שיחה ב

215שיחה ב

האזינו

א. פרשת האזינו – בימים של תשובה

פרשת האזינו נקראת תמיד בשבת תשובה או, בארבעת הימים שבין יום הכפורים לסוכות, אשר על ימים אלו אמר הרבי (מוהרש"ב) נ"ע¹ "הנה עתה – יש לחזור בתשובה".

וכיון שכל הענינים בתורה מדוייקים לחלוטין, אנו אכן רואים², שמספר פרקים באגרת התשובה³ מבוססים על הפסוק "כי חלק הוי' עמו יעקב חבל נחלתו", המופיע בפרשת האזינו⁴. "

ב. "יעקב חבל נחלתו" – הנשמה

על המלים "יעקב חבל נחלתו" אומר אדמו"ר הזקן, באגרת התשובה פרק ה', שהנשמה – החלק שבגוף האדם ושרשה

דומה לחבל "שראשו אחד קשור למעלה וקצהו למטה". בכך הוא מבאר את ענין הכרת, שכאשר עובר על איסור כרת ר"ל, אז "נכרת ונפסק חבל ההמשכה משם הוי' ברוך הוא",

והוא מוסיף, ש"חבל ההמשכה" של

שם הוי' ברוך הוא" הוא "כלול מתרי"ג מצוות" כמו "חבל עב" אשר "שזור מתרי"ג חבלים דקים", ולכן גם "בשאר עבירות שאין בהן כרת", שאז אין ניתק החבל כולו, כבאיסור כרת – בכל זאת ניתק "חבל הדק וכו'".

בהמשך דבריו (בפרק ו'⁵), מסביר אדמו"ר הזקן ענין נוסף על "יעקב חבל נחלתו". שבדיוק כשם שחבל אשר

ראשו אחד למעלה וראשו השני למטה", הרי כאשר האדם מושך את

ראשו השני" נמשך על ידי כך גם

ראשו הראשון", כך גם לגבי חבל הנשמה, שעל ידי "מעשיו הרעים ומחשבותיו"⁶ של היהודי, הוא מושך 215ל"היכלות הסטרא אחרא" לא רק את הנשמה שלמטה, אלא גם את ההשפעה מדרגת ה"א תתאה – שורש ומקור הנשמה.

יש להבין: אם על ידי עבירה נקרע חבל ההמשכה, כאמור לפני כן, מדוע ימשוך ה"ראש שלמטה" עמו את ה"ראש שלמעלה", והרי חבל זה נפסק⁷?

כן יש להבין: בתחילה (בפרק ה') אומר אדמו"ר הזקן "שראשו אחד קשור למעלה וקצהו למטה" – את הנשמה שלמעלה הוא מכנה בשם "ראשו", ואת הנשמה שלמטה בשם "קצה" – ולאחר מכן (בפרק ו') הוא מכנה את שתיהן בשם "ראש" – "ראשו אחד למעלה וראשו השני למטה"? "

ג. שאלות על ההסבר ל"ויפח באפיו נשמת חיים"

כאשר מסביר אדמו"ר הזקן את הענין הראשון על "יעקב חבל נחלתו", לגבי קריעת החבל על ידי עבירה, הוא מצטט את הפסוק "ויפח באפיו נשמת חיים"⁸, ומבאר, שהתורה משתמשת דוקא במלה "ויפח" כדי "להורות לנו", שכשם שכאשר האדם נופח למקום כלשהו, הרי אם יש "איזה דבר חוצץ ומפסיק בינתיים, אין הבל הנופח עולה ומגיע כלל לאותו מקום⁹, ככה ממש אם יש דבר חוצץ ומפסיק בין גוף האדם לבחינת הבל העליון". והוא מסביר בנמשל, ש"אין שום דבר גשמי ורוחני חוצץ לפניו יתברך"¹⁰, אלא

כמו שכתוב בישעיהו¹¹: כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלקיכם".

