251

הערות

1. 1. פרשתנו מט, ו.
2. 2. ובפרט שבפירושו ד"ה וברצונם עקרו שור (בפסוק זה עצמו) אינו כותב "זה יוסף". ולהעיר גם מזה שבפירושו ד"ה בסודם אל תבא נפשי כותב "זה מעשה זמרי כו'", משא"כ בפירושו ד"ה בקהלם. ואכ"מ.
3. 3. ראה לקמן סעיף יא ובהערה 47.
4. 4. ואין לומר, שמכיון שאנשי שכם הם רבים לכן צריך רש"י לחדש ש"(הרגו) איש" (ל' יחיד) קאי אאנשי שכם – כי [נוסף לזה, שכבר לפנ"ז פירש רש"י "דרך ארץ לומר על הרבה שוורים שור"* – ראה לקמן קושיא הד'] (א) מכיון שלא מצינו בשום מקום ששמעון ולוי הרגו את מישהו לבד מאנשי שכם, הרי פשוט לכאורה (גם בלי פרש"י) ש"הרגו איש" קאי על אנשי שכם. וא"כ מה שרש"י צריך לבאר, הוא רק הטעם למה שנאמר איש לשון יחיד. (ב) אפילו באם נאמר (בדוחק) שגם מצד הקושיא הנ"ל – למה נאמר "(הרגו) איש" (לשון יחיד) – לא היינו יודעים עדיין (אלולא פרש"י) שקאי על אנשי שכם – הרי פשוט, שחידוש גדול יותר הוא פרש"י לקמן ש"שור" קאי איוסף** – מהפירוש ש"הרגו איש" פירושו "חמור ואנשי שכם"*** [ובפרט שהכתוב "בכור שורו הדר לו" (ברכה לג, יז) שנאמר על יוסף – עדיין לא למדו התלמיד], ובכ"ז כותב רש"י בפשטות "רצו לעקור את יוסף כו'" – ואינו מקדים לזה "זה יוסף כו'".
5. . וראה שיחת ש"פ וישלח תשל"א (לקו"ש חכ"ה ע' 179), שמטעם זה אין רש"י מפרש "ויבן לו בית" (וישלח לג, יז); "נטה שם אהלו" (שם, יט) – אף שפשוט הוא שבנה כמה בתים ונטה כמה אהלים – כי סומך עצמו אפירושו שלפנ"ז (לב, ו).
6. . וגם: לפי פירוש זה, צריך רש"י (לדחוק ו)לפרש ש"וברצונם עקרו" הוא "רצו לעקור", ולא שעקרו בפועל. [ברא"ם וש"ח כאן: מפני שמחשבתן היתה לעקרו נקראו עוקרין. ואף שרק באוה"ע "חושב להם הקב"ה מחשבה מעשה" (רש"י תבא כו, ה) – עיין בש"ח ובמשכיל לדוד (בפירושו השני) מה שתירצו ע"ז. אבל [נוסף לזה, שתירוצם לא נזכר בפרש"י כלל, אפילו לא ברמז] מפשטות לשון רש"י "רצו לעקור" מוכח כנ"ל (וכתירוץ הראשון שבמשכיל לדוד)].
7. . ולהעיר, שכו"כ מפרשי התורה (מהפשטנים) וכן תרגום אונקלוס מפרשים "וברצונם עקרו שור" באופן אחר מרש"י (ודוקא תרגום יונתן – שאינו קרוב לפשט – מפרש כרש"י), משא"כ "הרגו איש".