144
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
אלא כיון שאין אפשרות אחרת11, מפני ענין אחר. ואם יהיה הסבר המלה "תבשל" בפרשתנו כפשוטו, יהיה הציווי "לא תבשל גדי בחלב אמו" בשני מקומות מיותר12. אך אילו היה אפשר לבאר הסבר אחר לגבי כתיבת לאו זה בשלושה מקומות, היתה משמעות המלה "תבשל" בכל שלושת המקומות כפשוטה.
ולכן כותב רש"י את פירושו "ובשלושה מקומות... אחד לאיסור אכילה..." לאחר פירושו "אף עגל וכבש..." ובקטע אחד:
אילו "גדי" הוא רק "גדי עזים", אפשר היה להסביר את "שלושה מקומות" בפשטות: "לא תבשל גדי..." הראשון אוסר גדי עזים, השני – עגל וכבש13 (הקרובים ל"גדי" בהיותם ולד רך של מין הבהמה14), והשלישי – ולד רך של מין החיה15.
אמנם, לפי פירוש זה משמעות המלה "גדי" בשני מקומות אינה כפשוטה ממש, אך מובן, שפשוט יותר לומר שהתורה מכנה "ולד רך" של עגל וכו' במלה "גדי", מפני שהוא דומה בתכונותיו16 לבשר גדי המיוחד ברכותו, מאשר לומר, שהתורה אוסרת אכילה והנאה במלים "לא תבשל", כי תכלית הבישול היא אכילה או הנאה.
אך לאחר שכבר ידוע, כפירוש רש"י, ש"אף עגל וכבש בכלל גדי", ואי אפשר לומר שבשני המקומות האחרים נוספים פרטים בענין של "גדי", שהרי ב"גדי" כבר נכלל ולד רך של מין הבהמה17, אפשר להוסיף רק
הערות
- 11. ולהעיר שבפ' תזריע שם, מוסיף רש"י "כמו ששנוי' ביבמות".
- 12. לכאורה אפשר להקשות: הרי גם התחלת הכתוב "ראשית בכורי אדמתך גו'" [וכן הפסוקים שלפנ"ז] נכפלו בפ' תשא? אבל – החידוש שבפסוקים אלו, פירש רש"י בפ' תשא (כמבואר בארוכה בשיחת ש"פ ויקהל תשכ"ח).
- 13. או ש"גדי" השני מרבה רק "כבש" שדומה יותר ל"גדי (עזים)", כי שניהם הם בהמה דקה, ו"גדי" השלישי – ולד רך של בהמה גסה (וראה עד"ז מכילתא כאן: "אחת לבהמה גסה ואחת לעזים ואחת לרחלים").
- 14. אבל ולד רך ממין החי' לא ילפינן מ"גדי" שנאמרה בפעם השני' (כ"א מפעם השלישית). וראה עד"ז מכילתא כאן: "אחת לבהמה (גסה ואחת לדקה) ואחת לחי'".
- 15. וגם בדרך ההלכה הרי ישנה דיעה ש"גדי" הוא דוקא גדי (העזים), ובשר חי' ושאר בהמות מ"גדי" יתירה נפקא (ראה רש"י חולין קיד, א – ד"ה בחלב אמו).
- 16. ויתרה מזו – רגיל זה ביותר בתורה וכפרש"י: "חיות .. ור"ד .. שאינן צריכות מילדות" כחיות (שמות א, יט). ולא רק ע"פ דרך הדרש (הקרוב לפשט) כבנדו"ז, אלא גם בפשוטו של מקרא, וכמו: גור ארי' יהודה (ולא נאמר – כבסיום הכתוב – "כגור ארי'") – ויחי מט, ט. ובכ"מ.
- 17. אבל לא ממין החי'. שלכן כותב רש"י "עגל וכבש" דוקא (ראה רש"י ויקרא א, ב). ואין להקשות: מזה שהוצרך (חולין קיג, סע"א) למיעוט "פרט לחי'" מוכח לכאורה שאלולי המיעוט גם חי' היא בכלל "גדי" (וראה רש"י חולין שם), אבל – נוסף על זה שאין ראי' מלימוד על דרך ההלכה ללימוד על דרך הפשט*
- . ברש"י ראה (יד, כא) "שלשה פעמים פרט לחי' כו'" – אבל זהו לאחרי שנאמר "לא תבשל גו'" פעם שני' (בפ' תשא) שמזה ילפינן כל בשר (כפרש"י שם "אזהרה לבשר בחלב" – ראה – מלשון הגמרא (שם ריש ע"ב) "פרה ורחל" משמע ש(גם בדרך ההלכה) רק בהמה הוא בכלל גדי. ומה שצריך קרא למעוטי חי' – כי עפ"י שיטת הגמרא שם אין כל סברא לחלק ביניהם (שלכן גם למעט עוף צריך קרא). וראה לח"מ לרמב"ם שם, שבשר בהמה הוא ממשמעות הכתוב ובשר חי' נלמד מפי השמועה.
