שיחה א

251שיחה א

א. "כי באפם הרגו איש"

על המלים "כי באפם הרגו איש"¹ מפרש רש"י: "אלו חמור ואנשי שכם, ואינן חשובין כולם אלא כאיש אחד...".

ובכך אין מובן:

א) מדוע אין רש"י מזכיר את שכם. ואדרבה, הוא גרם לכל הענין.

ב) מלשון רש"י "אלו חמור ואנשי שכם"² מובן, שאילו הוא לא היה מפרש זאת, לא היה ידוע, או שהיו מפרשים באופן אחר, למי הכוונה ב"הרגו איש", ולכן צריך רש"י לפרש "אלו" "חמור ואנשי שכם".

אך, לכאורה, אין אנו מוצאים שהתורה מספרת על כך ששמעון ולוי הרגו מישהו, מחוץ ל"אנשי שכם", ולכאורה, היה מובן גם ללא פירוש רש"י, שבמלים "(כי באפם) הרגו איש" מתכוונת התורה לאנשי שכם³. מהו החידוש של רש"י בדבריו "אלו חמור ואנשי שכם"⁴?

ג) מובן, שבכלל "אנשי שכם" נכלל גם "חמור", ואם כך, מדוע מוציאו רש"י מן הכלל ומזכירו בנפרד?

252אין לומר שרש"י עושה זאת משום שגם התורה, בספרה על כך ששמעון ולוי הרגו את כל אנשי שכם ("ויהרגו כל זכר"⁵), מזכירה אותו בנפרד: "ואת חמור ואת שכם בנו הרגו לפי חרב"⁶ – שהרי, אם כך, מתחזקת השאלה הראשונה, שרש"י צריך להזכיר במיוחד גם את "שכם"?

ד) כבר לפני כן⁷, על הפסוק "ויהי לי שור וחמור", אומר רש"י: "דרך ארץ לומר על הרבה שוורים שור". ומובן, שגם בפסוקנו ניתן להסביר באופן דומה: במלה "איש" הכוונה היא אכן לאנשים רבים של שכם, והם מוגדרים בלשון יחיד "על שם המין"⁸. ולפי זה קשה, מנין לומד רש"י את החידוש⁹, ש"אינן חשובין כולם אלא כאיש אחד"?

ה) לצורך פירושו "אלו חמור ואנשי שכם ואינן... אלא כאיש אחד" די היה היה לרש"י לצטט מן הפסוק רק את המלה "איש", או לכל היותר – "הרגו איש". מדוע הוא מצטט גם את המלים "כי באפם"¹⁰?

ב. ההוכחות בפירוש רש"י

לאחר מכן ממשיך רש"י בפירושו ואומר: "וכן הוא אומר בגדעון¹¹ והכית את מדין כאיש אחד, וכן במצרים¹² סוס ורוכבו רמה בים".

כוונת רש"י בשתי הוכחות אלו, וכוונתו בהקדמת ההוכחה מספרי הנביאים ("והכית... כאיש אחד") לפני ההוכחה מהחומש ("סוס ורוכבו רמה בים") – מובנת בפשטות:

אצל אנשים, ואפילו גבורים גדולים, אשר כוחם מוגבל, הכרח¹³, לכאורה, שיהיה הבדל בין הגבורה הדרושה להם במלחמה נגד רבים, ובמיוחד נגד עיר שלימה, לבין הגבורה במאבקם נגד אדם אחד¹⁴. לפיכך, כאשר רש"י מחדש ש"ואינן חשובין כולם אלא כאיש אחד", כלומר, הריגת כל אנשי שכם נחשבה לגבי שמעון ולוי כהריגת אדם אחד על ידם¹⁵

