178

ויש לומר, שזהו ההסבר לכפל הלשון בפסוק⁵¹ "כי עם קדוש אתה לה' אלקיך ובך בחר ה'...", וכפי שמפרש רש"י⁵² "כי עם קדוש אתה, קדושת עצמך מאבותיך, ועוד: ובך בחר ה'". כלומר: "עם קדוש אתה" היא הקדושה משום ש"בנים אתם לה' אלקיכם"⁵³, שזוהי "קדושת עצמך". ויש ענין נעלה יותר – "ועוד ובך בחר ה'", בחירת העצמות⁵⁴.

ז. יורש – במקום המוריש

למרות כל זאת, גם למתנה, הבאה מצד הנותן, יש קשר כלשהו אל המקבל. שהרי⁵⁵ הנותן מתנה מוסר לזולת, למקבל המתנה, את הדבר מתוך ההתקרבות שיש לו אל המקבל.

וכעין זה גם בענין הגורל: אמנם, הגורל אינו קשור למעלת החפץ שמקבלים, אך למרות זאת, יש כאן השפעה והקנאה. המקבל רוצה לקבל אחד מכמה דברים, להתחלק עם הזולת, והגורל קובע רק מה יקבל בדיוק.

אך יש אופן שלישי – ירושה – שמשמעותו אינה כנתינה של דבר לזולת, אלא שהיורש ממלא את מקומו של המוריש. היורש איננו מציאות אחרת, המקבלת נכסים מן המוריש, אלא, כלשון הפסוק⁵⁶, "תחת אבותיך יהיו בניך", היורש נמצא במקומו של המוריש, וממילא יש לו בעלות על נכסי המוריש⁵⁷.

יוצא מכך, שמעלתה של הירושה על פני המכירה והמתנה היא:

מכירה ומתנה (וכן גורל) הן נתינה והשפעה. האדם איננו לעצמו בלבד, אלא הוא משפיע ונותן למישהו שמחוצה לו, וההבדל ביניהם הוא רק בגורם להשפעה: במכירה – הלוקח, ותשלומיו, הוא הגורם להשפעה, ובמתנה הגורם הוא רצון הנותן. אך גם רצונו של הנותן הוא לתת את הדבר לזולתו.

ואילו ירושה איננה השפעה למישהו שמחוץ למוריש, אלא היורש זוכה בנכסים מפני שהוא נמצא במקום