216ואין מובן: מצד הענין של "ויפח" יוצא, ש"עונותיכם מבדילים" גורמים לכך ש"הבל העליון" לא יגיע מלכתחילה אל האדם שלמטה, כ"אדם הנופח לאיזה מקום", שכאשר יש דבר שחוצץ ומפריד, הרי "אין הבל הנופח עולה ומגיע כלל לאותו מקום". ואילו מצד הענין של "יעקב חבל נחלתו" יוצא, שהעבירות מנתקות את הקשר, ולא שמלכתחילה הן אינן מאפשרות את הקשר?

הבדל נוסף: בענין של "יעקב חבל נחלתו" מבאר אדמו"ר הזקן (כאמור לעיל בסעיף ב'), שעל ידי איסור כרת ניתק החבל כולו, ו"בשאר עבירות שאין בהן כרת" ניתק רק החבל הדק. ואילו מצד הענין של "ויפח" יוצא, שכל עבירה, בהיותה דבר חוצץ ומפריד, אינה מאפשרת לחלוטין להבל העליון להגיע, כפי שמובן מהמשל על האדם הנופח, שכאשר יש "דבר חוצץ ומפסיק", אף אם החציצה היא מזערית – רק "איזה דבר"¹², הרי "אין הבל הנופח עולה ומגיע כלל לאותו מקום"?

ד. שלש דרגות בקשר של הנשמה אל שרשה

מכל האמור לעיל מובן, ששלשה ענינים אלו באגרת התשובה – הענין של "ויפח...", שעל ידי עבירה החוצצת אין ההבל מגיע מלכתחילה; הענין של "יעקב חבל נחלתו", שעל ידי העבירות ניתק חבל ההמשכה; והענין של "יעקב חבל נחלתו" ש"על ידי מעשיו הרעים..." מושך האדם גם את ה"ראש שלמעלה" להיכלות הסטרא אחרא – הם שלש דרגות שונות:

הענין של "ויפח", הוא בדרגת הנשמה שצריכה להיות נמשכת תמיד מדרגת ההבל העליון – ולגבי דרגה זו, כיון שצריך תמיד את ה"הבל הנופח", הרי גם עבירות שאין בהן כרת, בהיותן דבר חוצץ ומפריד, אינן מאפשרות להבל העליון להגיע אל גוף האדם;

הענין של "יעקב חבל נחלתו", שעל ידי העבירות ניתק חבל ההמשכה, הוא בדרגת הנשמה שלמטה, שהקשר בינה לבין שרשה אינו באופן של המשכה תמידית מחדש, אלא כחבל, שקצהו שלמטה כבר נמשך מראשו שלמעלה, ועתה שני הקצוות קשורים ביניהם באופן כזה, שהנשמה שלמטה אינה

ראש" בעצמה, אלא היא "קצה" של הנשמה שלמעלה,

– ולגבי דרגה זו, כיון שניתוק הקשר עקב העבירות הוא על ידי פעולה, שהעבירות יוצרות ניתוק (בשונה מהדרגה של "ויפח", שבה עקב העבירות אין ההבל העליון מגיע 217מלכתחילה), לכן יש הבדל בין איסורי כרת לבין עבירות אחרות, שאיסור כרת מנתק את החבל כולו, ועבירות אחרות מנתקות רק את החבל הדק;

ויש גם דרגה נמוכה יותר ב"יעקב חבל נחלתו", שבה הקשר שבין הנשמה שלמטה לנשמה שלמעלה אינו באופן שהנשמה שלמטה טפלה ו"קצה" של הנשמה שלמעלה, אלא גם היא "ראש" ועיקרית כשלעצמה

– ובדרגה זו אין אף פעם ניתוק¹³. וכיון שבדרגה זו ה"ראש שלמטה" קשור ל"ראש שלמעלה" תמיד, אף בשעת החטא, לפיכך "על ידי מעשיו הרעים ומחשבותיו" מושך האדם גם את ה"ראש שלמעלה" להיכלות הסטרא ו אחרא, כביכול.

ה. "ויפח" באמצע ההסבר על "חבל"

על הסבר זה, שהענין של "ויפח" והענין של "יעקב חבל נחלתו" רומזים לשתי דרגות שונות, יש, לכאורה, לשאול:

בתחילה מובא באגרת התשובה הפסוק "כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו", ומוסבר על כך: "פירוש כמו " חבל על דרך משל, שראשו אחד קשור למעלה וקצהו למטה". לאחר מכן מוסברת המשמעות של "ויפח", שכאשר יש דבר שחוצץ ומפריד – עונותיכם מבדילים – אין מגיע הבל העליון, ולבסוף נאמר "וזהו ענין הכרת, שנכרת ונפסק חבל ההמשכה ...".