(כלומר, השוואת שכם כולה ל"איש אחד" מתייחסת לכוח הדרוש להם, לשמעון וללוי עצמם, להרוג אדם אחד, ולא שכל שכם נחשבה לגבי שמעון ולוי כ"איש אחד" לגבי אדם 253רגיל, שחלש יותר משמעון ולוי, ושלגבי שמעון ולוי היתה הריגת "איש אחד" קלה יותר ושונה מהריגת כל שכם, כי¹⁶ מלשון הפסוק "הרגו איש" מובן, שהם הרגו כאן את כולם כאדם אחד)

– הרי בראש ובראשונה צריך, רש"י להוכיח שאפשרית מציאות של גבורה כזו אצל אנשים¹⁷: "וכן הוא אומר בגדעון והכית את מדין כאיש אחד", אשר גם אצל גדעון¹⁸ אנו מוצאים, שמדין כולה נחשבה לגביו כאיש אחד.

ולאחר שרש"י מביא הוכחה לעצם הענין, שיש מציאות של "ואינן חשובין כולם אלא כאיש אחד", דרושה הוכחה ללשון הפסוק – שרבים נקראים בלשון יחיד אם הם נחשבים כך – מן הנאמר "סוס ורוכבו רמה בים" בלשון יחיד, משום¹⁹ שכל הסוסים והרוכבים של מצרים "נחשבו" כסוס אחד ורוכבו²⁰.

אך יש להבין:

א) מדוע מביא רש"י את ההוכחה השניה דוקא מן הפסוק "סוס ורוכבו רמה בים", ולא מפסוק קודם "ויבאו אחריהם כל סוס פרעה"²¹, אשר בו מסביר רש"י עצמו אותו הסבר: "וכי סוס אחד היה, אלא מגיד, שאין כולם חשובין לפני המקום אלא כסוס אחד"²²?

254ב) מדוע מדגיש רש"י "וכן במצרים...": מדוע חשוב לציין לגבי ההוכחה שמביא רש"י מ"סוס ורוכבו...", שמדובר במצרים²³ או במקום אחר?

ג) הוכחה זו, שרבים הנחשבים כאחד נקראים בלשון יחיד, נלמדת, לכאורה, רק מהמלים "סוס ורוכבו", ומדוע מצטט רש"י גם את המלים "רמה בים"?

ג. מדוע "מדרשו" לפני

"פשוטו"?

לאחר שמסיים רש"י את הפירוש "ואינן חשובין...", הוא מוסיף: "זהו מדרשו, ופשוטו..." – כלומר, שהפירוש שהובא לעיל, שנאמר "איש" בלשון יחיד משום ש"אינן חשובין כולם אלא כאיש אחד", הוא "מדרשו", ואילו לפי פשוטו של מקרא יש לכך סיבה אחרת, כפי שיוסבר להלן בסעיף ד'.

ואין מובן: מדוע מביא כאן רש"י את "מדרשו" לפני "פשוטו", כאשר הוא מסביר בפירושו על התורה בעיקר את "פשוטו של מקרא"²⁴?

ד. "באפם הרגו" כל "איש"

את ההסבר לכך שנאמר כאן "איש" בלשון יחיד, לפי פשוטו, מביא רש"י בהמשך: "אנשים הרבה קורא איש, כל אחד לעצמו, באפם הרגו כל איש שכעסו עליו. וכן וילמד²⁵ לטרף טרף אדם אכל".

כלומר, המשמעות של "פשוטו" היא, ש"אנשים הרבה" נקראים כאן "איש" בלשון יחיד, כי אין הכוונה רק לכולם ביחד, אלא ל"כל אחד לעצמו". והתורה מדגישה את "כל אחד לעצמו", ואינה מכלילה את כולם ביחד, ולכן נאמר "איש" ולא "אנשים", כדי להבהיר, ש"באפם הרגו כל איש שכעסו עליו": לא היה זה, כבדרך כלל, שכעסם פג בהריגת רוב אנשי שכם, ואת הנותרים הם הרגו בלי כעס וכהמשך לרוב, אלא שהתיאור "באפם" מתייחס לכל אחד בנפרד: אפילו את האחרון "באפם הרגו".

