתם העתידה של בנ"י -- וא"כ ע'פ הכלל ד,אין קטיגור נעשה סניגור" איך תהי' גאולה של אלה שלא ירצו לצאת מהגלות בגאולה העתידה ?
וביאור הענין: בחידוש ועילוי הד התקשרות דהקב"ה ובנ"י שנתחדש במ"ת מצינו שני ענינים: א) בשעת מי"ת בַחר הקב"ה בישראל, וכדמוכת גם מהלכה בפועל -- בשו"ע אדהיז 5 ,שכשיאמר ובנו בחרת (מכל עם ולשון) יזכור מ"ת"; ב) בנ"י נעשו ,משועבדים"* ועבדים לה', וכמארץ"ל :י אמן ששמעה על הר סני כי לי בנ"י עבדים עבדי הם* כו'. וכמש"נ בענין מ'ת בפרשתנויי ,בהוציאך את העם ממצרים תעבדון אֶת האלקים על
הערות
- 8. משא"כ .המרובים" שיצאו בע"כ ממצרים (ראה בתחלת השיחה) הוא לא אלה שלא רצו לצאת מגלות מצרים (כדמוכח ממדרזיל שבהערה 10), כ"א אלה שלא וצו ללכת בהמדבר הגדול והנורא, וכיו"ב, שבזה אין התנגדות לגילוי ההתקשרות.
- 9. סי" ס' ס"ד. וראה תניא פמייט:
- 0. ראה פרש"י יתרו כ, ב (ממכילתא).
- 1. קושין כב, ב. הובא בפרש"י משפ" טים כא, ו, ירושלמי שם פ"א סהייב.
- 2. בהר פה, נה. וראה ראב"ע שם כה; מב
- 3. 2 יב
רש"י על שמות כ׳:ב׳ - הטקסט מספריא
אשר הוצאתיך מארץ מצרים. כְּדַאי הִיא הַהוֹצָאָה שֶׁתִּהְיוּ מְשֻׁעְבָּדִים לִי; דָּ"אַ, לְפִי שֶׁנִּגְלָה בַיָּם כְּגִבּוֹר מִלְחָמָה וְנִגְלָה כָּאן כְּזָקֵן מָלֵא רַחֲמִים, – שֶׁנֶּאֱמַר וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר (שמות כ"ד), זוֹ הָיְתָה לְפָנָיו בִּשְׁעַת הַשִּׁעְבּוּד, וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם, מִשֶּׁנִּגְאֲלוּ – הוֹאִיל וַאֲנִי מִשְׁתַּנֶּה בְמַרְאוֹת, אַל תֹּאמְרוּ שְׁתֵּי רָשׁוּיוֹת הֵן, אָנֹכִי הוּא אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מִמִּצְרַיִם וְעַל הַיָּם. דָּ"אַ לְפִי שֶׁהָיוּ שוֹמְעִין קוֹלוֹת הַרְבֵּה, שֶׁנֶּאֱמַר אֶת הַקּוֹלֹת – קוֹלוֹת בָּאִין מֵאַרְבַּע רוּחוֹת וּמִן הַשָּׁמַיִם וּמִן הָאָרֶץ – אַל תֹּאמְרוּ רָשׁוּיוֹת הַרְבֵּה הֵן; וְלָמָה אָמַר לְשׁוֹן יָחִיד אֱלֹהֶיךָ? לִתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה לְמֹשֶׁה לְלַמֵּד סָנֵגוֹרְיָא בְּמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל, וְזֶה שֶׁאָמַר לָמָה ה' יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ – לֹא לָהֶם צִוִּיתָ לֹא יִהְיֶה לָכֶם אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֶלָּא לִי לְבַדִּי (שמות רבה):
מבית עבדים. מִבֵּית פַּרְעֹה שֶׁהֱיִיתֶם עֲבָדִים לוֹ, אוֹ אֵינוֹ אוֹמֵר אֶלָּא מִבֵּית עֲבָדִים שֶׁהָיוּ עֲבָדִים לַעֲבָדִים? תַּ"לֹ וַיִּפְדְּךָ מִבֵּית עֲבָדִים מִיַּד פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם (דברים ז'), אֱמֹר מֵעַתָּה עֲבָדִים לַמֶּלֶךְ הָיוּ וְלֹא עֲבָדִים לַעֲבָדִים (מכילתא):
אשר הוצאתיך מארץ מצרים WHO HAVE BROUGHT THEE OUT OF THE LAND OF EGYPT — That act of bringing you out is alone of sufficient importance that you should subject yourselves to Me. Another explanation: because He had revealed Himself to them at the Red Sea as a mighty man of war and here He revealed Himself as a grey-beard filled with compassion, as it is stated in connection with the Giving of the Law, (Exodus 24:10) “and there was under His feet as it were a brick-work of sapphire”, which is explained to mean that this (the brick-work) was before