שיחה ב

הערות

עמוד 261

1. 1. פרשתנו נ, יג.
2. 2. לז, לה.
3. 3. תנחומא באבער וישב יו"ד. יל"ש עה"פ. וראה גם ב"ר פפ"ד, כא ובמפרשים שם.
4. 4. מלשון רש"י "שאין אדם נמנע מלקרוא" (כבב"ר וביל"ש שם) – ולא "כי דרך אדם לקרוא" (כבדעת זקנים מבעה"ת, ועד"ז הוא במדרש שכל טוב ובמדרש אגדה) – משמע שיש איזה חשש בקריאה זו, אלא שמ"מ אין אדם נמנע כו'. והביאור בזה פשוט: כשקורא אדם לחתנו בנו ולכלתו בתו, הרי מקום לטעות שכוונתו היא "בנו" ו"בתו" ממש, ובמילא יאמרו שאח נשא את אחותו. ולכן כותב רש"י, ש(אעפ"כ) אין אדם נמנע כו'. ועפי"ז מובן בפשטות מה שרש"י אינו מביא הוכחה ממה שנעמי קראה את כלותי' "בנותי" (כברמב"ן כאן, וכבמ"כ לב"ר שם) – כי שם הי' זה לאחרי מיתת בעליהן, והחשש הוא רק בנוגע לאלו שזוכרים שהיו נשואות לבני', ועיקר החידוש – במה שאין אדם נמנע מלקרוא (לחתנו בנו ו)לכלתו בתו, הוא בחיי (בתו ו)בנו.
5. 5. ברמב"ן פ' וישב (לח, ב) מבאר פרש"י ולא בני בניו – שהטעם: "לפי ששאול בן שמעון ושלה בן יהודה היו מבנות כנען ולכן יוציא את כולם", ולפי"ז (אפ"ל ש)פרש"י שבפרשתנו הוא (גם) לדעת ר"י. אבל [נוסף על מה שצריך ביאור: למה יוציא את כולם מצד שאול ושלה], (א) מפשטות לשון רש"י "ולא אחד מבניכם שהם מבנות כנען" משמע שקאי על כל בני השבטים (לבד ממנשה ואפרים – וכההמשך בפרש"י). (ב) לפי פירש"י (אליבא דר"י – שלשיטתו פי' הרמב"ן דברי רש"י דפרשתנו) בפ' וישב (שם) ופ' ויגש (מו, יו"ד) שאול ושלה לא היו מבנות כנען (משא"כ אליבא דר"נ – לשיטת רש"י – שלכן גם שאול ושלה לא נשאו את ארונו (ראה לעיל ע' 228 הערה 3)).
6. 6. רא"ם כאן. גו"א וישב שם. ברמב"ן פ' וישב שם (וראה גם ש"ח שם): שכוונת ר"נ ב"כנעניות" אינו לכנעניות ממש (ובא רק לשלול דעת ר"י שנשאו את אחיותיהן), כי אם להנשים שבאו לארץ כנען משאר הארצות. עיי"ש. אבל א) אין זה פשטות ל' רש"י. ב) מפירש"י שבפרשתנו מוכח שהכוונה לכנעניות ממש. וכמ"ש בגו"א שם. וראה להלן הערה 33.