לכך מביא רש"י דוגמא מ"וילמד לטרף טרף אדם אכל", שגם בפסוק זה נאמרת המלה "אדם" בלשון יחיד, כי לגבי כל אדם שטורף הכפיר יש "פעולה" נפרדת.

ויש להבין:

א) לכאורה, מובן בפשטות, שהמלה "באפם" מתייחסת לגבי כל אחד מאנשי שכם, שהרי אם לאו, הם לא 255היו הורגים סתם אנשים שאין הם כועסים עליהם, ואם כך, מדוע צריכה התורה להדגיש זאת על ידי אמירת "איש" בלשון יחיד?

ב) כהוכחה לפירוש רש"י – "אנשים הרבה קורא איש, כל אחד לעצמו..." – די היה, לכאורה, במלים "אדם אכל". מדוע מצטט רש"י גם את המלים "וילמד לטרף טרף"?

ה. "איש" – לא כולל את שכם עצמו

ההסבר לכל האמור לעיל הוא:

על הפסוק²⁶ "כי נבלה עשה בישראל... וכן לא יעשה", בקשר למעשה שכם, אומר רש"י "שהאומות גדרו עצמן מן העריות...". מכך מובן, שלאומות – "יושב הארץ"²⁷ – לא היתה יכולה להיות שום טענה כלפי שמעון ולוי על שהרגו את שכם, כי הוא הרי עבר על אשר "האומות גדרו עצמן"²⁸. וטענת יעקב כלפי שמעון ולוי "עכרתם אותי להבאישני ביושב הארץ..." היתה על אשר "ויהרגו כל זכר ואת חמור".

אמנם, גם עליהם חלה חובת מיתה²⁹, שהרי לולא כן בודאי לא היו שמעון ולוי הורגים אותם, במיוחד כאשר כולם היו אז מצווים על שפיכות דמים³⁰, אך בכל זאת מובן, שלגבי חמור ואנשי שכם, היתה בכל זאת אפשרות ל"יושב הארץ" לטעון כלפיהם.

מכך יובן גם לגבי פסוקנו "כי באפם הרגו איש", שיעקב אבינו לא טען כלפיהם על הריגת שכם, כי (א) על כך לא היתה לו אפשרות לטעון כלפיהם, כדלעיל. (ב) הריגת שכם לא היתה תוצאה של "באפם", אלא מפני חובה מוחלטת.

ובכך מובן חידושו של רש"י בפירושו "אלו חמור ואנשי שכם": על ידי הזכרת חמור בנפרד, למרות היותו אחד מאנשי שכם, ועל ידי השמטת שכם, הוא מבהיר שבמלים "באפם הרגו איש" הכוונה היא רק לחמור ולאנשי שכם, ולא לשכם עצמו. דבר זה לא היה ידוע אילו רש"י לא היה אומר על כך דבר, או אילו היה אומר "אלו אנשי שכם" באופן סתמי.

ו. "איש" – לא על שם המין

אך לפי זה מתעורר הקושי, מדוע נאמר "איש" בלשון יחיד: אילו היתה כוונת המלים "באפם הרגו איש" לכל האנשים שהם הרגו, כולל את שכם בן חמור, ניתן היה לומר שהמלה "איש" בלשון יחיד היא "על שם המין" – הם "הרגו באפם" את כל המין של "איש" בשכם. אך כיון שלא כל המין של "איש" נהרג שם מפני "אפם", אי אפשר להסביר שהמלה "איש" היא על שם המין?

מכך מסיק רש"י את הטעם והחידוש: "ואינן חשובין כולם אלא 256כאיש אחד" – המלה "איש" מופיעה כאן בלשון יחיד כי כל האנשים אשר הרגו שמעון ולוי "באפם", נחשבו לגביהם "כאיש אחד".

