שיחה ה
336שיחה ה
1566 לקוטי
בפ"ר. שיחת ש"פ חיי שרה, היתשכי"ה
337ב. וועט מען עס פאַרשטיין בהקדם *
44 בראשית יח, יב.
5) ברא"מ שם הכריח מזה דבת ק' כבת כ' אינו אלא לחטא אבל לא ליופי -- אבל נוסף על מה שפירושו קשה גם בהלימוד בת ק' כבת כ, שהרי אין היקש למחצה (וכמו שהעיר ע"ז בעצמו), מהלימוד ,כולן שוין" מוכח ששוין בכל הענינים, כמבואר בפנים. ולכאורה עד"ז קשה גם בהנוגע לחטא, שהרי ותצחק שרה בקרבה. אלא שיייל כפי' הרמביין בזה (יח, טו)
6) ההקדמה שבשיחה זו להתירוץ, הוא המבואר בסעיף ד', אשר חיי (הצדיק) שרה הם חיים רוחניים. וזוהי הסברה אשר ,כולם (גם הזמן ד,בלותי") שוין לטובה", כי (ברוחז גיות) גם זמני הירידה הם לטובה, כי גם בהם יש מעלה (כדלהלן סעי' כה שישנה מעלה באתכפיא על אתהפכא -- עבודת ה" צריקים). אלא שביאור זה אינו מספיק, כי קשה להסביר ולהבין, אשר בכל שנותי" -- שכולל הזמן ד,חמסי עליך", ,ותלקח לבית פרעה" ומיתתה בבשורת העקידה וכיו"ב - ביחד עם ,צחוק עשה לי אלקים" וכיו"ב -- היא אותה מדת הטובה (ומוכרח לפרש, שוין בזה שכולם טובים). וע"ז באה ההקדמה בסעיף יט ואילך, אשר ,שני חיי שרה" הם בחינה שלמעלה מחילוק ורגות. שפפי"ז מובן, אשר כל שנותיי שוין גם במדת גודל הטוב (כדלהלן בסעיף הנ"ל) בדוגמת שאין
כל נפק"מ בבלתי בעל גבול באם יוסיפו עליו אחד או רבבה,
ז' שיחת ש"פ לך לך בתחילתה (לעיל ע' 297).
8 ב"ב י, ב ואילך.
*8) ראה לעיל ע' 57 הערה 4.
9 ב"ק ל, א, 338(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
339(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
340(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
3413 שיחת ש"פ וירא (לעיל ע' 31677).
ה'תשבי"ה שיחותו 11 342(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
343בשעת עס קומט צום בפועל, בלייבט ער ביי זיינע הגבלות.
34424 לקוטי
0) מצות תגלחת מצורע (בספהמייצ לה" צ"צ) פיב ואילך, קונטי ומעין מאמר יו כג ואילך. ובכי'מ, 345(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
346(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
347(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
348יט אויף ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים, שטייט אין זוהר * .אינון חיין כולהו לעילא, מאה שנה לעילא ועשרים שנה לעילא ושבע שנים לעילא".
349כ. אויפן פסוק זכר לעולם בריתו דבר צוה לאלף דור
6 כמרז"ל (ברכות יז, א) עוה*ב אין בו לא אכילה ולא שת" כו ונהנין מזיו השכינה, ש,קאי על זמן תחה"מ שיהי' האד דם בגוף ואעפ"כ אין בו לא אכילה" (לקוי"ית צו טו, ג, דרושי שבת תשובה שם4 - ענין ויכוך הגופים דלעתיד נת' בארוכה בר"ה וככה תרל"ז פצ"א, לכל תכלה תרנ"ט ובכ"מ, 3500 קהלת ז, כח. קה"ר שם.
1 לקו"ת לג"פ ג, א (אוהי"ת בראשית כרך ו' (תתרכו, ב).
2 ועפי"ז מובן קישור כל הפירושים שבקה"ר שם (ראה לקו"ש ח"ג ע' 782), שלפי כל הפירושים, ,אלף" הוא בחי' אצילות.
3 כמובן ממ"ש הצ"צ שם להפי' שאדם זה משה ואשה זו תורה.
351עד כאן המבואר בתורת חיים בנוגע לענינינו.
352(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
353(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
35434 לקוטי
בס"ד. שיחת ש"פ 355(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
הערות
עמוד 336
- 1. א. אויף ,ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים" איז מפרש רשי ,לכך נכתב שנה בכל כלל וכלל, לומר לך שכל אחד נדרש לעצמו. בת ק' כבת כ' לחטא, מה בת כ' לא חטאה, שהרי אינה בת עונשין, אף בת ק' בלא חטא. ובת כ' כבת " ליופי". דערנאֶך זאָגט רש"י אויף ,שני חיי שרה" -- ,כולן שוין לטובה".
- 1. שיחת ש"פ נה בתחילתה (לעיל צי 9).
