שיחה ב

143שיחה ב

משפטים

א. "לא תבשל גדי"

מן הפסוק "ראשית בכורי אדמתך... לא תבשל גדי בחלב אמו"¹, מצטט רש"י, ב"דיבור המתחיל" השני, את המלים "לא תבשל גדי", ומפרש: "אף עגל וכבש בכלל גדי, שאין גדי אלא לשון ולד רך, ממה שאתה מוצא בכמה מקומות שכתב גדי והוצרך לפרש אחריו עזים: את² גדי העזים³, שני גדיי עזים⁴, ללמדך שכל מקום שנאמר גדי סתם, אף עגל וכבש במשמע"⁵.

ב ובשלושה מקומות⁶ נכתב בתורה: אחד לאיסור אכילה ואחד לאיסור הנאה ואחד לאיסור בישול"⁷.

בכך אין מובן: דברי רש"י בסוף פירושו "ובשלושה מקומות נכתב בתורה..." אינם קשורים, לכאורה, לתחילת הפירוש – "אף עגל וכבש בכלל גדי...". ואם כך, היה מתאים יותר שרש"י יכתוב שני ענינים אלו – "אף עגל וכבש..." ו"ובשלושה מקומות..." – בשני קטעים נפרדים, ולפני הענין של "ובשלושה מקומות..." הוא יצטט שוב את המלים "לא תבשל גדי", כדרכו של רש"י במקומות אחרים במקרים דומים?

ויותר קשה: שני ענינים אלו אינם שונים רק בתוכנם, אלא הם מתייחסים למלים אחרות בפסוק: החלק של הפירוש "אף עגל וכבש..." מבאר רק את המלה "גדי", ולצורך זאת אין הכרח, לכאורה, לצטט את המלים "לא תבשל". ואילו לפני החלק השני של פירושו "ובשלושה מקומות...", ששם מוסבר מדוע האזהרה בכללותה חוזרת שלוש פעמים, הכרחי לצטט רק את המלים "לא תבשל". ולכן הקושי אינו 143רק לגבי צירוף שני ענינים באותו "דיבור המתחיל", אלא גם מדוע כותב רש"י שני ענינים אלו על כל שלוש המלים "לא תבשל גדי"?

כן אין מובן סדר הענינים בפירוש רש"י: בפירושו "ובשלושה מקומות..." הוא מבהיר מדוע בכלל כתוב האזהרה "לא תבשל...", ואילו בפירוש "אף עגל וכבש..." הוא מסביר רק את המלה "גדי", ואם כך, רש"י צריך היה להקדים את ההסבר "ובשלושה מקומות..." לפני "אף עגל וכבש..."⁸, ומדוע קובע רש"י שני ענינים אלו בסדר הפוך?

ב. ההסבר לסדר הענינים בפירוש רש"י

לגבי סדר הענינים בפירוש רש"י – "ובשלושה מקומות..." לאחר "אף עגל וכבש בכלל גדי..." – אפשר לבאר:

לפי פירוש רש"י "אחד לאיסור אכילה ואחד לאיסור הנאה ואחד לאיסור בישול" הכרחי לומר, שגם בשני המקומות שבהם התורה אוסרת אכילה והנאה מופיע הביטוי "לא תבשל", מפני שהבישול הוא ההתחלה המביאה לידי אכילה והנאה: אדם מבשל מזון כדי לאוכלו או כדי ליהנות ממנו באופן אחר: להאכילו לילדו, למוכרו וכדומה. ולכן כותבת התורה את איסור האכילה וההנאה במלים "לא תבשל", בדומה^* למה ש"בן חמש למקרא" יודע, שכשהוא הולך לבצע פעולה שלילית, מזהיר אותו מורו: "אל תלך", למרות שהמלמד אינו מתכוון להליכה, אלא למעשה שהוא מתכונן לבצע⁹.

וכפי שאנו מוצאים במקום אחר¹⁰, שאיסור אכילת קדשים מופיע בתורה בביטוי "בכל קודש לא תגע" – כי נגיעה בדבר מאכל היא הגורם ההתחלתי לאכילתו.

אך מובן, שהסבר המלה "תבשל" במשמעות של אכילה או הנאה אינו "פשוטו של מקרא" בפסוק כשלעצמו, 144אלא כיון שאין אפשרות אחרת¹¹, מפני ענין אחר. ואם יהיה הסבר המלה "תבשל" בפרשתנו כפשוטו, יהיה הציווי "לא תבשל גדי בחלב אמו" בשני מקומות מיותר¹². אך אילו היה אפשר לבאר הסבר אחר לגבי כתיבת לאו זה בשלושה מקומות, היתה משמעות המלה "תבשל" בכל שלושת המקומות כפשוטה.