עמוד 262

1. 7. בראשית ד, א־ב ופרש"י שם. (וכ"ה גם בב"ר פכ"ב, ג וברש"י שם).
2. 8. וישלח לה, יז ופרש"י שם. (וכ"ה גם בב"ר פפ"ב, ח וברש"י ומ"כ שם).
3. 9. ויצא כט, לג (ד"את" מיותר*). ויש לומר, שגם לפי דעת ר"נ, נולדה תאומה עם שמעון (ולפי
4. . לכאורה י"ל שכן הוא סגנון הכתוב – וכמו ח"ש כד, לו; כה, ה. ועוד. [וכן י"ל ג"כ בפרש"י ותלד את קין – שזהו הסגנון לאחרי "ותלד" וכמוש"כ שם (ד, יז־יח, ובכל הדורות שמאדם ועד אברהם), שהרי אאפ"ל דעת ר"י, נולדה עמו תאומה יתירה). ומה שרש"י לא פירש זה גבי שמעון – כי סומך עצמו על מה שפירש גבי קין והבל (ד, ב). ועפי"ז יומתק א) מה שרש"י (בפ' וישב) כותב את פירושו על "וכל בנותיו" – אף שלכאורה תיבת "בנותיו" לחוד, ג"כ אינה מובנת בלא פרש"י, שהרי היא ל' רבים – אלא – לשון רבים מובן הוא, כי (נוסף על מה שלהפירוש ד"ורבותינו דרשו" נולדה תאומה עם בנימין גם לדעת ר"נ) גם לפי פשוטו נולדה תאומה עם שמעון. (וראה להלן סעיף ו' – באופן אחר). ב) דיוק לשון רש"י "אחיות תאומות נולדו עם כל שבט ושבט" – בכדי להדגיש שכוונתו היא לכל שבט ממש**. שנולדו תאומות עם שם חם ויפת. ובכ"ז פרש"י דאת קין כו' מרבה תאומות: א) באותו הפסוק מסיים "את ה'" ופי' עם, ב) בפסוק שלאח"ז – ב"פ "את" – כ"ז מכריח לומר אשר "ג' אתים ריבויים הם כו' עם קין ועם הבל כו'". ועפ"ז מתורץ מה שרש"י שם: 1) מאחר פי' "את קין", לאחרי פי' "את ה'", 2) מדגיש שיש ג' אתים]. וי"ל דמזה גופא דכותב בסגנון זה (ולא "ויוסיף לי בן" – ע"ד ל, כד – או כיו"ב) משמע ד"את" שבכאן ריבוי הוא, וע"ד הנ"ל בקין והבל.
5. . ומה שבפ' וישלח (לה, יז) כותב רש"י "עם כל שבט" – ולא "עם כל שבט ושבט" – כי פירושו שבפ' וישלח קאי גם להסברא (דלהלן בפנים ההערה) שרק עם בני לאה ורחל נולדו תאומות. עוד י"ל: אפילו באם נאמר שלפי סברא זו נולדה עם בנימין רק תאומה אחת (כדלהלן בשולי הגליון הג' (שלאח"ז)), ורש"י הרי כותב תאומה יתרה – מובן מזה שפי' כאן הוא לפי הדעה שגם עם בני בלהה וזלפה נולדו תאומות (כדלהלן שם וראה גם להלן הערה 36), וא"כ – (ע"פ הנ"ל) הול"ל שבט ושבט? והתירוץ: מכיון שהדיעה ש"עם כל שבט נולדה תאומה" מובנת מעצמה, גם בלי פירש"י, כדלהלן סעיף ה' (ורש"י כותב זאת רק בדרך אגב – בכדי לסיים שעם בנימין נולדה תאומה יתירה, כדלהלן סעיף ד'), הרי אינו צריך להדגיש (באווארענען)© שכוונתו היא לכל שבט ממש. משא"כ בפ' וישב (ששם מקום ביאור דיעה זו – ולא דרך אגב. ועוד) שמדיוק "וכל בנותיו" מוכח כדעת ר"נ (כדלהלן סעיף ו') ובכל זה מחדש אחיותיהן, כדלקמן סעיף ג' וסעיף ה', ולולא בלהה וזלפה (א) אין רק ח' (או ט'***) תאומות, (ב) בני לאה איך ישאו אחותם מן האם?

עמוד 263

1. 10. ומ"ש (מקץ מג, כט. ויגש מו, טו) גבי רש"י (בפירושו הראשון) אחיות תאומות נולדו כו', צריך להדגיש בפירוש שכוונתו היא לכל שבט ממש.
2. 11. ועפי"ז יובן מ"ש רש"י (וישלח לב, כג) "ודינה היכן היתה, נתנה בתיבה כו' ולכן נענש". דלכאורה, להפירוש שאחיות תאומות נולדו עם כל שבט, הוצרך להקשות גם על שאר בנותיו "והיכן היו" (ולפי מ"ש בהערה 9 – על התאומה שנולדה עם שמעון גם לדעת ר"נ) [וגם כשנאמר שקושיית רש"י על דינה דוקא היא, לפי שבהפסוק "ואת אחד עשר ילדיו" אין התלמיד יודע עדיין שעם כל שבט נולדה תאומה (ודלא כדלהלן סעיף ה'), וגם בנוגע ל"את" שנאמר גבי שמעון נפרש באו"א, – עדיין יוקשה: מדוע אין רש"י מפרש הטעם למ"ש "אחד עשר (ותו לא) ילדיו" לאחרי שמחדש שעם כל שבט נולדה תאומה (ואין לומר שגם אותן נתן בתיבה – דא"כ, למה נענש על דינה דוקא)] כי מכיון שנאמר שם "ואת אחד עשר ילדיו", הרי תיבת את מרבה גם התאומות שנולדו עם "אחד עשר ילדיו".
3. 12. בביאור פרש"י עקב (יא, ו) והאזינו (לב, מג). וראה להלן הערה 28.
4. . כי החידוש שתאומות נולדו עם כל בני לאה ורחל – אפשר ללמוד בב' אופנים: א) ממה שנרמז בכתוב גבי שמעון ובנימין. ולפי"ז י"ל שעם כל אחד מהם (כולל שמעון ובנימין שבהם רמז הכתוב) נולדה רק תאומה אחת. ולפי"ז היו רק ח' תאומות. (ולפי אופן זה, מ"ש רש"י "ועם בנימין נולדה תאומה יתירה" הוא לפי דעת ר"י שגם עם בני בלהה וזלפה נולדו תאומות (וכדלהלן סעיף ד' וה')). ב) שגם באם הי' נרמז רק בבן אחת מהן (לאה או רחל), היינו למדים שנולדו תאומות עם כל בני לאה ורחל – כיון שהיו אחיות דומות זו לזו בתכלית, עד שלולא סימנים א"א להבדיל ביניהן בלילה (ויצא כט, כה ובפרש"י), [ובזה מובן: (א) מ"ש (כט, לא) "וירא ה' כי גו' (ולכן דוקא) ויפתח גו' (כי לולא זאת – ה"ה בשווה לאחותה רחל) ורחל עקרה". (וזה מובן בפשטות כ"כ עד שרש"י א"צ לפרש את זה). (ב) הוודאות של רחל, שזקוקה לאה למע"ט בכדי לזכות לבנים (פרש"י ל, א)], ומכיון שגם מצד התאומה שנרמז גבי שמעון היינו יודעים שגם עם בני רחל נולדו תאומות, צ"ל (גם לדעת ר"נ) שכוונת הכתוב ב"גם" שנאמר גבי בנימין היא שנולדה עמו תאומה יתירה [ועפי"ז מובן גם מה שהרגיעה אותה המילדת "אל תיראי כי גם זה לך בן" – שהסיבה ד"ותקש" היא לפי שנולדה עמו תאומה יתירה (על של יוסף)], ולפי זה היו ט' תאומות. ושאני "ואת אחד עשר ילדיו" שמרבה גם התאומות (כדלהלן סוף הערה 11) – כי מכיון שזה שנולדו תאומות יודעים כבר, שפיר י"ל שהכוונה ב"ויקח גו' ואת אחד עשר ילדיו" היא שלקח גם את התאומות שנולדו עמהם.