מכך שהענין של "ויפח" מופיע בתוך ההסבר על הענין של "חבל", מוכח, לכאורה, שהוא חלק מענין ה"חבל", וכיצד ייתכן לומר, ש"ויפח" ו"חבל" הן דרגות שונות?

אך כאשר מעיינים באגרת התשובה רואים, שלא זו בלבד שמהמשך הענינים שם אין סתירה לאמור לעיל, אלא להיפך, משם מוכח ש"ויפח" "יעקב חבל נחלתו" הן אכן שתי דרגות שונות, כפי שיוסבר להלן.

ו. שתי דרגות בנשמה והפגיעה בהן על ידי העבירות

בתחילת הפרק אדמו"ר הזקן מבאר ומדגיש ש"המשכת וירידת הנפש האלקית לעולם הזה להתלבש בגוף האדם" היא "מבחינת פנימיות ומקור הדיבור", ומביא לכך הוכחה מן הפסוק

ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה", שהרי "מאן דנפח..."¹⁴.

218לאחר מכן הוא ממשיך: "וזה שנאמר כי חלק ה' עמו יעקב חלק נחלתו, פירוש כמו חבל על דרך משל שראשו אחד קשור למעלה וקצהו למטה", כאמור לעיל.

בכך אין מובן: מן הפסוק "(כי חלק ה' עמו) יעקב חבל נחלתו" יודעים, לכאורה, שהנשמה שלמטה קשורה לשרשה, כחבל, שקצהו שלמטה קשור לראשו שלמעלה, אך אין יודעים מכך לאיזו דרגה של שורש הנשמה. ואם כך, מהו הקשר של פסוק זה לנאמר – לפני כן, שהנשמה נובעת מ"בחינת פנימיות...", אשר מפני קשר זה נאמר שם "וזהו שכתוב..."?

הכרחי אפוא לומר, שההוכחה מן הפסוק לענין ש"המשכת וירידת הנפש האלקית לעולם הזה... נמשכת מבחינת פנימיות..." היא בעיקר מן המלים "כי חלק הוי' עמו", ולא מהמלים "יעקב חבל נחלתו", כי שם הוי' "מורה¹⁵ על פנימיות החיות",

ובהביאו את סוף הפסוק "יעקב חבל נחלתו" מוסיף אדמו"ר הזקן עוד ענין¹⁶, שגם לאחר שהנשמה נמשכה למטה – כלומר, הדרגה שאינה צריכה להימשך כל פעם מחדש – עדיין היא קשורה לשרשה כחבל, שגם לאחר שנמשך למטה הוא עדיין קשור אל ראשו שלמעלה.

ולאחר שהוא מסביר שני ענינים אלו

לגבי "המשכת וירידת הנפש האלקית..." ולגבי הנפש האלקית שכבר ירדה לגוף – הוא מתחיל להסביר כיצד פוגמות העבירות בשני ענינים אלו של הנשמה, ובאותו סדר שבו מופיעים ענינים אלו לפני כן:

בתחילה הוא מבאר מה גורמות העבירות לדרגה של "ויפח", ל"המשכת וירידת הנפש האלקית" כפי שהיא נמשכת מהבל העליון, שהעבירות אינן 219מאפשרות להבל העליון להגיע לגוף האדם; ולאחר מכן הוא מבאר מה גורמות העבירות בדרגה של "יעקב חבל נחלתו", בדרגה שכבר ירדה לגוף – שעל ידי העבירות נגרם ניתוק בהתקשרות.

ז. בערב ראש השנה – חיות העולם מחיצוניות ספירת המלכות

כדי להבין שלש דרגות אלו שבנשמת האדם – עולם קטן¹⁷, כדלעיל (בסעיף ד'), יש להבין תחילה דרגות אלו ב"עולם גדול":

על ראש השנה (שממנו אנו באים) נאמר בגמרא¹⁸, שהקדוש־ברוך־הוא " אומר לישראל "אמרו לפני... מלכיות כדי שתמליכוני עליכם... ובמה, בשופר".