ולכן כותב רש"י את פירושו "ובשלושה מקומות... אחד לאיסור אכילה..." לאחר פירושו "אף עגל וכבש..." ובקטע אחד:

אילו "גדי" הוא רק "גדי עזים", אפשר היה להסביר את "שלושה מקומות" בפשטות: "לא תבשל גדי..." הראשון אוסר גדי עזים, השני – עגל וכבש¹³ (הקרובים ל"גדי" בהיותם ולד רך של מין הבהמה¹⁴), והשלישי – ולד רך של מין החיה¹⁵.

אמנם, לפי פירוש זה משמעות המלה "גדי" בשני מקומות אינה כפשוטה ממש, אך מובן, שפשוט יותר לומר שהתורה מכנה "ולד רך" של עגל וכו' במלה "גדי", מפני שהוא דומה בתכונותיו¹⁶ לבשר גדי המיוחד ברכותו, מאשר לומר, שהתורה אוסרת אכילה והנאה במלים "לא תבשל", כי תכלית הבישול היא אכילה או הנאה.

אך לאחר שכבר ידוע, כפירוש רש"י, ש"אף עגל וכבש בכלל גדי", ואי אפשר לומר שבשני המקומות האחרים נוספים פרטים בענין של "גדי", שהרי ב"גדי" כבר נכלל ולד רך של מין הבהמה¹⁷, אפשר להוסיף רק 145פרט אחד: ולד רך של מין החיה, והרי יש עוד שני פסוקים¹⁸. ולכן הכרחי לומר, ששלושת האיסורים אינם פרטים שונים ב"גדי", אלא שלושה פרטים ב"לא תבשל": אכילה, הנאה ובישול.

ג. שני ענינים באותו קטע קשורים בתוכנם

אך עדיין קשה: במקומות רבים כותב רש"י את פירושו למלה הכתובה מאוחר יותר בפסוק לפני שהוא מפרש מלה הכתובה בפסוק לפני כן. וזאת כאשר הפירוש למלה הקודמת נעשה הכרחי או מובן רק לאחר פירושו על מלה מאוחרת יותר.

אך גם במקרה כזה, אם שני הפירושים הם ענינים שונים, אף אם האחד מחייב את האחר, מחלק אותם רש"י לשני קטעים נפרדים. כאשר רש"י בכל זאת כולל שני ענינים באותו "דיבור המתחיל", הרי זו הוכחה, שהקשר שביניהם אינו רק בכך שהאחד מחייב או גורם לאחר, אלא יש קשר גם בתוכנם, כלומר, שהם עוסקים, בשלימותם או בחלק מהם, בענין זהה, ולכן הם מופיעים בקטע אחד.

ולפי זה אין מובן: מהי הנקודה המשותפת בתוכנם של שני הענינים – "אף עגל וכבש בכלל גדי" לביאור המלה "גדי", ו"ובשלושה מקומות..." לביאור הסיבה להופעת לאו זה שלוש פעמים – אשר מפני תוכן משותף זה כולל אותם רש"י באותו "דיבור המתחיל", ובמיוחד כאשר החלק הראשון מבאר רק את המלה "גדי", ולא את "לא תבשל"?

ד. שאלות נוספות על פירוש רש"י

בנוסף לקושי זה (מהו הקשר התוכני בין "ובשלושה מקומות נכתב בתורה..." לבין תחילת הפירוש "אף עגל וכבש...") אין מובן גם לגבי עצם הפירוש "ובשלושה מקומות...":

א) כאשר מתעורר קושי על פסוק מפני פסוק אחר, מבאר זאת רש"י בפסוק השני, ולא בראשון, כי בלימוד הפסוק הראשון אין מתעורר אצל התלמיד קושי, שיש צורך ליישבו.

על־אחת־כמה־וכמה כאשר הקושי אינו נובע מסתירה בין הפסוקים, אלא 146מכך שהדבר מופיע פעמיים או יותר, הרי מובן בפשטות, שאין מקום לבאר ולספר בפסוק הראשון את המתחדש רק על ידי שפסוק אחר, מאוחר יותר, מיותר, לכאורה¹⁹.