עמוד 265

1. 13. לכאורה הי' אפשר לומר, שר"י מפרש "אחיות תאומות כו'" מצד כללות התוכן של הכתוב, שהוא – הפלגת אבל יעקב אשר "וימאן להתנחם" גם כשניחמו אותו "כל בניו וכל בנותיו", ולכן מפרש "בנותיו" כפשוטו – ולא כלותיו. ור"נ מפרש שלא נולדו אחיות תאומות – כי מדייק מה שלא נאמר בלידת השבטים (לבד מבשמעון) תיבת "את" וה"ז דיוק בתיבה פרטית. אבל – אינו (אבל ראה להלן הערה 36). כי א) בנים הם תקיפים ובעלי השפעה יותר מאשר בנות. ועפ"ז אינה מובנת הוספת הפסוק "וכל בנותיו" לאחרי ש"כל בניו" לא הצליחו לנחמו? ועכצ"ל שהחידוש בזה שאפילו נחמת אלו שאינם קרובים כ"כ (כלותיו) ובכ"ז באו לנחמו – ואעפ"כ וימאן להתנחם. ובא"כ, הרי אדרבה: להפירוש "בנותיו – כלותיו" מודגשת יותר הפלגת אבל יעקב. ב) באם הוכחתו של ר"נ הוא ממה שלא כתיב "את" (גבי לידת השבטים) – למה סותם רש"י בפ' וישלח (לה, יז. ולפי ה"עוד י"ל" שלעיל בהערה שני' שלהערה 9) כדעת ר"י [ובפרט ששם נוגע יותר לדייק הנ"ל, מכיון שהמדובר שם הוא בענין לידת בנימין]? ומזה מוכח, שההוכחה לפירוש השני היא מ"וכל בנותיו" דוקא.
2. 14. ובפרט שההוכחה לזה [שלא נולדו תאומות, כי לא נרמז בהכתובים כלל] שייכת שם יותר מכאן, מכיון ששם המדובר הוא בנוגע לידת בנימין [וכבהערה לפנ"ז].
3. 15. לכאורה אפשר להוסיף עוד קושיא: התיבות "כנעניות היו" שוללות לכאורה רק "ונשאום" ולא "אחיות תאומות נולדו כו'" (ועליהן קאי "וכל בנותיו". ונאמר דלפי' הב' מפרש "וכל בנותיו" כנעניות היו – כי אאפ"ל כן, שהרי לכ"ע דינה יש כאן ונכללה ב"בנותיו". וע"פ הנ"ל – גם התאומות דשמעון ובנימין). וכיון שאינו שולל אחיות תאומות מה מקשה "אלא מהו וכל בנותיו" – אבל אינו. כי יש לומר ש"כנעניות היו" קאי על התיבות "וכל בנותיו" שרש"י מעתיקם ומפרש אותם. ולפי' הא' ניחא, כי לדעה זו קאי (גם) על האחיות התאומות. אבל לדעת ר"נ דקאי (גם) על [כלותיו ה]כנעניות, קשה "אלא מהו וכל בנותיו", דהול"ל "בנותיו וכלותיו". וראה לקמן בזה.

