שיחה א

הערות

עמוד 21

1. 1. אמור כג, טז. כא. (וגם בפ' משפטים (כג, טז), תשא (לד, כב), פנחס (כח, כו) וראה (טז, י) – לא נזכר ענין מ"ת).
2. 2. ר"ה ו, ב.
3. 3. שו"ע אדה"ז ר"ס תצד. ומזה מובן, שכאשר הקביעות דחגה"ש היתה בה' או בז' בסיון – לא אמרו אז "זמן מתן תורתנו". וראה בארוכה לקו"ש [המתורגם] ח"ג ע' 259.
4. 4. ר"ה פ"ד סה"ח. הטעם שהובא בהשיחה הוכחה ש"עצרת" שייך למ"ת מהירושלמי – אף שגם בבבלי (פסחים סח, ב) אמרו שעצרת הוא "יום שניתנה בו תורה" (ובפרט שהענין שבבבלי שם נוגע גם להלכה) – כי בירושלמי שם מפרש הטעם מה שלא נאמר "חטא" בכתוב (כמו שמועתק בפנים), ומזה – שהשייכות דעצרת ל"ת מקורה היא בתורה שבכתב* (וראה לקמן הערה 18). – וראה לקו"ש [המתורגם] חכ"ב ע' 163.
5. 5. ירושלמי חגיגה פ"ב ה"ג (וכ"ה בר"ר פ"ג, ב) – הובא בתוס' חגיגה יז, א.
6. 6. שבת ל, סע"א.
7. . ועוד – שהכתוב הרי מדבר בזמן שהיו קובעין ע"פ הראי', משא"כ – הנאמר בבבלי. גלויות – בז' בסיון8.

עמוד 22

1. 7. ראה סה"ד ב"א תתקכד בשם הרש"ל, שלפי "גמרא דידן דס"ל דמת בשבת י"ל דס"ל המת ג"כ בעצרת". וראה גם בכור שור (לב"ב יג, א) ברכי יוסף (או"ח סתצ"ד סקי"א) שמטעם זה קוראין רות בעצרת.
2. 9. שאז מתחיל "טועמי'" מעין דלעתיד – ראה בארוכה לקו"ש [המתורגם] ח"א ע' 51.
3. 10. לקו"ד ח"א לב, א. וראה לקו"ש [המתורגם] ח"ד ע' 12 שזמן הקבורה – "ואל עפר תשוב", שזה הי' נוגע (אצל הבעש"ט) יותר מענין ההסתלקות (תו"ש ע' 46) – הי' ביום ב' דחגה"ש, ז' בסיון. וראה לקמן הערה 42.
4. 11. שמזה גם מובן, שזה מה שהענין דמ"ת בעצרת – מקורו בתורה שבכתב (ראה לעיל הערה
5. 8. ואפ"ל שזהו הטעם שקוראין רות ביום שני דחגה"ש (מנהגי מהרי"ל. וראה פמ"ג באשל אברהם או"ח סת"צ סק"ח), אף שאין שייך יו"ט שני אז! ואואפ"ל ליישב כ"ז בפשטות – שזה שהקביעות ע"פ הראי' ביטלה אז החשבון והכלל שא"א לפסח (ור"ח ניסן) ביום וא"ו – היינו שע"פ החשבון הי' צ"ל ר"ח ניסן ביום ה' ונדחה* ליום וא"ו. אבל בהר"ח שלאח"ז – לא הייתה סתירה בין החשבון והראי' (דמהיכא תיתא?!) וקבעום בזמנם. ובמילא חל עצרת (יום החמשים ואחד מפסח) בשבת, בשבעה דסיון. וק"ל. ולהעיר שהכתוב (תהלים לט, ה) "הודיעני ה' קצי גו'", השייך להסתלקותו של דוד – ראה שבת ל, סע"א – אומרים (לפי חלוקת התהילים לימי החודש) בז' בסיון.
6. . ולא שע"פ החשבון הי' צ"ל ר"ח בש"ק והקדימוהו ליום וא"ו. ולהעיר שבכלל דחי' בהנ"ל – מצוי' הייתה הרבה יותר מאשר קדימה, שהרי הטעם לשינוי – בזמן הקביעות ע"פ הראי' – מהקביעות שצ"ל ע"פ החשבון, הוא מפני: א) שיהי' יום שקובעין בו בחשבון קודם ליום הראי' או אחריו (אבל) זה שיהי' לאחר הראי' (שאז צריך להקדים) פלא הוא (שלא יארע זה אלא מעט כו') [רמב"ם הל' קדה"ח פ"ה ה"ב ובפי' שם], ב) אם מאיזה סיבה שתהי' לא קבלו ב"ד עדות החודש – דוחין ר"ח למחרתו (רמב"ם שם פ"א ה"ו).
7. 4. ; הסתלקות דוד המלך – ב(ירושלמי) תורה שבעל פה; והסתלקות הבעש"ט – ע"פ סיפור ומנהגי תלמידיו וכו' (באותו היום ו)בהשנים שמאז [וכן גם חילוק הזמנים: מ"ת – בו' בסיון, זכרון* להסתלקות דוד המלך – בז' בסיון, הסתלקות הבעש"ט – ו' בסיון אבל זמן הקבורה בז' בסיון], מתאים להחילוק שבתוכן ג' ענינים אלו.
8. . או ההסתלקות עצמה – ראה הערה 8.