וקשה ביותר להבין את דברי רש"י כאן "ובג' מקומות...": מדוע חשוב לפרש בפסוקנו חידושים הנובעים רק משני הפסוקים המאוחרים יותר²⁰?

ב) מהמשמעות הפשוטה של לשון הפסוק "לא תבשל..." היה צריך לנבוע, שאילו היה האיסור מופיע פעם אחת בלבד, היתה הכוונה לאיסור בישול. כאשר כתוב פעמיים נוספות "לא תבשל", מרבים, בנוסף לאיסור בישול, גם את איסור אכילה, על ידי הפעם השניה, ואת איסור הנאה, על ידי הפעם השלישית.

אך רש"י אומר "אחד לאיסור אכילה ואחד לאיסור הנאה ואחד לאיסור בישול"²¹. וביודענו שבפירוש רש"י גם הסדר מדוייק, יוצא מכך, שהאיסור הראשון של "לא תבשל" הוא איסור אכילה, השני – איסור הנאה, ורק השלישי הוא על איסור בישול! שמכך מובן, שהאפשרות ש"לא תבשל" נאמר לגבי בישול היא חידוש כה גדול, עד שאומרים אותה רק לאחר שכבר אין אפשרות אחרת (כי האיסורים על אכילה ועל הנאה כבר ידועים משני הפסוקים הקודמים)! מנין לומד זאת רש"י?

התמיהה אף גדולה יותר: הרמב"ם בספר המצוות שלו²², ובעל ספר החינוך בספרו²³, ששניהם ספרי הלכה, מפרשים²⁴, שהמשמעות של "לא תבשל..." שבפרשת משפטים היא, כפשוטה, איסור בישול, ואילו "לא תבשל" שבפרשת תשא ושבפרשת ראה – כוונתם לאיסור אכילה ולאיסור הנאה, מפני שבהם מופיע האיסור "פעם שניה". ורש"י, המפרש פשוטו של מקרא, דוקא הוא מבאר ששתי האזהרות הראשונות הן לגבי איסור אכילה ואיסור הנאה, ורק השלישית היא לגבי איסור בישול!

ה. "לא תבשל" – חידוש באיסור

ההסבר לכך הוא: רש"י מתכוון ליישב בפירושו "ובג' מקומות..." תמיהה המתעוררת מיד בפסוק שלנו "לא תבשל":

147איננו מוצאים במקום כלשהו בתורה, ובמיוחד לפי ידיעותיו של בן חמש למקרא, דבר שאסור בבישול: דברים מסויימים אסורים באכילה, אחרים אסורים בהנאה, אך אין דבר האסור בבישול²⁵. מדוע יהא "גדי בחלב אמו" אסור בבישול²⁶?

לכן מסביר רש"י מיד כאן "ובג' מקומות נכתב בתורה: אחד לאיסור אכילה...", שפסוקנו אכן אינו אוסר בישול, אלא זוהי אזהרה לאיסור אכילה²⁷.

אך כדי להסביר פירוש זה לפי דרכו של רש"י, פשוטו של מקרא, הוא צריך לבאר "ובג' מקומות...":

אילו היה נאמר "לא תבשל" פעם אחת בלבד, היה הכרחי להסביר שזהו איסור בישול כפשוטו, למרות שאין איסור כלשהו דומה לכך. אמנם, זהו חידוש גדול – כי "לא מצאתי לו חבר", שום דבר אינו אסור בבישול, אך אי אפשר להסביר את המלה תבשל במשמעות של אכילה.

אך כיון ש"בג' מקומות נכתב בתורה", ובפשטות אין הכוונה "להרבות בלאוין", אלא אלו הן שלוש אזהרות שונות על שלושה ענינים שונים²⁸, וכיון שבשני מקומות הכרחי להוציא את "לא תבשל" מהמשמעות הפשוטה, ולבאר שאין הכוונה לבישול, אלא למה שנובע מכך, למטרת הבישול – אכילה והנאה, וכל שלושת הדברים אסורים – בישול אכילה והנאה,

סביר לומר, ש"לא תבשל" הראשון הוא איסור אכילה, שבו אין חידוש – האיסור הראשון בתורה הוא "לא תאכל ממנו (מעץ הדעת)²⁹.

אמנם, גם באיסור אכילה של "גדי בחלב אמו" יש חידוש, שהרי כל אחד מהם, "גדי" ו"חלב", מותרים באכילה³⁰, אך חידוש זה אינו כה חדש אפילו אצל בן חמש למקרא, כי הוא כבר מכיר את איסור שעטנז³¹.