עמוד 266

1. 16. ראה לעיל הערה 9.
2. 17. בראב"ע שם ש"וכל בנותיו" הוא בתו ובת בנו (סרח בת אשר). אבל (א) לפי פרש"י בפ' פנחס (כו, מו) שסרח היתה קיימת בשנת הארבעים ליצי"מ (ולפי פרש"י ש"ב (כ, יט) מ"מדרש אגדה" – גם בימי דוד ויואב), מסתבר לאחר את לידתה ככל האפשרי ולומר שנולדה בסמיכות להכניסה למצרים. (ב) אפילו אם נאמר שנולדה כמה שנים לפני מכירת יוסף (באופן שהיתה שייכת כבר לנחם), ואז מוכרח שב"בנותיו" נכללת גם היא (ראה בהערה שלאח"ז), הרי עיקר פי' "בנותיו" הוא בנותיו ממש (ולהעיר מפ' ויגש מו, ז: בנותיו ובנות בניו), ולכן אינו מסתבר שהלשון "וכל בנותיו" (שני ריבויים) הוא מפני שסרח נכללת ב"בנותיו" ואשר זהו רק בדרך טפל.
3. 18. ומה שלא מסופר בתורה שגם בני בניו באו לנחמו – י"ל לפי שנכללים ב"בניו", דהרי בני בנים הרי הם כבנים (רש"י וירא כ, יב) (נוסף על שאפ"ל שעדיין קטנים היו).
4. 19. ועפי"ז מובן מ"ש רש"י (בדברי ר"נ) "לחתנו בנו" – דלכאורה מיותר – בכדי לתרץ מדוע לא נאמר שגם חתניו באו לנחמו. אלא שמ"מ מעתיק רש"י רק התיבות "וכל בנותיו" ולא גם "כל בניו" – כי כל הקושיא (מדוע לא נזכרו בכתוב גם חתניו) הוא דוקא לאחרי שרש"י מחדש "אחיות תאומות נולדו כו'". ומכיון שגם ר"נ אינו חולק ע"ז (וחולק רק על "ונשאום")*, לכן הוצרך להוסיף "לחתנו בנו" (דמרווח יותר לומר שעכ"פ המבוגרות נישאו).
5. 20. ראה רש"י תולדות כו, ה (בנוגע לאברהם (וראה גם וירא יט, ג בנוגע ללוט – וראה שם סוף פסוק א')). שם, יב; כז, ג, ט (בנוגע ליצחק). וישלח לב, ה (בנוגע ליעקב).
6. 21. וירא יח, יט.
7. . ועפ"י מ"ש לקמן הערה 38, שר"נ חולק גם על "אחיות תאומות נולדו" – י"ל שמה שהוזקק להוסיף "לחתנו בנו" הוא בכדי לתרץ למה לא נזכר בכתוב בעלה של דינה (שלשיטת ר"נ – אינה "הכנענית" אם שאול, וכדלעיל הערה 5 בסופה. וראה ג"כ לקמן הערה אכלו את הבשר, לפי שחשבו שהוא נבילה (ואין להוכיח שהשבטים אכלו בשר בסעודה זו ממ"ש בתרגום אונקלוס (מג, לב), הובא בפירש"י: "ארי בעירא דמצראי דחלין לי'** עבראי אכלין"
8. 34. , וכן בעלה של התאומה דשמעון (ובנימין). אלא שמ"מ מעתיק רש"י רק "כל בנותיו" ולא "כל בניו" – כי אין הכרח שאז נישאו כבר [ובפרט שלדעת ר"נ היו רק ב' מבוגרות (דינה והתאומה דשמעון, משא"כ התאומות דבנימין היו אז רק בנות ט' שנים לערך)] עד כדי להקשות קושיא בכתוב – (משא"כ כשמתיישב דרך אגב דכלותיו).