ז. רבים בלשון יחיד – לפי המעשה

אך על כך יש לשאול: בדבריו "כי באפם הרגו איש" לא התכוון יעקב לבטא את מעלתם של שמעון ולוי, אלא להיפך, להוכיחם. ואם כך, כיצד ייתכן שבדברי המוסר שלו הוא יכלול את השבח ש"אינן חשובין כולם אלא כאיש אחד"³¹?

על כך משיב רש"י עצמו על ידי דבריו בהמשך "וכן במצרים סוס ורוכבו רמה בים": לגבי "ה' נלחם להם במצרים"³², אשר היה לפני "וישב הים... לאיתנו"³³, הרי כיון שאז פעל הקדוש־ברוך־הוא, כביכול, בדומה לאדם לוחם (שלא כמו "וה' הכה כל בכור"³⁴ וכדומה), לפיכך תיתכן המחשבה, שיכול להיות הבדל מסויים בין המלחמה נגד רבים לבין המלחמה נגד יחיד, ולכן הפסוק²¹ "מגיד שאין כולם חשובין לפני המקום אלא כסוס אחד".

אך לא כן במקרה של "סוס ורוכבו רמה בים"¹², שנגרם על ידי "וישב ה' עליהם את מי הים"³⁵, כאשר כבר נכנסו המצרים לים. שם אין מלכתחילה מקום להבדיל בין הרבים לבין היחיד: הרי ברור, שכאשר "וישב הים לאיתנו" טבעו כולם, ממש כאילו היו יחידים. ומכך יוצא, שבטביעתם של כל הסוסים וכל הרוכבים כסוס ורכב אחד אין כלל חידוש ורבותא³⁶, ובכל זאת מופיעה בתורה לשון יחיד רק משום שלמעשה הם נחשבים כאחד, והכרחי שהדבר יהיה כתוב כאן בלשון יחיד.

מכך מובן, שגם בפסוקנו מוכרח להיות כתוב "הרגו איש" בלשון יחיד, כיון שלמעשה הם נחשבו כולם כאיש אחד, בלי להתחשב בכך שיש כאן חידוש בדברי המוסר של יעקב, וציון מעלתם של שמעון ולוי.

משום כך מצטט רש"י גם את המלים "רמה בים", ואינו מסתפק במלים "סוס ורוכבו", כי דוקא המלים "רמה בים" מוכיחות, כדלעיל, שהרבים הנחשבים כאחד מוגדרים בלשון יחיד גם כאשר אין בכך חידוש או הדגשה בתוכן הענין.

ח. "סוס ורוכבו" בלשון יחיד, לאחר המפלה

סיבה נוספת לכך שרש"י מצטט את המלים "רמה בים":

לכאורה ניתן היה לומר, שכיון שהמלך הוא העיקר והוא הקובע את מהלך המלחמה, לכן נאמר "סוס 257ורוכבו" בלשון יחיד, והכוונה היא רק לפרעה מלך מצרים –

לפיכך מצטט רש"י גם את המלים "רמה בים": כאן אין חשיבות לציין את המלך בנפרד, שהרי כבר אין מדובר על המלחמה, כדלעיל בסעיף ז', אלא על הפרט "רמה בים", אשר הוא: א) לא על ידי מלחמה, אלא על ידי "וישב ה' עליהם את מי הים" – ובכך שווה המלך לכולם. ב) לאחר המפלה של "ה' נלחם לכם".

לפי זה מובן מדוע אומר רש"י "וכן במצרים סוס ורוכבו רמה בים" – כדי להדגיש שהמלים "סוס ורוכבו", בלשון יחיד, אמורות לגבי כל המצרים ולא רק לגבי פרעה.

ט. מדרשו ופשוטו

כאמור לעיל, בסעיף ב', בלתי אפשרי לומר בדרך הטבע, שעיר שלימה עם אנשים תיחשב כאיש אחד. וטוען "בן חמש (למקרא)": אמנם, אפשר להבין כיצד ייתכן עצם הדבר, שחמור ואנשי שכם נחשבו בעיני שמעון ולוי כאיש אחד, שהרי, הם לא פעלו בכוחם הטבעי, אלא "בכוחו של זקן", באופן שמעל לטבע³⁷. אך כדי להסביר בפשטות חידוש כזה, יש צורך במקור בתורה המדגיש זאת, ואין די בכך שבפסוק נאמר "איש" בלשון יחיד.