ב"לא תבשל" השני מוסיפה התורה איסור נוסף לגבי "גדי בחלב אמו" – איסור הנאה. ואת איסור הבישול, שהוא חידוש גדול ביותר, סוג איסור 148הקיים רק לגבי "גדי בחלב אמו" – לומדים רק מהפעם השלישית.

ו. איסור בישול רק בפעם השלישית

לכאורה, יש לשאול על כך: בסופו של דבר קיים איסור על בישול בשר בחלב גם לפי פירוש רש"י בפשוטו של מקרא, ומה יוצא מכך, שהחידוש קטן יותר, על ידי ההסבר ש"לא תבשל" הראשון (והשני) אינו איסור בישול? במה מקל ההסבר שגזירת הכתוב מופיעה בפרשת ראה, ולא בפרשת משפטים?

אך לאמיתו של דבר מובן: אילו "לא תבשל" הוא רק איסור בישול, ולפחות עדיין לא ידוע אודות איסור אכילה והנאה – זהו אכן חידוש גדול ביותר. אך כאשר אנו כבר יודעים שבשר בחלב אסור באכילה ובהנאה, כבר אפשר להבין בפשטות את איסור הבישול: איסור הבישול של בשר בחלב הוא תוצאה של איסור אכילה והנאה. איסור אכילה והנאה לגבי בשר בחלב כה חמור, עד שהתורה אסרה בו גם בישול, העלול להוביל לאכילה ולהנאה³².

דוגמא לדבר זה ממקום קודם: כאשר שמעה חוה ש"מפרי עץ הגן נאכל, ומפרי העץ אשר בתוך הגן (ולמרות זאת) אמר אלקים לא תאכלו ממנו" – הבינה בפשטות³³ שהציווי כולל גם "ולא תגעו בו"³⁴.

וזהו הסבר נוסף לכך שרש"י מבאר את איסור בישול בשר בחלב רק ב"לא תבשל" השלישי, למרות שאין הוא מתאים לפשט, כי (בנוסף לכך שההגיון מחייב לדחות איסור שיש בו חידוש מאוחר ככל האפשר, כדלעיל בסעיף ה') – הרי איסור הבישול מובן יותר רק מפני שבשר בחלב אסור באכילה ובהנאה^*.

ז. הקשר בין שני חלקי הפירוש

לפי האמור לעיל יובן הקשר שבין סוף דברי רש"י "ובשלושה מקומות נכתב בתורה, אחד לאיסור אכילה..." 149לבין תחילת דבריו "אף עגל וכבש בכלל גדי...":

בפירושו "אף עגל וכבש בכלל גדי" אין כוונת רש"י לבאר רק את משמעות המלה "גדי", אלא להבהיר שאלה המתעוררת במלים "לא תבשל גדי" – שאותן הוא מצטט: במה שונה "גדי" מסוגי בהמות אחרים, שדוקא לגבם יש איסור "לא תבשל בחלב אמו"?

בכללות אין בתורה הבדלים – לגבי איסורים וכדומה – בין בהמה אחת לאחרת,

ועד כדי כך הדבר פשוט, שרש"י מפרש, ללא שום הוכחות, שב"יגח שור" הכוונה היא ל"אחד שור ואחד כל בהמה וחיה ועוף"³⁵.

ואת זאת מבהיר רש"י בפירושו "אף עגל וכבש בכלל גדי"^*, שהאיסור "לא תבשל..." אכן חל גם לגבי עגל וכבש³⁶.

35) פרשתנו כא, כח. וראה עד"ז פרש"י כא, לז.

*35) ולכן מקדים רש"י "אף עגל וכבש בכלל גדי" ורק אח"כ מוסיף "שאין גדי אלא לשון ולד רך" – ודלא כבפ' תשא שבתחלה מפרש "כל ולד רך במשמע" ואח"כ כותב "ואף עגל וכבש"* – כי בפ' תשא שם מפרש לשון "גדי" [שלכן אינו מעתיק "לא תבשל"], וראה לקמן 217 ואילך. משא"כ בפרשתנו מפרש ש"לא תבשל" הוא גם על

אמנם גם לפי פירוש רש"י נכלל ב"גדי" רק ולד רך³⁷ (ורק) של בהמות (ולא חיות)³⁸, אך למרות זאת אי אפשר לשאול: במה שונה ולד רך של בהמות מכל שאר הסוגים, כי כיון שאיסור "לא תבשל" (בפסוק שלנו) הוא כפשוטו³⁹

37) ראה לעיל הערה 5.

