שיחה ב

8שיחה ב

במדבר

א. "ולא יבואו לראות כבלע את הקדש"

בסוף הפרשה מצטט רש"י את המלים: "ולא יבואו לראות כבלע את הקדש", ומפרש¹: "לתוך נרתק שלו", או, לפי גירסא אחרת², "כשמכניסין את הכלי לתוך נרתקו". לאחר מכן הוא מביא הוכחות לכך, שכלי הקודש הוכנסו לנרתיק, כדלהלן בסעיף ב', ומסיים: "ובלוע שלו זהו כסויו".

ואין מובן:

א) רש"י מפרש כאן, לכאורה, רק את המלים "כבלע את הקדש", ומדוע הוא מצטט גם את המלים "ולא יבואו לראות"? במיוחד, כאשר זהו ענין בפני עצמו: במלים אלו מדובר על הלויים, ובמלים "כבלע את הקדש" – על הכלים.

ב) הכנסת כלי המקדש לנרתיקם נקראת "כבלע את הקדש" כי על ידי כך נעשים כלי הקודש בלועים ומכוסים, כפי שרש"י בעצמו מסיים "ובלוע שלו זהו כסויו". ואין מובן: מדוע צריך רש"י לומר תחילה "לתוך נרתק שלו", ולאחר מכן להסביר "ובלוע שלו...", והרי יכול היה, לכאורה, לומר בקצרה: "כבלע את הקדש – כשמכסין אותו"³?

ב. "ופרשו עליו... וכסו

אותו..."

לאחר שרש"י מפרש "לתוך נרתק שלו", לפני סיום פירוש זה עצמו, הוא מביא הוכחות לכך שכלי הקודש הוכנסו לנרתיק: "כמו שפרשתי⁴ למעלה בפרשה זו: ופרשו עליו בגד פלוני וכסו אותו במכסה פלוני".

גם בכך אין מובן⁵:

המלים "ופרשו בגד", ו"וכסו אותו במכסה", מופיעות במפורש בפסוקים הקודמים, בהבדלי לשון מסויימים, אצל כל אחד מכלי הקודש (לגבי הארון, השולחן, המנורה, מזבח הזהב, כלי הקטורת ומזבח הנחושת), וכיצד אומר על כך רש"י "כמו שפרשתי למעלה..."⁶, כפי שאני (רש"י) ביארתי לפני כן⁷?

9מצד שני: אם רש"י אכן אומר "כמו שפרשתי למעלה בפרשה זו", מדוע הוא מצטט את לשון הפסוקים: "ופרשו עליו בגד פלוני וכסו אותו במכסה פלוני"?

ג. "כבלע" – גם "וכסו" וגם "ופרשו"

מכך, שבנוסף ל"וכסו אותו במכסה...", מציין רש"י גם "ופרשו עליו בגד פלוני", למרות ש"ובלוע שלו זהו כסויו", מוכח, שב"כבלע את הקדש" אין הכוונה רק לענין של "וכסו אותו במכסה", אלא גם לענין של "ופרשו עליו בגד"⁸, כי גם הבגדים שפרשו, כיסו את כלי הקודש⁹.

בכך ניתן ליישב מדוע פותח רש"י את פירושו במלים "לתוך נרתק שלו", ומיד ממשיך ומבהיר "כמו שפרשתי...":

כאשר "ופרשו עליו", שפורשים בגד על כלי, אין הכלי מתכסה, בדרך כלל, מכל צדדיו. לפיכך ניתן היה לחשוב, שבמלים "ולא יבואו לראות כבלע את הקדש" הכוונה היא רק ל"וכסו אותו במכסה", כי רק ה"מכסה" אשר כיסה את כלי הקודש מכל הצדדים¹⁰ מתאים למשמעות של "כבלע" – כיסוי מכל הצדדים, ולא "ופרשו עליו בגד". וכדי לשלול טעות זו, אומר רש"י "לתוך נרתק שלו כמו שפרשתי למעלה": כיון שגם הבגדים היו כנרתיק, כפי שמסביר רש"י לפני כן¹¹ ("פרשתי למעלה"^*) "יכניסו כל כלי וכלי לנרתקו¹²...", 10והרי נרתיק מכסה על מה שנמצא בתוכו מכל הצדדים – יוצא, שהמשמעות של "כבלע את הקדש" כוללת גם את "ופרשו עליו בגד פלוני".