רש"י על ויקרא א׳:ב׳ - הטקסט מספריא
אדם כי יקריב מכם. כְּשֶׁיַּקְרִיב; בְּקָרְבְּנוֹת נְדָבָה דִּבֵּר הָעִנְיָן:
אדם. לָמָּה נֶאֱמַר? מָה אָדָם הָרִאשׁוֹן לֹא הִקְרִיב מִן הַגָּזֵל — שֶׁהַכֹּל הָיָה שֶׁלּוֹ — אַף אַתֶּם לֹא תַּקְרִיבוּ מִן הַגָּזֵל (ויקרא רבה):
הבהמה. יָכוֹל אַף חַיָּה בִּכְלָל, תַּ"לֹ בָּקָר וָצֹאן:
מן הבהמה. וְלֹא כֻּלָּהּ — לְהוֹצִיא אֶת הָרוֹבֵעַ וְאֶת הַנִּרְבָּע:
מן הבקר. לְהוֹצִיא אֶת הַנֶּעֱבָד:
מן הצאן. לְהוֹצִיא אֶת הַמֻּקְצָה:
ומן הצאן. לְהוֹצִיא אֶת הַנּוֹגֵחַ שֶׁהֵמִית; כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר לְמַטָּה מִן הָעִנְיָן מִן הַבָּקָר — שֶׁאֵין תַּ"ל — לְהוֹצִיא אֶת הַטְּרֵפָה (ספרא):
תקריבו. מְלַמֵּד שֶׁשְּׁנַיִם מִתְנַדְּבִים עוֹלָה בְּשֻׁתָּפוּת:
קרבנכם. מְלַמֵּד שֶׁהִיא בָּאָה נִדְבַת צִבּוּר, הִיא עוֹלַת קַיִץ הַמִּזְבֵּחַ, הַבָּאָה מִן הַמּוֹתָרוֹת (שבועות י"ב):
אדם כי יקריב מכם IF A MAN OF YOU OFFER [AN OFFERING] — This means, when he offers: Scripture is speaking here of free — will offerings (cf. Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Section 2 4).
אדם — Why is this term for “man” employed here? Since אדם also means Adam, its use suggests the following comparison: what was the characteristic of the first man (אדם הראשון)? He did not offer sacrifice of anything acquired by way of robbery, since everything was his! So you, too, shall not offer anything acquired by way of robbery (Leviticus Rabbah 2:7).
הבהמה [OF] THE BEASTS — One might think that wild beasts are also included! Scripture, however,’ goes on to state, “even of cattle or of sheep” (Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Section 2 6).
מן הבהמה OF THE BEASTS — but not all of them: the phrase, “some of the beasts”) is used in order to exclude male and female animals with which sexual sin has been committed (Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Section 2 7).
מן הבקר OF THE CATTLE — This serves to exclude an animal which has been worshipped as a god (Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Section 2 9).
מן הצאן OF THE SHEEP — This serves to exclude an animal set aside for the purpose of being offered to an idol (Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Section 2 11).
ומן הצאן AND OF THE SHEEP — The ו prefixed to the word is intended to exclude a goring ox that has killed a man. — When Scripture again says lower down in the section, (v. 3) מן הבקר, “of the cattle”, — which word מן it was unnecessary to use, (it would have sufficed to say: 'אם עולה קרבנו זכר וכו) — it is intentionally used to exclude a טרפה (an animal afflicted with a fatal organic disease) (Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Section 2 11).
תקריבו YE SHALL OFFER [YOUR OFFERING] — The plural תקריבו teaches us that two (or more) persons may bring a burnt offering as a free — will gift in partnership (Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Chapter 3 1).
קרבנכם YOUR OFFERING — This teaches us) that it (the עולה) may also be offered as a free-will gift of the community (not of individuals only). This was the burnt offering bearing the name of “the summer - fruit offering”) of the altar which had to be supplied from the surplus of the levy upon the people (cf. Shevuot 12a, Shevuot 12b).
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 17 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך ו משפטים שיחה ב מאותו ספר ושם קיד, א · חולין קיג, ב
- לקוטי שיחות כרך כט ראה שיחה ג מאותו ספר חולין קיד, ב ואילך
- אגרות קודש כרך יג ד'תרנח חולין קיג, ב
- לקוטי שיחות כרך ו תשא שיחה ב מאותו ספר חולין קיג, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ אחרי, שבת הגדול, י"ב ניסן, ה'תשכ"ז חולין קיג, סע"א
- תורת שמואל תרל"ח מקום שאמרו להאריך כו' ועפ"ז יובן חולין קיג, א
- תורת שמואל תרמ"א כתר יתנו לך חולין קיג, א
- תורת שמואל תרמ"א כתר יתנו לך חולין קיג, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תמז דין תערובות חמץ בתוך הפסח כו חולין קיג, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תמז דין תערובות חמץ בתוך הפסח נו חולין קיג, א
- ספר השיחות ליל שמח"ת קודם הקפות תש"ח חולין קיג, א
- שארית יהודה הלכות מליחה - סי' סט (א) בבית חולין קיג, א
- שיעורי הלכה למעשה הלכות מליחה חולין קיג, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ב (סי' תמב-תמז) תמז דין תערובות חמץ בתוך הפסח חולין קיג, א
- משולחן הארי הלכות פסח שם סכ"ו חולין קיג, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ בלק, י"ז תמוז (נדחה), ה'תשכ"ח חולין קיג, סע"ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ משפטים, בדר"ח אדר ראשון, ה'תש"ל חולין קיג, סע"א ואילך