- 2. ובזה מתורצת קושיית הרמב"ן ,כי שנה שנה לחלק משמע" -- כי גם רש"י סיל כן, אלא שלמדים כלל אחד מהשנה וכמו שפירש הרא"מ, (אלא שהוא מפרש שלימוד כלל אחד מהשני הוא ממ"ש שני חיי שרה (והו"ע אחד עם הלימוד כולן שוין לטובה), ומלשון רש"י משמע שהלימוד בת קי כבת כ' כו' הוא מזה שנכתב שנה בכל כלל וכלל (דלפי פי' הרא"מ הוצרך רש"י לערב שני הענינים יחד, וכמו שהקשה עליו בלבוש האורה), וכן מוכח להדיא גם מדברי הרמב"ן שמפרש כן בדברי רש"י)
- 4. ) רא"מ שם.
עמוד 337
- 1. שיפ חיי שרה, ה'תשכיה
- 0. ר"ן. חידושי הרשב"א שם (וכן פיי ר"יח לענין מילי דאבות).
- 1. מסכת כלים בסופה.
עמוד 338
- 2. בפשטות ,חל להיות בואתה תצוה . . בכי תשא* (מגילה כט, ב ושם) הינו שם הסדרה, אבל יש לדחוק שהכוונה לתחלת קריאת היום. וראה פרש"י (סוטה מ, ב): וקורא אחרי מות . . פרשה ראשונה לחודה קאמר. -- משמע דמפרש ,אח"מ" שבמשנה שם -- שם כל הסדרה. כן יליע בכ"מ במד" רשים. ואכ"מ.
- 3. ב"ב קט ב. ס"ג. אה"ע סק*כ ס"ג.
- 4. בסידור רס*ג (קרה"ת) נמצאו שמות כמה סדרות,. בסדר תפלות שברמבים -- כולם (ובאיזה שינוים מאשר אצלנו4
- 5. תולדות עקב יוסף פ' שמות. אור תורה פ' בראשית. לקו"ת בהר מא, ג, תו"ח דיה וייצר ה"א פ"י ואילך, וראה גם תנ'א ח"ב פ"א.
- 5. שו*ע חו"מ סמ"ט
- 6. הוספות
- 6. שלכן נקרא ראש חודש ולא תחילת החודש, ושבת שלפני ר*ח כולל ימי השבוע שלאחריו ור*ח בכללם.
- 8. דן) כאשר ,שמו פניהם ללחום עם תורת הבעש"ט ותלמידיו ותלמידי תלמידיו* (מכ" תב אדה"ז להרלוי"צ מבודיטשוב בבואו מפ"ב. אגרות קודש אדה"ז ע' צח).
- 8. ) בראשית ב, יט.
- 18. ראה גם לקו"ש חט"ו ע' 145 ואילך.
עמוד 339
- 9. רש"י ס"פ
- 20. ב"ק צב, ב.
- 1. בראשית כא, 2
- 2. סי" זך, וראה גם סידור שער הליג בעומר סדיה אתה הצבת.
- 3. שם.
- 6. שיפ תיי שרה,
- 4. חבקוק ב, ד. משלי יט, כג. שם כא, כא,
- 5. יבמות סג, א,
- 6. תדא"ר פיט, וראה נדרים סו, סע'"ב,
עמוד 340
- 1. ז) בראשית י, ית
- 8. ראה ד"ה ר' בנאה (נדפס באוה"ת פ' חיי שרה ובמאמרי הצ'יצ למסכתות ב"מד ביב) קרוב לסופו : ,שאלולי הי' יודע שיצא לתרבות רעה כ"כ לא הי" רוצה כלל להח" זיקו, אלא ה" סבור שיה" גם הוא הגון וחשוב, רק לא כיצחק*. (ולהעיר מתו"א יב, א4
- 9. ראה פירש"י שם: יחי" ביראתך.
- 0. שם יט.
- 1. שם כא, א
- 2. ראה ד"ה ר' בנאה הנ"ל, באריכות.
- 3. ב" נה, א
- 8. הוספות
- 4. בראשית כה, ה, וראה רבותינו בעד ה"ת כאן. בכלי יקר שם : העביר נחלה מכל בניו, כי כך רצתה שרת.
- 5. ראה ב"ר פס"א, ו. פי' הטור הארוך עה"פ.
- 6. ראה ב"ב קנט, א
- 7. בראשית שם 0 -- והכתוב מדבר גם בנוגע לישמעאל, כדמוכח בסנה' צא, א: ,באו בני ישמעאל , , נתן אברהם מתגות", (ולהעיר מפיי הרד"ק ואוה*ח כאן4
- 8. סנה' שם. פירש"י במקומו,
- 9. לשון המשנה סוף מס' עירובין.
- 0. יג, ב.
- 1. מדרש אגדה בראשית כא, יב. פ" רשיי שם.
- 2. ראה דרמ"צ ג, ב, דיה ואתם הדבקים תרפ"ו (נדפס גם בסה"מ תיש"א) סעי' ב.
עמוד 341
- 1. ש"פ תיי שרה,
- 4. ביונת אלם רפ"ב : אמרו חכמים ברא כו'. וראה תוד"ה מקמי יבמות ג;, א,
- 5. ראה גם לעיל ע' 317 הערה 442
- 6. בראשית כג, יז פירש"י במקומו. ב"ר פנ"ח, ח,
- 1. בראשית יג, יזג
- 8. ראה לעיל ע' 328 הערה 96: 97
עמוד 342
- 9. יבמות סב, א. שו"ע אה"ע ס" אי סעיי ר'.