אך עדיין אין מובן:

א) מהו הקושי במלים "ולא יבואו לראות כבלע את הקדש", אילו היינו מסבירים שב"כבלע" הכוונה היא רק ל"וכסו אותו במכסה", אשר כדי להבהיר קושי זה צריך רש"י לומר "לתוך נרתק שלו", ולהדגיש שבכך נכלל גם הענין של "ופרשו עליו..."?

ב) כיון שעל ידי "ופרשו עליו בגד", הנאמר לגבי כל אחד מכלי הקודש, הם כבר התכסו מכל הצדדים, צריך, לכאורה, להיות ההיפך: שמשמעות המלים "כבלע את הקדש" איננה "וכסו אותו...", אלא רק "ופרשו עליו...", ועל ידי כך כבר מתכסים רוב כלי הקודש¹³ בשלימות, אף לפני "וכסו...". אך שוב מתעורר ההכרח שלעיל: כיון שרש"י מציין גם "וכסו במכסה", הרי גם ענין זה נכלל ב"כבלע את הקדש". ומנין לומד רש"י¹⁴ הוכחה זו¹⁵?

ד. שאלות נוספות על דברי רש"י

בנוסף לשאלות אלו על פירוש רש"י בכללותו, יש להבין:

א) על רובם ככולם של כלי הקודש היו פורשים תחילה בגד, ולאחר מכן מכסים אותם בכיסוי עור תחש. אך לגבי הארון, המוזכר ראשון בין כלי הקודש בפרשה, היה הסדר הפוך: בתחילה כיסו אותו ב"כסוי עור תחש"¹⁶, ורק אחר כך – "ופרשו בגד כליל תכלת מלמעלה"¹⁷. לפי זה צריך 11היה גם רש"י, לכאורה, לציין תחילה "וכסו אותו במכסה פלוני (ואחר כך) ופרשו עליו בגד פלוני", בהתאם לסדר שהיה בארון, המוזכר בתחילת הפרשה – ולא בסדר המובא בפירושו?

ב) רש"י אומר: "ופרשו עליו בגד פלוני וכסו אותו במכסה פלוני". ולכאורה, מובן מדוע הוא מציין את הביטוי "פלוני" לגבי הבגד, כי היו בגדים מאריגים שונים: מתכלת, מתולעת שני ומארגמן. אך אין מובן הביטוי "במכסה פלוני": הרי בכל הכלים היה הכיסוי מ"עור תחש", ורש"י צריך היה לומר בלשון הפסוק "במכסה עור תחש"?

אפשר היה, לכאורה, לתרץ: כיון שלגבי הארון נאמר¹⁸ "והורידו את פרוכת המסך וכסו בה את ארון העדות ונתנו עליו כסוי עור תחש" – שבנוסף ל"כסוי עור תחש" כיסו אותו גם ב"פרוכת המסך" – לכן מתבטא רש"י במלים "במכסה פלוני", כדי לכלול גם את "פרוכת המסך".

אך קשה ליישב זאת כך: בפרוכת המסך אי אפשר היה לכסות את הארון מכל צדדיו. כי ברור, שכדי שהבגד או המכסה יכסו את הכלי מכל צדדיו, כולל את החלק שבו היו הבדים, אפשרי הדבר רק על ידי הכנת נקבים או חריצים בבגד ובמכסה, שבהם יישארו הבדים מחוץ לכיסוי. אך כיון ש"פרוכת המסך" שימשה כפרוכת בין הקודש לבין קדש הקדשים, ורק בזמן המסעות כיסו בה את הארון, מובן, שאי אפשר היה לנקוב בה נקבים¹⁹, ולכן היא לא היתה יכולה לכסות גם את חלק הארון שבו הוכנסו הבדים²⁰.

ואם כך, אין מתקבל על הדעת, שבביטוי "מכסה פלוני", שבו משתמש רש"י בקשר ל"כבלע את הקדש", ביטוי המראה כיסוי מכל הצדדים, כדלעיל בסעיף ג', הוא יתכוון ל"פרוכת המסך"²¹.