עמוד 267

1. 22.
2. 23.
3. 24.
4. 25.
5. ***. יתרה מזו י"ל, שבאם היו מצווים על איסור נבילה, הרי גם באם הי' הבשר זבוח כדין – לפי' תיב"ע דאשר על ביתו זהו מנשה – (אבל אין להוכיח שהי' כן ממה שנאמר "כי אתי יאכלו" שיוסף אמר שיאכל מטבח זה – כי פשטות הכתוב (מג, טז) הוא דאשר על ביתו נצטווה ענין חדש, השייך להאנשים גו' ולא הרגיל ושייך ל"אתי" – יוסף), מכיון שהשבטים חשבו שהוא נבילה צריכים סליחה (ראה נזיר כג, א: מי שנתכוון לעלות בידו בשר חזיר כו'. והוא גם פשוטו של מקרא – כפרש"י מטות ל, ו: "במה הכתוב מדבר כו'"), א"כ יש בזה איסור דלפני עוור. רש"י שופטים כ, יח. וראה גו"א וישב לח, ב). וכן מוכרח מפרש"י ח"ש (כד, ח): "וקח לו אשה מבנות ענר אשכול וממרא" אף שאמוריים היו (לך יד, יג).
6. . בחולין צא, א: פרע להן בית השחיטה. אבל ממה שרש"י אינו מביא פירוש זה (אפי' לדעת ר"נ), מוכח ש(אין זה פשוטו של מקרא וגם) לא נזהרו בזה. ומה שלא פירש רש"י "והכן – טול גיד הנשה בפניהם" (כבחולין שם) – אף ש"לא יאכלו בנ"י את גיד הנשה" (וישלח לב, לג) – כי זה יכול כאו"א ליטול בעת אכילתו. ע"ד המדרש וכו' האם גם השבטים קיימו כל התורה כולה – ראה פרשת דרכים (בתחלתו). בית האוצר (בתחלתו). וש"נ. ועוד.
7. . ואע"פ ד"דחלין לי'", בכל זה אמר יוסף ל"אשר על ביתו" וטבוח טבח, כי היו גם בהמות דלא דחלין לי' [ראה רש"י וישב לז, לו: "שוחטי בהמות המלך". וממ"ש רש"י ויגש מז, ו: "על צאן שלי" מוכח שאפי' בצאן היו כאלו דלא דחלין לי', להשבטים לא הסירו כו'], ליכא האיסור (ע"ד מ"ש ומ"ש (ויגש מו, לד) "כי תועבת מצרים כל רעה צאן", בהכרח לפרש שהוא לפי שהשבטים היו רועים כל צאן – גם דדחלין לי'. וראה פרש"י בא (יא, סוף פסוק ה') שעבדו רק לבכור (ואף ששם נאמר "וכל בכור בהמה" – כן הוא בכל המינים וגם ב"צאן". וראה רש"י בראשית ד, כ: לרועי בהמות... מרעה צאנו). – ואכמ"ל בזה].

עמוד 269

1. 26. שהרי בודאי באה דינה (ותאומת שמעון ובנימין) לנחמו.
2. 27. שנוסף על הנ"ל ס"ב.
3. 28. ראה פרש"י עקב (יא, ו) והאזינו (לב, מג), שר"נ מהדר (אף שדוחק בפירוש הענין) בכבודן של ישראל – שלא הי' שינוי בשטח דישראל שאין לו שייכות לקרח; סדום היינו או"ה, ור"י מפרש הכתובים כפשוטם – אף שהוא היפך הידור בכבודן של ישראל. אבל עדיין אינו מובן: מפרש"י עקב שם "א"ל ר"נ .. פיה ולא פיותיה" מוכח שעיקר הטעם מה שר"נ חולק על ר"י הוא מצד דיוק תיבת פיה, אבל מצד ההידור בכבודן של ישראל לבד לא הי' חולק על ר"י להוציא "בקרב כל ישראל" מפשוטו (אף שר"נ מדייק יותר בהפרטים, ו"בקרב כל ישראל" נוגע לכללות תוכן הכתוב ולא לדיוק תיבה פרטית, כמשנ"ת בארוכה בשיחת ש"פ עקב תשכ"ו). ובפנים מבאר שמצד ההידור בכבודן של ישראל, מפרש תיבת "בנותיו" [דיוק בתיבה פרטית – שלפי דעת ר"נ זהו העיקר] שלא כפשוטו? ולכן צ"ל כדלהלן סעיף ו'.
4. 29. ונוסף לזה: (א) לפי הנ"ל ש"כנעניות היו" שולל רק "ונשאום"*, צריך לומר שכוונת רש"י ב"אלא מהו וכל בנותיו" היא: למה נאמר רק וכל בנותיו ולא הוסיף גם כלותיו (כנ"ל). אבל מפשטות לשון רש"י משמע שקושייתו "אלא מהו וכל בנותיו" היא על התיבות וכל בנותיו גופא. ועוד: באם כוונתו להקשות מדוע נאמר רק בנותיו, הוי לי' לכתוב "אלא מהו בנותיו", וממ"ש "מהו וכל בנותיו" מוכח שהוקשה לי' לשון זה, לפי ש"וכל בנותיו" מורה שהיו לו (סוגי) בנות רבות – וכדלקמן בפנים. (ב) באם כוונתו רק לשלול "ונשאום", הול"ל "נכריות היו" [אף שבדוחק י"ל שנקט "כנעניות" רק בדרך אגב (כי מכיון שגרו בארץ כנען מסתבר שלקחו כנעניות – "מבנות הארץ" (תולדות כז, מו)), אבל עיקר כוונתו היא שלא נשאו את אחיותיהן].
5. . וממה שר"נ אינו אומר בפירוש שלא נולדו אחיות תאומות (כקושיא הד' דלעיל סעיף ב') צ"ל כן, שר"נ שולל רק "ונשאום" (וראה לעיל הערה 15).