לכן אומר רש"י "זהו מדרשו", שפירוש זה אינו לגמרי בדרך הפשט, אלא מקורו ב"מדרש אגדה"³⁸.

על כך טוען שוב "בן חמש למקרא": הרי הפסוק ברור יותר כאשר יש לו פירוש גם לפי הפשט? על כך ממשיך רש"י ומשיב: "ופשוטו...", שגם לפי הפשט יש הסבר מדוע נאמר "איש" בלשון יחיד, כי משמעות המלה "איש" היא "כל אחד (מאנשי שכם) לעצמו". שאת כל איש בנפרד הם "באפם הרגו", באותו כעס. כלומר, כאבם היה כה רב על אשר "נבלה עשה בישראל"²⁶, שאף לאחר שכבר הרגו את רוב אנשי שכם עדיין לא נרגע 258"אפם", והוא המשיך להיות באותו תוקף עד להריגת אחרון אנשי שכם.

לכך מביא רש"י דוגמא מ"וילמד לטרף טרף אדם אכל": כאשר מדובר על מקרה רגיל, שבעל חיים רעב טורף אדם להשקיט רעבונו, הרי אין הכרח שבפעם הבאה הוא יטרוף אדם באותה ריתחה. אך כאשר "וילמד לטרף טרף", כאשר בעל החיים כבר "מלומד" ומורגל בטרף אדם, הרי אז הוא טורף כל אדם בפני עצמו באותו אופן.

י. "מדרשו" – פירוש ראשון ועיקרי

אך גם פירוש זה קשה ביותר. כי:

א) אין מתקבל על הדעת לומר, שבני יעקב, אשר "כולן צדיקים"³⁹, יפעלו מתוך כעס כה עצום (אף כאשר הכעס נובע מקדושה, מפני ש"נבלה עשה בישראל") שאינו נרגע עד הריגת אחרון אנשי שכם.

ב) במלה "איש" הכוונה היא גם לחמור, כשאר אנשי שכם, כדלעיל בסעיף ה'. וכיון ש"באפם הרגו כל איש שכעסו עליו", את כולם באותו כעס, יוצא, שגם הריגת חמור נעשתה בכעס שאינו רב יותר מכל שאר אנשי שכם –

ואילו בהגיון פשוט יש לומר, שכעסם על חמור אבי שכם, על אשמתו במעשה, היה צריך להיות חזק הרבה יותר מכל שאר אנשי שכם. ואף מכך שבפסוק שבפרשת וישלח⁶ מפורט בנפרד "ואת חמור... הרגו", לאחר שכבר נאמר "ויהרגו כל זכר", מובן, שבהריגת חמור היה שוני⁴⁰.

מפני קשיים אלו אין רש"י מסתפק בפירוש "פשוטו", והוא זקוק לפירוש של "מדרשו", שנאמר "איש" בלשון יחיד, כי "אינן נחשבין כולן אלא כאיש אחד".

ויותר מכך: כיון שלפי "פשוטו" – "באפם הרגו כל איש שכעסו עליו" – הקשיים הם על עצם ההסבר, כדלעיל, ואילו לפי הפירוש "אינן נחשבין..." הקושי העיקרי הוא בכך שזהו "מדרשו", שבפשוטם של הפסוקים אין מקור ברור להוכיח שכל אנשי שכם נחשבו כאיש אחד – לכן מביא רש"י תחילה, כפירוש עיקרי, את "מדרשו"⁴¹.

יא. הפירוש השלישי אינו מתאים

כבר הוסבר פעמים רבות⁴², שכאשר רש"י מביא שני פירושים, ובשניהם יש קשיים מאותו סוג, מביא רש"י גם פירוש שלישי, שבו אין מתעוררים הקשיים שבשני הקודמים, למרות שמצד שני, הוא קשה יותר מפני פרט אחר.