ה. "כיסוי" ו"בליעה"

ההסבר לכל האמור לעיל הוא:

במקום אחר בתורה אין מוצאים, שבביטוי "בלוע" הכוונה היא לכיסוי, ולא זו בלבד שאין מוצאים זאת, אלא, 12אין מתקבל על הדעת לומר, שכיסוי כלי הקודש ייקרא "בלוע". כי במונח "בליעה" המשמעות היא, שהדבר הבלוע מתבטל כלפי הדבר שבו הוא נבלע. כדברי רש"י בפרשה קודמת²² "ונשכח כל השבע – הוא פתרון הבליעה". ואילו כאשר מכסים משהו, אמנם, הדבר איננו נראה, אך הוא נשאר במלוא תוקפו ובשלימותו, ואדרבה: הכיסוי נעשה טפל ומתבטל כלפי הדבר המכוסה²³.

ולכן, ללא פירוש רש"י, ניתן היה להסביר, שהמשמעות של "כבלע את הקדש" היא: בפירוק ה"קודש". כלומר, כאשר "והורידו את פרכת המסך..."²⁴. פירוש זה היה מובן בכך שהביטוי "בלוע" מופיע בפסוקים נוספים לגבי פירוק המשכן, כגון "בלע ה' ולא חמל"²⁵, לגבי הריסת המקדש.

לכן מצטט רש"י גם את המלים "ולא יבואו לראות", כי מהן נובע ההכרח, שב"כבלע את הקדש" הכוונה היא לכיסוי של הקודש, ולא לפירוקו.

אילו היתה אזהרת התורה, שאסור לבני קהת להימצא במשכן כאשר "כבלע את הקדש", אפשר היה להסביר שהכוונה היא לזמן פירוק הקודש. אך כיון שנאמר "ולא יבואו לראות", ואזהרה זו חלה עליהם גם לאחר פירוק הקודש, כל עוד לא כיסו את הכלים לשומרם מפני ראיה, כנאמר לפני כן בפרשה "וכלה אהרן ובניו לכסות... ואחרי כן יבואו בני קהת לשאת"²⁶, אי אפשר להסביר שב"כבלע" הכוונה היא לפירוק, כי אז היה נובע מכך, שמיד לאחר "כבלע את הקדש", אף לפני כיסוי ה"קודש" אחרי הפירוק, מותר להם להיות שם – דבר המהווה סתירה ל"ולא יבואו לראות"²⁷. לפיכך מסביר רש"י "ובלוע שלו זהו כסויו", 13שהאזהרה "ולא יבואו לראות" נאמרת גם לגבי הזמן שבו כיסו את ה"קודש", ורק לאחר מכן, אחרי "וכלה אהרן ובניו לכסות..." – מותר היה לבני קהת להימצא שם.

ו. אסור לראות גם את הכיסוי במכסה

אך עדיין נדרש הסבר:

מדוע יש צורך, בכלל, במילה "כבלע"? אילו היה נאמר רק "ולא יבואו לראות את הקדש", ללא המילה "כבלע", כבר היה ברור שאסור לבני קהת לראות כיצד מכסים את הקודש, שהרי לא ייתכן שבהבטה על פעולת כיסוי הקודש לא ייראה הקודש עצמו. מהו, אפוא, החידוש במילה "כבלע"?

כדי ליישב גם קושי זה אומר רש"י "ובלוע שלו זהו כסויו", שהפעולה "כבלע את הקדש" נעשית מושלמת על ידי "וכסו אותו במכסה פלוני" לאחר ש"ופרשו עליו בגד פלוני":

אילו היה נאמר רק "ולא יבואו לראות את הקדש", היה יוצא מכך, שמיד לאחר הכנסת כלי הקודש לנרתיקם, אף לפני כיסויים בעור התחש, כבר אין עוברים על הציווי "ולא יבואו לראות", כי בהימצאם בנרתיקם מכוסים הכלים מכל צדדיהם, ואי אפשר לראותם.

לכן מדגישה התורה "ולא יבואו לראות כבלע את הקדש", שאסור לראות גם את כיסוי כלי הקודש במכסה פלוני, אף לאחר הימצאותם בנרתיקם²⁸.