- 0. ובפרט לפי המפרשים דויקחת אשה - היעו לא בתורת פלגש, או שהגר דין אשה לה ולא פלגש,
- 1. והתחלת הסיפור ,ויוסף אברהם גו קטורה" -- מדגיש עוד יותר ההבדל שבין בני הפלגשים ליצחק. דאפילו לבני זו שקטרה פתחה כו' (פירש"י בראשית כה, א) גם בהיותה מחוץ לבית אברהם, ושלא היו בני שפחת שרה (שהרי כבר מתה שרה) -- בכ"ז ונפלינו מן הקצה אל הקצה.
- 2. לאחרי הסתלקותה כי אף אשר בחיי שרה בעלמא דין ,שם על שכמה ואת הילד וישלחה", הרי -- נוסף על אשר (א) לא עשה זאת אברהם מעצמו (ב) ה" זה רק לשעה, כי שניהם חזרו (קטורה זו הגר - רש"י כה, א. וישמעאל בזמן העקידה - רש"י כב, ג) -- כל ההבדלה שבין ישמעאל ליצחק אז הי' רק במקום המצאם ולא נתחדש אז העיקר ,לא יירש" -- שהרי עדיין, גם יצחק לא קיבל נכסים.
- 5. הוספות
- 3. שעניני הגוף אלו באים מארצך מולותך ובית אביך כפשוטם וכמרז"ל : יש ארץ מגדלת גבורים כו' (במדב"ר פטי יב), יש מעינות שמגדלין גבורים כו' (במדב"ר פ"כ, כב), האב זוכה לבן כו' (עדיות פב מייט),
- 4. כליר רפיא. וראה לקויית ביאור לדייה יונתי בחגויי
עמוד 343
- 5. בראשית יב, 2 6 שם יג, א.
- 2. שיפ חיי שרה, ה'תשכ"ה
- 7. שזהו"ע פרי"' ורבי' (ראה לקו"ד (ח"ד) ע' תשמו) 8 עטרת ראש ב, ב. וראה לקו"ת
- 4. חוקת סה, א.
עמוד 344
- 1. הוספות
- 1. ראה מגילה כו, ב. גיטין ג, ב 2) ב"ר הובא ברש"יי (כו, ב) 3 תהלים קכו, ב. ברכות לא, א.
עמוד 345
- 4. ראה תו"א י, א, לקו"ת בהר מא, א,
- 5. שמות כ, ח.
- 66. רש"י בפי' עה"ת בראשית ב, ב. מב"ר במקומו,
- 4. שיפ חיי שרה, ה/תשביה
- 7. זה"ב סג, ב. פה, 8
- 8. ע"ז ג;, א.
- 9. שו"ע אדה"ז ס" רמב ס"י. ראה ביצה טז, א. רשימות הציצ לתהלים סח, ב (סקלו)
עמוד 346
- 0. ראה ספר השיחות תש"ב ע' 27 ואילך. 1 גם בשנת הולדתו -- כתר"א -
- 2. היתה הקביעות דכ' מ"ח ביום השני לפי חיי. וראה ספר השיחות קייץ היש"ת ע'י 8 אשר בפרשת השבוע שבו נולד אדם מרומזים המאורעות שבמשך ימי חי".
- 5. ויש לרמז שהי' אז בן ל"ו שנים ופיו ו"א שהוא זקן שקנה חכמה וכמש"כ בליית להאריז"ל פ' קדושים (הובא בלקו"ית שה"ש יא, ב)
- 6. קידושין כט; א
עמוד 347
- 1. זד) שהש"ר פ"ב, ב. ב"ר פס"ג, ד. ויק"ר כג, א וראה רש"י לקמן (כה, כ)
- 8. קדושין מא, א.
- 9. ראה רמב"ן בפרשתנו (בה, ו) : והנה אברהם לקח כו' לא שלח כו' כי איננו שומר רק זרע יצחק כי עליו נכרת הברית. וערז בבחיי שם וברר"ק.
- 4. שיפ חיי שרה,
- 0. ח"ב ספ"ז.
עמוד 348
- 1. תו"א יא, א, יג, ב. תו"ח לך לך פ, ד ואילך. שם ר"פ חיי שרה.
- 2. ראה סד"ה וכל בניך תרפ"ט (נדפס גם בסה"מ קונט' ח"א).
- 3. הוספות
- 3. ראה לקו"ש ח"ג ע' 774 ואילך. חייד ע' 119 4 ח'א קכב, בי
עמוד 349
- 85. שמו"ר פמ"ז ה, 4 לקו"ת דרושי שבת תשובה סו, א, (וראה הדיעות בזה בלקויש ח"ד ע' 1037. חלו ע' 176 ואילך).
- 2. ש"פ חיי שרה. ה/תשכ"ה
- 7. ראה הקדמה לד"ה סמוכים לעד פר"ת (סה"מ תר"פ ע' שנו)
- 8. ב"ר פכ"ה, ד.
עמוד 350
- 1. הוספות
- 4. סעפי הזו
- 5. ובדוגמת, שגם באברהם, בשביל הירידה להיות אב המון גוים, הוצרך להתוסף אות ה' (כמבואר בהמאמרים שנסמנו בה" ערה 481
- 6. ד"ה ויהיו חיי שרה סעי' כד ואילך. ועיין היטב בביאוהיז ר*פ חיי שרה (, א): בא לקשר כו
עמוד 351
- 9. שה"ש ח, יב. שהש"ר שם, הובא בתודי"ה והרי צבי חולין נט, ב.
