15
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
מיוחדים לכלי הקודש, ולכן, לכאורה, צריך גם הכיסוי השני להיות בטל כלפי הקודש, ולא להביא לידי "כבלע את הקדש"?
רש"י מבהיר זאת בדייקו בלשונו "ופרשו עליו בגד פלוני וכסו אותו במכסה פלוני": בגד נתפר במיוחד לפי מדת הדבר שמיועד להתלבש בו. ואילו מכסה הוא כיסוי סתמי32, שאינו מתאים בדיוק לדבר זה בלבד33.
לפיכך יש לומר, שה"מכסה" של כל כלי הקודש לא היה מיוחד דוקא לכלי מסויים. כל "מכסה עור תחש" יכול היה ומותר היה לשמש כיסוי לכלי זה או אחר, ולכן ה"מכסה" – "אינו כליין".
ט. כלי המזבח והשולחן – כיסוי אחד
אך לפי האמור לעיל עדיין קשה: לגבי מזבח הנחושת נאמר "ופרשו עליו בגד ארגמן ונתנו עליו את כל כליו... ופרשו עליו כסוי עור תחש"34. מכך יוצא, שהכלים של מזבח הנחושת כוסו בכיסוי אחד בלבד. וכיצד חל הענין של "כבלע את הקדש" גם על כלי מזבח הנחושת?
ההסבר לכך הוא: קדושת הכלים של המזבח החיצון (וכן של השולחן), היתה פחותה, בפשטות, מקדושת המזבח (והשולחן) עצמו35. הדבר מובן מכך שפרשו בגד בין המזבח לבין "כל כליו" (וכן בין השולחן לבין כליו36) – כדי להפריד בין המזבח (והשולחן) לבין הכלים37. וכיון שקדושת כלי המזבח היתה פחותה יותר38, הספיק להם39 כיסוי אחד40.
אין סתירה לאמור לעיל מכך ש"כלי השרת" של מזבח הזהב הוצרכו בכל זאת שני כיסויים – "ונתנו אל בגד תכלת וכסו אותם במכסה עור תחש" – כי בכלי השרת לא שירתו רק "במזבח הפנימי" אלא גם "בתוך המשכן שהוא
הערות
- 32. להעיר ממכסה עורות אילים מאדמים ותחשים (תרומה כו, יד) שלא פירש הכתוב כל דיוק ופרט בהם משא"כ ביריעות.
- 33. ולהעיר מזה שבהציווי על מלאכת המשכן, וגם במלאכת המשכן עצמו נאמר רק "בגדי השרד" (תשא לא, י. ויקהל לה, יט. פקודי לט, א) – שמזה מוכח שנצרכו לזה "חכמי לב" (ראה רש"י ויקהל לה, יד) – ולא נזכר כסוי עור תחש.
- 34. ד, יג־ד.
- 35. ראה אוה"ח ויקהל לה, יג. אלא ששם, שקדושת השלחן וכליו – שווים.
- 36. ד, ז.
- 37. ומה שבמנורה לא הי' הפסק בינה לכלי' י"ל: מכיון שהמנורה עם כל כלי' כללם הכתוב ביחד וכמש"נ ככר גו' אותה את כל הכלים האלה (תרומה כה, לט. וראה רש"י שם) – לא הי' חילוק בקדושתם ועד שלא הוצרך להפסיק ביניהם. – וראה רש"י שם (כה, לא): השלך את הככר לאור והיא נעשית מאילי' – שלכאורה פי' – שגם הכלים נעשים מאיליהן! אף שי"ל (בדוחק) שרק "היא" (המנורה) נעשית, ונשאר בהאור נסכא דזהב – הדרוש לעשיית הכלים.
- 38. גם לגבי מזבח החיצון, שקדושתו אינה כקדושת שאר הכלים שבפרשתנו שלכן פרשו עליו בגד ארגמן ולא תכלת [ולכן ל"ק מכלי מזבח הפנימי וכלי השולחן – שהיו עליהם ב' כיסויים]. וראה ג"כ לקמן (בפנים ובהערה).
- 39. וע"ד מש"כ בתוד"ה ספר – ברכות (כו, רע"א) בנוגע ל"שאר ספרים".
- 40. ומה שבשלחן היו ב' כיסויים (ד, ח) – לבד מ"בגד תכלת" שהי' פרוש בינו לכליו – י"ל, שהוא מצד קדושת לחם התמיד.
רש"י על שמות ל״ה:י״ד - הטקסט מספריא
ואת כליה. מֶלְקָחַיִם וּמַחְתּוֹת:
נרתיה. לוצי"יש בְּלַעַז, בָּזִיכִים שֶׁהַשֶּׁמֶן וְהַפְּתִילוֹת נְתוּנִין בָּהֶן:
ואת שמן המאור. אַף הוּא צָרִיךְ חַכְמֵי לֵב, שֶׁהוּא מְשֻׁנֶּה מִשְּׁאָר שְׁמָנִים, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בִּמְנָחוֹת (דף פ"ו), מְגַרְגְּרוֹ בְרֹאשׁ הַזַּיִת, וְהוּא כָּתִית וְזַךְ:
ואת כליה AND ITS VESSELS — the tongs and snuff-dishes.
נרתיה ITS LAMPS — luces in old French — bowls into which the oil and the wicks were placed.
ואת שמן המאר AND THE OIL ALSO FOR THE LIGHT — This also required wise-hearted men for preparing it (and therefore Scripture mentions it also after its statement v. 10 “And every wise hearted man … shall make…”), for it was different from other oils, as it is explained in Menachot 86a: he lets it (the olive) ripen on the top of the olive-tree etc. and thus it (the oil) is “beaten and yet clear” as Scripture prescribes (Exodus 27:20).