14ז. הכיסוי השני – "בלוע"

אך עדיין קשה:

א) כיצד מתאים הביטוי "בלוע", המצביע על דבר שנשכח ומתבטל, כדלעיל בסעיף ה', לגבי כיסוי הקודש, כאשר הכיסוי בטל לקודש?

ב) כיון שהכיסוי נקרא "בלוע", יוצא, שכאשר מתכסים כלי הקודש על ידי הכנסתם לנרתיק, כבר מושלמת הפעולה "כבלע...". ואם כך, יוצא להיפך: מהמלים "ולא יבואו לראות כבלע את הקדש" משתמע, שאסור לבני קהת להביט כאשר מכניסים את הקודש "לתוך נרתק שלו", אך לאחר הכיסוי בנרתיק, כבר הושלם "כבלע את הקדש", ולפי זה כבר מותר להם להביט בזמן של "וכסו במכסה".

לכן מאריך רש"י בלשונו ואומר "ופרשו עליו בגד פלוני וכסו אותו במכסה פלוני, ובלוע שלו זהו כסויו": אילו היה לגבי כלי הקודש רק את הענין של "וכסו במכסה פלוני", לא היה נקרא הדבר "בלוע", כי, אדרבה: הכיסוי בטל לקודש, כדלעיל. אך כיון שבנוסף לכך, נערך לפני כן הכיסוי של "ופרשו עליו בגד פלוני", והבגד, בהיותו כנרתיק, כיסה את הקודש מכל צדדיו, כדלעיל²⁹, ועל זאת כיסו את הקודש בכיסוי נוסף, אין הכיסוי השני בטל כלפי הקודש, אלא הוא בולע את ה"קודש".

בדומה להלכה המופיעה בגמרא³⁰, ומכך שהגמרא מביאה זאת בפשטות ללא הוכחות וכדומה, הרי שהדבר מובן בהגיון פשוט, ויש לו מקום בלימוד בדרך הפשט: "בית שיש בו ספר תורה או תפלין... עד שיוציאם או יניחם כלי בתוך כלי".

ח. מכסה – אינו מיוחד לכלי מסויים

על הוכחה זו אפשר לשאול³¹: "כלי בתוך כלי" מועיל דוקא "בכלי שאינו כליין. אבל בכלי שהוא כליין אפילו עשרה מאני, כחד מאני דמי"³⁰ (=אבל בכלי המיוחד לדבר זה, אפילו עשרה כלים נחשבים כאחד). אך בעניננו, שני הכיסויים, הן הבגד והן המכסה היו 15מיוחדים לכלי הקודש, ולכן, לכאורה, צריך גם הכיסוי השני להיות בטל כלפי הקודש, ולא להביא לידי "כבלע את הקדש"?

רש"י מבהיר זאת בדייקו בלשונו "ופרשו עליו בגד פלוני וכסו אותו במכסה פלוני": בגד נתפר במיוחד לפי מדת הדבר שמיועד להתלבש בו. ואילו מכסה הוא כיסוי סתמי³², שאינו מתאים בדיוק לדבר זה בלבד³³.

לפיכך יש לומר, שה"מכסה" של כל כלי הקודש לא היה מיוחד דוקא לכלי מסויים. כל "מכסה עור תחש" יכול היה ומותר היה לשמש כיסוי לכלי זה או אחר, ולכן ה"מכסה" – "אינו כליין".

ט. כלי המזבח והשולחן – כיסוי אחד

אך לפי האמור לעיל עדיין קשה: לגבי מזבח הנחושת נאמר "ופרשו עליו בגד ארגמן ונתנו עליו את כל כליו... ופרשו עליו כסוי עור תחש"³⁴. מכך יוצא, שהכלים של מזבח הנחושת כוסו בכיסוי אחד בלבד. וכיצד חל הענין של "כבלע את הקדש" גם על כלי מזבח הנחושת?

ההסבר לכך הוא: קדושת הכלים של המזבח החיצון (וכן של השולחן), היתה פחותה, בפשטות, מקדושת המזבח (והשולחן) עצמו³⁵. הדבר מובן מכך שפרשו בגד בין המזבח לבין "כל כליו" (וכן בין השולחן לבין כליו³⁶) – כדי להפריד בין המזבח (והשולחן) לבין הכלים³⁷. וכיון שקדושת כלי המזבח היתה פחותה יותר³⁸, הספיק להם³⁹ כיסוי אחד⁴⁰.