עמוד 23

1. 12. להעיר ממחז"ל מגלגלין זכות ליום זכאי (תענית כט, א. וש"נ).
2. *. ראה גם לקו"ש ח"ח ע' 249. לקו"ש חי"ח ע' 35. ועוד.
3. 13. להעיר משמו"ר פט"ו, כב: הרבה מעשים כתב משה בתורה סתומים עמד דוד ופירשם. ואמחז"ל שדוד הקים עולה של תורה (במדב"ר פי"ח, כא. מדרש שמואל פכ"ט).
4. 14. שמו"ר פי"ב, ג. וראה גם תנחומא וארא טו.
5. 15. יתרו יט, כ.
6. 16. משפטים כד, א.
7. 17. ראה רמב"ן שם. [וראה גם ד"ה וירד תרמ"ג בסופו שדוקא לאחרי מ"ת הי' אפ"ל "עלה אל הוי'", משא"כ קודם מ"ת כתיב ומשה עלה אל האלקים]. ועפ"ז מתורץ קושיית המהרז"ו שם.
8. 18. להעיר גם ממה שמ"ת היא בחי' ת"ת [כמרז"ל ברכות (נח, סע"א) והתפארת זו מתן תורה]. ודוד הוא בחי' מלכות – והרי ז"א [שעיקרו ת"ת] הוא סוף עולמות הא"ס, ירידת והמשכת המשפיע ומל' היא שרש הנבראים – עליית המקבל (ראה תו"א פ' תרומה. המשך תרס"ו ע' רפד ואילך). ועפ"ז יומתק גם (א) מה שמ"ת – ירידת העליונים – הי' בו' בסיון, וזכרון (או) הסתלקות דוד המלך ועליית משה אל ההר (ראה יומא ד, ב) – בז' בסיון, (ב) מה שהשייכות דמ"ת לעצרת מקורו בתושב"כ והסתלקות דוד בתושבע"פ (ראה לעיל הערה 11) – כי ו' מורה לז"א וז' למלכות, וכן תושב"כ היא בחי' ז"א ותושבע"פ מלכות.