מדוע יש להמליך את הקדוש־ברוך־הוא למלך בראש השנה, והרי הוא כבר מלך לפני כן? על כך נאמר בתורת החסידות¹⁹, שבערב ראש השנה עם חשיכה²⁰ עולה ספירת המלכות ומסתלקת למעלה, ולכן צריכים בני ישראל בראש השנה לגרום לכך שהקדוש־ברוך־הוא ימלוך מחדש.

שואלים על כך²⁰: חיות וקיום העולם היא מספירת המלכות, וכיון שבערב ראש השנה עם חשיכה ספירת המלכות עולה למעלה ויורדת רק בשעת התקיעות ואמירת פסוקי מלכיות וכו', כיצד מתקיים העולם בראש השנה לפני שישראל תוקעים בשופר?

על כך מוסבר²¹, שבראש השנה עולה ומסתלקת רק פנימיות המלכות (כלומר, התענוג והרצון שבמלכות), וחיות העולמות אז היא מחיצוניות המלכות. כאדם העושה מלאכתו בהיותו

עיף ורפה ידיים במלאכתו" בלי תענוג בה²².

ח. כיצד מתקיים העולם בראש השנה שחל

בשבת?

אותה שאלה נשאלת²³ גם לגבי שבת: כיון שבשבת הקדוש־ברוך־הוא שובת ממלאכת שמים וארץ, כיצד קיים העולם בשבת? על כך משיבים²³, שבשבת שובת הקדוש־ברוך־הוא רק מעשרה מאמרות, מהדיבור, חיצוניות המלכות, וחיות העולמות בשבת היא על ידי המחשבה, פנימיות המלכות.

220לכאורה, יש לשאול: בראש השנה שחל בשבת עולה הן חיצוניות המלכות (מצד השבת) והן פנימיות המלכות (מצד ראש השנה) – וכיצד מתקיימים אז העולמות?

ההסבר לכך הוא, שהחיצוניות שעולה בשבת איננה החיצוניות של פנימיות זו שעולה בראש השנה, אלא החיצוניות של דרגה נעלית יותר. ולכן מתקיימים העולמות גם בראש השנה שחל בשבת, כי החיצוניות של הדרגה הנמוכה יותר, שממנה מתהווה מציאות העולמות, אינה מסתלקת גם אז.

ט. בשבת – המן אינו יורד, אך עולה למעלה

דבר זה יובן בהקדים, ההוכחה המובאת במדרש²⁴ לכך "שהקדוש־ברוך־הוא מכבד את השבת" מן המן "שכל ימות השבת היה יורד ובשבת לא היה יורד".

ובכך אין מובן: לגבי כל מה שהקדוש־ברוך־הוא עושה גם בשבת, כגון: השבת רוחות, הורדת גשמים והצמחת הצומח – נאמר באותו מדרש, שאין זו סתירה ל"הקדוש־ברוך־הוא מכבד את השבת", כי "כל העולם כולו שלו", ולכן "מותר בכל העולם כולו". במה שונה, אפוא, ירידת המן מכל הפעולות האחרות הללו²⁵?

יותר מכך: גם לגבי המן עצמו רואים, שאמנם, הוא לא ירד למטה בשבת, אך הוא עלה למעלה דוקא בשבת. כנאמר בזהר²⁶: "וכל שיתא יומין מתברכאן (במן) מיומא שביעאה".

אם כך, אין מובן כלל: מדוע הורדת המן למטה אכן נחשבת למלאכה, למרות שכל שאר ההשפעות על העולם אינן נחשבות לקדוש־ברוך־הוא כמלאכה, ואילו המשכת המן למעלה היתה דוקא בשבת?