אין סתירה לאמור לעיל מכך ש"כלי השרת" של מזבח הזהב הוצרכו בכל זאת שני כיסויים – "ונתנו אל בגד תכלת וכסו אותם במכסה עור תחש" – כי בכלי השרת לא שירתו רק "במזבח הפנימי" אלא גם "בתוך המשכן שהוא 16קדש"⁴¹, ומפני קדושתם המיוחדת, הם הוצרכו שני כיסויים.

י. ה"בגד" של הארון "מלמעלה" – סוג של "מכסה"

לפי האמור לעיל, שכל "בגד" הותאם לצורתו ולמדותיו של הכלי שלו, ובכך נבדל "בגד" מ"מכסה", הכרחי לומר, שה"בגד כליל תכלת" שפרשו על הארון "מלמעלה", מעל "כסוי עור תחש" – היה שונה בפרט זה מכל בגדי הכלים האחרים⁴². כי לא ייתכן, שלאחר ש"הניחו" על הארון "כסוי עור תחש", שלא לפי מדותיו המדוייקות של הארון, אפשר יהיה להלביש עליו "בגד" שמותאם בדיוק למדות הארון.

הכרחי אפוא לומר, שהתורה מגדירה אותו בשם "בגד כליל תכלת" רק מפני היותו מיוחד לארון, כ"בגד" בכללות, למרות שלא היה לפי מדותיו המדוייקות, בשונה מ"כסוי עור תחש", שאותו מכסה יכול היה לשמש כל כלי.

בכך מובנים דברי רש"י "במכסה פלוני" ולא "במכסה עור תחש", כי במילה "פלוני" הוא מתכוון לכלול גם את "בגד כליל תכלת", שהיה כ"מכסה" בלבד, כי לא היה לפי מדות הארון.

לפי זה מובן מדוע מציין רש"י תחילה "ופרשו עליו בגד פלוני" ואחר כך "וכסו אותו במכסה פלוני", למרות שלגבי הארון, הראשון בכלים, נאמר "ופרשו בגד" לאחר "ונתנו עליו כסוי", כי רש"י מתכוון במושג "בגד" למה שמותאם למדות הכלי, ואילו ה"בגד" של הארון, נכלל, כאמור לעיל, בסוג של "מכסה". וכיון שסוג זה של בגד היה רק בכלים האחרים, והוא הונח אצלם לפני ה"מכסה" – לכן מקדים אותו רש"י גם בפירושו.

יא. "כבלע" – גם על ידי ההכנסה לנרתיק

אחד ה"ענינים מופלאים"⁴³ בחלק ההלכה, הנכלל בפירוש רש"י זה:

מדברי רש"י "כבלע את הקדש – לתוך נרתק שלו" מובן, שהכנסת כלי הקודש לנרתיקם אינו רק הגורם לכך שאחר כך, על ידי "וכסו במכסה" יהיה "כבלע את הקדש", כאמור לעיל, בסעיף ז', שרק מפני ש"וכסו" ולאחר ההכנסה לנרתיק, הרי זה כלי שני, ולכן הקודש נבלע ב"מכסה" – אלא עצם ההכנסה לנרתיק הוא חלק מ"כבלע". ההשלכה הנובעת מכך היא כדלהלן.

17ההסבר לכך הוא: כאשר יש כלי אחד בלבד, הוא בטל ל"קדש" שבתוכו. אך כאשר מצטרף אליו כלי נוסף משפיע הכלי השני גם על הראשון, ושניהם ביחד גורמים ל"כבלע".

יב. "בילוע" – על ידי שני הכיסויים

מנין מסיק רש"י שעל ידי שני הכלים ביחד נבלע הקודש?

ההסבר לכך הוא: אם נאמר, שהכלי הפנימי רק גורם לכך שהכלי החיצוני יוכל בעצמו להביא לידי "כבלע", יוצא, שאף כאשר הכלי הפנימי הוא "כלי שאינו כליין" – אם רק הכלי החיצוני הוא "כליין", אין נחשב הדבר "כבלע" – כיון שרק על ידי הכלי החיצוני נעשה ה"בלוע" של הקודש, ולכן הוא מוכרח להיות "אינו כליין".