- 2. ש"פ חיי שרה, ה/תשמ"ה
עמוד 352
- 0. שיחת ש"פ נח בתחילתה (לעיל ע' 9
- 1. בראשית יח, יב. יח, טו. וראה ב"ר (פמי"ח, יז) : ואני זקנתי מלעשות נסים.
- 2. ודלא כפירוש הרמבין.
- 3. בראשית יב, יא,
- 4. שיחת ש"פ לך לך (לעיל ע' 303 ואילך).
עמוד 353
- 5. ראה תניא פכיז,
- 6. ושני הפירושים תלויים זב"ז, כי המשכת העצם שלמעלה מהתחלקות הוא ע"י עבודת הבירורים עכשיו דוקא (כמובא לעיל מתו"ח), שהיא בכחו' פנימיים שבהתחלקות רוקא.
- 3. ש"פ חיי שרה. ה'תשבי"ה
- 4. בתחתונים.
- 7. ראה תגיא פמ"א. עטרת ראש ביאור לדייה תקעו.
- 8. ראה גם לקוטי שיחות ח"ד ע'
- 6. בהערה:
עמוד 354
עמוד 355
- 66. וכן הוא להרמב*ם בסדר תפלות שלו (שביד החזקה) קרוב לסופו.
- 2. ד תו"א ר"ם גה. והאה זח"א ס, 8
- 3. ) ראה ובתים קיג, א. תו"א ר"פ גת.
- 4. ש*פ תולחות, ה'תשכי"יה
- 0. ראה לעיל ע' 330 הערה 4102
- 1. רש"י ס"פ נח. וראה זח"א קמז, א.
- 7. *ננ) וראה לעיל ע' 112 ואילך.
- 2. ב"ר פי"ב, ג. וש"נ.
סוטה מ׳ ב - הטקסט מספריא
וְכׇל כָּךְ לָמָּה — לְפִי שֶׁאֵין עוֹנִין ״אָמֵן״ בַּמִּקְדָּשׁ.
תָּנוּ רַבָּנַן: מִנַּיִן שֶׁאֵין עוֹנִין ״אָמֵן״ בַּמִּקְדָּשׁ — שֶׁנֶּאֱמַר: ״קוּמוּ בָּרְכוּ אֶת ה׳ אֱלֹהֵיכֶם מִן הָעוֹלָם עַד הָעוֹלָם״. וּמִנַּיִן שֶׁעַל כׇּל בְּרָכָה וּבְרָכָה תְּהִלָּה — שֶׁנֶּאֱמַר: ״וִיבָרְכוּ שֵׁם כְּבֹדֶךָ וּמְרוֹמַם עַל כׇּל בְּרָכָה וּתְהִלָּה״. עַל כׇּל בְּרָכָה וּבְרָכָה תֵּן לוֹ תְּהִלָּה.
מַתְנִי׳ בִּרְכוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל כֵּיצַד? חַזַּן הַכְּנֶסֶת נוֹטֵל סֵפֶר תּוֹרָה וְנוֹתְנָהּ לוֹ לְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת, וְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת נוֹתְנָהּ לַסְּגָן, וְהַסְּגָן נוֹתְנָהּ לְכֹהֵן גָּדוֹל,
וְכֹהֵן גָּדוֹל עוֹמֵד וּמְקַבֵּל, וְקוֹרֵא ״אַחֲרֵי מוֹת״, וְ״אַךְ בֶּעָשׂוֹר״. וְגוֹלֵל אֶת הַתּוֹרָה וּמַנִּיחָהּ בְּחֵיקוֹ, וְאוֹמֵר: יָתֵר מִמַּה שֶּׁקָּרִיתִי לִפְנֵיכֶם כָּתוּב כָּאן. ״וּבֶעָשׂוֹר״ שֶׁבְּחוֹמֶשׁ הַפְּקוּדִים קוֹרֵא עַל פֶּה.
וּמְבָרֵךְ עָלֶיהָ שְׁמֹנֶה בְּרָכוֹת: עַל הַתּוֹרָה, וְעַל הָעֲבוֹדָה, וְעַל הַהוֹדָיָיה, וְעַל מְחִילַת הֶעָוֹן, וְעַל הַמִּקְדָּשׁ, וְעַל יִשְׂרָאֵל, וְעַל הַכֹּהֲנִים, וְעַל יְרוּשָׁלַיִם, וְהַשְּׁאָר תְּפִלָּה.
גְּמָ׳ שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ חוֹלְקִין כָּבוֹד לְתַלְמִיד בִּמְקוֹם הָרַב.
אָמַר אַבָּיֵי: כּוּלַּהּ מִשּׁוּם כְּבוֹדוֹ דְּכֹהֵן גָּדוֹל הוּא.
וְכֹהֵן גָּדוֹל עוֹמֵד וּמְקַבֵּל וְקוֹרֵא וְכוּ׳. ״עוֹמֵד״ — מִכְּלָל דְּיוֹשֵׁב הוּא? וְהָאָמַר מָר: אֵין יְשִׁיבָה בַּעֲזָרָה אֶלָּא לְמַלְכֵי בֵּית דָּוִד בִּלְבַד, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ דָּוִד וַיֵּשֶׁב לִפְנֵי ה׳ וַיֹּאמֶר מִי אָנֹכִי וְגוֹ׳״!