י. בשבת – בחינת המחשבה שובתת מהתלבשותה בבחינת

הדיבור

ההסבר לכך הוא²⁷:

בעולמות יש שני ענינים: הגשמיות והחיצוניות שלהם, לעומת הרוחניות והפנימיות שלהם. מכך מובן, שגם בחיות האלקית המחיה אותם יש שני ענינים: חיצוניות החיות, בחינת הדיבור (גילוי) מחיה את חיצוניות העולמות, ואילו פנימיות החיות, 221בחינת המחשבה, מחיה את פנימיות העולמות. אך כדי שגם ההשפעות הפנימיות, הנובעות מהמחשבה, ירדו אל תוך העולם, צריכה להיות הירידה מבחינת המחשבה, והתלבשותה בבחינת הדיבור.

וזוהי השביתה וההתעלות של החיות בשבת, שאז בחינת המחשבה המלובשת בדיבור שובתת מהתלבשותה בדיבור, ועולה לדרגת המחשבה כפי שהיא במקומה ובמעלתה.

לפי זה מובן מדוע כל ההשפעות קיימות גם בשבת, ואילו המן לא ירד בשבת:

כל ההשפעות האחרות קשורות לחיצוניות העולמות, ונמשכות מדרגת הדיבור, ולכן הן קיימות גם בשבת, כי השביתה והעליה של שבת היא רק בדרגת המחשבה, אשר היא עולה מהתלבשותה בדיבור, אך הדיבור קיים גם בשבת²⁸,

לעומת זאת, המן נובע מבחינת הפנימיות, ואף בירידתו למטה "מלובש בו אורות העליונים ממש", אשר לכן גם בהגיעו למטה "לא היה בו פסולת",

ה ולפיכך הוא לא ירד בשבת, כי כדי שהמן ירד למטה וייהפך למזון גשמי²⁹, צריכה בחינת המחשבה להתלבש בדיבור, והרי בשבת המחשבה עולה מהתלבשותה בדיבור.

זהו ההסבר גם לכך שהמשכת המן למעלה היתה דוקא בשבת:

בששת ימי החול, שאז אין מאירה דרגת המחשבה כפי שהיא במקומה, שהרי אז המחשבה מלובשת בדיבור, לא יכול להיווצר המן³⁰. רק לאחר שהוא נמשך למעלה בשבת, מפני שאז מאירה בחינת המחשבה עצמה, הרי הוא אחר כך יורד למטה בימות החול, על ידי כך שהמחשבה מתלבשת אז בדיבור.

יא. חיצוניות ופנימיות – בדרגות שונות

לפי האמור לעיל מובן, שהחיצוניות 222והפנימיות שעליהן מדובר לגבי ראש ( השנה, ושעליהן מדובר לגבי שבת – שבשבת עולה החיצוניות ואילו בראש השנה עולה הפנימיות – הן בשתי דרגות שונות:

לגבי ראש השנה, הן החיצוניות והן הפנימיות הן בבחינת הדיבור: הדיבור " עצמו הוא בבחינת חיצוניות, ואילו התענוג והרצון שיש בהתהוות של בחינת הדיבור הם בבחינת פנימיות – ועל פנימיות זו אומרים שהיא עולה בראש־השנה. וכאמור לעיל, בסעיף ז', שהתהוות העולמות בראש־השנה היא כאדם העושה מלאכה שאין לו תענוג בה.

לעומת זאת, החיצוניות והפנימיות שעליהן מדובר בקשר לשבת, הן בדרגת המחשבה: מחשבה המלובשת בדיבור – בחינת חיצוניות, והמחשבה במקומה – בחינת פנימיות. והחיצוניות שעליה נאמר שהיא עולה בשבת, הרי היא חיצוניות המחשבה, כדלעיל בסעיף י'.

יב. הדרגות באדם מקבילות לדרגות בעולם פ

האדם הוא "עולם קטן"¹⁷, ואף בנשמת האדם יש מספר דרגות בדומה לדרגות שהוזכרו לעיל בחיות של העולם הגדול:

הענין של "ויפח באפיו נשמת חיים", אשר "מאן דנפח מתוכו נפח"

"מתוכיותו ומפנימיותו"³¹) – דומה לחיות הנובעת מדרגת המחשבה³², שזהו ענין הפנימיות בכללות.