Him at the time of their bondage; “and there was as the essence of heaven” (i. e. joy and gladness) when they had been delivered (cf. Rashi on Exodus 24:10), thus the Divine Glory changed according to circumstances, — therefore He stated here: Since I change, appearing in various forms, do not say, “There are two divine Beings”; it is I Who brought you forth from Egypt and Who appeared to you at the Sea (cf. Mekhilta). Another explanation: because they then heard many voices, as it is said (v. 15) “the people heard the voices (הקלות)” — voices coming from the four cardinal points and from the heavens and from the earth — therefore God said to them, “Do not say there are many Deities”. — Why did God say in the singular אלהיך, “Thy God”, (as though speaking to one person alone)? To afford Moses an opportunity to speak in defence of Israel at the incident of the golden calf. This, is exactly what he did say, (Exodus 32:11) “Wherefore, O Lord, doth Thy wrath glow against Thy people”, for not to them didst Thou give the command, “There shall be to thee no other gods” but to me alone! (Exodus Rabbah 43:5)
מבית עבדים OUT OF THE HOUSE OF SLAVES — This means, from the house of Pharaoh where ye were slaves to him. Or perhaps it only says “from the house of slaves” in the sense of a house belonging to slaves to that the words imply that they were slaves to slaves (a most abject form of slavery)! But elsewhere it states, (Deuteronomy 7:8) “He redeemed thee from the house of slaves, from the hand of Pharaoh, king of Egypt”, so that you must now admit that they were slaves of the king and not slaves to slaves and the meaning is: from the house where you were slaves (Mekhilta).
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
- נו - שנת תשכ"ט - חלק שלישי ‹ שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשכ"ט לקו"ש חי"א ע' 4
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 16 עמודים.
- אגרות קודש כרך כה ט'שפו יומא פז, א
- אגרות קודש כרך ח ב'תקב יומא פז, ב
- לקוטי שיחות כרך לט הוספות - מכתבים ושיחות יוהכ"פ - סוכות מאותו ספר יומא פז, ב
- לקוטי שיחות כרך ז ויקרא שיחה ב מאותו ספר יומא פז, א
- לקוטי שיחות כרך יד ואתחנן שיחה א מאותו ספר יומא פז, ב
- לקוטי שיחות כרך יז אחרי שיחה ג מאותו ספר יומא פז, ב
- לקוטי שיחות כרך כד תבא שיחה ב מאותו ספר יומא פז, ב
- לקוטי שיחות כרך כז אחרי שיחה ב מאותו ספר יומא פז, א
- לקוטי שיחות כרך כט הוספות - מכתבים כלליים לראש השנה שיחה ב מאותו ספר יומא פז, ב
- תורת מנחם תשכ"א שיחת אור ליום ג' דחול המועד סוכות, י"ט תשרי יומא פז, ב
- תורת מנחם שיחת חג הפורים, ה'תשכ"ב יומא פז, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפלה קי דין היוצא לדרך ופועלים מה יתפללו וסדר תפלת הדרך ובית המדרש א יומא פז, ב
- ספר השיחות ליל שמחת תורה תרצ"א יומא פז, א
- רשימות מנורה טעם חלוק ב"נ המזר' משאר הנרות וסדר ההטבה יומא פז, ב
- תורת מנחם יום שמחת תורה, ה'תשל"ג יומא פז, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ חיי שרה, מבה"ח כסלו, ה'תשל"ג יומא פז, א