כִּדְאָמַר רַב חִסְדָּא: בְּעֶזְרַת נָשִׁים, הָכָא נָמֵי בְּעֶזְרַת נָשִׁים.
מֵיתִיבִי: וְהֵיכָן קוֹרִין בּוֹ — בָּעֲזָרָה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: בְּהַר הַבַּיִת, שֶׁנֶּאֱמַר:
The Gemara asks: And why does the practice in the Temple differ so much from outside the Temple? Because one does not answer amen in the Temple, and therefore there is no pause between the blessings.
The Sages taught: From where is it derived that one does not answer amen in the Temple? As it is stated: “Stand up and bless the Lord, your God, from everlasting to everlasting” (Nehemiah 9:5). This blessing is recited instead of amen in the Temple. And from where is it derived that for each and every blessing in the Temple the people respond with these words of praise? As it is stated: “And let them say: Blessed be Your glorious name, which is exalted above all blessing and praise” (Nehemiah 9:5). This verse indicates that for each and every blessing, you should give Him praise. However, those present do not respond amen.
MISHNA: How are the blessings of the High Priest recited on Yom Kippur? The synagogue attendant takes a Torah scroll and gives it to the head of the synagogue that stands on the Temple Mount, and the head of the synagogue gives it to the deputy High Priest, and the deputy High Priest gives it to the High Priest.
And the High Priest stands; and receives the Torah scroll; and reads the Torah portion beginning with the verse: “After the death” (Leviticus 16:1–34), and the portion beginning with the verse: “But on the tenth” (Leviticus 23:26–32); and furls the Torah scroll; and places it on his bosom; and says: More than what I have read before you is written here. He then reads by heart the portion beginning with: “And on the tenth,” from the book of Numbers (see 29:7–11).
And after the reading the High Priest recites the following eight blessings: A blessing concerning the Torah, and concerning the Temple service, and concerning thanksgiving, and concerning forgiveness for iniquity, and concerning the Temple, and concerning the Jewish people, and concerning the priests, and concerning Jerusalem, and the rest of the prayer.
GEMARA: The Gemara suggests: You can learn from the fact that the head of the synagogue and the deputy High Priest receive the Torah scroll before the High Priest that honor may be given to a student in the presence of the teacher. Although the High Priest is considered everyone’s teacher and master, honor was nevertheless extended to other individuals in his presence without fear of impugning the High Priest’s honor.
Abaye said: A proof may not be adduced from here. Usually one does not show honor for a student in the presence of the teacher, but here the entire process is for the honor of the High Priest. The passing of the Torah scroll to people of increasing importance demonstrates that the High Priest is considered the most important of all those present.
It is stated in the mishna: And the High Priest stands, and receives the Torah scroll, and reads from it. The Gemara asks: From the fact that he stands, it can be understood by inference that until that point he had been sitting. But didn’t the Master say (Tosefta, Sanhedrin 4:4) that sitting in the Temple courtyard is permitted only for kings from the house of David, as it is stated: “Then King David went in, and sat before the Lord; and he said: Who am I, O Lord God, and what is my house, that You have brought me thus far?” (II Samuel 7:18).
The Gemara answers: As Rav Ḥisda said in a similar context: This took place not in the Israelite courtyard, where the prohibition against sitting applies, but in the women’s courtyard. Here, too, the reading was in the women’s courtyard, where it is permitted to sit, as it does not have the sanctified status of the Temple itself.
The Gemara raises an objection from a baraita (Tosefta 7:13): And where does the High Priest read from the Torah scroll? He reads from it in the Temple courtyard. Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: He reads from it on the Temple Mount, as it is stated:
בראשית רבה ס״א:ו׳ - הטקסט מספריא
וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק (בראשית כה, ה), רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבָּנָן, רַבִּי יְהוּדָה אָמַר בְּכוֹרָה. רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר בְּרָכָה. וְרַבָּנָן אָמְרֵי קְבוּרָה, וְדָאתִּיקוּ. רַבִּי חָמָא אָמַר לֹא בְּרָכוֹת אֶלָּא מַתָּנוֹת נָתַן לוֹ, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ פַּרְדֵּס, מְסָרוֹ לְאָרִיס וְהָיָה בּוֹ שְׁתֵּי אִילָנוֹת כְּרוּכִים זֶה לָזֶה בִּכְרַךְ אֶחָד, אֶחָד שֶׁל סַם חַיִּים וְאֶחָד שֶׁל סַם הַמָּוֶת. אָמַר אוֹתוֹ אָרִיס אִם מַשְׁקֶה אֲנִי זֶה שֶׁל סַם חַיִּים זֶה שֶׁל סַם הַמָּוֶת שׁוֹתֶה עִמּוֹ, וְאִם אֵינִי מַשְׁקֶה זֶה שֶׁל סַם הַמָּוֶת הֵיךְ זֶה שֶׁל סַם חַיִּים חַי. חָזַר וְאָמַר אֲנָא אָרִיס עָבֵיד אֲנָא אֲרִיסוּתִי וּמַאי דַּאֲהַנֵּי לְמָארֵי דְפַרְדֵּיסָא לְמֶעֱבַד יַעֲבֵיד לֵיהּ. כָּךְ אָמַר אַבְרָהָם, אִם מְבָרֵךְ אֲנִי אֶת יִצְחָק, עַכְשָׁו בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל וּבְנֵי קְטוּרָה בִּכְלַל, וְאִם אֵין אֲנִי מְבָרֵךְ בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל וּבְנֵי קְטוּרָה, הֵיךְ אֲנִי מְבָרֵךְ אֶת יִצְחָק, חָזַר וְאָמַר בָּשָׂר וָדָם אֲנִי, הַיּוֹם כָּאן וּמָחָר בַּקֶּבֶר, כְּבָר עֲבֵידַת אֲנָא דִידִי, מִכָּאן וָאֵילָךְ מַה שֶּׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת בְּעוֹלָמוֹ יַעֲשֶׂה, כֵּיוָן שֶׁמֵּת אַבְרָהָם אָבִינוּ גִּלָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל יִצְחָק וּבֵרֲכוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית כה, יא): וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יִצְחָק בְּנוֹ.