עמוד 270

1. 30. חיי שרה כד, ג.
2. 31. תולדות כח, א.
3. 32. שם כז, מו.
4. 33. ואין לומר שנשאו נשים שלא מז' האומות אלא מאלו שבאו לארץ כנען מארצות אחרות (וראה רמב"ן וש"ח (וישב לח, ב) שפירשו כן בדעת ר"נ) – כי – ע"ד הפשט – לא היו שם כאלו. וכדמוכח ממה שהוצרך אברהם לשלוח את אליעזר לחרן בכדי ש"לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו" [וגם ב"ואם לא תאבה האשה גו'" – "קח לו אשה מבנות ענר אשכול וממרא" (ח"ש כד, ח ורש"י שם) – אף שאמוריים היו (לך יד, יג) והם בכלל "ארור כנען", ולא אמר לו שיקח אשה ליצחק מהנשים שאינן מז' האומות], וכן בנוגע ליעקב, שלח אותו יצחק לפדן ארם בכדי ש"לא תקח אשה מבנות כנען".
5. 34. וכקושיית הגמרא (פסחים נ, א – עה"פ (וישב שם) וירא שם יהודה בת איש כנעני): אפשר בא אברהם והזהיר את יצחק בא יצחק והזהיר את יעקב ויהודה אזיל ונסיב. וקושיא זו היא גם עפ"י דרך הפשט, שלכן הוזקק רש"י לפרש בפ' וישב שם (כבגמרא שם): "כנעני – תגרא" [אלא שפירוש זה (בגמרא (ראה גו"א לח, ב. דעת זקנים מבעה"ת לז, לה) וכן ברש"י) הוא אליבא דר"י דוקא ולא אליבא דר"נ, כי (נוסף שאליבא דר"נ אפשר לפרש גם כנעני ממש ואין צורך לפרש "תגרא"*) אליבא דר"נ מוכרח שגם שלה הי' מבנות כנען, כדלעיל ע' 228 הערה 3, ודלא כמ"ש הרא"ם סוף פרשתנו].
6. . ואולי יש לומר שגם לדעת ר"נ צריך לומר שפירוש תיבת "כנעני" שבפסוק זה הוא "תגרא" (אף שהי' גם כנעני ממש), בכדי לתרץ (ראה ברמב"ן ובגו"א שם): (א) למה הוצרך הכתוב לאמר שהוא