וכיון שבארון היה ה"בגד כליל תכלת" "מלמעלה" של "כסוי עור תחש", ולמרות זאת אומרת על כך התורה "כבלע את הקדש", כשהכוונה היא, כמובן, גם לארון (ובקל־וחומר), מובן, שבילוע הקודש נגרם על ידי שניהם. ולכן כך הוא גם בארון, שבו הכיסוי הראשון היה "במכסה עור תחש", אשר אינו "כליין".

לפי זה יוצא, שהדין שנפסק לגבי כלי בתוך כלי, ש"לא שני לן (=אין הבדל) בין עליון כליין ותחתון אינו כליין, להיכא דהוו איפכא (=לבין מקרה הפוך), בכל גוונא שרי" (=בכל אופן מותר)⁴⁴ – מבוסס, לפי פירוש רש"י, על פסוק מפורש!

יג. שלושה סוגים בהסברים לנתינת התורה לבשר ודם

מהענינים של "יינה של תורה" שבפירוש רש"י זה:

פרשת במדבר נקראת לפני מתן תורה⁴⁵. בשלושת הכיסויים – "פרוכת המסך", "כסוי עור תחש" ו"בגד כליל תכלת" – שהיו על הארון, ענין התורה, נרמז ענין מהותי במתן תורה, כפי שיוסבר להלן בסעיפים ט"ו וט"ז.

הסבריו של משה רבינו, שהתורה צריכה להינתן דוקא לבשר ודם, להיפך מטענת המלאכים "חמדה גנוזה... אתה מבקש ליתנה לבשר ודם ... תנה הודך על השמים"⁴⁶ – נחלקת, באופן כללי, לשלושה חלקים וסוגים:

א) מצד גופו של היהודי וצרכיו. כגון "אב ואם יש לכם", שמהם נוצרת מציאות הגוף^*; "עושים מלאכה" ו"משא ומתן" – שעל ידם משיג האדם את צרכי הגוף.

18ב) מצד הנפש הבהמית והיצר הרע⁴⁷ שבהם – "קנאה יש ביניכם, יצר הרע יש ביניכם".

ג) מכך שישראל שרויים "בין העמים" אשר עובדים עבודה זרה.

יד. שלושה סוגים אלו – קשר שונה לעשרת הדברות

כתוצאה מכך שענינים אלו נבדלים זה מזה בהבדלים עיקריים, הם נבדלים גם ביחסם לעשרת הדברות:

עניני הגוף וצרכיו קשורים לקיום הדברות. כגון "עושים מלאכה (שאתם צריכין שבות)", שקשור ל"יום השבת לקדשו". וכן "משא ומתן" המתאים בדרך כלל ל"אשר לרעך", וכדומה. ובודאי "כבד את אביך ואת אמך" המתאים רק כאשר "אב ואם יש לכם".

לעומת זאת, הקשר של נפש הבהמית והיצר הרע לדברות אינו לגבי קיומם, אלא לגבי האזהרה שבהם: כיון ש"קנאה יש ביניכם יצר הרע יש ביניכם", לכן יש להזהירם "לא תרצח...". וכן, משום ש"בין עמים אתם שרויין שעובדין עבודה זרה" – לפיכך הכרחי להזהיר "לא יהיה לך אלקים אחרים".

ההסבר לכך מובן בפשטות:

גופו של היהודי קדוש. יותר מכך: "ובנו בחרת מכל עם ולשון" אמור בעיקר לגבי הגוף, ולא לגבי הנשמה⁴⁸. לפיכך, למרות שהוא "נדמה בחומריותו לגופי אומות העולם"⁴⁹, ומסתיר את הנשמה, לא ייתכן שהוא יתנגד ח"ו לקיום המצוות, ולהיפך: קיום המצות בגשמיות קשור אליו, ונעשה דוקא באמצעותו.

מצד הנפש הבהמית והיצר הרע ייתכן לעבור ח"ו עבירה, ואף עבירה חמורה ביותר, עד לגילוי עריות ושפיכות דמים (וגניבת נפשות⁵⁰), והתורה צריכה להזהיר "לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב".