עמוד 24

1. 19. שמו"ר פט"ו, כו.
2. 20. שם ספכ"ט.
3. 21. ראה בארוכה בלקו"ש [המתורגם] ח"ד ע' 76 ואילך.
4. 22. ראה שבת פט, א.
5. 23. ויק"ר פכ"ט, יא.
6. 24. ויק"ר שם. וראה לקו"ת חקת (סא, ד), שענין זה שייך למה שדוד הוא בחי' מלכות.
7. 25. שגם מלכות שלמה שייכת לעצרת, שהרי הותחלה מיד אחרי מיתת דוד, ועד שהסיבה למיתת דוד ביום זה הוא לפי ש"כבר הגיע מלכות שלמה" (שבת ל, סע"א).
8. 26. זח"א רכה, סע"ב. וראה גם שמו"ר פט"ו, כו. ד"ה פדה בשלום תרע"ה (בהמשך תער"ב ח"ב) פ' שעד. ויש לומר שהענין ד"קיימא סיהרא באשלימותא" שייך גם לדוד, דור י"ד. שהרי מילוי ושלימות הלבנה הוא "חצי כ"ט י"ב תשצ"ג" (ב"י או"ח סתכ"ו) שהוא בין י"ד לט"ו.
9. 27. ראה במדב"ר פ"ד (קרוב לסופו).
10. 28. רמב"ם הל' מלכים פ"א ה"ז.

עמוד 25

1. 29. דה"א כט, ב ואילך.
2. 30. תנחומא נשא יג. רש"י נשא ז, א. וגם (לאחרי בנין הבית), פתיחת השערים היתה רק לאחרי שאמר שלמה "זכרה לחסדי דוד" (שבת ל, א).
3. 31. להעיר מזה ששניהם (מלכות בית דוד וביהמ"ק) נקראים בשם אחד – "ארי'" (שמו"ר ספכ"ט). וע"פ מ"ש בפנים שעל ידם התבטא ענין "התחתונים יעלו לעליונים" שנתחדש במ"ת – יומתק שייכות המאמר שבמדרש שם לפרשת מ"ת.
4. 32. לקו"ש [המתורגם] ח"ד ע' 32.
5. 33. רמב"ם הל' מלכים פ"ג ה"ח.
6. 34. ספהמ"צ להצ"צ מצות מינוי מלך בתחלתו.

עמוד 26

1. 35. שופטים יז, טו. וראה תו"א פה, א.
2. 36. שהרי לא הי' במקום קבוע בעולם, וכמ"ש (ש"ב ז, ז) ואהי' מתהלך באוהל.
3. 37. אף שבשעת מעשה נאמר שיקח מעפר המשכן דוקא (נשא ח, יז). ובדוגמת "וירד ה' על הר סיני", דאף שבתחלה "כל הנוגע בהר מות יומת", מ"מ, לאחרי "במשוך היובל" – "המה יעלו בהר" (יתרו יט, יב־ג).
4. 38. ראה לקו"ש ח"ו [המתורגם] ע' 176 ובהנסמן שם. ח"ט [המתורגם] ע' 63 ואילך. ועוד.
5. 39. ראה גם לקו"ש [המתורגם] ח"ז ע' 211.
6. 40. ב"ב עה, א. לקו"ת ראה כו, א.
7. 41. להעיר מהמדובר כמה פעמים, שאף שתורה דעוה"ז היא הבל לגבי תורתו של משיח (קה"ר פי"א, ח) מ"מ "לא יהי' עוד הפעם מ"ת" (המשך תרס"ו ע' כג. ועוד), כי כל הענינים "ניתנו" במ"ת.