עמוד 272

1. 35. לפי המבואר בפנים מוכרח, שלדעת ר"י נשאו השבטים רק את אחיותיהן ולא נשאו נשים אחרות. ומ"ש (ויגש מו, כו) "מלבד נשי בני יעקב" קאי על אחיותיהן ולא על נשים אחרות. ואין סתירה לזה ממ"ש רש"י שם: "ולדברי האומר תאומות נולדו עם השבטים צריכים אנו לומר שמתו לפני ירידתן למצרים" – כי כוונת רש"י ב"ולדברי האומר" כולל גם – (כדלהלן) – ר"י, רק אם נאמר שלדידי' לא כל התאומות נישאו (להשבטים)*. אבל באם נפרש דברי רש"י (וישב כנעני, והרי כל אנשי הארץ ההיא כנעניים הם? (ב) למה נאמר "בת איש כנעני" ולא "אשה כנענית" (וגם מוסיף "ושמו שוע")? ולכן צ"ל שתיבת כנעני כאן פירושה "תגרא". ולכן מכנה אותה הכתוב "בת איש כנעני" מצד פרסום אבי' (כברמב"ן. וראה גם ב"ר פפ"ה, ד ובמפרשים שם). ועפי"ז מתורץ גם מ"ש (לח, יב) "ותמת בת שוע אשת יהודה" – אף שע"י נישואין נפסק הקשר עם בית אבי' (ראה לעיל ע' 191 ובהערה 51), ובפרט שילדה שלשה בנים ושלה הי' בחיים, ובמילא אינה שבה אל בית אבי' אפילו לענין אכילת תרומה (אמור כב, יג ובפרש"י. וראה הערה הנ"ל דלעיל שם) – כי מצד גודל פרסום אבי', נקראה על שמו "בת שוע" – גם לאחרי נשואי' וכו'.
2. . כי – אף שכל הוכחתו של ר"י שעם כל שבט (לא רק עם בני לאה ורחל) נולדו תאומות היא לפי שס"ל שלא נשאו כנעניות, מ"מ, מכיון שעם בנימין נולדה תאומה יתירה (רש"י וישלח לה, יז), הרי היו י"ג תאומות, ויוסף נשא את אסנת, ויהודה – מצינו בבניו רק בני "בת איש כנעני – תגרא" ותמר (בנוגע לשמעון – ממ"ש גבי שאול "בן הכנענית", מוכח ששאר בניו היו בני אשה אחרת). ואף שלשיטת ר"י, גם בנות יעקב לא נישאו לכנעניים – רווקות מתו. והרי בנות צלפחד (לפרש"י – פנחס כז, ג) לא נישאו עד גיל קרוב למ' שנה (לכה"פ), ותאומות יוסף ובנימין (ואולי דעוד מהשבטים) היו צעירות מזה בעת הירידה למצרים. אלא שעכ"פ אחת מבנות רחל נישאה לאחד מחמשת בני לאה – שהרי לא נשאו תאומותיהם מן האם. לז, לה) "ונשאום" – כולן דוקא, אז פי' (בויגש) אינו לדעת ר"י** – כי (א) הוכחת רש"י שם שמתו לפני ירידתן למצרים הוא "שהרי לא נמנו כאן" ולפי דעת ר"י שהתאומות נישאו להשבטים הרי נמנו במ"ש "מלבד נשי בני יעקב", וכמו שהקשו הרמב"ן (שם, טו) ומפרשי רש"י שם***. (ב) לפי דעת ר"י א"א לומר שמתו לפני ירידתן למצרים, כי ממ"ש (שם, ו) "בנותיו גו' הביא אתו מצרימה" מוכרח שהיו לו אז כמה בנות [בנותיו ל' רבים. כדפרש"י גבי "בנות בניו". וראה רמב"ן שם], והרי לדעת ר"י, הכוונה ב"בנותיו" הוא בנותיו ממש ולא כלותיו – כ"א לדעת האומר שתאומות נולדו אבל לא נישאו להשבטים (על כל פנים – לא כולן) – היינו כל הדורש הריבוים שנאמרו בשמעון ובנימין (ור"נ ג"כ בכללם) – ולכן מדייק רש"י "תאומות נולדו עם השבטים", ולא "עם כל השבטים" (כלשונו בפ' וישלח (לה, יז) ובפ' וישב (לז, לה)). (ולר"נ בפרט שלא נשאו התאומות (כנ"ל ס"ג. וראה להלן הערה
3. 39. , הרי התאומות לא נמנו ב"מלבד נשי בני יעקב" (ו"נשי בני יעקב" – לפי דעת ר"נ – אינן יוצאי ירכו של יעקב****)), ולכן צריכים לומר לדעתו שמתו לפני ירידתן למצרים.
4. . ומובן שדוחק לומר שב"ולדברי האומר" – הוא שולל זה שכותב עליו "ר"י אומר אחיות תאומות נולדו".
5. . בגו"א (מו, כו) ובחדא"ג מהרש"א (ב"ב קכג, ב) מתרץ שב"מלבד נשי בני יעקב" אתא לרבויי רק אלו שאינם זרעו של יעקב, אבל זרעו של יעקב, מונה הכתוב בפירוש, כדמוכח ממה שמונה את דינה, אף שנישאה לשמעון (רש"י מו, יו"ד). אבל, עפ"י דרך הפשט מוכרח שלדעת ר"י לא נשאו השבטים נשים אחרות, כנ"ל בפנים ההערה, ו"נשי בני יעקב" קאי על התאומות. ואין להקשות למה לא מנה אותם הכתוב בפירוש כמו שמנה את דינה – שהרי גם לידתן לא נזכר בכתוב (וראה רמב"ן שם, טו. גו"א שם).
6. . ומה שהקשה הרמב"ן (שם, טו) "מה טעם לאמר מלבד נשי בני יעקב הכנעניות אחר שאמר יוצאי ירכו" – כבר תירץ בגו"א (שם, כו) "שהכתוב רוצה למנות גם נשי בני יעקב (שאינן יוצאי ירכו) ובענין זה מנה אותם במה שאמר מלבד נשי בני יעקב".

עמוד 273

1. 36. בדוחק י"ל שכוונתו ב"עם כל שבט נולדה תאומה" היא רק לבני לאה ורחל (כנ"ל באופן הראשון שבשוה"ג השני להערה 9). אבל מכיון ש"אחיות תאומות נולדו עם כל שבט ושבט" אינו מוכח מ"וכל בנותיו", כ"א מפני שכן מוכח מפשטות סיפור הענינים שבפרשיות הקודמות כנ"ל [ומה שבחר רש"י להזכיר דעם כל שבט ושבט נולדה תאומה בפי' "וכל בנותיו" – מובן בפשטות, שה"ז פי' תיבות אלו (ולא מפני שמכאן למדין זה). ו(לחידודא) יש להוסיף: לפי' זה – "כל בנותיו" הם יותר במספר (ובמילא גם בפעולת הניחום) מאשר "כל בניו". ור"י ור"ג לשיטתם. ודלא כדלעיל הערה 13. וראה הערה 18], מסתבר יותר שגם בפ' וישלח כוונתו היא לכל שבט ממש (ומה שאינו מדגיש זאת בפירוש – ראה באופן השני שבשוה"ג הנ"ל).
2. 37. ומה שהכתוב מפרט בניו ובנותיו ואינו אומר "כל ילדיו" – כי גם זה הוא ב' סוגים בהניחום (אלא שקשה הסדר בהכתוב) – וראה הערה 13, 36.
3. 38. ומכיון שכל המקור לחדש "עם כל שבט נולדה תאומה" הוא לפי שאינו מסתבר שנשאו כנעניות – הרי ר"נ שסובר "כנעניות היו", צ"ל שס"ל כפשטות הכתובים – שלא נולדו תאומות עם כל שבט, מאחר שאין מקור לחידוש זה.