וכשם שלמן, בהיותו "לחם מן השמים", מעל לעולם, לא היה יכול להיות קיום בעולם והוא היה צריך

להימשך" מחדש³³, עד שאפילו מציאותו למעלה, היתה צריכה להתחדש בשבת,

כך גם בענין של "ויפח": כיון שגוף האדם אינו כלי ל"הבל העליון", לכן יש צורך תמיד ב"ויפח", צריכה להיות תמיד נפיחת והמשכת הבל העליון אל תוך גוף האדם (כדלעיל בסעיף ד').

והענין של "יעקב חבל נחלתו", אשר בדרגה זו אין הנשמה שבגוף צריכה להתחדש באופן תמידי משרשה, כפי שהוסבר לעיל שם, דומה לחיות של חיצוניות העולמות הנובעת מדרגת הדיבור, אשר בדרגה זו אין צורך בהתחדשות אמיתית. כמוסבר בתורת 223החסידות³⁴, שהענין של "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית" הוא רק חידוש הישנות.

וכפי שבדיבור עצמו יש שתי דרגות – הדיבור עצמו (חיצוניות) והתענוג והרצון שבו (פנימיות), כך יש שתי דרגות ב"יעקב חבל נחלתו", פנימיות וחיצוניות:

בפנימיות של ה"חבל" חל ניתוק על ידי העבירות, כפנימיות המלכות אשר מסתלקת בראש השנה, כי בדרגה זו אכן "עונותיכם מבדילים"³⁵; ואילו בחיצוניות של ה"חבל" אין אף פעם " ניתוק, כחיצוניות המלכות אשר אינה מסתלקת בראש השנה, כי "בבחינה זו אין הבדל והסתר מעלין ומסתיר אורו יתברך... ומלכותו בכל משלה"³⁵.

יג. גם דרגת החיצוניות קשורה תמיד לשרש

ואכן, מדוע קשורה בחינת החיצוניות של היהודי תמיד לשרשה, אף בזמן החטא ואף באיסור כרת ר"ל – גם ענין זה יובן מבחינת חיצוניות החיות שבעולם הגדול:

כמובא לפני כן מן המדרש²⁴, הרי הקדוש־ברוך־הוא משיב רוחות, מוריד גשמים וכו' גם בשבת, כי "כל העולם כולו שלו". ומוסבר על כך בלקוטי תורה³⁶, שהחיות של חיצוניות העולמות נובעת "מבחינה שלמעלה מעלה המקיף את כולם בהשוואה אחת", שדרגה זו נעלית אף מדרגת המחשבה המאירה בשבת³⁷.

לפי זה מובן, שכך גם בחיצוניות שבחיצוניות בנשמת האדם, שהיא קשורה לעצם הנשמה כפי שהיא מושרשת בעצמותו יתברך³⁸ – בדרגה הנעלית אפילו מ"ויפח", שהיא רק

חלק משם הוי' ברוך הוא"³⁹,

ולכן קשורה בחינת החיצוניות תמיד לשרשה, כי עצם הנשמה "גם בשעת החטא היתה באמנה אתו יתברך"⁴⁰, היא תמיד "חבוקה ודבוקה בך"⁴¹.

בדומה לעצמותו יתברך, ששם מושרשת עצם הנשמה, שלגביה⁴² 224כחשיכה כאורה. וזוהי הסיבה לכך שעצמותו יתברך יכולה להיות גם בהיכלות הסטרא אחרא, כי אף בהיותה שם, אין היא "נתפסת" בהם ח"ו, כי "גם חושך לא יחשיך ממך".

וזהו ההסבר לכך שיהודי יכול תמיד לחזור בתשובה, למרות שעל ידי חטאיו הוא הוריד גם את "ראשו שלמעלה" אל היכלות הסטרא אחרא, כי כיון שאף בהיותו שם אין הוא "נתפס" בהם, הוא יכול תמיד "להימלט" מהם,

ועל ידי כך – להוציא גם את השכינה מן הגלות, כמאמר חז"ל⁴³ (אשר אדמו"ר הזקן מביא את תחילתו בסוף הפרק על הפסוק "ושב הוי' אלקיך את שבותך"⁴⁴) – "שהקדוש־ברוך־הוא שב עמהן מבין הגלויות",

בגאולה האמיתית והשלמה, על ידי משיח צדקנו בקרוב ממש.