219

ועל אף שבחירה באה (לגמרי) מצד הבוחר, לא מצד הדבר הנבחר (הגוף), אמנם, מכיוון שהבחירה היא בחירת העצמות, נעשית זאת, כביכול, מציאות הגוף, משום שבמקום בו קיימת המשכת⁶² עצמותו יתברך, לא תיתכן השארת (תפיסת) מקום לענין חוץ ממנו חס ושלום⁶³.

ט. תפילה על צרכי הגוף נוגעת לעצמותו של הקב"ה

על פי זה מובן, שגם כאשר יהודי מתפלל ומבקש מהקדוש־ברוך־הוא על צרכי הגוף הגשמיים והחומריים שלו – אין זה בסתירה לתורת המגיד שהתפילה צריכה להיות "מתוך כובד ראש" של השכינה, על כך שחסר ב"רישא דכל רישין", כי אם אדרבה: דוקא חסרון בגוף הגשמי של יהודי, "נוגע" [לא (רק) בבחינת הגילוי של אלקות (כפי שהדבר בשעת שחסר בצרכיה הרוחניים של הנשמה), אלא] ב(אמיתית) "רישא דכל רישין", בעצמותו ומהותו יתברך כביכול, שבחר בגוף הגשמי של יהודי.

ובמילא כאשר יהודי מרגיש את החסרון בצרכי הגוף שלו וזה מביא אותו להתפלל לקדוש־ברוך־הוא, הרי זה⁶⁴ נובע בפנימיות ובאמיתיות מכך שהוא חש בפנימיות את אמיתית ענינו – בחירת העצמות שישנה בגוף הגשמי דוקא.

ולכן אומרים לכל יהודי, בכל מעמד ומצב שלא יהיה, "אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש", כי אצלו יכול להיות ובמילא צריך להיות, גם בכוונתו הגלויה⁶⁵, כי יבקש את צרכיו (כולל גם צרכיו) הגשמיים, משום שחסר כביכול ב"ממעל ממש" – ה"עצמות" שבו, כביכול.

י. תחושת הגלות אצל הבן קשורה עם האב עצמו

בדרך דומה ניתן להבין את ענינו של "מנחם אב"⁶⁶:

מכיוון שכל יהודי הוא בן לקדוש־ברוך־הוא, ויתירה מזו – בחירת העצמות היא בגוף דוקא, הרי העובדה שיהודי מרגיש את הגלות (גם) בגשמיות באופן השייך לגוף כפשוטו, נובעת בפנימיות מכך שזהו ענין של גלות השכינה,