בראשית רבה נ״ח:ח׳ - הטקסט מספריא
וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן (בראשית כג, יז), דַּהֲוַת נְפִילָה וְקָמַת. דַּהֲוַת דְּבַר אֵינַשׁ זְעֵיר, וְאִתְעֲבִידַת לְבַר נָשׁ רַב. שְׂדֵה עֶפְרוֹן אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה, מְלַמֵּד שֶׁנִּכְפְּלוּ בְּעֵינֵי כָּל אֶחָד וְאֶחָד, שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא קָבוּר בְּתוֹכָהּ, בָּטוּחַ שֶׁשְּׂכָרוֹ כָּפוּל וּמְכֻפָּל. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ שֶׁכָּפַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹמָתוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן וּקְבָרוֹ בְּתוֹכָהּ. (בראשית כג, יז): הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ וגו', אָמַר רַבִּי מִנַּיִן תְּנֵינַן הַמּוֹכֵר אֶת שָׂדֵהוּ צָרִיךְ לִכְתֹּב אֶת שָׂדֵהוּ וְאֶת סִימָנֶיהָ, מֵהָכָא הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ וְכָל הָעֵץ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר בְּכָל גְּבֻלוֹ סָבִיב לְאַבְרָהָם לְמִקְנָה לְעֵינֵי בְנֵי חֵת, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר כַּמָּה דְּיוֹת מִשְׁתַּפְּכוֹת, כַּמָּה קוּלְמוֹסִין מִשְׁתַּבְּרִין, כְּדֵי לִכְתֹּב בְּנֵי חֵת. עֲשָׂרָה פְּעָמִים כְּתִיב בְּנֵי חֵת, בְּנֵי חֵת, עֲשָׂרָה כְּנֶגֶד עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא מְבָרֵר מִקְחוֹ שֶׁל צַדִּיק, כְּאִלּוּ מְקַיֵּם עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת. אָמַר רַבִּי יוּדָן חֲמִשָּׁה פְּעָמִים כָּתוּב בְּנֵי בַרְזִלַּי, כְּנֶגֶד חֲמִשָּׁה סִפְרֵי תּוֹרָה, לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא מַאֲכִיל פְּרוּסָה לַצַּדִּיק, כְּאִלּוּ הוּא מְקַיֵּם חֲמִשָּׁה סִפְרֵי תּוֹרָה.
רש"י על בראשית כ״ה:א׳ - הטקסט מספריא
קטורה. זוֹ הָגָר, וְנִקְרֵאת קְטוּרָה עַל שֶׁנָּאִים מַעֲשֶׁיהָ כִּקְטֹרֶת (בראשית רבה), וְשֶׁקָּשְׁרָה פִּתְחָהּ, שֶֶׁלֹא נִזְדַּוְּגָה לְאָדָם מִיּוֹם שֶׁפֵּרְשָׁה מֵאַבְרָהָם:
קטורה KETURAH — This is Hagar. She was named Keturah because her deeds were as beautiful (sweet) as incense (Ketoreth) (Genesis Rabbah 61).