בכל זאת, גם הנפש הבהמית והיצר הרע של היהודי הם כשלעצמם "שד משדין יהודאין"⁵¹, ובודאי אין צורך 19להזהירם על עבודה זרה – "כפירה בעיקר"⁵². אך מפני ש"בין עמים אתם שרויין..." – יש להזהיר גם על "לא יהיה לך אלקים אחרים".

טו. שלושה ענינים אלו מקבילים לשלושת כיסויי הארון

שלושה ענינים אלו, שבגינם ניתנה התורה לישראל, שמשום כך נצטמצמה חכמתו יתברך וירדה עד לעניני התורה כן למטה – שלושת אלפים משל⁵³ – כדי שכל הנשמה או רוח ונפש שבגוף האדם תוכל להתבונן בדעתה ולקיימן וכו'⁵⁴ – נרמזים גם בשלושת הכיסויים שהיו על הארון:

פרוכת המסך רומזת לגוף. כשם שהפרוכת עצמה היא חלק מ"קדש הקדשים"⁵⁵, וגם את הארון היא לא כיסתה מכל צדיו, כך גם בגוף עצמו יש קדושה, וגם העלמתו על הנשמה היא רק בכך שהיא תצטרך להיות קשורה לגשמיות, אך לא לעשות ח"ו את ההיפך מעניני הנשמה.

בגד כליל תכלת – רמז לנפש הבהמית⁵⁶. כי ה"בגד" (א) היה מיוחד לארון, ואף השם "בגד" מצביע בכללות לדבר המותאם ומדוד לדבר המתלבש בו, (ב) כיון שהבגד הוא "כליין" אין יכולים אפילו בגדים רבים "לבלוע" את הדבר המלובש בהם, כדלעיל בסעיף ח',

בדומה לנפש הבהמית וליצר הרע, שהם (א) מותאמים לנפש האלקית, עד שמציאותם מתהווה מצמצום הנפש האלקים⁵⁷. ולפיכך (ב) ככל שהם יהיו נמוכים (ריבוי בגדים) לא תיתכן מציאות של "כבלע את הקדש". כדלעיל בסעיף י"ד, שאין צורך להזהיר על עבודה זרה את הנפש הבהמית ואת היצר הרע של היהודי כשלעצמם.

כיסוי עור תחש (א) אינו קשור, כדלעיל בסעיפים ז' וח', לארון, ולכן (ב) אין נגרם על ידו הענין של "כבלע את הקדש". הוא מקביל ל"בין עמים אתם שרויין", אשר (א) אינם קשורים לישראל, אך בכל זאת תכליתם היא שיהיו באופן של "ועמדו זרים ורעו צאנכם"⁵⁸, וזוהי שלימותם, ולכן (ב) הם משפיעים על הנפש הבהמית ועל היצר הרע שיסתירו לגמרי את הנשמה⁵⁹, עד שהכרחי להזהיר – "לא יהיה לך...".

טז. דוקא על ידי הכיסויים מתעלים בדרגה

כאשר יהודי בוחן את מצבו, שבנוסף 20לכך שנשמתו מכוסה ב"פרוכת המסך" וב"בגד" (גוף ונפש הבהמית ויצר הרע), הרי בנוסף לכך הוא בלוע כפשוטו, ר"ל, ולא בדקות, על ידי ההוספה של "עור תחש"⁶⁰, הוא בגלות "בין עמים שעובדין עבודה זרה" – הוא עלול להתייאש ר"ל,

– על כך אומרים לו, שאדרבה: זוהי הדרך לקבל את התורה, וזהו סדר המסעות:

כאשר המשכן עמד במקומו, היה הארון גלוי. דוקא כאשר צריך להיות "בנסוע הארון", צריך להגיע לדרגה גבוהה יותר, אז היה צורך לכסותו בכל שלושת הכיסויים הללו,

ודוקא על ידי כך מגיעים למסע נעלה יותר ויותר, עד שמגיעים ל"ירדן ירחו" (מלשון ריח⁶¹), הרומז למשיח, שעליו נאמר "והריחו ביראת ה' – דמורח ודאין"⁶², יבוא ויגאלנו בקרוב ממש.