ומה שרש"י אינו מפרש שהאיסור הוא בכל בשר^*, ומ"ש "גדי" הוא לפי שדיבר הכתוב בהוה^** – כי הפירוש "דיבר הכתוב בהוה" הוא דוקא כשאין סברא לחלק בין המובא בכתוב לשאר הענינים הדומים אליו, משא"כ בנדו"ד שיש סברא לומר שהאיסור הוא רק ב"גדי" (כדלהלן בפנים).

38) ראה לעיל הערה 17.

39) להלן בפ' תשא (לד, כו) מפרש רש"י: "בחלב אמו פרט לעוף שאין לו חלב אם" ולפי"ז (דצריך לשלול עוף) מובן דהאיסור לא תבשל הוא גם בחלב אחר. אבל נוסף על מה שמובן בפשטות (וכמדובר כמה פעמים), שרש"י אינו סומך עצמו על מה שיפרש אח"כ – בנדו"ד, בפ' משפטים, מכיון שא"א לפרש פרט לעוף כו', שהרי "גדי" (שבפרשתנו) הוא דוקא מין הבהמה (כנ"ל בפנים) ולא חי' ועוף – אין להוציא "בחלב

*) ואף שבפ' תשא מפרש רש"י "אזהרה לבשר כו'" (שכוונתו בזה היא לכל בשר ולא רק ל"גדי – ולד רך"), הרי מזה שבפרשתנו אינו מפרש "אזהרה לבשר" מוכח שהאזהרה שבפ' משפטים היא רק ל"גדי", כי מובן שרש"י אינו סומך – במה שמוכרח בפשוטו של מקרא – שיפרש זה אח"כ.

ההכרח של רש"י בפ' תשא לפרש "אזהרה לבשר" – ראה להלן ע' 212 ואילך.

**) ואין לומר שלהפירוש שגדי כולל כל ולד רך, אין הדוגמא ד"גדי" מצוי' יותר משאר בשר – כי גם ברמב"ם הל' מ"א שם ובטוש"ע שם מובא 150"בחלב אמו"⁴⁰, מובן, שהטעם לאיסור הוא מפני אכזריות⁴¹ בבעלי חיים, (ובקל־וחומר איסור צער שלהם)⁴², וממילא מובן מדוע חל האיסור דוקא לגבי "גדי", כי ה"בישול" (כולל כל שלושת הפרטים: אכילה הנאה ובישול) של ולד רך בחלב אמו אכזרי יותר ממקרה דומה אצל מבוגר, ולגבי הולד הרך עצמו קשור הדבר יותר למין הבהמה⁴³, שנמצאת ברשות האדם יותר מהחיות⁴⁴, ובכלל – חלש מהם וכדומה.

ולפי זה יוצא, ששני הענינים שבפירוש רש"י על "לא תבשל גדי" – "אף עגל וכבש בכלל גדי" שבו מוסבר הטעם לאיסור דוקא לגבי "גדי", ו"ובשלושה מקומות... לאיסור אכילה", שבו מוסבר הטעם לאיסור "לא תבשל" – קשורים לענין משותף: על ידי שני הענינים מסיק רש"י שהאיסור "לא תבשל גדי" אינה גזירת הכתוב, שאינה מובנת כלל, אלא יש לכך גם הסבר שכלי.

ח. אסור לצער!

פירוש רש"י מכיל גם "יינה של תורה"⁴⁵. אחת ההוראות הנלמדות מפירוש רש"י זה היא:

הדבר היחיד שהתורה אסרה בישולו, הוא גדי בחלב אמו. ולפי האמור לעיל, הסיבה היא, כדי למנוע אכזריות וצער של בעלי חיים, ומכך רואים עד כמה חמור איסור צער בעלי חיים⁴⁶: למרות 151שצער בעלי חיים גורם באופן ישיר לאיסור גדי בחלב אמו רק באכילה, או גם בהנאה, אסרה זאת התורה גם בבישול, כי על ידי כך עלולה להיגרם אכילה⁴⁷.

ומכך יש ללמוד עד כמה יש להיזהר בכל סוגי הזהירות שלא לגרום ח"ו צער ליהודי אחר. כי אם לגבי בעלי חיים הקפידה התורה כל כך לגבי צערם, הרי כל־שכן לגבי אנשים, ובמיוחד לגבי יהודים – העם הנבחר, בחרתנו מכל העמים – על־אחת־כמה־וכמה.