ובעניננו: כיון שהקושי בשני הפירושים הוא מאותו סוג – 259שהמשמעות של "הרגו איש" (בלשון יחיד) – הן לפי הפירוש "ואינן חשובין כולן אלא כאיש אחד", והן לפי הפירוש "כל אחד לעצמו באפם הרגו" – אינה בהתאם להגיון ולטבע

– היה, לכאורה, מקום להסביר פירוש שלישי על "באפם הרגו איש"⁴³: שהיה מקרה שבו שמעון ולוי הרגו אדם סתם, כאומנות של עשו⁴⁴, אשר "חמסתם אותה הימנו", כפי שמציין רש"י בפסוק הקודם – למרות שאין הדבר מסופר במקום כלשהו, ועל כך הוכיחם יעקב.

אמנם, אין "חלק" כל כך לומר, שהתורה מספרת שיעקב הוכיח אותם על מעשה אשר התורה אינה מזכירה אותו כלל – אך לפירוש זה יש מעלה, שדוקא בו מובנת באופן ברור משמעות המלה "איש" בלשון יחיד.

ובמיוחד כאשר אנו מוצאים בדומה לכך, ולגבי אותו ביטוי, אצל למך, שאמר "כי איש הרגתי"⁴⁵, והתורה (שבכתב) אינה מזכירה את המאורע.

על הסיבה לכך, שרש"י שולל פירוש זה לחלוטין, עד כדי כך שהוא אינו מביאו אפילו כפירוש שלישי, הוא רומז על ידי ציטוט המלה "כי (באפם הרגו איש)" לפני פירושו, אשר, לכאורה, היא מיותרת:

הניסוח "כי באפם הרגו איש" מבהיר, שהמלים "באפם הרגו איש" אינן התחלה של ענין חדש, אלא מהוות המשך – כסיבה ל"בסודם אל תבא נפשי בקהלם אל תחד כבודי".

וכיון שכך, אי אפשר להסביר שבמלים "באפם הרגו איש" הכוונה היא לענין אחר (שהם סתם הרגו איש), כי אז היתה מתעוררת השאלה⁴⁶: כיצד ייתכן שכסיבה ל"בסודם אל תבא נפשי..." מזכיר יעקב רק את המאורע של הריגת איש אחד, בלי להזכיר את המאורע החמור הרבה יותר, בהריגת עיר שלימה – שכם⁴⁷?

מכך שהתורה מתבטאת בניסוח "כי 260באפם הרגו איש" מוכרח רש"י לומר ש"אלו חמור ואנשי שכם"⁴⁸.

יב. ההוראה מעצם הסברה

מכך שלשון הפסוק מאפשרת מחשבה⁴⁹ – שגם סברה של תורה היא תורה, מלשון הוראה – ששמעון ולוי הרגו פעם עוד אדם, אפשר ללמוד הוראה לכל אחד:

כאשר אדם פוגע בזולתו ח"ו, אף כאשר הדבר נובע אצלו מרגש של קדושה, שהוא הזדעזע מסיבה בדומה ל"הכזונה יעשה את אחותינו" – עלולה להתפתח אצלו המדה של פגיעה בזולת⁵⁰, עד כדי כך שאפשרית סברה וחשש שהוא יעשה זאת לעוד ועוד אנשים⁵¹.

ומרובה מדה טובה וכו': כאשר אדם מיטיב לזולתו, אף כאשר הוא עושה זאת בתחילה, בגלוי⁵², מפניות אישיות, נרכשת ומתחזקת על ידי כך מדת הטוב שבנפשו, עד שהוא משפיע לכולם רק טוב.

ובמדה שאדם מודד בה מודדים לו⁵³ – שאף לו משפיעים מלמעלה אך טוב וחסד, בכל המצטרך לו, בבני חיי