277

כל תרי"ג המצוות גם לפני מתן תורה מובן, לכאורה, שגם אז היה מקום לאיסורים שניתנו אחר־כך, ולפחות שמץ מהם, בדקות דדקות. ולכן יש מקום לומר, גם לדעת רבי יהודה, שיעקב ירצה לשלול מסיבה זו בני אח ואחות מלשאת את ארונו, ושוב נותרה הקושיה בעינה.

ובנוסף לכך: כיצד ייתכן, שרובם של בני ישראל (חוץ מהשבטים: יהודה, מנשה ואפרים) נולדו מנישואין שלאחר מתן תורה הם איסורי עריות⁴⁷?!

ההסבר לכך הוא: הוסבר בתורת החסידות⁴⁸, על יסוד ספר הזהר וספרי קבלה, שהטעם לאיסור עריות הוא, שברוחניות הם מצביעים על ייחודים נעלים ביותר, כייחוד שבין זעיר אנפין ומלכות, הנקראים אח ואחות⁴⁹, אשר מפני מעלתם הגבוהה אין העולם למטה יכול לקבלם. וכאשר מגלים אורות נעלים אלו כאן למטה, עלול להיגרם נזק, בקדושה – בדומה לנאמר על בן זומא⁵⁰: "הציץ ונפגע", כיון שלא יכול היה להכיל אור כה רב, הזיק לו הענין של "הציץ", או אף למטה יותר. כדוגמא הידועה, לגבי מי שיביט בשמש ללא מגן – ולכן נאסרו ענינים אלו כאן למטה לכולם באופן שווה בזמן מתן תורה, שניתנה באופן של "תורה אחת יהיה לכם".

מכך מובן, שלפני מתן תורה, לפני שהם נאסרו, אין פגם בעניני ייחוד אלו אצל אלו המסוגלים לקבל אורות נעלים ביותר, ואדרבה, זוהי מעלה עבורם, בדומה לרבי עקיבא⁵⁰, אשר הכניסה לפרדס לא הזיקה לו, אלא להיפך, גרמה לו להתעלות עצומה.

לפיכך אין תמיהה בכך שבני ישראל נולדו מנישואי התאומות, כי, אדרבה, כיון שהשבטים היו מסוגלים לקבל את האורות הנעלים, הרי יש בכך מעלה, שבני ישראל יצאו מייחודים נעלים ביותר⁵¹.