במדבר רבה כ׳:כ״ב - הטקסט מספריא
וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים (במדבר כה, א), הֲלָכָה, בִּזְכוּת כַּמָּה דְבָרִים נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ בִּזְכוּת אַרְבָּעָה דְּבָרִים נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, שֶׁלֹא שִׁנּוּ אֶת שְׁמוֹתָן, שֶׁלֹא שִׁנּוּ אֶת לְשׁוֹנָם, וְלֹא גִלּוּ מִסְטוֹרִין שֶׁלָּהֶם, שֶׁמּשֶׁה אָמַר לָהֶם (שמות ג, כב): וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב, וְהָיָה הַדָּבָר הַזֶּה מֻפְקָד אֶצְלָם שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וְלֹא גִּלָּה אֶחָד מֵהֶם לַמִּצְרִיִּים, וְלֹא נִפְרְצוּ בַּעֲרָיוֹת, שֶׁכֵּן כְּתִיב (שיר השירים ד, יב): גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה, אֵלּוּ הַזְּכָרִים, (שיר השירים ד, יב): גַּל נָעוּל מַעְיָן חָתוּם, אֵלּוּ הַבְּתוּלוֹת, תֵּדַע לָךְ שֶׁהֲרֵי אַחַת הָיְתָה וּפִרְסְמָהּ הַכָּתוּב (ויקרא כד, י): וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית. וְכָל אוֹתָן אַרְבָּעִים שָׁנָה לֹא סָרְחוּ בַּמִּדְבָּר עַד שֶׁבָּאוּ לַשִּׁטִּים, לְכָךְ כְּתִיב: וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת, שִׁטִּים שֶׁעָשׂוּ שְׁטוּת, (משלי ו, לב): נֹאֵף אִשָּׁה חֲסַר לֵב. וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת, יֵשׁ מַעְיָנוֹת שֶׁמְּגַדְּלִין גִּבּוֹרִים, וְיֵשׁ חַלָּשִׁים, וְיֵשׁ נָאִין, וְיֵשׁ מְכֹעָרִין, וְיֵשׁ צְנוּעִין, וְיֵשׁ שְׁטוּפִין בְּזִמָּה, וּמַעְיָן שִׁטִּים שֶׁל זְנוּת הָיָה, וְהוּא מַשְׁקֶה לִסְדוֹם, אַתָּה מוֹצֵא שֶׁאָמְרוּ (בראשית יט, ה): אַיֵּה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בָּאוּ אֵלֶיךָ הוֹצִיאֵם אֵלֵינוּ וגו', וּלְפִי שֶׁנִּתְקַלֵּל אוֹתוֹ מַעְיָן, עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיַבְּשׁוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (יואל ד, יח): וּמַעְיָן מִבֵּית ה' יֵצֵא וְהִשְׁקָה אֶת נַחַל הַשִּׁטִּים, מִימוֹת אַבְרָהָם לֹא נִפְרַץ אֶחָד בִּזְנוּת, כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ לַשִּׁטִּים וְשָׁתוּ מֵימָיו נִפְרְצוּ בִּזְּנוּת.
גיטין ג׳ ב - הטקסט מספריא
חֲתִימָה לִשְׁמָהּ? אִי רַבִּי מֵאִיר – חֲתִימָה בָּעֵי, כְּתִיבָה לָא בָּעֵי! דִּתְנַן: אֵין כּוֹתְבִין בִּמְחוּבָּר לַקַּרְקַע. כְּתָבוֹ עַל הַמְחוּבָּר לַקַּרְקַע, תְּלָשׁוֹ, חֲתָמוֹ וּנְתָנוֹ לָהּ – כָּשֵׁר!
אִי רַבִּי אֶלְעָזָר – כְּתִיבָה בָּעֵי, חֲתִימָה לָא בָּעֵי! וְכִי תֵּימָא לְעוֹלָם רַבִּי אֶלְעָזָר הִיא, וְכִי לָא בָּעֵי רַבִּי אֶלְעָזָר חֲתִימָה לִשְׁמָהּ – מִדְּאוֹרָיְיתָא, מִדְּרַבָּנַן – בָּעֵי; וְהָא שְׁלֹשָׁה גִּיטִּין פְּסוּלִין דְּרַבָּנַן, וְלָא בָּעֵי רַבִּי אֶלְעָזָר חֲתִימָה לִשְׁמָהּ!
דִּתְנַן: שְׁלֹשָׁה גִּיטִּין פְּסוּלִין, וְאִם נִיסַּת הַוָּלָד כָּשֵׁר: כָּתַב בִּכְתַב יָדוֹ וְאֵין עָלָיו עֵדִים, יֵשׁ עָלָיו עֵדִים וְאֵין בּוֹ זְמַן, יֵשׁ בּוֹ זְמַן וְאֵין בּוֹ אֶלָּא עֵד אֶחָד – הֲרֵי אֵלּוּ שְׁלֹשָׁה גִּיטִּין פְּסוּלִין, וְאִם נִיסַּת – הַוָּלָד כָּשֵׁר.
רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אַף עַל פִּי שֶׁאֵין עָלָיו עֵדִים – אֶלָּא שֶׁנְּתָנוֹ לָהּ בִּפְנֵי עֵדִים; כָּשֵׁר, וְגוֹבֶה מִנְּכָסִים מְשׁוּעְבָּדִים. שֶׁאֵין הָעֵדִים חוֹתְמִים עַל הַגֵּט אֶלָּא מִפְּנֵי תִּיקּוּן הָעוֹלָם.
וְאֶלָּא רַבִּי מֵאִיר הִיא, וְכִי לָא בָּעֵי רַבִּי מֵאִיר כְּתִיבָה לִשְׁמָהּ – מִדְּאוֹרָיְיתָא, מִדְּרַבָּנַן בָּעֵי; וְהָא אָמַר רַב נַחְמָן, אוֹמֵר הָיָה רַבִּי מֵאִיר: אֲפִילּוּ מְצָאוֹ בְּאַשְׁפָּה,
that the signing must be performed for her sake? If it is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, he requires signing for her sake; however, he does not require that the writing must be for her sake. As we learned in a mishna (21b): One may not write a bill of divorce on anything that is attached to the ground, e.g., a leaf attached to a tree. However, if he wrote it on something that is attached to the ground, and then he detached it, signed it, and gave it to her, it is valid. This indicates that the essential stage of writing a bill of divorce is when it is signed by witnesses. The Gemara says that this is Rabbi Meir’s opinion, as an unattributed ruling in the mishna typically follows the opinion of Rabbi Meir.