עמוד 27

1. 42. וזה נרמז גם בשמו – "(ר') ישראל בעל שם טוב": "ישראל הוא (כמו מ"ת) בספי' הת"ת (כידוע בענין ג' האבות), עיקר ז"א: "שם" מורה על ספירת המלכות, העלאת המטה (כידוע בענין הלך הקב"ה מהלך ת"ק שנה לקנות לו שם): "וישראל בעל שם" הוא, שההעלאה ד"שם" היא (לא כמו שהיא מצד עצמה, אלא) כמו שהוא מצד ההמשכה ד"ישראל". והיינו שגם בבחי' המלכות ישנה מעלת האור והגילוי שזהו "שם טוב": "טוב" הו"ע האור (כמ"ש וירא אלקים את האור כי טוב)* וע"י
2. 43. אגה"ק של הבעש"ט – נדפסה בסוף הס' בן פורת יוסף. כש"ט (הוצאת קה"ת). ובכ"מ.
3. 44. ראה שעהיוה"א בתחלתו. שנאמר גבי משה (בחי' מ"ה, שלמעלה מכלים בחי' ב"ן), ואצל הבעש"ט, גם ה"שם" הוא "טוב".
4. . וכן גבי משה כתיב "ותרא אותו כי טוב הוא" שכשנולד נתמלא הבית כולו אורה (שמות ב, ב. סוטה יב, א. יג, רע"א. פרש"י שמות שם. אוה"ת עה"פ). אלא שבמשה היה זה מצד הנשמה (ולא מצד הבית (גוף – ראה ד"ה ויבא עמלק תפר"ח) עצמו), שלכן גופו של משה טעון קבורה (ראה המשך תרס"ו ס"ע קנח ואילך) משא"כ אצל הבעש"ט שהי' יכול לעלות בסערה השמימה כמו אלי' הנביא (תו"ש ע' 46), הרי האור הי' גם מצד הגוף – "שם טוב". וע"פ המבואר בפנים ההערה, י"ל בדא"פ שה"שם טוב" – שכן נקרא הבעש"ט - הוא נעלה יותר גם מזיכוך הגוף דאלי' (ולהעיר מסה"ש תש"ד ע' 113), שהרי זיכוך הגוף דאלי' הוא זיכוך דב"ן (וראה המשך תרס"ו שם ע' קס), משא"כ "שם טוב" דהבעש"ט, הרי "טוב" הו"ע ה"אור" כמו "טוב" ש"ישראל" הוא בעל על השם, נעשה גם השם טוב. ועפ"ז יומתק גם מה שהסתלקות וקבורת הבעש"ט שייכת לב' הימים – ו' וז' (ראה לעיל הערה 11), המורים על ז"א ומלכות (ראה לעיל הערה 18) – כי ענינו הוא יחוד ב' הקוין**.
5. . ומה שעיקר החביבות אצל הבעש"ט הי' יום השני דשבועות (סה"ש תש"ד ע' 135. ונתבאר בארוכה בלקו"ש ח"ד, חגה"ש) – כי עיקר המעלה הוא זיכוך המטה אל שתכלית השלימות שבזה הוא שה"מטה" יתעלה כ"כ עד שיהי' בו גם ענין ה"אור" של העליון [שלכן גם לע"ל, כשיוסף ויהודה יתחברו יחדיו "בתכלית היחוד האמיתי" יהי' "עבדי דוד מלך על כל ישראל" (תו"א מד, ריש ע"ב)].

עמוד 28

1. 45. (שעהיוה"א שם) שאמרו דוד (תהלים קיט, פט) לעולם הוי' דברך כו' שאמרת (בתורת משה) יהי רקיע כו'. וגם בזה מודגש ענין זיכוך המטה, שהרי זה פסוק בתהלים (וראה לעיל הערה הב' (בשוה"ג) להערה 42). ועפ"ז יומתק [נוסף להמבואר בלקו"ש [המתורגם] ח"ד ע' 9 הערה *16] השייכות של פירוש זה ליום השני דחגה"ש. ולהעיר גם מהמבואר בלקו"ש שם ע' 318 הערה 6. (משיחת חג השבועות תשכ"ז)
2. 46. וזהו גם מה שהשייכות של הבעש"ט ל"עצרת" אינה בתושבע"פ והיא רק ע"י מנהגי ישראל (ראה לעיל הערה 11) – כי בכדי שיהי' "להוי כדין וכדין" הוא בכח העצמות [שאינו מוגדר ב"מעלה ומטה", "המשכה והעלאה"], וזה נמשך ע"י "מנהג ישראל" שלמעלה גם מ"דברי סופרים" (ראה לקו"ת סוכות פ, סע"ב. סדור רסט, ב).
3. 47. רמב"ם הל' מלכים ספי"א.