עמוד 274

1. 39. ראה לעיל הערה 28, שבהפלוגתות דר"י ור"נ, עפ"י שיטת ר"נ ישנו הידור יותר בכבודן של ישראל. ולכן מסתבר, שטעמו של ר"נ לחלוק על ר"י בכל מקום [וגם בפ' וישב] הוא לא רק לפי שמדייק יותר בהפרטים, אלא גם לפי שמהדר בכבודן של ישראל. ולכן נראה, שגם בנדו"ד, טעמו של ר"נ הוא [לא רק מצד דיוק התיבות "וכל בנותיו", כ"א] גם לפי שס"ל שהשבטים קיימו כל התורה עד שלא ניתנה, כנ"ל סעיף ג' ולעיל ע' 7־186. וכן משמע ממ"ש רש"י שלדברי האומר כו' – סתם ולא רק ר' נחמי', אבל גם ר' נחמי' בכללם – צריכים לומר שהתאומות (דשמעון וכו') מתו לפני ירידתן למצרים (כנ"ל הערה 35) – ואינו מתרץ שנכללו ב"נשי בני יעקב" כמו לדעת ר' יהודה – כי מהטעמים מה שר"נ חולק על ר"י הוא, לפי שס"ל שהשבטים לא נשאו את אחיותיהן, כנ"ל. וכיון שעכצ"ל כן (דמתו) אליבא דר"נ – אין צורך לחפש תירוץ אחר לשאר האומרים דתאומות נולדו כו'.
2. 40. פירש"י וירא כ, יב. וגם בנוגע להלכה – ראה יבמות סב, ריש ע"ב.
3. 41. אבל אינו מוכרח מכאן, כי י"ל שהוא לפי ש"לי הם (אפרים ומנשה) – בחשבון שאר בני"; "אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי" (פרשתנו מח, ה ופירש"י שם).

עמוד 276

1. 42. אחרי יח, ט. וראה רש"י תצא כג, א.
2. 43. כי פשוט שהכנעניות שנישאו להשבטים היו כאלו שלא הסירו כו', ובמילא, אין בזה איסור גם לאחרי מ"ת (ראה לעיל הערה 25), משא"כ "אחותו" נאסרה לאחרי מ"ת, ובמילא לגבי יעקב שקיים כה"ת עד שלא ניתנה, הי' זה חסרון.
3. 44. נח, ט, כה. וראה רמב"ן וישב לח, ב.
4. 45. שלכן השביע אברהם "לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני" – גם מבנות ענר אשכול וממרא (ורק "אם לא תאבה גו'" אז דוקא "ונקית משבועתי גו' וקח לו אשה מבנות ענר אשכול וממרא").
5. 46. אלא שמ"מ, ר"נ שמהדר בכבודן של ישראל ס"ל שנשאו כנעניות ולא את אחיותיהן – כי כנ"ל (הערה 25), בהכנעניות שנישאו להשבטים לא הי' איסור [ואפילו אברהם בנוגע ליצחק אמר "ואם לא תאבה גו' – וקח לו אשה מבנות ענר כו'" (כנ"ל שם)], משא"כ "אחותו" נאסרה לאחרי מ"ת – ולומר שהשבטים לא קיימו כל התורה הוא גרעון יותר.

עמוד 277

1. 47. ואותה הקושיא היא גם בנוגע למשה רבינו שנולד מויקח עמרם את יוכבד דודתו. וראה פדר"א רפל"ט: וכל זרעו של יעקב לקחו אחיותיהם ושאר בשרם – דלכאורה מהו השבח, ואדרבא.
2. 48. סדור קב, ב־ג. קה, ד ואילך. דרמ"צ כט, ב ואילך.
3. 49. דרמ"צ ל, סע"ב ואילך.
4. 50. חגיגה יד, ב. (משיחות חורף תשכ"ח, וש"פ וישב תשכ"ט)
5. 51. בסידור ובדרמ"צ שם, שמטעם זה נשא יעקב שתי אחיות. עיי"ש בארוכה. אבל עפ"י דרך הפשט, שמר יעקב כל התרי"ג מצות, גם האיסור דאחיות (ראה בארוכה לעיל ע' 143 ואילך וע' 228 ואילך) – אף שיעקב בודאי הי' יכול לקבל את האורות (ובמכ"ש מהשבטים). ואולי י"ל, לפי שהאבות נתנו את הכח לקיום המצות שלאחרי מ"ת (ראה בארוכה לעיל ע' 71 וע' 89 ואילך ס"ה ובהנסמן שם), ולכן הוצרכו לשמור כל התרי"ג מצות.