223

החסידות³⁴, שהענין של "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית" הוא רק חידוש הישנות.

וכפי שבדיבור עצמו יש שתי דרגות – הדיבור עצמו (חיצוניות) והתענוג והרצון שבו (פנימיות), כך יש שתי דרגות ב"יעקב חבל נחלתו", פנימיות וחיצוניות:

בפנימיות של ה"חבל" חל ניתוק על ידי העבירות, כפנימיות המלכות אשר מסתלקת בראש השנה, כי בדרגה זו אכן "עונותיכם מבדילים"³⁵; ואילו בחיצוניות של ה"חבל" אין אף פעם " ניתוק, כחיצוניות המלכות אשר אינה מסתלקת בראש השנה, כי "בבחינה זו אין הבדל והסתר מעלין ומסתיר אורו יתברך... ומלכותו בכל משלה"³⁵.

יג. גם דרגת החיצוניות קשורה תמיד לשרש

ואכן, מדוע קשורה בחינת החיצוניות של היהודי תמיד לשרשה, אף בזמן החטא ואף באיסור כרת ר"ל – גם ענין זה יובן מבחינת חיצוניות החיות שבעולם הגדול:

כמובא לפני כן מן המדרש²⁴, הרי הקדוש־ברוך־הוא משיב רוחות, מוריד גשמים וכו' גם בשבת, כי "כל העולם כולו שלו". ומוסבר על כך בלקוטי תורה³⁶, שהחיות של חיצוניות העולמות נובעת "מבחינה שלמעלה מעלה המקיף את כולם בהשוואה אחת", שדרגה זו נעלית אף מדרגת המחשבה המאירה בשבת³⁷.

לפי זה מובן, שכך גם בחיצוניות שבחיצוניות בנשמת האדם, שהיא קשורה לעצם הנשמה כפי שהיא מושרשת בעצמותו יתברך³⁸ – בדרגה הנעלית אפילו מ"ויפח", שהיא רק

חלק משם הוי' ברוך הוא"³⁹,

ולכן קשורה בחינת החיצוניות תמיד לשרשה, כי עצם הנשמה "גם בשעת החטא היתה באמנה אתו יתברך"⁴⁰, היא תמיד "חבוקה ודבוקה בך"⁴¹.

בדומה לעצמותו יתברך, ששם מושרשת עצם הנשמה, שלגביה⁴²