If it is in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, who disagrees with Rabbi Meir and requires that the writing must be for her sake, he does not require that the signing must be for her sake. And if you would say that actually the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, and when Rabbi Elazar does not require signing for her sake, he means by Torah law, whereas by rabbinic law he requires that bills of divorce must be signed for her sake; but that is untenable, as the Sages listed three bills of divorce that are valid by Torah law but are invalid by rabbinic law, and when he disputes that ruling Rabbi Elazar does not require that the signing must be for her sake.
As we learned in a mishna (86a): Three bills of divorce are invalid ab initio, but if the woman married another man after having received one of these bills of divorce the offspring is of unflawed lineage. In other words, she is not considered to be a married woman who engaged in sexual intercourse with another man, which would render their child as one born from an adulterous relationship [mamzer]. And these three are: A bill of divorce that the husband wrote in his handwriting but there are no signatures of witnesses on the document; and if there are the signatures of witnesses on the document but there is no date written on it; and if there is a date written on it but it has only one witness signed on it. These are the three invalid bills of divorce concerning which the Sages said: And if she married, the offspring is of unflawed lineage.
The mishna continues: Rabbi Elazar says: Even though there are no signatures of witnesses on the document, but he gave it to her in the presence of two witnesses, it is a valid bill of divorce. And on the basis of this bill of divorce the woman can collect the amount written to her in her marriage contract even from liened property, as Rabbi Elazar maintains that witnesses sign the bill of divorce only for the betterment of the world. If no witnesses sign a bill of divorce the husband could contest its validity at any time by denying that he wrote it. In any case, it can be seen from this mishna that according to Rabbi Elazar the signatures of the witnesses are not an essential part of a bill of divorce. Consequently, it does not need to be signed for her sake, even by rabbinic law.
But rather, you can say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, and when Rabbi Meir does not require that the writing must be for her sake, he meant by Torah law, whereas by rabbinic law he does require that the writing must be for her sake. However, the Gemara raises a difficulty against this explanation as well: But didn’t Rav Naḥman say that Rabbi Meir would say: A bill of divorce need not be written for her sake, and even if a husband found a bill of divorce in the garbage, and the names of the man and woman in the bill of divorce are the same as his name and that of his wife,
בראשית רבה ס״ג:ד׳ - הטקסט מספריא
וַיְהִי יִצְחָק בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה וגו' (בראשית כה, כ), אָמַר רַבִּי יִצְחָק אִם לְלַמֵּד שֶׁהִיא מֵאֲרַם נַהֲרַיִם וַהֲלוֹא כְּבָר נֶאֱמַר: מִפַּדַן אֲרָם, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר אֲרַמִּי, בַּת בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי, אֶלָּא בָּא לְלַמֶּדְךָ אָבִיהָ רַמַּאי וְאָחִיהָ רַמַּאי וְאַף אַנְשֵׁי מְקוֹמָהּ כֵּן, וְהַצַּדֶּקֶת הַזּוֹ שֶׁהִיא יוֹצְאָה מִבֵּינֵיהֶם לְמָה הִיא דּוֹמָה, לְשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים. רַבִּי פִּנְחָס אָמַר כְּתִיב (בראשית כח, ז): וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר (בראשית כח, ה): אֶל לָבָן הָאֲרַמִּי, מְלַמֵּד שֶׁכֻּלָּן כְּלָלָן בָּרַמָּאוּת.
הטקסט של בראשית רבה כה ד אינו זמין בספריא.
בראשית רבה י״ב:ג׳ - הטקסט מספריא
אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וגו', אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר אֵלֶּה פָּסַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים, וְאֵלֶּה מוֹסִיף עַל הָרִאשׁוֹנִים, כָּאן שֶׁנֶּאֱמַר אֵלֶּה פָּסַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים, מַה פָּסַל תֹּהוּ וָבֹהוּ וְחשֶׁךְ.
מצוטט ב־9 עמודים
לקוטי שיחות 7
- כרך לה ‹ חיי שרה ‹ שיחה ב ‹ 93 לקו"ש ח"ה ע' 352
- כרך ה ‹ כ' מ"ח ‹ שיחה א ‹ 86 לקו"ש ח"ה ע' 346
- כרך ה ‹ חיי שרה ‹ שיחה א ‹ 103 לקו"ש ח"ה ע' 346
- כרך ז ‹ ויקרא ‹ שיחה ג ‹ 21 לקו"ש ח"ה ע' 347
- כרך ז ‹ ויקרא ‹ שיחה ג ‹ 24 לקו"ש ח"ה ע' 337
- כרך טו ‹ חיי שרה ‹ שיחה א ‹ 145 לקו"ש ח"ה ע' 338
- כרך טו ‹ חיי שרה ‹ שיחה א ‹ 146 לקו"ש ח"ה ע' 339
תורת מנחם 1
כתר שם טוב ספרי הבעל שם טוב 1
- הוספות ‹ שנא-א לקו"ש ח"ה ע' 344