אור החיים על שמות ל״ה:י״ג - הטקסט מספריא
אֶת הַשֻּׁלְחָן. אֵין קְדוּשַּׁת הַשֻּׁלְחָן שָׁוָה לִקְדוּשַּׁת הַקּוֹדֵם לוֹ, לָזֶה אָמַר אֶת, וְאָמַר בְּכָל פְּרָטָיו וְאֶת כִּי מַדְרֵגַת כֻּלָּם שָׁוָה בִּקְדוּשָּׁה, וְאֶת מְנוֹרַת הַמָּאוֹר בְּתוֹסֶפֶת וָא״ו לוֹמַר כִּי זוֹ קְדוּשָּׁתָהּ וּקְדוּשַּׁת כֵּלֶיהָ שָׁוִים לִקְדוּשַּׁת שֻׁלְחָן וְכֵלָיו, וְאָמַר וְאֶת מִזְבַּח הַזָּהָב כְּמוֹ כֵן בְּגֶדֶר שָׁוֶה לַמְּנוֹרָה וְלַשֻּׁלְחָן הוּא וְכֵלָיו וְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְגוֹ׳ עַד מָסַךְ הַפֶּתַח, בְּכָל פְּרָט אָמַר הַכָּתוּב וְאֶת לוֹמַר שֶׁכֻּלָּן בְּגֶדֶר אֶחָד הֵם, וְאָמַר אֵת מִזְבַּח הָעוֹלָה בְּלֹא וָא״ו לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ בְּגֶדֶר קְדוּשַּׁת הַקּוֹדֵם וּמְקוֹמוֹ מוֹכִיחַ עָלָיו, וְאָמַר וְאֶת מִכְבַּר שֶׁהוּא בְּגֶדֶר עִמּוֹ, וְאָמַר אֶת בַּדָּיו שֶׁאֵינוֹ בְּגֶדֶר עִמּוֹ, וְאֶת כָּל כֵּלָיו בְּגֶדֶר אֶחָד עִם בַּדָּיו, אֶת הַכִּיּוֹר אֵינוֹ בְּגֶדֶר מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת, וְאֶת כַּנּוֹ בְּגֶדֶר אֶחָד עִם הַכִּיּוֹר, אֵת קַלְעֵי הֶחָצֵר אֵינָם בְּגֶדֶר מִזְבַּח הָעוֹלָה וְכֵלָיו, אֶת עַמּוּדָיו גֶּדֶר לְמַטָּה מֵהַקְּלָעִים, וְאֶת אֲדָנֶיהָ וְאֵת מָסַךְ בְּגֶדֶר אֶחָד עִם עַמּוּדֶיהָ, אֶת יִתְדֹת גֶּדֶר בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְאֶת יִתְדֹת הֶחָצֵר וְאֶת מֵיתְרֵיהֶם כֻּלָּן שָׁוִים בְּגֶדֶר אֶחָד, אֶת בִּגְדֵי הַשְּׂרָד הֵם דְּבָרִים שֶׁמְּכַסִּים הַקֹּדֶשׁ בְּפֶרֶק הַנְּסִיעָה, וּמַדְרֵגָתָם לְמַטָּה מִמַּדְרֵגַת יְתֵדוֹת וְגוֹ׳, אֶת בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ הֵם מַדְרֵגָה בִּפְנֵי עַצְמָן, וְעַיֵּן מַה שֶׁכָּתַבְתִּי בְּפָרָשַׁת תְּרוּמָה (שמות כה:ז) כִּי אֵין מוֹעֲלִים בְּבִגְדֵי כְּהוּנָּה וּמוֹעֲלִים בְּכָל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ, וְאֶת בִּגְדֵי בָנָיו שָׁוִים הֵם לִקְדוּשַּׁת בִּגְדֵי אַהֲרֹן אֲבִיהֶם, לָזֶה חִבְּרָם בְּוָא״ו הַמְחַבֶּרֶת.
רש"י על שמות כ״ה:ל״ט - הטקסט מספריא
ככר זהב טהור. שֶׁלֹּא יִהְיֶה מִשְׁקָלָהּ עִם כָּל כֵּלֶיהָ אֶלָּא כִּכָּר, לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר (מנחות פ"ח). וְהַכִּכָּר שֶׁל חֹל שִׁשִּׁים מָנֶה, וְשֶׁל קֹדֶשׁ הָיָה כָּפוּל, ק"ך מָנֶה, וְהַמָּנֶה הוּא לִיטְרָא שֶׁשּׁוֹקְלִין בָּהּ כֶּסֶף לְמִשְׁקַל קוֹלוֹנְיָא, וְהֵם מֵאָה זְהוּבִים – עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה סְלָעִים וְהַסֶּלַע אַרְבָּעָה זְהוּבִים:
ככר זהב טהור OF A TALENT OF PURE GOLD [SHALL HE MAKE IT WITH ALL THESE VESSELS] — i. e. that its weight together with (את) all its vessels shall he exactly one talent, neither more nor less (cf. Menachot 88b). A common (not holy) kikkar (one used for weighing ordinary articles) was sixty manehs, that used for sacred purposes double as much, hundred and twenty manehs; a maneh was equal to a litra (the Roman libra, a pound) by which silver is weighed, according to the standard weight of Cologne. This is hundred denars which is the equivalent of twenty-five Sela’im, one Sela being four denars (cf. Bekhorot 5a).
מצוטט בעמוד אחד
לקוטי שיחות 1
- כרך יג ‹ הוספות - שיחות ומכתבים ‹ שיחה יג ‹ 296 לקו"ש ח"ח ע' 15
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.